המועמדות של דב חנין: לא הצגה של איש אחד

ההתמודדות של דב חנין מול רון חולדאי מציגה אלטרנטיבה אמיתית ומעניקה לתושבי תל-אביב טעם נשכח של דמוקרטיה חיה ובועטת

אביב לביא | 9/11/2008 8:05

תורים ארוכים של מצביעים כנראה לא ישתרכו מחרתיים מול הקלפיות בבחירות לראשות עיריית תל-אביב, אבל גם אם לא נזכה לגרסה הישראלית של היסטריית אובמה, כבר אפשר לקבוע כי מדובר בבחירות המרתקות, המאתגרות והחשובות שהיו כאן זה שנים. כי במרוץ בין רון חולדאי לדב חנין כל האפשרויות פתוחות - תל-אביב יכולה להתעורר ביום רביעי לניצחון מוחץ של חולדאי, לסיבוב שני או אפילו לסנסציה מרעישה - ובעיקר משום שמדובר במרוץ עם משמעות.

לראשונה אחרי זמן כה רב ניצבים תושבי תל-אביב בפני בחירה אמיתית בין שתי תפיסות עולם קוטביות, בחירה שמעוררת אותם להתדיין בקולי קולות ומכריחה אותם להתעמק, לנמק, ולהתמודד עם שאלות שכל כך הרבה שנים אופסנו בהקפאה עמוקה בעיר שהייתה הצגה של איש אחד.

האם עירייה צריכה להתערב כששכר הדירה נוגע בשמים וממרר את חייהם של רבבות צעירים וכאלה שידם אינה משגת, או אולי להשקיף מהצד ולתת לכוחות השוק לדבר, כפי שנהג חולדאי בעשר השנים האחרונות? האם עירייה צריכה להשלים עם ההתמכרות הישראלית למכוניות פרטיות ולחפור עבורן עוד ועוד חניונים, או אולי להשקיע את כל מרצה ותקציביה בהשבחת התחבורה הציבורית ובהנגשת מרכז העיר גם לאלה שמתגוררים בפרברים? האם כדי לצמצם את הפערים בין צפון לדרום כדאי להסיע את תלמידי הדרום אל בתי הספר הצפוניים ( "אינטגרציה" ),

או להקים מערכת חינוך משובחת בדרום שתאפשר להם ללמוד, כפי שילדים צריכים ללמוד, במרחק הליכה או רכיבה באופניים מהבית? וכמובן-מה עושים עם יפו?

בכל הנושאים הללו, ובעוד רבים אחרים, חנין ואנשי תנועתו, "עיר לכולנו", מציגים אלטרנטיבה של ממש לדרך שבה חולדאי בחר לנהל את העיר. על רקע השיממון של הפוליטיקה הארצית, והעובדה שאת ההבדלים בין שלוש המפלגות הגדולות קשה לזהות גם עם זכוכית מגדלת, ההתלבטות שהתל-אביבים נדרשים אליה היא משב רוח רענן שמזכיר טעם נשכח, טעם של דמוקרטיה חיה ובועטת.

מרוץ כזה יוצר גם קמפיין מרתק, שעוד יספק בשנים הבאות תעסוקה מגוונת לחוקרי תקשורת. בהעדר תקציב, הקמפיין של חנין התבסס על זירות החינם - האינטרנט וחוגי הבית. עשרות כותבים בולטים בבלוגוספירה הישראלית התגייסו לטובת חנין, חלק גדול מפעילות התעמולה והגיוס של "עיר לכולנו" מתנהל ברשת.

מחרתיים נדע אם מדובר בבועה, שבה קומץ גולשים מיומנים משכנע את עצמו, או במקרה תקדימי בפוליטיקה הישראלית שבו פעילות רשתית ערנית הצליחה לסחוף ולגייס רבבות.

גם אם חנין יובס - ואיכשהו למי שמתהלך ברחובות מרכז העיר ושכונותיה הדרומיות, להבדיל מהצפון, נדמה שזה לא יקרה - קשה להאמין ששיעור ההצבעה בתל-אביב יעמוד שוב על המספר המביך 29 אחוז, וזו כבר סיבה טובה להכיר לו ולתנועתו תודה.