נוער השוליים של ירושלים
דוח פנימי של המשטרה, המסכם את האירועים שנרשמו לבני נוער במחוז ירושלים בשנת 2007, חושף תמונה מזעזעת: עשרות אירועי ונדליזם, עשרות אירועי אלימות ומאות אירועים בגין שימוש בסמים. המורים מאשימים את ההורים, ההורים את המנהלים וכולם מאשימים את תוכניות הריאליטי
המספרים הגבוהים האלה, שנחשפים כאן לראשונה, מייצגים את סך המקרים שהצטברו במשטרה בקרב בני הנוער במחוז בשנת 2007.
מקרים אלה נחשפו בעקבות מידע מודיעיני שהגיע למשטרה, או תלונות שהתקבלו בעניין. פרט לירידה בחלק מן העבירות לעומת השנה הקודמת, חושף הדוח תמונה עגומה ועלייה משמעותית במספר המקרים שהתקבלו.
כאמור, מהנתונים שהגיעו לידי כל הזמן עולה כי בשנת 2007 נרשמו כמעט 90 מקרים של עבירות מין שבוצעו בידי בני נוער במחוז. בין היתר מדובר בעבירות של אינוס, ניצול ובעילת קטינים וכן מעשים מגונים. בקטגוריה זו חלה עליה של עשרה אחוזים בשנת 2007 לעומת השנה שקדמה לה. מתוך מקרים אלה, 74 מהאירועים נסגרו והאשמים נתפסו. שאר המקרים עדיין פתוחים.
250 מקרים נפתחו במשטרה על עבירות סמים הכוללות גידול, אחזקה, שימוש, יבוא ויצוא סמים. מדובר אמנם בירידה קלה לעומת שנת 2006, אך לנוכח מאות המקרים קצת קשה להתעודד.
כמו כן נרשמו 28 מקרים בהם היו מעורבים בני הנוער במחוז בהשגות גבול, גרימת חבלות גופניות, השתתפות בקטטות ובהפעלת איומים. 24 מהאירועים נסגרו, לעומתם ארבעה עומדים עדיין פתוחים.
גם בנושא עבירות הרכוש קשה למצוא נחמה. בקטגוריה הכוללת בין היתר השחתת ציוד, גניבה ופריצה נרשמו 76 מקרים, מתוכם 61 נסגרו והשאר נותרו פתוחים. גם כאן מדובר בעלייה של כעשרה אחוזים לעומת השנה הקודמת.
במסגרת עבירות של גניבה וסחיטה, נרשמה העלייה התלולה ביותר. בשנת 2007 הוכפלה פי חמש כמות העבירות לעומת השנה הקודמת. בנוסף לאלה נרשמו מקרים בכמות נמוכה יחסית, בגין עבירות של מרמה ועושק.
תמונת המצב של שנת 2007 אינה מפתיעה, ודאי לאור שורת מקרי האלימות בקרב בני נוער שהתפרסמה בשנה החולפת. במהלך השנה התפרסמו עשרות מקרי אלימות בקרב בני נוער, תלונות של מורים בגין הקושי להשתלט על התלמידים, מורים שהוכו והטרדות מינית.
הקלישאה הנבובה "הנוער של היום הוא לא הנוער של פעם" מתבקשת לאור העלייה הסדרתית מדי שנה בכמות מקרי האלימות. ראוי לציין כי כל המקרים המדווחים כאן מייצגים רק את אלה שדווחו למשטרה, או שהיא עצמה התערבה בהם. תמונת המצב האמיתית ככל הנראה חמורה בהרבה.
מנהלים ומורים רבים בעיר מדווחים על מצב של חוסר שליטה ומכריזים חדשות לבקרים כי אין ביכולתם להתמודד עם ההתנהגות האלימה של התלמידים. רק לאחרונה פורסם בכל הזמן כי מורים רבים טוענים ש"הפכו לכלי משחק בידי התלמידים".
האחרונים מודעים היטב כנראה לסנקציות הקלות יחסית שניתן להפנות נגדם, ולכן, טוענים גורמי חינוך רבים, הם עושים ככל העולה על רוחם. מי האשם? כמו תמיד האצבעות נשלפות לכל הכיוונים.
המנהלים והמורים מאשימים את משרד החינוך, שלטענתם אינו מעניק לבתי הספר גב רחב מספיק להתמודדות עם האלימות ומצר את צעדי המורים בכל הנוגע להתמודדות עם תלמידים אלימים, אפילו באמצעים מקובלים יחסית כמו הרחקה מהלימודים לתקופה מסוימת.
במשרד החינוך טוענים מנגד כי תפקיד המערכת הוא לדאוג דווקא להשאיר את התלמידים בבתי הספר ובכיתות, לכן תהליך הוצאת תלמיד מהמערכת הבית ספרית אינו רצוי ואין להקל בו ראש. גורמים במשרד, וכך גם בקרב בתי הספר בעיר, מעדיפים לתלות את האשמה במנהלי בתי הספר בעיר. "הם מעדיפים לטאטא את הבעיות מתחת
מנגד, כמה מנהלים בכירים במערכת החינוך ששמעו על הנתונים הודו כי הם אינם מופתעים מהתוצאות, אך שוב בחרו להפנות את האשמה כלפי מעלה וציינו כי עד שלא תהיה החלטה מערכתית ברורה בנוגע לטיפול בתלמידים המועדים לפורענות, "ימשיכו התלמידים האלה לפגוע בתלמידים האחרים ולמרר את חיי המורים".
מרבית המנהלים שבחרו להתייחס לנתונים, העדיפו להישאר בעילום שם, כנראה כדי לא "ללכלך" את דימויו של בית ספרם.
"לדאבוני", אמר מנהל בכיר באחד מבתי הספר, "המספרים המתוארים בכתבה קטנים בהרבה מהמציאות, שמייצרת עוד שורה ארוכה של מקרים שמכל מיני סיבות אינם מדווחים למשטרה.
רק בשבוע האחרון התוודענו לעוד מקרי אלימות. לצערי, מקרים רבים לא מגיעים לידי המשטרה כי המערכת או הפרט, בין אם זה מורה או תלמיד, מעדיפים לא לעורר רעש והדים למה שאירע. הם עוברים לסדר היום ולא מבינים שבכך הם מסייעים לתלמידים להמשיך במעשיהם מבלי שישלמו מחיר על כך".
לטענת ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, נתוני הפשיעה בקרב בני הנוער ניזונים ישירות מהבית ומהמבוגרים שמסביבם. "כל מבוגר שמצקצק בלשונו ואומר 'אח, איזה נוער יש לנו, כמה שהוא אלים', עושה שקר בנפשו" אומר קדמן.
לטענתו, "כדאי שהמבוגרים יסתכלו על עצמם טוב~טוב במראה, כי את מה שהם רואים, גם הנוער רואה ומחקה.
צריך להזכיר שנער מבלה בממוצע בין ארבע לחמש שעות בבית הספר, כך שאי אפשר לטעון כי כל ההשפעה השלילית מקורה בבית ספר. את שאר היממה בני הנוער מבלים בסביבתם הטבעית ושם הם גם סופגים את רוב הדברים. הכי קל ונפוץ להאשים את המערכת".
מי שנאלץ להתמודד לא פעם עם מקרי האלימות הם חוקרי הנוער והקצינים ביחידות הנוער המשטרתיות במרחב. לא פעם נדרשו החוקרים לפעולות שטח ומודיעין אינטנסיביות, כדי למנוע מקרי אלימות נוספים. במקביל מפעילים במשטרה תכניות שונות במטרה לאתר גורמים מועדים ומוקדי סמים.
מעבר לפעילות הקיימת בשטח, קצינים ואנשי משטרה מהיחידות השונות מגיעים להרצאות בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, ומסבירים על הסכנות הטמונות בשימוש בסמים. כמו כן הם נמצאים בקשר שוטף עם מנהלי בתי הספר.
יו"ר ארגון ההורים המחוזי, אתי בנימין, מודעת לתופעה וטוענת כי "שנים אני פונה להורים, מסבירה ומבקשת שיעזו להתמודד עם ילדיהם, עם מאמץ ועבודה קשה. אסור לפחד. לצערי הרב, ההורים ויתרו מזמן על ההבנה והאינטואיציה ההורית הטובה שלהם והם העדיפו להחליף אותה בפסיכולוגיה בגרוש שלא מובילה לשום מקום".
בנימין מאשימה גם היא את המערכת וטוענת כי היא אינה עושה מספיק בכדי לקדם את הנוער. לדבריה, "זה שנים שהמערכת הולכת עם הראש בקיר בכל מה שקשור להעלאת ההישגים הלימודיים, כאשר ברור לכולם שעם הרמה המוסרית~חברתית אליה התדרדרנו, שכוללת בין היתר זלזול בעבודה ובזולת, קשה להגשים זאת. הזלזול כמושג הפך לנורמה שכיחה ביותר אל מול פולחן גיבורי התרבות שמציגות תכניות ריאליטי כמו 'האח הגדול'".
ה"אח הגדול" ותכניות מסוגה מואשמות לא רק על ידי בנימין, אלא גם על ידי גורמי חינוך רבים, שטוענים כי תכניות כאלה רק מלבות את האלימות ומעודדות אותה. לזכותה של "האח הגדול" יש לציין כאמור כי הנתונים המופיעים בכתבה זו מתייחסים לשנת 2007, אז המונח "האח הגדול" היה פופולרי בעיקר באקדמיה, בה השימוש במושג שהומצא על ידי ג'ורג' אורוול בספרו "1984" נעשה כאמצעי להבעת ביקורת פוליטית.
גם לשמעון פרי, יו"ר ועד המנהלים של בתי הספר היסודיים בעיר, יש בטן מלאה על הטלוויזיה בכללותה. פרי טוען כי "יש היום בתקשורת ניבולי פה ותכנים אלימים, ונראה כאילו הצנזורה נעלמה לגמרי. לכן, קודם כול, כדי לטפל בבעיה צריכים לתת לתכנים האלה בתקשורת הרבה פחות בולטות ובמה ציבורית".
גם פרי טוען כי "צריכים לתת יותר סמכויות למנהלים ולמחנכים. לצערי הסמכויות האלה ניטלו מאיתנו מזמן. אנחנו צריכים להגיע למצב שמילה של מורה תהיה מילה. היום הכול מותר ואין הגבלה. התלמיד צריך לדעת שיש קווים ברורים שפשוט אסור לחצות. אני חושב שכל המערכת צריכה להירתם לזה. אגב, לא מדובר רק בטלוויזיה, גם הפוליטיקאים צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם פותחים את הפה. עליהם להבין שהם נותנים דוגמה אישית".
דובר מחוז ירושלים, שמוליק בן רובי, אמר בתגובה כי "הפעילות בקרב בני הנוער זוכה לעדיפות גבוהה בפעילותה הכוללת של משטרת המחוז, בכדי לצמצם ולמנוע פשיעה בקרב בני נוער בתחום הסמים, האלימות, הבריונות וכולי, זאת על פי הנחייה של מפקד המחוז, ניצב אהרון פרנקו.
"נוסף לכך, נפגשים קציני היחידות עם מנח"י וגורמים במשרד החינוך במטרה להדק את הקשר ואת שיתוף הפעולה. רק לאחרונה קיים מפקד המחוז מפגש עם הנהלות בתי ספר ועם מנהלי מתנ"סים רבים בעיר.
אחד הנושאים המרכזיים שהועלו נוגע לפעילות משותפת בקרב בני נוער. בנוסף לכל אלה, בסופי שבוע יוצאים אנשינו אל מרכזי הבילוי המוכרים בעיר ומפקחים על ההתרחשות, במקביל לפיקוח על מכירת משקאות חריפים לנוער. רק לאחרונה סגרנו שלוש פיצוציות שמכרו לנוער כדורי סם, ואנחנו ממשיכים לעקוב אחריהן. אנשינו מפקחים כל סוף שבוע על הנעשה".
אלה אלגריסי מהשירות הפסיכולוגי~ייעוצי במשרד החינוך מסרה בשמו של משרד החינוך כי "לבתי הספר ברחבי הארץ, כולל במחוז ירושלים, הוכנסה תכנית חדשה העוסקת בפיתוח כישורי חיים וכן תכנית חברתית.
תכניות אלה עוסקות בפיתוח רגישות חברתית, אחריות, ערכים, התמודדות עם מצבי לחץ והתנהגויות בסיכון. כמו כן מפעיל המשרד תכנית מערכתית למניעת אלימות, המתקיימת ברחבי הארץ. כל התכניות של המשרד פועלות להעצמת המורים וחיזוק תפקידם כמבוגרים משמעותיים. נוסף לכך, המחוז מטפל בנושא במסגרת התכנית "אקלים חינוכי מיטבי" בכל מוסדות החינוך במחוז. נושא זה מהווה את אחד היעדים המרכזיים בתכנית העבודה".
מהעירייה נמסר בתגובה כי "מערכת החינוך בירושלים מפעילה תכניות חינוכיות רבות בנושא מניעת האלימות. כמו כן מופעלות בבתי הספר תכניות רבות שמטרתן חינוך לערכים הראויים שיש לנהוג לאורם בחברה מתוקנת.
"בנוסף, ביוזמת מנח"י מתגבשות בימים אלה קבוצות עבודה של מנהלים בחינוך העל~יסודי, שיכינו ניירות עמדה וקווי פעולה למערכת החינוך הירושלמית. אחת הקבוצות המרכזיות תעסוק בנושא סמכות הצוות החינוכי, התמודדות עם אלימות, קווים אדומים וזכויות וחובות התלמידים וצוותי בית הספר. כיום מופעלות גם תכניות כמו אקלים חינוכי מיטבי וכן תכניות בנושא צמצום האלימות, כבוד האדם ושוויון בין המינים".
נא להמתין לטעינת התגובות
