על קול אלה: ראיון עם דרור מוהר
מה נדרש כדי להרשים את קוונטין טרנטינו, איזו טעות אסור לעשות ליד ברוס ספרינגסטין, איך אקסל רוז מעדיף את המריחואנה שלו, כמה זמן במאים נחשבים מחכים לראסל קרואו, ולמה מומלץ להישאר באולפן של ד"ר דרה? דרור מוהר, מעצב סאונד וטכנאי הקלטות בכיר בתעשיית הבידור האמריקנית (וכן, גם אחיו של ההוא מ"רוקדים עם כוכבים"), עבד עם כולם וחזר לספר. גם על הבת הקטנה שהשאיר מאחור
"ואז אמרתי לטרנטינו", מספר דרור, "שבסצנה של החניקה אני רוצה להוציא בסאונד את השילוב הזה בין הסקס לרגע המצמרר. הלכתי לחנות מין וקניתי בגד עור צמוד לנשים. לבשתי אותו באולפן והקלטתי את עצמי זז עם הדמויות בסרט. זה נתן סאונד של עור מתקמט, כמו נחש או תנין. טרנטינו התלהב ואמר לי שאי אפשר היה להעביר את הסיפור טוב יותר דרך סאונד".
דרור מוהר הוא אחד הישראלים הכי מצליחים כיום בתעשיית הבידור האמריקנית. מהיום שהגיע לארצות הברית הספיק מוהר ("אפשר לקרוא לי סטייליסט סאונד", הוא אומר בחיוך) לעבוד עם רשימה די מטורפת של מוזיקאים. גוון סטפני, ביורק, סטיבי וונדר, בוב דילן, ביונסה, אלישיה קיז, ג'וס סטון, מייסי גריי, בק, סנופ דוג, דוקטור דרה, פטי סמית', גאנז אנד רוזס, נלי, ג'ון לג'נד.
רשימת הסרטים שבסופם קיבל קרדיט לא פחות מרשימה: "ממזרים חסרי כבוד", "וול סטריט 2", " גבר מבוקש", "שלושת הימים הבאים", "רובין הוד", "אזרח שומר חוק", "התייר", Nine.
בנוסף , מוהר גם עיצב את הסאונד בסדרת משחקי המחשב האולטרה מצליחה DJ Hero מבית Guitar Hero.
באולפנים בהוליווד מכנים את מוהר (31) "נינג'ה", "כי אני רואה ובלתי נראה, חד, דרוך ומיומן כדי לאתר וללכוד את הרעיון מהצללים", הוא אומר. חלק מהדריכות הזאת מוהר משייך לילדותו. אביו, ארנן ז"ל, היה מהנדס בניין בחברת סולל בונה שקיבל הצעת עבודה מפתה ובעקבותיה עברה המשפחה מישראל לקניה ואחר כך לניגריה. דרור ואחיו הקטן, המתאגרף מרחב מוהר (המוכר מ"רוקדים עם כוכבים" ), גדלו באפריקה, למדו בבית ספר בריטי וספגו תרבויות מכל העולם.
כשדרור היה בן 17 המשפחה שבה לישראל, והוא סיים תיכון ושירת ככבאי בחיל האוויר. בזמן שירותו הצבאי החל לעבוד כבאק ליינר ומנהל במה של אמנים ישראלים, ביניהם ברי סחרוף, קורין אלאל, אביתר בנאי, אסף אמדורסקי, דן תורן, היהודים, שבק ס' ועוד. הוא גם יצר ושר עם להקתו פוסט פאניק, אבל לא זכה להכרה משמעותית.
למוהר היה קשה עם תעשיית המוזיקה בישראל כמעט מכל הבחינות. "התבאסתי מחוסר ההיענות של הקהל", הוא אומר, "מהדרך שבה מתייחסים לאמנים, מקשיי הפרנסה ומהצורך להתחשבן על כל 200 דולר. חוץ מזה, מה כבר הטופ בארץ, קיסריה? זה לא מעניין אותי". לפחות דבר אחד טוב יצא לו מהתעשייה המקומית: בשנת 2003 הוא הכיר את מיכל דיין, גרושתו ואם בתו, בהופעת האיחוד של שבק ס' לציון עשור לפעילותה, שבה היה המנהל הטכני ומיכל הייתה המפיקה. באותה שנה הם עזבו את ישראל.
היעד הראשון היה ליברפול, שם למד מוהר תואר בטכנאות ובעיצוב סאונד באקדמיה לאמנויות הבמה Lipa. "הגעתי לאנגליה עם חלומות גדולים וכסף קטן, שרחוק מלהספיק לסיום התואר", אומר מוהר. "למזלי קיבלתי מלגה אקסקלוסיבית, שאותה מעניקה החברה המקצועית Sennheiser פעם בשלוש שנים לאדם אחד בעולם".
בתום לימודיו בשנת 2006 נדדו דרור ומיכל לניו יורק. "במשך תקופה היינו במצב כלכלי קשה", אומר מוהר. "גרנו בחדר קטן בברוקלין ולא היו לנו חברים או משפחה לפנות אליה". נקודת המפנה הגיעה כשדרור התקבל לעבוד כטכנאי הקלטות באולפני אלקטריק ליידי המיתולוגיים בגריניץ' וילג' שהקים לפני 40 שנה ג'ימי הנדריקס, ובהם הקליטו במשך השנים כמעט כל אגדות הרוק.
בעבודה עם אגדות רוק, מוהר למד מהר שרצוי מאוד לערוך תחקיר על הקלטות קודמות שלהם. כך הוא גילה למשל מה סוג המיקרופון האהוב על ביורק לפני שהקליט איתה את אלבומה "וולטה". "ביום ההקלטה", מספר דרור, "התברר שהמפיק שלה הביא איתו מיקרופון יקר. חיברתי את המיקרופון שלו. פתאום, באמצע הטייק הראשון, ביורק מפסיקה את ההקלטה ואומרת 'זה לא המיקרופון שלי'. התחושה הזאת נטרלה אותה. מיד שלפתי את אחד המיקרופונים שהכנתי מראש וידעתי שהיא מאוד אוהבת. איך ששמתי לה אותו מול הפנים היא נרגעה".
בהמשך מצא מוהר דרך לשלב גם את הציוד של המפיק. "עמעמתי קצת את האורות באולפן, ובחושך, בערך מטר מאחורי המיקרופון שלה, הנחתי את המיקרופון של המפיק. ביורק לא ידעה. כשהיא סיימה את השירה השמעתי לה את ההקלטה של המיקרופון השני עם הסאונד המרוחק. היא פשוט נמסה מזה! היא אמרה בהתלהבות שיש בזה קסם, שההקלטה נושמת כמוה. אפשר לשמוע את שני המיקרופונים בשיר The Dull Flame of Desire. יצא מקסים".
מוהר משקיע הרבה ביצירת אווירה חיובית בעבודה. זה יכול להתבטא בקישוט פסנתר הכנף במיקרופון עתיק ששימש את פרנק סינטרה לצורך השראה בלבד, בשיחות נפש עם האמנים או סתם בארוחה טובה. "אני משתדל שהפגישה הראשונה שלי עם כל יוצר תהיה מחוץ לאולפן", הוא אומר, "בבית או במסעדה, על סטייק טוב ויין, כדי להכיר טוב יותר את האדם, להבין מה הדרייב שלו ומה הכוונה שעומדת מאחורי מה שהוא אומר. ככה למשל אני יכול להבין שאמן רוצה להישמע כמו דילן, גם אם הוא לא מסוגל להגיד את זה".
הדגש שמוהר שם על הסאבטקסט עזר לו להציל משבר בהקלטות שלו עם זמרת הסול הבריטית הנחשבת ג'וס סטון על אלבומה Introducing Joss Stone. "השעה הייתה כבר שלוש בבוקר. עבדנו בחדר ההקלטה הקטן וג'וס לא הצליחה
לא תמיד שיתופי הפעולה עם האמנים הסתיימו בריקוד. "לעבוד עם כל הכוכבים האלה זה לפעמים ברכה ולפעמים קללה", אומר מוהר. "מה שהכי מבאס אותי זה אנשים יהירים, שמזלזלים בבני אדם ולא נותנים כבוד לאסיסטנטים שלהם. עבדתי עם ברוס ספרינגסטין, שהגיע לאולפן אחרי הופעה, היה עייף ולא היה לו זין לכלום. ברוס ביקש מהמנהל שלו גיטרה מסוימת. עוזרת ההפקה המקסימה הביאה לו את הגיטרה הלא נכונה והוא יצא עליה, מה-זה יצא עליה, במילים הכי מכוערות. הוא ממש היה מבאס ולא נעים. אבל מעטים האנשים שפגשתי שהם גם גאונים וגם מאוד נעימים".
מקרה נדיר כזה פגש מוהר לאחר שעבר ללוס אנג'לס. "כשסטיבי וונדר הגיע לאולפן להקליט דואט עם מייסי גריי הוא מיד שבר את הקרח", נזכר מוהר. "איך שהוא נכנס הוא אמר לי 'השם שלך זה דרור, נכון? שמעתי עליך! אתה נראה טוב, בנאדם, נראה טוב!'. ואז הוא התיישב לצדי, ליד הקונסולה, ואמר שהוא ישמח לשמוע הקלטות שעשיתי. בערב שאלתי אותו 'מה אוכלים?', והוא ביקש מהאסיסטנט שלו משהו. אחרי כמה דקות האסיסטנט חזר עם דלי ענקי של אם & אם, ואני, עדיין בהלם, שאלתי'איך נאכל את כל זה?'. סטיבי חייך ואמר 'איטס גונה בי א ה לוווונג נייט'".
איזה חלק תופסים הסקס והסמים בחיי הרוקנרול שלך?
"ג'וינטים מרדימים אותי, אני לא סובל וודקה והפורנו היום משעמם בעיניי. מצד שני, קשה לי לסרב לג'ינג'יות ולג'ק דניאלס. תהליך היצירה דורש חיבור לליבה שלנו, לבסיס, לעירום של לפני שפותחים את העיניים. לפעמים כדי למצוא את הביטוי האחד שנותן חיים למה שקיים בדמיון צריך לוותר על שליטה. צריך להפשיט, להתפשט, לשחרר ולהעיז. מאז ימי יוון העתיקה מיניות ושיכרון הם חלק אינטגרלי מחייהם של היוצרים והוגי הדעות הגדולים ביותר. זה לא בשביל כולם ולי יש משמעת עבודה הדוקה. אבל חוויתי סיטואציות שבהן השילוב הניב תוצאות מעניינות".
ונעבור לתוצאות. בהקלטות של אלבום הקאמבק של גאנז אנד רוזס, Democracy Chinese, מוהר נשנש ערב אחד כמה עוגיות בתמימות. "הקלטנו שירה ואחר כך הקשבתי למיקס והוא נשמע לי בן זונה. הטכנאי הראשי התלהב פחות, אבל אני חשבתי שזה סאונד בלתי ייאמן. פתאום הזמר של פויזן, שהיה באולפן, שואל אותי 'תגיד, איפה הקערה עם כל העוגיות?'. אמרתי לו שאכלתי את כולן כי הייתי רעב, והוא נבהל וצעק 'תגיד לי, אתה גנוב? אכלת שמונה גרם של מריחואנה מטורפת!'. מתברר שהעוגיות נועדו לאקסל רוז ולחבריו. סגרתי את המערכת והלכתי לישון באולפן. מאז אותו מקרה אני מביא איתי לסשנים את האוכל שלי ואת המים שלי".
אבל בלוס אנג'לס לא כל כך פשוט להימנע מחומרים מרחיבי תודעה. כשמוהר נשכר לעצב את הסאונד של סדרת משחקי המחשב DJ Hero, הוא קפץ לאולפן של דוקטור דרה "כדי לקבל קצת אינפורמציה על הטכניקות, הסימפולים והסאונדים שהוא, סנופ דוג ואמינם משתמשים בהם. הגעתי בזמן סשן של עבודה על תקליט של אמינם, והיו שם המון תותחי היפ-הופ: אמינם, סנופ, נלי, קווין לטיפה. דרה היה לחוץ והרגיש שזה לא הזמן לדבר, גם כשאמרתי לו שזה חשוב כי אני יוצר סאונד למשחק שיחשוף דור שלם של ילדים למוזיקה שהם לא מכירים. לא עבר הרבה זמן עד שמישהו הוציא את הגאנג'ה.
התיישבתי על הכורסה ליד דרה והתחלתי לגלגל לכולם את הג'וינטים הכי גדולים שראית בחיים שלך, באורך כף יד ובעובי של אגודל. כולם נרגעו, וחצי שעה אחר כך דרה ואמינם סיפרו לי באיזה תקליטים הם משתמשים, מה הסאונד שהם אוהבים, הכול. כל הסאונד ב-DJ Hero 2 מקורו בערב הזה".
הקפיצה המשמעותית הבאה בקריירה של מוהר הייתה לכיוון הקולנוע. בעבודה על פיצ'רים מוהר נדרש קודם כול לעזור לספר את הסיפור באמצעות הסאונד. "אחד האתגרים המעניינים בסרטרובין הוד' שביים רידלי סקוט היה ילדי היער", מספר מוהר. "הם כמעט לא מדברים, אבל הסיפור שלהם מאוד משמעותי כי הוא מסביר למה אנשים חיים בעוני בתקופת רובין הוד, ועד כמה זה היה קשה. באמצעות הצלילים הייתי צריך לגרום לקהל להבין שמצד אחד הם ילדים תמימים, ומצד שני הם נעשו חיות אדם. אז עלה לי רעיון: יצאתי לשטח והקלטתי גם ילדים וגם חיות. בסרט עצמו הצלחתי לשלב סאונדים שחציים קופים וחציים ילדים. לפעמים הפרטים הכי קטנים מספרים את הסיפור יותר מהכול".
קחו את תקציב הקולנוע הישראלי במשרד התרבות בשנתיים האחרונות ותקבלו סכום דומה לתקציב של המותחן "שלושת הימים הבאים", בבימויו של הבמאי זוכה האוסקר פול האגיס ובכיכובם של ראסל קרואו וליאם ניסן. עם תקציבים כאלה סרט הוליוודי יכול להרשות לעצמו הרפתקאות סאונד יקרות. "פול האגיס סידר לראסל קרואו אולפן באוסטרליה", מספר מוהר, "שיהיה אונליין עם האולפן שלנו בלוס אנג' לס, ונוכל לראות ולשמוע את ראסל בזמן אמת. באותו יום חיכינו שבע שעות לראסל שיגיע לאולפן! ופול האגיס הוא לא איזה במאי קטן, כן? זה העליב את פול שראסל זלזל ככה, לא נתן כבוד ואפילו לא התקשר להגיד שהוא מאחר. בסופו של דבר פול אמר לי 'בוא נסגור ת'עסק, פאק איט'. איך שיצאנו קיבלנו טלפון שראסל הגיע לאולפן. בתוך שניות הוא נתן טייק מעולה. ואז פול אמר לי'לפעמים אמנות גדולה באה בשוטף, ולפעמים צריך לחכות לה'".
האם כטכנאי וכמעצב סאונד היית יותר אמן או משרת של אמנים אחרים?
"לפני הכול אני משרת רעיון. אני מחפש אחר הרעיון הכי טוב, בין אם הוא של האמן או של החברה. מעצב סאונד בעצם משלב בין הצד הטכני לצד היצירתי, בין הנדסה לבין רעיון, כך שאני גם אמן וגם משרת את האמנים שאני עובד איתם. יש לי סטייל משלי, והעולם לאט לאט מגלה את זה. אני יודע שבעוד חמש שנים כבר יהיה לי אוסקר ראשון ביד".
האובססיה לכבוש את העולם היא עניין משותף לדרור ולאחיו מרחב. לפני שהחליף את כפפות האגרוף בחולצות הפייטים של "רוקדים עם כוכבים", ניסה מרחב לזכות בתואר אלוף העולם בקטגוריית המשקל שלו. מסעו לארצות הברית נגמר בפציעה קשה ותועד בסרט דוקומנטרי. חיפוש אחר מקורות האמביציה הזהה של האחים יכול, כמובן, להתחיל בבית. "אמא שלנו", אומר מרחב מוהר, "קראה לי מרחב ולאחי דרור כי היא רצתה שיהיה לנו את כל החופש בעולם. ההורים שלנו לימדו אותנו שאנחנו יכולים להיות כל מה שרק נרצה". " ואבא זיכרונו לברכה", מוסיף דרור, "תמיד אמר לנו'זה לא מה שעשית, זה מה שלא עשית'. המשמעות הברורה היא שאם לא תעשה מספיק לא תגיע למטרה שלך". הדרייב של האחים מוהר קשור גם לתפיסתם שכדור הארץ אינו גדול בהרבה מכפתור קונסולה. "הילדות הבינלאומית שלנו", אומר מרחב, "הקטינה את העולם בעינינו. בגיל עשר עלינו לבד על מטוסים באותה קלילות שבה ילדים אחרים עולים על אוטובוס לבד".
אבל ההצלחה גבתה מחיר כבד מדרור מוהר. לאחר שעבר עם מיכל ללוס אנג'לס נולדה להם בת, עלמא. שמונה חודשים לאחר הלידה נפרד הזוג ומיכל חזרה לישראל עם עלמא, בת ארבע היום. "מיכל נכנסה להיריון בתקופה שהתנאים לא היו לטובתנו", אומר מוהר. "העבודה בתחילת הדרך נמשכה משעות הבוקר עד שעות הלילה וידעתי שיעברו כמה שנים טובות עד שנהיה מבוססים. מיכל באה איתי להגשים את החלום שלי, והתברר לנו שהתרחקנו ואין לנו אותו חלום".
מוהר חי כיום עם בת זוג אמריקנית. הוא מנהל שיחות יומיומיות בטלפון ובסקייפ עם בתו ופוגש אותה אחת לשלושה או ארבעה חודשים. באחרונה הקים עם הבמאי ליאור מולכו וגרושתו המפיקה מיכל דיין חברה ששמה Equip La Mode, חברת הפקה וקריאייטיב בתחומי הקולנוע, ההיי-טק, הפרסומות והאמנות החזותית. "מה שאנחנו רוצים להעביר ללקוחות זה סטייל", אומר מוהר. "יש לנו כישורים ונטוורקינג, אבל מה שייחודי זה הסגנון. אנחנו מביאים את הסטנדרטים הקפדניים ביותר של צמרת היצירה הבינלאומית בכל תחומי המדיה והמולטימדיה. נייבא ונייצר עבודות מהארץ".
מוהר אומר שהוא מקווה שבזכות החברה החדשה הוא יבקר יותר בישראל. "איבדתי את יחסיי עם מיכל ועם הבת שלי כי לא הסכמתי להתפשר על החלום שלי", הוא אומר, "זה הכי קשה בעולם, זה הרעל של המקצוע, לאן שאתה מוכן ללכת. ואני הייתי מוכן ללכת הכי רחוק. עשיתי הרבה בחירות קשות בקריירה שלי, אבל זאת הבחירה שגרמה לי לצלקת הכי עמוקה.
כשעברנו לאפריקה עשינו את זה בעקבות הקריירה של אבא שלי. אמא שלי ויתרה על המון באהבה ובשמחה. אני הרגשתי שכרגע זה הזמן שלי לא לוותר על המקום שלי בעולם. עלמא גדלה במציאות שהיא אולי מוזרה, והפסיכולוגים אולי יגידו שלא בריאה, אבל אני מקווה שכשעלמא תגדל היא תבין שהייתי חייב לעשות את מה שאני עושה עכשיו. אם לא הייתי עושה את זה לא הייתי פרטנר טוב, לא הייתי אבא טוב ולא הייתי אמן טוב. אני שופט את עצמי יותר מכולם. זאת מפלצת קטנה שלא מפסיקה לחרוק לי בראש. אין דבר כזה הצלחה שאין לה מחיר. המחיר הוא מטורף, הבחירות קשות והתעשייה הזאת אוכלת אנשים חיים. האלוהים שלי, הקול הפנימי שלי, מצווה עליי ללכת בדרך שלי בין אפר למלכות, בחושך, בצעדים יחפים, ככה אני אלך, נו מאטר וואט".
נא להמתין לטעינת התגובות
