הכח בפשטות: על ההופעה של The Fall
המוזיקאי אביב מארק יצא מסוחרר מההופעה של להקת The Fall אמש (חמישי) בתל אביב. היה לא צפוי, מרשים, פאקינג סימפל, סימפל אז פאק. ויש גם גלריית תמונות מרהיבה
אורות האולם התפיידו להם, הרביעייה עלתה ופצחה בליין מונוטוני שכבתי, שכבה ועוד שכבה. הקונדקטור עלה ולקח את ההגאים לידיו. הבמה היא מעין עולם בפני עצמו ללא חוקים מוכרים עבורו.
"אם זה טוב לי, זה טוב לכם" אינפף במבטא קוקני כבד הקונדקטור. הוא צדק, זה היה טוב לי.
the Fall ניגנו חצי שעה ברציפות, כשהשירים מתחברים כמעט אחד למשנהו. פסקול ללא עצירות. משיר לשיר האווירה הלכה והתהדקה, השמן בצינורות התחמם, הקסם התחיל לעבוד, במודע ובתת-מודע.
אחרי חצי שעה הלהקה ירדה במפתיע (לא מפתיע בכלל למכירי ומוקירי
הקלידנית הביזארית (ביזאר ו-The Fall הולך מעולה ביחד. כל ההופעה היא ניגנה עם שני סלים על כתפה, השלישי צמוד לרגלה) הביאה את האינטרו. מיד אחר כך הקונדקטור לקח שוב את ההגאים לידיו, משך מצערות, דפק ברקסים ויו טרנים כשהוא כל הזמן טוטאלי בפנים, בזון, על הוואן, אינסייד דה מיוזיק ("הוא היה לגמרי בפנים", אמר לי רם אוריון, הוא ניסח זאת כהלכה) באופן נדיר.
הנגנים היו מעולים. חטיבת בס-תופים מהטופ של הפאקינג טופ, גיטריסט שנותן למילה ריפים ערך מוסף, כולל יציאות ייצריות. קלידנית ביזאר-פסיכדלית שגם תורמת תרומה רבת משקל באגף השירה והקולות.
כל החבילה הזו מגבה במסירות טוטאלית את מארק אי סמית'. אופן שירתו היא בהחלט עוד סאונד קטליזטורי שמאחד את המרקם הסופי. בשלבים המתקדמים של ההופעה היה ניתן לחוש את הקשבת הקהל, את האווירה שעטפה ביתר שאת את החלל.
שני שיאים נרשמו בהופעה. הראשון-Bury pts. 1-3 מאלבומם האחרון שיצא בשנה שעברה, השני-What About Us מאלבומם הסופר מופתי (Fall Hands Roll), שיר שאת רוב חלקו הראשון שר הקונדקטור מתוך חדר האומנים. כן, בדיוק ככה. ככה זה אצל הפול, יש את המתח והפיתוי ללא ידוע.
שעה וחצי (ברוטו) של הופעה אמיתית. לא הופעת "להיטים", לא הופעת "גוד איבנינג תל אביב", לא הופעת קטעי קישור. "קטעי הקישור" הם השירים, ללא מילה אחת שתגרע מטוהר הנטו המוזיקלי. ללא התחנפויות וליטופי אגו. פאקינג סימפל, סימפל אז פאק.
קראתי באיזה מקום שמומלץ לראות הופעה של הפול במסגרת "50 דברים שצריך לעשות לפני שמתים".
בתום ההופעה הבנתי שחוויה נדירה ולא שגרתית, כמו ההופעה שראיתי, תישאר עימי גם במסגרת 50 הדברים שישארו עימי גם אחרי שאמות. "זה לא משהו, זה מישהו". תודה על החידוד, קובי אור.
נא להמתין לטעינת התגובות
