תרבות nrg - אחמדינג'אד עכשיו!

ראשי > תרבות > אחמדינג'אד עכשיו!

אחמדינג'אד עכשיו!

בזמן שאנשיו של אחמדינג'אד מחמשים את ראשי הטילים הגרעינים, הצליח האיש שלנו בטהרן לחמוק ממקום מחבואו, ולשדר לנו במורס מידע נדיר על מלחמת הגרפיטי בבירה הנצורה

דפדף בתרבות

אייל וייזר
9/1/2007 17:20

פרדריק אוגוסט ברתולדי, הפסל הצרפתי שעיצב את פסל החירות, היה מתהפך בקברו, לו היה רואה את האינטרפרטציה שספקו אומני המשטר האיראני לאימו שהיוותה את המודל לדמותה של פסל החירות. על הקירות של מה שהיה פעם בניין השגרירות של ארה"ב, מצויר אותו אייקון "אפשרויות בלתי מוגבלות" - כרוח רפאים, שלד, דמות השטן הגדול שמהווה את שורש כל תחלואי העולם.

ציורי הקיר המעטרים את חומות הבניין שהוזמנו על ידי המשטר האסלאמי הם ניסיון פגיעה ממסדי ומכוון ב"עקב אכילס" של האומה האמריקאית. אגב, באותו בניין ארעה ב-1979 אחת מהתקריות הדיפלומטיות הגדולות בהיסטוריה. במשך 444 ימים הוחזקו כ-52 בני ערובה אמריקאים על ידי סטודנטים איראניים לוחמניים, ביניהם, יש אומרים, אויבה הגדול ביותר של ארה"ב ומי שאחראי על האומנות המגויסת באיראן – ראש ממשלתה המפואר, יקיר המדור, מחמוד אחמדינג'אד.

בניין השגרירות הישן אינו השטח היחידי באיראן המכוסה בציורי קיר מגויסים. מאז תחילת המהפכה, בכל רחבי איראן הופיעו

מאות ציורי קיר מונומנטאליים שבאמצעותם ביקש המשטר להנציח את גיבורי 1979 - לוחמים ואנשי הדת שנלחמו להפיל את משטר השאחים, בראשם, האיש והגבה, אייתוללה חומייני.

מעבר לפונקצית ההנצחה שאמורה הייתה לגרום לתחושת סולידאריות בקרב תושבי הערים, ציורי קיר אלו היוו אמצעי ישיר עבור המשטר לשמר את עקרונות המהפכה ולהעביר דרכם מסרים אנטי קפיטליסטים ואנטי אמריקאיים. אחת מהתמונות המרתקות שמעלה האינטרנט היא זו שבה על גורד שחקים מתנוסס ציור ענק של דגל ארה"ב שקווי האדומים האופקיים המסמנים את 13 הקולניות האמריקאיות, הופכים להיות פצצות מתקתקות. הסלוגן בסמוך לציור, לא מאפשר לתהות לגבי טיב סיפור "האהבה" האיראני-אמריקאי: "Down with the U.S". קירות הבטון של איראן שומרים גם מקום של כבוד מפוקפק עבור האומה הישראלית הכה אהודה שם, ועליהם אפשר לראות את חיילי צה"ל מיוצגים על ידי שלדים הרעבים לדם, והעם היהודי כנשר שלופת בציפורניו את מסגד אל אקצה ומונע ממאמיני האסלאם לעלות אליו לרגל.

undertable 100

גרפיטי אנטי אמריקאי


	גרפיטי מגוייס


	נבירה בכמות הנכבדה של הסיסמאות, הציורים וההדפסים העולה ברשת, מספרת את סיפורו של העם האיראני המשוסע. לצד סיסמאות של אנשים התומכים במשטר ומרססים משפטים כמו "איראן תמיד תהיה אומה לוחמת!" או "נקבור את כל מי שיעיז לפלוש לאיראן!" (דפדפו בגלריה למטה), ניתן למצוא אחרים המבקרים אותו. על קירות בית ספר תיכון ליד כיכר אזאדי "כיכר החירות" מופיעות המילים הבאות: "No Rahbar, No Akbar, No Antar". להלן התרגום: משמעות המילה הראשונה בפרסית (ראבאר) היא השליט העליון – חומייני. פרוש המילה השנייה (אכבר) - מילת התפילה המתארת את אללה הגדול והמילה השלישית – אנטר, היא כינוי "החיבה" של הצעירים הטהרנים לאחמדינג'אד ומשמעותו – קוף. דוגמא בוטה יותר אפשר למצוא מתנוססת בכיכר ואלי ואסר, שם על כרזה ממשלתית גדולה שעליה התנוסס המשפט הבא: "אחמדינג'אד: החופש שקיים באיראן לא קיים בשום מקום אחר בעולם", הוסיף אנונימי מתחתיה את המשפט "החופש להרוג".


	יש קונטרה - קולקטיב קולאה


	אומנם אחרי המהפכה האסלאמית, הרחובות והסמטאות הצרות של איראן החולפו וכונו בשמות חדשים של מאות ואלפי "הקדושים" שהקריבו את חייהם במהלכה. את הסימן לכך שמעטים מהדור הצעיר של תושבי איראן באמת מכירים את הגיבורים הללו, אפשר לזהות ע"י אימאז'ים מערביים, טקסטים באנגלית ותרבות גרפיטי ענפה שצצה בכל רחבי טהרן ושלראשונה מציגה קונטרה לאומנות המגויסת של המשטר הנוכחי. מי שעומד מאחורי השינוי המהותי שעוברים קירות טהרן הוא בעיקר הקולקטיב האורבאני קולאה שהוקם ב-2003 והצליח במשך ארבעת השנים שלאחר מכן להשתחל לדפי הזהב של טהרן, שזה בעצם שיא הקונצנזוס. מהפך שכזה במונחים איראנים הוא בהחלט לא דבר שאפשר לזלזל בו. הגרפיטי רובו כתוב באנגלית, והוא מעביר אימאז'ים הנתפסים כמערביים, ולתכניו, גם אם הם מעמידים את העיצוב הגראפי כראשון במעלה, עדיין יש חשיבות פוליטית לא מבוטלת. מייסדת הקולקטיב, האומנית הגראפית, קארן ראשאד, מעידה באתר הבית של הסטודיו, שהדרך למהפכת הרחוב הייתה לא פשוטה ומונה מספר סיבות להתאקלמות הקשה של סצנת הגרפיטי בטהרן. ראשאד מציינת את אי היציבות שאפיינה את חיי תושבי איראן לאורך המהפכה ולאחר מכן מהמלחמה המתישה עם עיראק, מצב שלא אפשר מרחב יצירה נורמאלי. כמובן שהיא מציינת גם את הפחד מהשלכות של מה שיכול היה להיתפס כפשע, על אף העובדה, שעדיין אין חוקים המגבילים גרפיטי באיראן. עוד מציינת ראשאד את אי היציבות הכלכלית בשנים האחרונות באיראן ככזו שהשפיעה על תפיסת האוכלוסייה האיראנית את התרבות שלה. לסיום היא מציינת את העובדה שרק בתחילת שנות ה-80 החלה איראן להיות מושפעת, בין אם התכחשה לכך ובין אם לאו, מתהליכי תיעוש ויצור המוניים שהובילו בהכרח להשחתת המרחב הציבורי והפקעתו לצורכי פרסום, תהליך שאפשר לתושב האיראני לזהות את השימושים במרחב הציבורי.


	יש גם מגזין מחתרתי


	למרות שהאמנות הגראפית וזו שמקבלת ביטוי על הקירות היא יחסית חדשה באיראן, האומנים הגרפים מצמצמים את הפער במהירות עם אומנים גרפים מהעולם. קולקטיב קולאה מונה היום קבוצה לא מבוטלת של אנשים, ביניהם Alone, מי שאחראי על העבודה הראשונה של הקולקטיב: ציור פשוט שכותרתו הייתה "Searching for friends" ועל דמות גראפית בעל עין אחת שנמצאת בכל חור בעיר טהרן. Magoi – אומן גרפיטי שבעיקר מעצב גראפית מילים פרסיות, ואם תלחצו על הלינק תוכלו לראות סרט ביו טיוב שמתעד אותו בפעולה. האומנית CK1 שעובדת עם סטנסילים מרוססים ובעיקר מציירת ציורי פנים ו-Salome, אומנית היפ הופ מחתרתית. כיום הקולקטיב אחראי על תערוכות משתנות, מגזינים מכוונים המתעדים את יצירות האומנים ברחובות, מגזינים מחתרתיים של אומנות גראפית שגולת הכותרת שלהם היא מגזין Brainstorm. מדובר במגזין שיורה לכל הכיוונים - כולל לכיוון המשטר האיראני אבל לא פחות באימפריאליזם ובתוקפנות של ארה"ב. המגזין הרביעי בסדרה של חמשת הגיליונות שיצאו עד כה, נשא את השם BBC LIES ומטרתו הייתה לנער את ערמת השקרים שמפיצה המדיה המערבית על אוכלוסיית איראן כדי לכסות את התחת של הטרור האמריקאי.

עטיפת המגזין האחרון של Brainstorm. נגד ארה"ב, אבל גם נגד איראן


	יש אירוע עוד מעט, תבואו!


	רק לפני כשבוע יצא אתר הבית של קואופרטיב קולאה, בקריאה לאומנים מכל העולם לשלוח סטנסילים מחתרתיים ומצגות פרופגנדה. העבודות הנבחרות ירוססו כלאחר כבוד בשתי שכונות באפ ובדאון טאון של טהרן באירוע ראשון מסוגו שיתקיים בין ה-1-11 בפברואר ויקרא "Bombing the cultural sidewalk ". אמנים ישראלים - השתתפותכם מבורכת, בדקנו כבר עם החבר'ה של קולואה והם בעניין! חפשו את המייל שלהם כאן. חושב לזכור שעיקר המאבק של קולקטיב קולאה סובב סביב עיקרון חופש הביטוי והניסיון לנער ולשנות את התדמית הוואנדליסטית של אומני הקירות בעולם בכלל ושל איראן בפרט. עדיין, למרות הכוונות הטובות, מסתבר שהצהרות לחוד ומציאות לחוד ומספיק לקרוא בין השורות כדי להבין שחופש ביטוי הוא מונח יחסי בכל מה שמתקשר להתארגנות לאירוע רחוב איראני. בפנייה של האתר מצד אחד מציינים חבריו שהם פתוחים ללא גבולות לכל עיצוב בנושאי מהפכה אמיתית, זכויות האדם, ממשלה חברתית ומלחמה נגד האימפריאליזם, מצד שני הם דורשים מהאומנים שירצו לקחת חלק בפרויקט להימנע מחתימה אישית על היצירות, כדי להימנע מסיבוכים מיותרים. אזהרה באדום שמצטרפת להזמנה מזכירה. "זכרו, האירוע לא קשור לפוליטיקה, אנחנו רוצים לשלב אומנות צעירה בתוך החברה ולהכיר לאספסוף את התנועות האומנותיות בעולם. אנא אל תשלחו לנו חומרים פוליטיים, מכיוון שאנחנו שונאים כאלה".