שריד אלטרנטיבי: ראיון עם יוסי שריד
ספרו של יוסי שריד "לפיכך נתכנסנו" מתאר את השנים הראשונות של מדינת ישראל באמצעות עשרים דמויות, מוכרות ובדויות. בראיון איתו מספר שריד על הרצון לכתוב את "מצעד האיוולת" הישראלי, על ההולכים בחושך ועל צורך במבט ביקורתי על המציאות
הדמות השנייה מבין גלריית הדמויות, מזוהה עם שריד שמספר כיצד בהיותו עיתונאי מתחיל הוא נשלח לסקר את כנס מלכת היופי והתבייש בכך. "אמנם אפשר לראות את המקרה שלי כמקרה פרטי, אך בעיניי הוא אינו פרטי כלל, הוא ציבורי בהחלט, ואין מי שמוכן כמוני לנהל מאבקים ציבוריים" (עמ' 41) שריד מחשיד עצמו, אולי במכוון, כמי שאינו מוכן להתמודד עם בעיותיו האישיות והופך אותן לבעיות הכלל.
"שנים רבות אני רוצה לכתוב ספר על מצעד האיוולת הישראלי שהוא גירסה מקומית למצעד האיוולת של ברברה טוכמן". אומר שריד "ידעתי שספר היסטורי מעין זה, תובע מחקר של כמה שנים שלא הייתי מוכן לערוך ולפיכך נתתי דרור לדמיוני וכתבתי סיפורת".
מטרתך היא לעצור את מצעד האיוולת, לחשוף אותו או להוציא את זעמך עליו?
"גם וגם וגם, ניסיתי לעצור אותו כפוליטיקאי, אין חכמה בזויה בעיניי כחכמה שלאחר מעשה. תפקידו של כל אדם, לאו דווקא של איש ציבור היא להדליק אורות אדומים ולהשמיע צלצול פעמונים. יירצו - יראו את האורות וישמעו את הפעמונים, לא יירצו – לא יראו, אני את שלי עשיתי. אפשר לראות בספר הזה את המשך התובנה הפוליטית שלי באמצעים אחרים.
התחושה העולה מהקריאה היא ש"הכל הבל הבלים", כל אחד רואה את המציאות כפי שהוא רואה אותה ואין קשר בין האופן שבו אנשים חווים את המציאות למציאות עצמה.
"יש בי התקוממות מולדת נגד ההיפותזה האומרת שיש אמת אחת, אין אמת אחת. יכולות להיות מספר אמיתות. ואם חוזרים על האמת הרשמית אלף פעמים עד שהיא מתקבעת כאמירה מוחלטת, עדיין אין פירושו שהמדובר באמת ובוודאות באמת מוחלטת. דרכי הפדגוגית מול תלמידיי וילדיי הייתה לאורך כל השנים לחנך לחשיבה ביקורתית".
מדוע, אם כן, חשוב לך להורות את האמת לאחרים?
"יש ההולכים בחושך ואני מנסה להדליק עבורם פנס, שיהיה אור, אבל אם הם רוצים להמשיך להלך בחושך שיערב להם".
אני מתכוון לכך שלדבריך אין משמעות אמיתית לדברים ושגם דעתך האישית איננה האמת המוחלטת
"ההפך הוא הנכון, אם אין אמת מוחלטת, צריך להביט במבט ביקורתי על המציאות. אם הלכת בחושך עד היום, מחובתך להדליק את הפנסים. ההולכים בחושך צריכים לקיים איזה שהוא מקור אור. כל אדם שינתח את הנתונים ייראה את האמת".
כתבת שאגו לפוליטיקאי הוא כצל לכל אדם, ולא כמו צל של כל אדם המתחשב בשמש אלא צל ההולך לפניו תמיד.
"כשאני מותח ביקורת על אחרים, אני מוכרח למתוח ביקורת גם על עצמי, 'טול קורה מבין עיניך', אתה לא יכול לבוא בטענות לכל העולם אם לא שבאת בטענות קודם לכן אל עצמך".
בסיפור ה-16 מספר שריד את סיפורו של הגנב האידיאולוגי, זה הגונב מעשירים ודואג להפריש לעניים, הפורץ לביתו של
יש מקום בפוליטיקה לצעירים שרוצים באמת לשנות ושאינם מונעים רק ממניעי אגו? הרי מקומותיהם של הצדיקים נתפסים בידי קומבינאטורים הדואגים לעצמם.
"אני לא רוצה להיות נביא זעם, אבל גם אין לי רצון להיות נביא נחמה ללא הצדקה. זה קורה כבר עכשיו ואני לא בטוח שזה הולך להשתנות. יחד עם זאת, אין מקום משפיע יותר מאשר הפוליטיקה. מעבר לכך, הפוליטיקה לא בהכרח מושחתת יותר ממקומות אחרים, אלא מה, היא יותר חשופה.
"אתה חושב שבבתי חולים, או אצל אנשי ספרות הנורמות טובות יותר? נכון שאין תחום המועד לפורענות ולהשחתה כמו הפוליטיקה ולכן הזהירות המתחייבת היא כפולה ומכופלת. אני מכיר אנשים הגונים גם בקדימה, גם בליכוד וגם במפלגת העבודה. אסור בגלל כמה מנוולים להשחיר את שמה של כל הפוליטיקה".
הפוליטיקאי לא מתרגל לחיות בהצגה?
"יש הבדל בין הצגה למעילה. כל אחד מאיתנו מציג משהו, איש במקומו. לא תמיד תוכו כברו אבל הצגה היא לא פריעת חוק, אם שחיתות היא פשע, אז הצגה היא עוון".
שריד הודיע לפני כשבועיים על ביטול כוונתו להתמודד על ראשות עיריית תל אביב והוא כבר שוקד על כתיבתו של ספר נוסף. בניגוד לציפיותיו זכה ספרו האחרון להצלחה במכירות "עכשיו לאחר שאלפים רבים קראו אותו, אני יכול לומר על הספר דבר אחד בוודאות, שהוא לא משעמם" שריד המשמש גם כיו"ר וועדת פרס ספיר לספרות, מקפיד לקרוא כל יום ולאחרונה קרא את ספרו של דויד גרוסמן "אישה בורחת מבשורה".
אהבת את הספר?
"היה לי קשה עם מאה העמודים הראשונים והתכוונתי לעזוב את הספר, אבל חבר שאני מעריך את טעמו הפציר בי שאמשיך לקרוא. המשכתי ואני לא מתחרט".
לקראת סוף ספרו כותב שריד: "כשהייתי בן עשרים ואחת פרסמתי ספר שירים בהוצאת "מחברות לספרות" וישראל זמורה, המוציא לאור והמבקר הלמדן, ניבא לי גדולות... כמי שלא נבחר מעודו לוועד הכיתה, הייתה הפוליטיקה בשבילי מחוז חפץ אחרון. מה לי ולה, מה לה ולי, מה למשורר בבית הקברות של המוזות. אבל האבות המייסדים וגם האימה המייסדת חשבו אחרת, הם החליטו לאמץ אותי כבנם ולהועיד אותי לגדולות" (עמ' 172)
אתה מתחרט שלא בחרת בקריירה של סופר?
"אני לא ניחם על דברים שעשיתי, ראיתי ברכה בעמלי. אנשים מתחרטים כי נוצר אצלם חלל שתובע מילוי, אצלי לא נוצר חלל, להיפך, מרגע שהתפניתי נעשיתי יותר עסוק. מזמינים אותי לפורומים רבים ולצערי אני נאלץ לדחות תשע מתוך כל עשר הזמנות, חלק מחוסר זמן וחלק גם מחוסר עניין".
מה יש לך לומר לקורא רגע לפני שהוא פותח את הספר?
"שתוך כדי קריאה יבדוק את עצמו איך הוא עמד מול האירועים שמתוארים בספר, אם גילו מאפשר לו, ואיך הוא חושב שצריך לעמוד בפני אירועים דומים בעתיד, אם יהיו אנשים שיאמרו 'זה משהו שלא חשבתי עליו' יהיה זה שכרי".
לפיכך נתכנסנו - יוסי שריד – הוצאת ידיעות ספרים, 203 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
