שקספיר תכיר ליאל דניר

יום אחד, אחרי 15 שנה של נתק מוחלט, ליאל דניר (24) התייצבה מול הדלת של אבא שלה, לקחה נשימה ודפקה. צעד שעשתה בעיקר כדי להפוך לשחקנית טובה יותר. כן, כן, הדוגמנית ונערת הזוהר במיל' עומדת לשחק בפסטיבל ישראל, ואתם יכולים לתקוע את החיוכים הציניים שלכם בעמוד שעליו היא מתפתלת (דרישות התפקיד). ומה בנוגע לרומן ההוא, עם אחד, רן דנקר? "זה לא היה בשליטתי. למדתי שיעור חשוב"

שירי הררי | 4/6/2010 17:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לפני שנה נסעה ליאל דניר מדירתה בתל אביב לקיבוץ רמות מנשה כדי לפגוש את אביה. היא הגיעה בערב, דפקה על הדלת וכשזו נפתחה עמד מולה איש שאותו ראתה בפעם האחרונה כשהייתה בת ארבע, לפני שעזב.

ביקשה לסלוח, לחמול, לגעת בפצע ושאר סופרלטיבים דרמטיים נוגים שיכולים להיכנס כאן כעת, אף אחד לא באמת יצליח לתאר את עוצמת הרגע. אחרי כמה שנים של קשר דליל ו-15 שנות נתק מוחלט, כשהיא באמצע שנה ב' בלימודי משחק בניסן נתיב, דניר אומרת עכשיו שהגיע הרגע שבו לא יכלה עוד ללכת מסביב, ושאם היא רוצה להיות שחקנית, הצעד הזה הכרחי.

"נסעתי לקיבוץ, הופעתי בדלת ואמרתי,'או-קיי, אני פה, מה עושים?'", היא מתמצתת. "לפני כן, היו לי המון שיחות עם הפסיכולוגית. הבנתי שאם זה מה שאני בוחרת לעצמי, משחק, אני חייבת להיות שלמה מבפנים, כלומר, להשלים עם חוסר השלמות.

והכעס? הכעס עבר לי לפני המון שנים. כשהייתי בגיל הנעורים היו לי התקפי זעם של רק לרצות לרוץ ולצרוח. אבל גם בזה טיפלתי והגעתי למצב שאמרתי לעצמי שבכל מקום שיש זעם לשים במקום חמלה. ככה זה גם כשמגלמים דמות. צריך להבין אותה, לא לשפוט".

ומה היית צריכה להגיד לעצמך כדי להבין את אבא שלך?
"הייתי צריכה להגיע להבנה שכולנו בני אדם והרבה פעמים אנחנו עושים טעויות, לא מרוע, ושגם אבא שלי וגם אמא שלי הם בני אדם ושהם היו צעירים וגם הם באו מהמקומות המורכבים שלהם והיו צריכים לטפל בעצמם. הבנתי שאני לא רוצה לבזבז חיים שלמים על הכעס ואחרי הרבה שנים הבנתי גם שזה לא היה קשור אליי".

מה היה דווקא בלימודי המשחק שעודד אותך לצעד הזה?
"תוך כדי הלימודים הרגשתי שיש אצלי נקודה שאני לא יכולה לעבור אותה, ושאם אצליח לגעת במקום הזה, הכול ישתנה. ובאמת, מרגישים את זה מיד, נפתח שם צרור שאת לא מבינה. בכלל, אני חושבת שעצם הבחירה שלי בתחום הזה באה ממקום של לחלוק.

כשאתה גדל, כמוני, בבית לא הכי קונבנציונלי והמשפחה שלך מתפרקת בגיל צעיר זה מוביל להרבה בעיות, אבל אצלנו בבית כל הזמן היו שיחות ואמא שלי לימדה אותי שמכל קושי אפשר להתמודד ולגדול. ואז אתה גדל ואתה מרגיש צורך לחלוק את כל מה שעברת ואת מה שלמדת על החיים. זה, כנראה, מה שקרה לי".
צילום: פיני סילוק
הייתי צריכה להגיע להבנה שכולנו בני אדם והרבה פעמים אנחנו עושים טעויות. ליאל דניר צילום: פיני סילוק
להיות גדולה בצרפת

היא מגיעה לפגישה באריזה של דוגמנית. מכנסי ג'ינס בגזרה גבוהה, בגד גוף כחול וצעיף משי פרחוני. בלי איפור. אומרת שהיא אף פעם לא מתאפרת. בכלל, בשלוש השנים האחרונות, לטענתה, היא רוב הזמן בכפכפים ובג'ינס. כמו היום.

ובכל זאת, יופייה, ובכן, ניכר. כשנרשמה ללימודים והגיעה להיבחן מול ניסן נתיב, הוא עלעל בקורות חייה וביקש לברר אם היא מבינה שהשאיפה שלה להיות שחקנית תהיה כרוכה במאמץ ושמדובר במקצוע שעשוי להתגלות לה כתובעני מעט יותר מדוגמנות. דניר ענתה בחיוב.

מיד עם תום האודישן קיבלה ממנו תשובה חיובית. לקח לה כמה רגעים להבין שעברה. עכשיו היא מספרת בהתלהבות על הפקות בית הספר, על תפקידים שגילמה במחזות בשנים האחרונות, על האהבה לתיאטרון שתמיד הייתה שם ועל התשוקה לבמה.

צריך להשיל מעט מהציניות כדי לנסות להתמודד עם האפשרות שייתכן שיש דברים בגו. עניין לא פשוט. ניסיון העבר מלמד שלא מעט דוגמניות החליטו להמציא

את עצמן מחדש כשחקניות. רובן הוכשרו למקצוע על סט של דרמה יומית ואלו מהן שחשו עצמן יסודיות השלימו השכלה בקורס כלשהו למשחק מול מצלמה.

דניר, מצדה, מודעת היטב לחיוך הציני והמשועשע שעשוי להופיע לשמע הידיעה שהחל בשבוע הבא הדוגמנית ליאל דניר תגלם את יוליה בעיבוד למחזה השקספירי במסגרת פסטיבל ישראל. זה לא מרתיע אותה, לדבריה, מלדבוק בדרכה. אחר כך, כשהיא מתבקשת, היא מציינת את רונית אלקבץ כמודל, מזכירה פרט נשכח בביוגרפיה של אלקבץ: דוגמנית.

"אני מבינה את הציניות הזאת", היא אומרת, "אבל מבחינתי, ליאל נמצאת במקום של ללמוד שלוש שנים, להשתתף בהצגות והדימוי הזה לא מנהל אותי בשום צורה. אני גם לא נתקלת בו רוב הזמן, כי גם בחיים האישיים שלי וגם בלימודים זה לא הדימוי שלי, של הדוגמנית. יותר מזה, אם זה היה ככה, אז לא הייתי הולכת ללמוד והייתי הולכת לעשות טלנובלות, אבל זה כל כך לא הכיוון שלי ולא מעניין אותי".

לאן את שואפת?
"גבוה. בתיאטרון ובקולנוע. הכיוון שלי הוא לחזור לצרפת ולנסות להשתלב שם בקולנוע. בחו"ל אנשים בודקים את הפוטנציאל שלך ואף אחד לא אומר למה ומה פתאום. בחו"ל אנשים גם הרבה יותר מתוגמלים. אני לא רואה את עצמי מהשחקניות שחיות מהיד לפה.

שחקן שנותן את הקרביים שלו על הבמה צריך לחיות טוב ולחזור לבית חם. בארץ זה בדרך כלל לא קורה ובגלל זה אני מסתכלת החוצה. אם לא הייתי חושבת שזה יכול לקרות לא הייתי עושה את זה".

את רוצה להוכיח שאת עמוקה מספיק?
"אני לא פועלת ממקום של להוכיח. הלכתי ללמוד כי אני אוהבת תיאטרון. נכון, דגמנתי כמה שנים ולמדתי מזה המון וכמה שיש לך יותר ניסיון יש יותר מה להוציא ממך. פתאום הבנתי איזה מזל יש לי שעסקתי בתחום הזה ונסעתי לבד בעולם והתמודדתי עם אנשים לא פשוטים בכלל, והבדידות שחוויתי, שהייתה גדולה מאוד, ואני אומרת 'אלוהים, תודה, איזה מתנות נתת לי'".

למה החלטת לחזור לישראל ולהירשם ללימודי משחק?
"אני זוכרת את היום הזה שאמרתי 'לא טוב לי'. הייתי בפריז והייתה לי שיחה עם המשפחה והם אמרו לי 'השתגעת, את בת 21, את מסתובבת בכל העולם, הולך לך ממש טוב, למה לא ליהנות?'. אולי יש משהו במהות שלי, אולי בגלל שבאתי מבית שההורים התגרשו בו כשהייתי קטנה ולא היה תמיד קל, אז אני כבר רגילה שזה היומיום שלי.

ובאיזשהו אופן, כשהכול בסדר אני אומרת 'צריך להתאמץ, לא יכול להיות שהכול טוב'. המשחק תמיד היה שם, אבל כשדגמנתי בחו"ל אמרתי לעצמי 'אל תשכחי שלא היה פשוט להגיע לאן שהגעת, לפני דקה היית כלום ועכשיו דברים זזים מהר. אז נכון שיש לך מטרה מסוימת, אבל תני לחיים להוביל אותך'.

אבל אחרי שנתיים בעולם הבנתי 'או.קיי, אני עובדת, אני מצליחה, עושה כסף, ומה?'. הרגיש לי ריק. אז חזרתי".

צילום: פיני סילוק
הלכתי ללמוד כי אני אוהבת תיאטרון. ליאל דניר צילום: פיני סילוק
הו , רומיאו דנקר

הדוגמנות, היא אומרת, קרתה לגמרי במקרה. כמו הזכייה בתחרות תגלית השנה 2002 שסללה את הדרך, וכשהצבא שלח פטור דניר טסה לפריז, שם העניינים הסתדרו מהר מאוד לטובתה.

בגלגול הנוכחי שלה, היא הספיקה להשתתף בעונה השנייה של "לאהוב את אנה" (יש בעברה גם אפיזודה טלוויזיונית חולפת ב"אקזיט", כשהייתה שותפה להנחיית העונה שגם קברה את התוכנית), היא עתידה לככב בתפקיד ראשי בסרטו של דובר קוסשאווילי "התגנבות יחידים", תסריט המבוסס על ספרו של יהושע קנז, ובשבוע הבא תעלה על הבמה עם עיבוד עכשווי ל"רומיאו ויוליה" במסגרת פסטיבל ישראל.

בגרסה הפרינג'ית האמורה, בבימויו של מיכאל רונן, יוליה היא חשפנית במועדון, פאריס (יוסף סוויד) הוא בן זוגה ובעל המועדון ורומיאו (מיכאל מושונוב) הוא ההפך הגמור מכל מה שיוליה מכירה בחייה העגומים.

היה, קרה, להתקדם. עם רן דנקר
היה, קרה, להתקדם. עם רן דנקר ברק פכטר

פגישתנו נערכת בעיצומן של חזרות כשדניר נדרשת ללהטט על חישוקים, סוחבת סימנים כחולים על הגוף. העיבוד למחזה מוסיף ממד אחר לטרגדיה הקלאסית, הרוויה באלימות, סקס, סמים ומוזיקת מועדונים.

לצורך התפקיד דניר מספרת שהיא ואנשי הצוות פוקדים באחרונה מועדוני חשפנות. הם היו בפוסיקט ובבייבידול, שם ניסתה לתחקר את בנות המקום על עיסוקיהן. יום לפני הריאיון צילמה ההפקה קטע וידאו ארט באחד המועדונים, כשהוא ריק מקהל.

דניר מצאה עצמה עומדת על הבמה מול מראות ענקיות כשהיא לבושה ורוקדת כמו חשפנית. "זה לא היה פשוט", היא אומרת. "בסוף היום חזרתי הביתה, עשיתי מקלחת קרה וחשבתי איך בא לי לנקות, להירגע".

מי זאת יוליה שאת עושה?
"יוליה היא בחורה שאין לה זכות בחירה על החיים שלה. היא כמו תכשיט של פאו ריס. הוא מחזיק אותה כלכלית, והכול מאוד אלים. גם במועדונים שהלכתי אליהם ההתו נהלות מאוד קשה. את רואה את החשפניות רוקדות ואת רואה את הניתוק. הגוף זז, אבל העיניים לא מביעות כלום. בהצגה, רק כשו רומיאו מגיע היא נזכרת שיש אצלה את המקום הזה, להרגיש שווה. אבל כמו במחזה המקורי, היא משלמת בחיים".

אולם עם כל הכבוד לשקספיר ולפסטיבל ישראל, אם לשפוט לפי תיק העיתונות שלה, דניר כבר זכתה בתהילת עולם. מדובר, כמובן, באירוע שלפחות מבחינה תקשורתית היה מהמכוננים בחייה. לפני כשלוש שנים, עם חזרתה ארצה, היא הכירה בחור בשם רן דנקר וגורלם נקשר זה בזה לחמש דקות תמימות.

על פניו מדובר במהלך שלא יכול היה אלא לרומם קריירה של דוגמנית, ולראיה - סיקור נלהב, כתבות ושערים תחת הכותרת המסקרנת: תכירו את החברה של רן דנקר. אולם כעת, עם שוך הקרבות, דניר מדגישה שאל"ף, לא היה לה מושג שהיא העלתה בחכתה דג כה שמן, שכן היא שבה ארצה אחרי תקופת היעדרות ולא הייתה בקיאה בפרטים. ובי"ת, היא מתעקשת שלא חגגה על העניין שנוצר סביבה.

"זו הייתה התגלגלות של משהו שחלקי בו אפסי ולא היה שום מניע כזה בשום צורה", היא אומרת כשבין השורות ניכר כי היא מבי נה שהדבר ירדוף אותה לעד כפרט ביוגרפי שיש לדון בו. "בכלל, אני אדם שמאוד אוהב חיים אינטימיים פשוטים. אני לא הולכת לאירועים, לא רודפת אחרי כל הדבר הזה".

בחרת להיות דוגמנית, בחרת חבר מתוקשר ועכשיו את שחקנית. אולי בכל זאת יש בך משהו שמכוון לחשיפה ולפרסום?
"את אומרת, איפה הפרדוקס? כן, אצלי הפרדוקס הזה ענק ברמות כי אני יכולה להגיד לך באמת: אני מצטלמת ולא רואה מה יוצא, לא תמיד קוראת כתבות עליי, לא הולכת להקרנות. ובכלל, כל הסיפור ההוא שהזכרת, זה לא היה בשליטתי ולמדתי שיעור מזה".

מה למדת?
"למדתי איך התחום הזה מתנהל ואיך יכול להיווצר אימפקט ממשהו שלא התכוונת אליו. אז באתי לארץ אחרי שלא חייתי פה, ראיתי דברים אחרת, הייתי יותר תמימה. אז מה, נחנך את העולם? נגיד 'כן, עשינו טעות, לא עשינו טעות?'. קרה . להתקדם".

צילום: פיני סילוק
אני אדם שמאוד אוהב חיים אינטימיים פשוטים. דניר צילום: פיני סילוק
כן, היא פנויה

ועכשיו היא לבד, בדיוק נפרדה מחבר. אחר. לדבריה, זה קרה בתזמון לא רע עם ההצגה, שכן נדרשת שם חפירה מכבידה ברגשות ותהייה על טיבן של מערכות יחסים, כך שיותר נוח בסוף יום חזרות לשוב לבית שקט.

מפעם לפעם היא רצה בערב בפארק, באחרונה חזרה לרקוד וכמעט בכל סוף שבוע היא נוסעת לרמות מנשה, לאביה, יחד הם יוצאים לרכוב על סוסים.

למרות היעדרותו מחייה, דניר מספו רת שגדלה בבית חם מאוד, בעיקר בזכות אמה, רקדנית ומטפלת בריקוד. היא בת 24, אחות צעירה לרעואל (31), מוזיקאי , ולשראל (27), עובד בחברת פרסום, את שניהם היא מגדירה כחברים הכי טובים שלה.

הם גם שותפים שלה לרכיבה עם אביה בסופי השבוע. בניגוד ללאקוניות שבה היא מתארת את המפגש עם אביה והיחסים המחודשים איתו, כשהיא מדברת על אמה, דניר נראית נרגשת למדי.

"כשאתה ילד אתה לא מבין מה זה אומר מבחינת אמא שלך לגדל לבד שלושה ילדים. ולא רק לגדל אלא לעשות את זה כמו שהיא עשתה. כמה שהיא עבדה נורא קשה, תמיד הייתה זמינה בשבילנו. עם השנים אני מביו נה שבית, משפחה, ילדים, אין ספק שזאת תהיה המשימה הכי גדולה בחיים שלי", היא אומרת, ומוסיפה שהאם דווקא עודדה אותה להיפגש מחדש עם אביה.

גם בקטעי השיחה היותר מלנכוליים, דניר נראית הרבה פחות שברירית ונוגה מהאופן שבו היא מצטלמת, בוודאי נשמעת כך. אולי זה הקול העמוק. אולי כמה שערות שיבה שכבר נשזרו בשערה.

באילו רגעים בחייך את אדם פחות נחרץ?
"בזוגיות. ברגע שאתה רגיל להיות בזוגיות, במיוחד אם גדלת בבית שלא ראית את זה, אתה מאוד נקשר לזה ורוצה את הביטחון הזה. אולי יותר מדי. זה גם המקום שבו אתה נחשף באמת ונותן ביטוי לפחדים שלך".

לא קל לך לתת אמון?
"לא, כי אני מבינה איך העולם הזה עובד. אוקיי, תגידי שזה מחסור באב. יכול להיות, והיה לי את זה. בנעוריי הייתי עם גברים יותר מבוגרים ממני, היה שם את כל מה שכאילו מתבקש, אבל הגיע הרגע שבו אמרתי לעצמי, אוקיי, אפשר להפסיק להיות התוצאה? ככה קרה. עכשיו, בא לי לבחור את החיים שלי מתוך חופש או להתנהל מתוך 'עשו לי, כאב לי?'".

נשמע יפה אך לא פשוט לביצוע.
"נכון, אבל ברגע שהבנתי שאם אני לא סולחת אני זו שמשלמת את המחיר הכי גדול, זה נהיה מאוד ברור".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים