 |
/images/archive/gallery/588/789.jpg יעל ישראלי דעות
 |
|
|
|
|
|
|
| לרגל הוצאה מחודשת של "בין לילה ובין שחר" של יהושע קנז, יעל ישראל חוזרת לנובלה שקראה לראשונה לפני כמעט שלושים שנה. למרות הזמן שחלף נדמה שכלום לא השתנה - הכאב, הבלבול והייאוש הקיומי הכרוכים בהתבגרות, עדיין שם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כבר אמרתי ש"הספרייה הקטנה" נותנת לנו מתנות קטנות ומתוקות? אם לא, אז הנה, אני אומרת. להוציא לאור מחדש יצירות מצומצמות בגודל וענקיות ברוח מתוך הקלאסיקה העברית, זו ברכה לשוחרי הספרות היפה והטובה שבא להם להתענג שעה קלה על נובלות או סיפורים קצרים מן העבר, שמחזיקים היטב גם היום.
"בין לילה ובין שחר" של יהושע קנז הייתה אחת הנובלות בספרו השלישי, "מומנט מוסיקלי", שראה אור בראשית שנות השמונים. קנז כתב אותה ב-1978, אך היא לא התיישנה למרות שעברו כמעט שלושים שנה מאז. גם רגשות הגיבורים – חבורת בני נוער על סף גיוס בראשית המדינה, אינם שונים מהותית מרגשות הצעירים בימינו, רק חייהם נראים כמו מפלנטה אחרת. מדהים איך שהכל פה השתנה בצורה כל כך דרמטית בחמישים השנים האחרונות. הנוער המובחר הזה מבלה בתנועת נוער, הולך לפעילויות בגדנ"ע, מאמין במולדת, לובש חולצות רוסיות ומנגן באקורדיון ובחליל. אלא מה? ביסודו
של דבר, בעומק הלב, בבסיס הנפש, לא מצאתי שוני עמוק בהתלבטויות הנעורים של אז לאלה של ימינו. בני הנוער של אז היו אולי קצת יותר תמימים ואידיאליסטים, אבל הכאב, הבלבול, המבוכה והייאוש הקיומי הכרוך בהתבגרות הם אותו הדבר – אז והיום.
"נפלה עליי אותה עצבות ומין תחושה של חוסר טעם בכל, ואי שייכות אמיתית לשום דבר. תמהתני אם זה ליקוי שלי, שכל רגע של שמחה תובע ממני לשלם בשעות של עצבות," מתאר קנז את התחושות הקצת מאני-דיפרסיביות שמאפיינות בני נוער, שרגע אחד שוקעים למלנכוליה ובמשנהו ממריאים לאופוריה. אז אם איזה קלאבר צעיר יעשה טובה לעצמו, ידשדש מרחבת הריקוד החוצה ויקרא על החבר'ה המצחיקים האלה של קנז, במכנסי החאקי והכאפיות, הוא עשוי, אחרי פרצי הצחוק ההיסטריים הראשונים, למצוא את עצמו אחד-על-אחד באריק, פסח ואלי, ברחל ובנעמי – הצעירים היפים והרגישים, בעלי הבלוריות והתואר, שהם דור הורינו וסבינו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| תסתכלו עליהם ותראו אותנו. עטיפת הספר
| /images/archive/gallery/642/065.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
יש בספר המון תיאורים אוטו-ארוטיים גבריים, בהם נבחן מיתוס הנעורים, היופי והמיניות הגברית השברירית, המפציעה, האלימה לעיתים, שמבלבלת כל כך את כולם, בנים ובנות כאחד. קנז מתאר: "אלי היה יפה בריקודו. פלג גופו העליון, העירום, היה שחום ובוהק מזיעה, והבוהק הבליט את יצירי גוו האתלטיים, את קימורי שריריו, את כתפיו הרחבות, את חזהו המוצק ומותניו הצרים." במקום אחר מתוארת רחצה משותפת של הבנים במחנה הצבאי, תחילה בביישנות, חוששים להציץ זה על אבריו המוצנעים של זה, ובסופה פראות גברית צעירה וחצופה.
ושוב בא תיאור מרוגש ומלא התפעלות מן הגבריות המתפרצת, הפעם זו של פסח - מי שהיה ילד דחוי, ועתה, כשצימח אברים ושיער למכביר, הפך למושא תשוקתן של הבנות, ואולי גם של חלק מהבנים. "תנועות גופו היו גמישות, מדויקות, עגולות, רכות ומפליאות ביופיין," מתאר המספר, בן דמותו של קנז כנראה, שמתפעל מהיופי הגברי המסקרן, המפחיד, המדיח, בבואו לבחור לעצמו את זהותו המינית. ואולי המספר שמתפעל מחבריו אינו רק בגדר "מעריץ אלמוני", ודמויותיהם של שלושת הבנים הם גם ייצוגים של גבריותו המניצה, או היבטים של גבריות שהוא כמה אליה: יפה, אלגנטי, מקובל, חזק ונאמן כמו אלי, מוקיון חכם וציני כמו אריק, או גברתן פראי ורגיש כמו פסח, מושא התשוקה המלבלבת של כולם, כולל של המספר עצמו.
אותו פסח, השועט במגורי הבנים והבנות בגדנ"ע ערום כביום היוולדו ומנפנף באיבר מינו הגדול, חותם את הנובלה בניצחון הזכרות הקמאית, המפחידה על הסדר הטוב של תמימות הנעורים, אך גם מסמן את ההעדפה המינית המעורפלת של המספר, שממשיכה לאיים עליו עד השורות האחרונות של הנובלה: "מאיימת להתלקח ולהתפשט ולהבעיר את האש הגדולה שתשרוף את הכול". אם לוקחים בחשבון שהנובלה הזו נכתבה לפני שהספרות ההומוסקסואלית קיבלה ייצוג מהותי בארץ, כמעט בתוך הזרם המרכזי, קל לראות את הזרע שנטע קנז לפני כשלושים שנה.
יהושע קנז, "בין לילה ובין שחר", הספרייה הקטנה, הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 102 עמ', 2006
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | סופרת, עורכת ומבקרת ספרות וקולנוע | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
