 |
/images/archive/gallery/111/395.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| יערה שחורי חושבת שאם איתמר בן כנען היה לוקח את עצמו קצת פחות ברצינות, הסמטוחה הסקסואלית של "פתוחה" היתה עובדת הרבה יותר טוב |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרצון "לזעזע את הבורגנות" הוא תופעה מוכרת למדי במודרניזם; ועם זאת במחוזותינו הוא מוצג בכל פעם כחדש וחתרני, רק הרגע נולד. ולא שהבורגנות אינה זקוקה לזעזוע – אבל לרוב מדובר במופע חובבים כבקשתה, תיאטרון בובות נודד שבו אחרי שפאנץ' מכה את ג'ודי גם רואים לה את התחתונים. ושוב מסתבר שאנחות זעזוע מתונות הן טיפול הפנים המרגיע ביותר לעור שמנוני. הפה הופך לסדק, והפנים נפערים לשני חלקים לא סימטריים. העוויה מוזרה מתפשטת כבוטקס תרבותי, ורטט של עונג עובר בגב; הנה שוב פעם מרחו (על כפולה בשבעה ימים, וגם באמצע סטימצקי) את דיוקן הילד הרע החדש. וזה נעים, נעים, נעים.
ספר על סקס, מסתבר, זה בעיקר נורא מזעזע. וגם אם כל חודשיים לערך רואה אור בעברית ספר על סקס תשוקתי-אירוטי-פורנוגרפי-משועשע, בחרו באיזו הגדרה שתבחרו, זה עדיין נורא מרעיש אותנו. ואם מישהו כותב על חיי המין של אשתו, הרוסייה, הבלונדינית, לא, לא ממש על אשתו אלא על א' (אות בדויה) וגורם לנו לתהות על גבולות המציאות, הייצוג והרכילות - נו, היכונו לשערורייה. במשחק הציני של הספרות והתקשורת כולנו מדברים על מין , כל הזמן, ומכריזים שהנה הנה תיכף נפשיל את מעטה הצביעות. חכו שנייה. יש למישהו ילד צועק להשכרה?
ב"פתוחה" (כך, בהחלט כך, במקור)
, שראה אור בהוצאת בבל, לא מדובר בילד שרואה הכל, אלא באינטלקטואל: יהודי, גמלוני, ניורוטי למדי וחובב ג'אז ומכונות כתיבה. מולו ניצבת האישה הגדולה- בלונדינית, שופעת, בוטחת, מינית, רוסייה, על תקן האישה הזרה. הו כן, בגופה החושני היא מגלמת את האופציה הנחשקת לעבודה זרה, שכמיטב ספרות התחייה של מפנה המאה שעברה, היא נושאת השתמעויות מיניות ברורות. הרומן מתרחש בתל אביב 2003, אבל שוב מוצג הגוף היהודי החיוור מול הגוף הגויי הדשן, המאיים לבולעו - מפתה ומסוכן. בן כנען כמובן עושה זאת במודע. ועם זאת יש לתהות מה הוא מוסיף בספרו על מסורת תרבותית של רוכלים ואדוניות בתוך ומחוץ לגדר.
משקע תרבותי אחר שמובלע ב"פתוחה" הוא של חיי האינטלקטואלים בפריז הדקדנטית של שנות העשרים והשלושים. בצילומים המגורענים שמודפסים בספר (של אולגה הנדלמן בריזנה, אשתו של המחבר), שבים ומופיעים לוח שחמט, כוסות יין חצי מלאות, כוננית ספרים ומכונת כתיבה. אִבְזור אה-לה הנרי מילר. ובכל זאת, ברקע מגיח תריסול תל אביבי רעוע. זו תפאורה, כן. ויש לשאול עד כמה משרתת פה ההעמדה הדרמטית את הספר. מה עוד עשוי פה מדיקט. אילו רק בן כנען היה לוקח את עצמו מעט פחות ברצינות ומאפשר מרווח קטן לקריצה, הכל היה קל ואוורירי יותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
איתמר בן כנען. צילום: אולגה בחשייב
|
|
|
 |
|
 |
|
"הכוס של א' הוא החלון שלי לעולם אחר"
|
|
|
 |
|
|
|
הפתיחה דווקא מבטיחה: "הכוס של א' הוא החלון שלי לעולם אחר. הוא מחלץ אותי מהגלות התמידית שלי. הוא נותן לי אפשרות לחיות ולא רק לזחול על החיים. א' היא גם המנהרה וגם האור בקצה שלה. היא דבר והיפוכו. היא הפנים והחוץ. היא החיים שלי." כך מנוקזות כל התיאוריות הנכונות לפסקה אחת. עם זאת ספק אם הלידה ההפוכה של המספר א' אל תוך הכוס של אשתו (הגיבורה א') פורעת בהמשך את שטר העירבון שהופקד בידינו. לזכותו של בן כנען ייאמר שמבחינת תיאורים מיניים יש חריגה מתיאור שגרתי של ארבע פעולות מנוע. אם לא בשפה, אז בוודאי בפירוט המתענג, שבו איברי המין זוכים לתיאור מדוקדק כמו הבגדים התחתונים והעליונים. עם זאת לא ברור על איזה "עולם אחר" מדובר ואיך מחולץ המספר מגלותו התמידית . רוב הזמן זו אשתו שמזדיינת, והוא בעמדה פאסיבית למדי. האם על כך מדובר בגאולה מהביבים?
אחרי הפתיחה שהבטיחה המשך מסעיר מתוארים מפגשים ומעללים מיניים רבים, שיש בהם שמצליחים לרתק. ועם זאת ברובד הנפשי המובטח - לא קורה הרבה. כביכול מתרחשים שני תהליכים נפשיים: האחד תהליך של תיעוב וקבלה שבו א' הגיבור מגלה את אהבתו לאשתו אף ובגלל הכל. השני והמרכזי יותר – מתרחש אצל הגיבורה. מסתבר שכל סיפורי המין מחזירים אותנו בפליק פלאק אפילו מהיר מהמצופה היישר אל חיק האידיאולוגיה הבורגנית.
ועכשיו, כמו שכותבים בביקורת קולנוע מקומונית, זהירות: ספוילר. אז ככה, מסתבר שההתנהגות המינית משולחת הרסן של א' (לשעבר הברקודה) היא תוצר של טראומה מינית - אונס שחוותה כמגע מיני ראשון בחייה. וכל הגברים שבהם פגשה למפגשים מיניים (ואולי גם הנשים, על נקודה זו ההסבר לא מתעכב) נועדו לכסות על הפצע. אלא מה? מסתבר שמה שמרפא מכל הטראומות היא אהבת אמת. אהבת גבר לאישה ולהיפך. כך כל הניהליזם המיני מצטמצם אל נרטיב מוכר מאוד שגרסאות שונות שלו תמצאו ב"שרק 2" כמו גם בספרותנו הצעירה. רק אהבה מביאה אהבה. הפנים והחוץ נותרו על כנם. א' היא אולי באמת החיים של א', כפי שהצהיר בפתיחה , אך עם כל חיבתי לסוף טוב, נדמה לי שכאן הסיום מוקדם מידי, או שמא מאוחר מידי. אבל כל מה שעובד בשבילכם....
|
|
|
|
|
|
|  | | "פתוחה". צילום: עטיפת הספר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאסטרנטית בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. מבקרת ספרות ותרבות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
