"אני אוהב את היכולת לתאר עולם הרמוני או מתפרק"
המשורר והמתרגם רפי וייכרט חבר למוזיקאי עודד גדיר שהלחין את שיריו לאלבום שלם. עם יציאת הסינגל הראשון, הוא כותב לנו על החיבור שלו למוזיקה. האזינו
"מוזיקה אמנם אינה זקוקה לקול אנושי אבל שירה שהיא התגלמות הקול לא יכולה בלי מוזיקה. חייתי בבית מוזיקלי. חלק מהגדרתו של בית פולני טוב הוא פסנתר בסלון. ואמנם ניסו שאהיה רובינשטיין ושלחו אותי ללמוד ריתמיקה ונגינה. ניגנתי שנים אך לא העפלתי לפסגות. את האהבה למוזיקה חילקתי ברבות הימים בין שלושה נתיבים מתפצלים. האחד - עבודה בחנות תקליטים שבה רכשתי את כל הידע האפשרי על פופ ורוק וג'אז. השני - האזנה אינסופית ממש למה שנקרא רוק מתקדם, יצירות ארוכות וסבוכות שהיו באופנה בעיקר בשנות השבעים. שלישית - לכתיבת שירה שבה הצד המוזיקלי הוא בעל חשיבות עליונה.
"חלק
משירתי כתוב בחרוז ובמשקל. אני אוהב את היכולת לתאר עולם הרמוני או מתפרק, גועש וסוער או מקונן ולוחש בתבניות של מקצבי לשון. אולם צריך לזכור שגם לשירים שאינם שקולים או חרוזים באופן מסורתי יש מבנים צליליים מוגדרים ורבי רבדים. הצלילים נפגשים בהם ומתנגשים בהם ויוצרים הדים ובני הדים לכל תחושה אפשרית במנעד השלם שהוא נפש האדם. תמיד הערצתי משוררים שהיו אשפי לשון וכשהצלחתי ליצור שיר ש'ישב' היטב בתוך תבנית צלילית, טבעית וחזקה, לא היה מאושר ממני. כאשר מישהו תופר את צליליו למילים מצלצלות שיצרתי ומצליח לנגן ביחד, במקביל, לא נגד, גם זה סוג של אושר". // רפי וייכרט
עודד גדיר ורפי וייכרט
צילום: רויטל דקל
נא להמתין לטעינת התגובות
