עושים רעש
כשחברי פילאבאוט, להקה רוק כבד ישראלית אלמונית לחלוטין, החלו לשלוח מיילים לכל מפיק מוזיקלי שהצליחו למצוא את שמו, הם לא חלמו שזה ייגמר בזכייה בפרס בתחרות חשובה בלוס אנג'לס
הם שרים באנגלית ובקושי מוכרים בארץ, אבל בארצות הברית כבר מכירים אותם. ככה זה כשזוכים בתואר "להקת הרוק הטובה ביותר ב-2007" מטעם ה-The Los Angeles Music Award) LAMA), תחרות פרסים יוקרתית המכתירה מוזיקאי אינדי אלמוניים מאז 1991.
צפו בפילאבאוט במסעם באמריקה, כולל הטקס:
גיא פישר (24), יליד קריית ביאליק, אבן יסוד בלהקה, גילה את הגיטרה בגיל תשע. "היינו נפגשים כמה חברים בני עשר עם גיטרות קלאסיות ובחור שמתופף על שני דליים. ככה זה היה מאז שאני זוכר את עצמי". הוא עוסק, במקביל, גם בעיצוב אתרי אינטרנט ותחת מכחולו הווירטואלי נוצרו כמה אתרים מושקעים, כולל זה של להקת היהודים.
רוני וינשטוק (24) היא הסולנית, וכבר מגיל 15 מתופפת בהרכבים משלה. "ברוב הלהקות בעולם חברים רק זכרים ואלה גם הלהקות שגדלתי עליהן. לפעמים אני מתבאסת שאני לא יכולה להישמע חזקה כמו גבר, אבל אני מנסה לשלב בקול הנשי שלי כוח אחר, לאתגר את עצמי ווקאלית".
דרור רוסתמי, המתופף (25) ואבירן רותם, הבסיסט (24) משלימים את ההרכב.
בגלל מחלת סוכרת הנעורים, שממנה סובל גיא מינקות, הוא נאלץ לוותר על שירותו הצבאי. "מאוד אפגע אם יקראו לי 'משתמט'. אלמלא הייתי חולה, הייתי קרבי כמו שני האחים שלי". בזמנו ביקש להתנדב ללהקה צבאית או ליחידת מחשבים מובחרת, אך נדחה שוב ושוב.
"בהופעות אני מנסה לעודד את רוני שתדבר יותר בין השירים, כי אני צריך לארגן את הנשימה. מכיוון שאני חייב לבדוק את רמת הסוכרים בדם כמה פעמים ביום, גם בזמן הופעה, יש לי מכשיר קטנטן שאני שם על המגבר. אם משתוללים והסוכר יורד, אני דוקר את האצבע, יורד קצת דם, ואם יש צורך, לוקח שלוק גלוקוז וממשיך. בלהקה כולם מתודרכים ויודעים
אין ספק שיש להם את פוזת להקת הרוק, כולל קיומו של הסדר מיוחד שלפיו אם אחד הבנים מוצא לו נערה אטרקטיבית בקהל, הוא פטור מקיפול הציוד אחרי ההופעה. בכל זאת, הם מתעקשים, הם בסך הכול די חנונים. "אנחנו יכולים ליצור תדמית של רוקרים עד מחר, אבל אנחנו שותים דיאט קולה לפני הופעה, וגם אחרי".
"לא נכון, אנחנו שותים בירה", מנסה רוני לתקן את הנזק. "אנחנו מביאים משהו אחר", מסכם דרור המתופף. "אין מה לדבר, צריך לראות או לשמוע".
וכדי לגרום לאנשים לראות ולשמוע, בחרו חברי פילאבאוט דרך לא סטנדרטית. גיא ורוני התנחלו מול המחשב ופשוט בנו רשימת תפוצה ענקית. מאות מפיקים, אמרגנים ואנשי קשר נמצאים על החייגן שלהם. עמוד במייספייס זה נחמד ובהחלט עזר לאלפי אמנים לצאת מאלמוניותם היישר לחיקן של חברות תקליטים, אבל במקרה של פילאבאוט זה היה רק הצעד הראשון. "התחלנו לשלוח פרטים ושירים לכל תחרות, פסטיבל ומפיק שמצאנו, בלי לעשות חשבון", מספר גיא.
אחת מאינספור התחרויות שקיבלו מהם פנייה הייתה זו של ה-LAMA. במהלך 19 שנות התחרות זכו בפרסים הרכבים רבים שפרצו בסופו של דבר גם למיינסטרים, כמו No Doubt ,Black Eyed Peas Dream Theatre ,System of a Down ,Korn ,Hoobastank. "שלחנו שיר ושכחנו מזה. רק אחרי שנודע לנו שהתקבלנו, התחלנו לברר מה זה בכלל".
התחרות, שהתקיימה בסוף נובמבר, הייתה הזדמנות לחשיפה חריגה בגודלה בעבור 50 להקות וזמרים נוספים, צעירים ומבוגרים, שזכו בפרסים בשלל קטגוריות. המפעל הזה מאפשר צבירת ניסיון משמעותית בעיקר לתשעת המוזיקאים/הרכבים שנבחרים להופיע בערב הסיום, אירוע שעליו חלים כל כללי הטקס האמריקניים המוכרים: השטיח האדום והמסיבות אל תוך הלילה.
גיא: "לפני שהמסך עלה פשוט רעדו לי הרגליים. אני ממש זוכר איך הסתכלנו אחד על השני, אבל איך שנתתי את האקורד הראשון נרגעתי ונכנסתי לעניינים. ברגע האמת הרגשתי שלא משנה אם יכתבו על זה בבית או לא, עכשיו אני יודע למה אני מסוגל. אתה רואה שם חבר'ה ממש טובים ויודע שהם יצליחו בגדול וזה רק עניין של זמן. בארץ חברות התקליטים פוחדות לגעת במוזיקה שהיא יותר רוק כבד, אבל מה שפה נחשב אלטרנטיבי, שם זה מיינסטרים".
על הדלתות שנפתחו בפניהם ועל המגעים עם חברות תקליטים בחו"ל, חברי הלהקה מעדיפים לא לדבר בשלב הזה, אבל הם כבר מספיק מנוסים כדי לדעת להעריך את ההזדמנות. "יש הרבה אנשים מוכשרים שלא זוכים לכבוד הזה, זה לא דבר מובן מאליו. כשהדוגמניות היפהפיות שהגישו לנו את הפרס עלו לבמה, אמרתי לעצמי 'זה רוקנרול'", אומר דרור.
לקראת מערכת יחסי ציבור שתלווה את יציאת הסינגל הראשון לרדיו, מתוך אלבום הבכורה, ובראשה הופעה חגיגית בתיאטרון תמונע ב-26 בפברואר, הלהקה ממשיכה לחפש אפיקים נוספים להרחיב את הקהל שלה. הקשר הטוב עם להקת היהודים לא מזיק גם הוא. "אנחנו עוד ניתן בראש", הם מבטיחים, ולפחות בלוס אנג'לס לא יתווכחו איתם היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
