תחרות האגדות של קוראי "מעריב לילדים"
קוראי "מעריב לילדים" שלחו מאות אגדות שמספרות על אבירים, נסיכות, דרקונים ועוד יצורים מופלאים. לפניכם שלושת הזוכים הגדולים. אגדה נעימה!
הפתעה בעלת כנפיים
מאת: תום לב-רן, בת 11 וחצי מנופית
כולם מכירים, שמעו או ראו פיות טובות, אפילו ההורים שלכם! ההורים של חברתי הטובה, בואו נהיה ספציפיים, אביה, מכירים פיות טובות טוב יותר מרוב האנשים. ניחשתם נכון, אביה של חברתי הוא למעשה פיה טובה. למרות שאני חברה שלה מהיום שנולדנו, העובדה שאביה הוא פיה טובה נודעה לי רק אתמול.
הכל התחיל לפני יומיים כאשר המורה שלנו ביקשה מאיתנו לראיין מבוגר מיוחד. חברתי הציעה את אבא שלה, ואני ברוב תמימותי הסכמתי. טוב, כנראה לפעמים צריך להתאמץ כדי לקבל כתבה טובה. אבל עכשיו, כשאני חושבת על זה, בעצם לא הבנתי מה מיוחד כל כך באבא שלה. הוא היה סתם עורך דין, והיו לו שני ילדים, דירה קטנה ונוחה ומשפחה אוהבת. באותה מידה היינו יכולות לראיין את מוכר העוגות השכונתי. אבל הסכמתי עם חברתי וקבענו ליום הבא.
למחרת קמתי עייפה. הסתכלתי על השעון ופתאום עלתה בי מחשבה נוראית: אני מאחרת! קפצתי על הרגליים, רצתי אל הארון, זרקתי על עצמי משהו ורצתי לרחוב. חברתי חיכתה לי עצבנית ליד הדלת, ושתינו רצנו לאביה שבדיוק הסתובב לצאת. הוא פתח את הדלת הכחולה, ופתאום הבחנתי במשהו מנצנץ מבעד לחליפה השחורה שלבש. "לא יכול להיות...", חשבתי לעצמי, "זה בלתי אפשרי...". שפשפתי את עייני, צבטתי את עצמי, אך עדיין ראיתי זוג כנפיים על גבו. כשאביה יצא ונותרנו לבדנו בבית הקטן, התחילו השאלות: "זה היה אמיתי?", "דמיינתי את זה מרוב עייפות?", "אולי זו בכלל תחפושת?". אבל לא, הן אמיתיות לגמרי! אין כאן שום טריק! אז מה הוא - דרקון? ערפד? חצי ציפור חצי בן אדם? כל השאלות האלה יצאו בנשימה אחת. התשובה הייתה פשוטה, אך מבלבלת מאוד: "כן, הוא פיה. ולא סתם פיה, פיה טובה! פיי טוב!". "באמת ראינו פיי טוב?", שאלתי בתמיהה. ושוב תשובה פשוטה: "כן". למה היא מתנהגת כאילו לכולם יש אבא פיי? "למה הוא לא מסתיר את הכנפיים?", שאלתי, "הוא לא מפחד שיראו אותן?". "הוא הולך היום לעבודה מיוחדת", היא עונה. "לאן הוא הולך?", שאלתי. "זה מסובך...", אמרה. "יש לי זמן", אמרתי. אבל לפני שהיא הספיקה לענות נשמע סיבוב המפתחות בדלת ואביה נכנס.
הוא התיישב על הספה והתחיל: "לא תאמינו מה קרה לי היום! קיבלתי מקרה קשה במיוחד - עלמה שרובצת עליה קללה איומה: ביום היא צפרדע ובלילה עלמה, נשיקה מנצחת ושימוש בלשון מעלימה! כלומר נשיקת אמת מנצחת את הכישוף, ושימוש בלשון הופכת אותה לצפרדע לעד! העלמה ראתה את אהוב חייה בצרות כלוא בזרועות מכשפה נוראית והייתה חייבת לעזור לו. היא ניסתה הכל: לחימה, תעלולים... אך כלום לא עזר. לא נותר לה דבר חוץ מלשונה הדביקה והרטובה. אז היא הייתה חייבת לקחת את הסיכון. היא הוציאה את לשונה וכיוונה אותה היישר אל לב המכשפה! המכשפה צעקה מכאב ובסוף מתה. אך העלמה המסכנה נותרה צפרדע לעד. כשאהוב לבה גילה זאת, הוא עזב אותה מיד. הצפרדע המסכנה התחילה לבכות. לא נותר לה כלום! ריחמתי עליה. החלטתי לתת לה כנף אחת מכיוון שלא היה ביכולתי לעזור לה. הקללה הייתה חזקה מדי, ואסור לי להתעסק בענייני אהבה. לצערי לא אוכל להיות יותר פיי טוב, מכיוון שעם כנף אחת אין עזרה לזולת, וזהו". הוא סיים בעצבות ועף לו צולע.
מתנת הירח
מאת: סיוון גבאי, בת 11 מירושלים
היה היה מלך שנולדה לו ילדה נפלאה. לילדה היה כתם לידה בצורת ירח, אז הוא החליט לקרוא לה לבנה (משום ש"לבנה" היא מילה נרדפת לירח...). ביום הולדתה העשירי תקפה אותה מחלה נדירה. הרופאים אמרו שמקור המחלה הוא בכתם הלידה, ושהילדה תוכל להחלים רק אם תקבל ירח משלה. אך המלך לא האמין להם והזמין רופאים מכל העולם, והם ענו לו אותה תשובה. לבסוף התייאש המלך והחליט לקבל את התשובה בלית ברירה.
לאחר יום קרא לקונדיטור הממלכה ואמר לו: ''הכן לי ירח!".
ענה לו: ''אל דאגה, אכין לך את הירח הטוב ביותר!!!".
עמל הקונדיטור יום ולילה והכין עוגת שוקולד בצורת ירח.
אך הנסיכה לא הבריאה מזה.
קרא המלך לצורף ואמר לו: ''הכן לי ירח!!!".
ענה לו: ''אל דאגה,
עמל הצורף יום וליל במשך שבוע והכין למלך ירח זהב משובץ יהלומים.
אך זה לא הבריא את הנסיכה.
לאחר מכן קרא המלך לאופה ואמר לו: ''הכן לי ירח!!!''.
ענה לו: "אל דאגה, אני אכין לך ירח מעולה!".
עמל האופה במשך יומיים והכין למלך כיכר לחם בצורת ירח.
אך הנסיכה לא הבריאה.
ניגש אליה ליצן החצר ואמר לה: ''אל תדאגי, הירח לא גדול כל כך".
"על מה אתה מדבר? הוא ענק!!!''.
ענה לה: "לא נכון! אם תשימי את הבוהן שלך על הירח ותסתכלי עליו, הבוהן תכסה אותו בדיוק!".
וזה היה נכון! הבוהן כיסתה את הירח בדיוק!!!
הליצן נתן לה שרשרת עם תליון ירח שהוא הכי אהב. הנסיכה ענדה את השרשרת והיא הבריאה. משום שהמתנה הזאת באה מהלב.
האבן והמשאלה
מאת: מאי אלרן, בת תשע וחצי ממעלה אדומים
היה היו בכפר קטן אב ושלוש בנותיו: ירדן, ליה ונטע החכמה והאהובה מכל. ביתן היה מוזנח, אולם הגינה הייתה מטופחת ויפה והבנות טיפלו בה באהבה. יום אחד כששב האב מעבודתו שמע קול: "היי!". האב נבהל, הסתובב ושאל: "מי את?". האב הרים את ראשו וראה אבן מכוערת מאוד, והיא אמרה לו: "בוא נעשה עסקה". האב לא האמין למשמע אוזניו, אבן מדברת? "תשימני כפסל בגינתך היפה ואגשים משאלתך", אמרה האבן המכוערת. האב הסכים והביע את משאלתו: "אני רוצה שבתי הקטנה והאהובה נטע תמצא מישהו שיאהב אותה". האבן אמרה: "משאלתך תתגשם". האב לקח את האבן לגינתו כפי שהבטיח והניח אותה כפסל במרכז הגינה.
למחרת בבוקר קמה נטע כדי להשקות את הגינה ומיד הבחינה באבן. כעסה נטע ורצתה להשליך את האבן המכוערת אל מחוץ לגינה. אולם ברגע שנגעה באבן התרוממה נטע באוויר. היא הסתובבה וראתה דינוזאור אוחז בה. הדינוזאור אמר: "אני אוהב אותך בכל לבי, את נראית לי טעימה מאוד". נטע צרחה בכל כוחה. ליה, ירדן ואביהן שמעו את הצרחה וירדו מיד לחצר. האב ראה את בתו האהובה מוחזקת בידי דינוזאור והתעלף. כשהאב התעורר הבחין באבן המכוערת מצחקקת. התרגז האב וצעק אל האבן: "את...". האבן לא נתנה לו להוסיף עוד מילה ואמרה: "משאלתך הייתה שמישהו יאהב אותה, והנה הדינוזאור אוהב אותה, לא ביקשת שגם היא תאהב אותו...". פנתה נטע החכמה אל הדינוזאור ואמרה לו: "אם אתה אוהב אותי עליך למלא את רצוני. אני מבקשת ממך לקחת מכאן את האבן המרושעת הזו, ללכת ולא לשוב עוד לעולם". האב ובנותיו הביטו בהקלה בדינוזאור המתרחק כשהאבן בידו. האב למד שאסור לדבר עם זרים, אפילו לא עם אבנים...
נא להמתין לטעינת התגובות
