חדשות מפתיעות
המיאוס בכותרות החדשות גדול מנשוא, האבסורד - אבסורד ואורי גוטליב מצליח לשים דריסת רגל מוצלחת בנישה של שי ודרור. למרות ש"עד כאן" נסחפת עם הסאטירה, פוריה גל מבטיחה להרכיב את הפילטר הגוטליבי ערב ערב לפני המהדורות
אלוהים, ההיסטוריה ואהוד אולמרט זימנו לאורי גוטליב מציאות כמעט מופרכת, ומהדורות חדשות אבסורדיות, שיכולות בקלות להישמע מגוחכות (תלוי מה לקחת לפני כן). גוטליב מצדו יודע לטחון אותן עד דק. והוא עושה את זה מדויק עם הגשה קרה ומאופקת, אינטונציה וטיימינג ופאוזות קומיות שנשלפות לו מהשרוול בלי להתאמץ. הפעם זה עובד. בגלגול שלפני הנוכחי הוא השיק איזו תוכנית ראיונות, אבל נראה נורא מסכן תחת הצורך להשחיל גגים תוך כדי דיבורים על שום דבר מול מרואיינים שמייצרים כלום. גוטליב, מסתבר, צריך תוכן, ורצוי תוכן אבסורדי שמפרק ומערבב וטוחן לעיסת קיא סמיכה את כל הנושאים שצועדים בראש סדר היום – אנאפוליס, גלעד שליט, אחמדינג'אד.
אז הנה, אורי גוטליב חוזר עם תוספת קריצה. והתחושה היא שזאת קריצה שקיימת בו, הוא לא צריך להמציא אותה, להזיע ולהתאמץ. חלקים גדולים בתוכנית נראים כאילו יש בהם אלמנט של אלתור, וזו דווקא מחמאה. זה פשוט מרגיש טבעי. הפעם הזאת הוא בעיקר סולו. גוטליב כנראה הרבה יותר חזק בלהיות לבד מאשר בלתקשר עם מרואיינים מתחלפים. אמנם יש לו כתבים באולפן, וראיון אחד קטן בכל תוכנית (אתמול היה זה יגאל סרנה) אבל זה עדיין מופע יחיד, ולא תוכנית ראיונות, מה שמוציא ממנו את "אורי גוטליב – המיטב".
למטה: קטע מהתכנית, באדיבות "יס"
הקטע על אחמדינג'אד היה המצחיק ביותר. הוא הציג את מגוון הכינויים והשיבושים שמגישינו שומרים לשמו שובר השיניים של נשיא איראן, שמה לעשות, הוריו לא התקשרו להתייעץ לפני שגזרו עליו את השם הזה. אבל זה לא רק זה. גוטליב ליווה כל דוגמה בחיקוי של האינטונציה, ההבעה והלך הרוח של הדובר. ובזה הוא חזק. הוא נכנס לדמות, צולל פנימה, ומביא את הזחיחות של אהוד יערי, הפאסון של צבי יחזקאלי, או הנון שלאנט של ירון לונדון, שהחליט לקצר את השם ולקרוא לנשיא איראן "אחמדין ג'אד". כל-כך הרבה שמות לאדם ש"לא בטוח שהוא היה מסתובב אם היו קוראים לו ככה ברחוב" וש"מעניין איך הוא קורא לעצמו כשהוא לבד בבית, האחמדינג'אד הזה". על אף שהקטע הזה היה מהקורעים שנראו לאחרונה, אם אפשר להרים תרומה קטנה משלי – מכל הדוגמאות והשיבושים, הייתי מאמצת בחום את זה של סבתא שלי היקרה מכל, שקוראת לו "מחמוד נג'ד". תמציתי, קצר ולעניין. בלי להסתבך.
גם קטע המחווה לברסלבר התמהוני (בני בשן) שיודע לקרוא בספרי חסמב"ה, ולמצוא שם סמליות, היה שנון וחזק. זו לא רק כתיבה טובה, אלא גם גוטליביות במיטבה עם הגשה קרה ומאופקת.
אבל
חוץ מהעובדה שהדיאלוג נשמע מאולתר, וגוטליב נראה לפעמים פשוט מופתע באמת מהתשובות של הכתב. הדיאלוג מסתיים ב"הי, אסור לצחוק על בועז שרעבי". למה? "כי הוא עוד חי". אופס. בטח היו כמה צופים שזה נתקע להם בגרון. אפילו במדינה אבסורדית כל-כך, בית החולים לחולי רוח הגדול בעולם, עדיין תוכניות לייט נייט לא נוהגות לבשר על מצבם של שבויים. אבל גוטליב מבהיר שהוא אוהב את הסאטירה שלו עם נבוט בראש וכותרות למחרת. עליי, בכל מקרה, רוב הזמן זה עובד. אני אשתדל להרכיב את הפילטר הגוטליבי לפני כל מהדורת חדשות. אולי בסוף זה ינטרל אפילו את רעידת האדמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
