ניר ברקת בתום ימי החסד: "אני פה לעשר שנים, לפחות"
בממשלה אין לו עם מי לדבר. למצעד הגאווה הוא לא מתכנן להגיע. הוא מסרב להתרגש ממלחמות העירוב בקריית היובל. ואם זה היה תלוי בו, הוא לא היה מאשר את פרויקט הרכבת הקלה. מאה ימים לאחר שכבש בסערה את כיכר ספרא, ברקת מסכם את ההתחלה
אם תשאלו אותו, ההפגנות הספורדיות והמחאה הציבורית נגד העירייה בראשותו בשל הכוונה לפנות כ~90 בתים הממוקמים בכפר סילוואן, ממזרח לחומת העיר העתיקה, נובעות ממניעים זרים.
לדידו, המהומה כולה היא יוזמה מתוכננת ומגובשת להצית להבות ולשבור את הכלים, בדיוק בזמן שהוא צריך להסביר לשרת החוץ האמריקנית הטרייה, הילרי קלינטון, כמה יפה היא בירתנו, במיוחד כשהיא מאוחדת.
בשיחות "אוף רקורד" משנתו הרבה יותר נחרצת, אבל גם כשהרשמקול מקליט הוא מבטל את הביקורת הציבורית על צווי ההריסה, שזכו לכותרות ולביקורת בחשובים שבעיתוני העולם. "קשה לי להעריך ממה הדינמיקה הזו נוצרת", הוא אומר בראיון שקיימתי איתו ביום שני בלשכתו, שעוברת מתיחת פנים במאות אלפי שקלים.
"יכול להיות שמדובר בצרכים פוליטיים שקשורים לביקור של קלינטון ובשל הוועידה הערבית שמתקיימת בימים אלה. אבל בשורה התחתונה אני חושב שבאזור המדובר צריך בכלל להיות גן ציבורי אסטרטגי.
"אני מסכים שיש מקומות שלגביהם צריכה להיות גם הסדרה, אבל לא בכל מקום. יש מקומות שצריכים להיות שטחים ציבוריים פתוחים. ואגב, זה כמעט לא שנוי במחלוקת. כל הדינמיקה הזו, לא אני יזמתי אותה, לא אני הנעתי אותה.
היא התפתחה על ידי גופים שלישיים, ועם כל הכבוד, אני לא הכתובת לשמועות ולדיסאינפורמציה שמתרחשת שם. הבהרנו בצורה נחרצת את המדיניות העירונית בנושא זה. לא יזמנו, ואנחנו לא מתכוונים מחר בבוקר להרוס קבוצה כזו של בתים. להפך, התחלנו לדבר עם כל הגורמים הרלוונטיים.
קצת קשה לו, לברקת, לקבל ביקורת על מדיניותו בעניין מזרח העיר. "אם כבר", הוא פוסק בנחרצות, "אני הראשון שמינה מחזיק תיק (חבר המועצה יקיר שגב - ד"ב) שיקדם את ענייני מזרח העיר, שהתחיל להסתובב ולאסוף משאבים עירוניים ולקדם כל את הזכויות של תושבי מזרח העיר לתשתית ולמערכת החינוך. אנחנו מתכוונים לשדרג את איכות השירות שהמערכת העירונית נותנת למזרח העיר".
אני מזכיר לך שיקיר שגב הוא זה שהצהיר שהמטרה שלו היא למנוע כל חלוקה עתידית של העיר. קצת קשה למכור את זה לערבים.
"אין חדש במדיניות העירונית. בגן המלך צווי ההריסה הם בני ארבע וחמש שנים. הוועדה המחוזית לא אישרה לבנות שם, כי היא רואה באזור שטח ציבורי פתוח. מאז ומעולם הוא היה כזה, לפני 3,000 שנה ולפני 2,000 שנה. גם אצל הבריטים וגם אצל הטורקים. לא בכל מקום צריך לבנות".
איזה ביש מזל. דווקא בשעה שמבחינת לוח השנה מסכם ברקת מאה ימים מאז שהחל בכהונתו כראש העירייה, הוא נכנס להסתבכות שמתחילה להזכיר את הפלונטר שאליו ראש העירייה בדימוס אהוד אולמרט הכניס אותנו ב-1996 עם פתיחת מנהרת הכותל.
דווקא עכשיו, כש"צוותי מאה הימים" שמינה מוסרים לו דוחות עבים על מה צריך ולא צריך לעשות, הכותרות מתמקדות, כמו תמיד, באש ובדם. מאה ימים אחרי המהפך שהחזיר את הצבע ללחיים החיוורות של החילונים, ברקת מתפנה לסיכום ראשוני.
ברקת מסרב לתת לאירועים בסילוואן, או אפילו למהומות שפרצו בקריית היובל, על רקע יוזמתו של פרופ' דני מנדלר לקרוע חוטי עירוב, להרוס לו את התכניות או את אווירת הסיכום של מאה הימים בתפקיד.
כך חשבת שתסכם את מאה הימים הראשונים שלך במשרד?
"ברמה העקרונית התשובה היא כן. אני כל הזמן שואל את עצמי, יום-יום, שעה-שעה, וכמובן לאחר מאה ימים, האם אני זה שהתווה את התהליך שיניע אותנו לחזון וליעדים שאותם אני רוצה להגשים.
"שואלים אותי בשביל מה אני פה. אני כאן בשביל לפתח את התעסוקה, לעשות רפורמות בחינוך, לנהל את העיר בצורה יותר מקצועית, להשאיר פה צעירים. אלה ארבעת נושאי התוכן שאליהם אני רוצה להוביל את העיר.
"אני רוצה לנהל את זה בערבות הדדית ובצורה יותר מקצועית מאשר פוליטית, ואני מסתכל היום, כשמציינים מאה ימים, ושואל מה מתוך כל התהליכים הללו הנעתי קדימה. והתשובה היא שחלק מאוד גדול מהתהליכים נעים לכיוון שאני רוצה.
"נוצר איזשהו מומנטום בכל אחד מתחומי התוכן, שיטת הניהול והערבות ההדדית. לכן כשאני מסתכל על המציאות אני רואה שהגדרנו בכל אחד מהנושאים, על פי המנדט שקיבלתי מהציבור, מטרות.
"וכשאני שואל את עצמי האם התוויתי דרך לקדנציה של חמש או עשר השנים הקרובות, אז התשובות שאני מקבל, והתשובות של צוות 'מאה הימים' שמלווה אותי קובעות חד-משמעית שכן, זו התחלה. אנחנו בכיוון הנכון ובצורה הנכונה".
ביקרת את ראש העירייה הקודם, אורי לופוליאנסקי, שחוץ מלהשרות אווירה, לא עשה הרבה. העניין הוא שאתה אולי עושה לא מעט, אבל האווירה, כמו בקריית היובל, במאה שערים ובסילוואן, היא קשה ומתוחה.
"אני לא מסכים איתך. ודאי לא כשאנחנו מדברים על הצד החרדי. אני דווקא חושב שאם קרה משהו בין חרדים לחילונים בירושלים, זה הרבה יותר הידברות, הרבה יותר הקשבה, ופתרון אמיתי של בעיות בשטח.
"ברמת המועצה, למשל, קיימת ועדת עירוב (המתעסקת בנושא עמודי העירוב בעיר - ד"ב), שמתקדמת יפה מאוד ואני מאמין שנראה ממנה תוצאות בקרוב. בכלל, נושאים הרבה יותר מהותיים בין המגזר החרדי למגזר הכללי עולים ובעניין הזה אין לי ספק שהפתרונות שאנחנו מתווים הם פתרונות של שיתוף הדדי והתחשבות הדדית. בקריית היובל היה איזה אירוע אזוטרי של אנשים שלקחו לידיהם את החוק.
"זה מאוד צהוב, זה מייצר כותרות, אבל זה לא המיינסטרים. אני מדבר עם אנשי מרצ במועצה, אני מדבר עם החרדים, וכולם מסכימים שכל הקונפליקט מסתכם באחד שלקח את החוק לידיו. זה מצטייר יפה מאוד בעיתונות, אבל ברמה העקרונית התווינו קו, וההסכם הקואליציוני קובע שיש לקדם כל מגזר בשכונתו, על פי תפיסתו.
"ביטלתי הקצאות של בתי ספר חרדיים בלב שכונת קריית היובל ואנשים כן מבינים את זה. בנושא העירוב נראה לי שהיה קצת דו-שיח של חירשים. זה נושא שאף פעם לא הוסדר, אף פעם.
"וזה יוסדר בקרוב, אחרי שהוועדה המקצועית תעשה את שלה. הגענו לוועדה כשכולם מבינים שיקבלו את התוצאות שאותן הם מקווים לקבל. גם החרדים וגם המגזר הכללי".
אם מסכמים מאה ימים ראשונים בתפקיד, יש משהו שלא הלך כמו שתכננת?
"תשמע, איפה שיש לנו פער שרציתי להתקדם לכיוון סגירתו במאה הימים הראשונים בתפקיד, אבל ללא הצלחה, זה בגזרת ממשלה. אנחנו חושבים שברמת המערכת העירונית יש התקדמות. התקדמנו בעבודה מול אנשי הציבור והקואליציה.
"התקדמנו בעבודה מול הסגל המקצועי. ממש זזנו קדימה, גם בשקיפות וגם בפתיחות. דווקא בעניין הממשלה, אין עם מי לדבר. אם אני מסכם מאה ימים, קיוויתי ללכת צעד אחד קדימה עם הממשלה, וזה עוד לא קרה. ניאלץ לחכות להקמת הממשלה החדשה".
אין ספק שתפוח האדמה הלוהט ביותר שקיבל ברקת לידיו הוא הפרויקט המגלומני של הרכבת הקלה. כיו"ר האופוזיציה, ברקת עמד בחזית הסירוב לפרויקט התקוע, ומלבד לעלות על בריקדות ולשרוף צמיגים הוא עשה הכול כדי לסכל את הפרויקט שהשבית את חייהם של עשרות אלפי תושבים בעיר.
קצת קשה להבין מה מדיניות העירייה בנושא הרכבת הקלה. איך אתה יכול לבוא לתושבי העיר ולהגיד, "תראו, זה מה שקורה. אני לא אוהב את הפרויקט הזה, אבל זה מה שיש. תתמודדו"?
"אני עושה את זה בצורה השקופה וההוגנת ביותר. אני אומר שהתכנון היה לא נכון ולא טוב. גם הביצוע לא טוב. אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה בשביל לצאת מהמצב הזה בצורה היעילה ביותר צריכים לשנות את צורת העבודה מול 'סיטיפס' (זכיינית הרכבת הקלה - ד"ב) ואל מול גורמי הממשלה.
צריך לצאת מהר ככל שניתן מהמצב שאליו נכנסנו, שלצערי הוא אינו אופטימלי. כשהרכבת תהיה גמורה זה יקדם את העיר, אין ויכוח על זה. השאלה היא אם זה היה הפתרון הטוב ביותר, והאם הביצוע ומה שאנחנו רואים זה הדבר הטוב ביותר.
"יש מחלוקת, ונכון - אני לא בין המתלהבים. אבל לטובת תושבי ירושלים, אני מחויב לסיים את הסבל כמה שיותר מהר, להקטין, תוך כדי תנועה, את הפגיעה בתושבים ולקצר את הזמנים. והדבר אפשרי.
"הבעיה היא שאף אחד לא ממש לקח אחריות על הרכבת הקלה עד עכשיו. זה נפל בין משרד האוצר, משרד התחבורה ו'סיטיפס', לא ממש היה ברור מה קורה. אני נכנסתי לוואקום הזה ואמרתי שאני לוקח אחריות. ולקח לנו קצת זמן לייצב איזושהי דינמיקה יציבה".
איך אתה מתרשם מההתנהלות של "סיטיפס"?
"ראשית, הגישה הייתה שם כאילו היזם הוא שותף של העירייה ואני שיניתי את התפיסה הזו. צריך להבין שהיזם עובד לטובת עיריית ירושלים. את כל הקונספט של מערכת היחסים שיניתי".
בראיון שערכנו בשבוע שעבר עם מנכ"ל החברה, יאיר נוה, הוא דווקא אמר שהמטרה שלו היא להפוך אותך "מעמית לאוהב".
"אני בכלל לא רואה את זה ככה. זה לא קשור, אם אני אוהב או עמית. יש לי תפקיד אחד, לדאוג לאינטרסים של תושבי העיר.
"וכל עוד אני רואה שהמערכת לא עובדת כהלכה ולא מסונכרנת עם הצרכים של העיר וחושבת על עצמה ולא על הצורך לשרת את התושבים, אז התפקיד שלי הוא להגן על האינטרסים של התושבים, כפי שאני מבין אותם. אבל כפי שאמרתי, אני כן רואה תזוזה חיובית מסוימת".
כששואלים אותך על הפרויקט, אתה מציין שאתה רק ירשת אותו. אם אתה היית ראש עירייה בשעה שהיה צריך לאשר את הפרויקט, היית מאשר אותו?
"אני מעריך שלא. הייתי הולך על רשת של אוטובוסים מפרקיים, שהגמישות שלהם יותר יעילה, ההכנסה שלהם גדולה יותר, ומבחינת הקיבולת הם מתקרבים לרכבת. בחמישית מחיר. יש סיכוי סביר שזה מה שנעשה בקווים הבאים".
אתה יכול להתחייב שפרט לקו הזה לא יהיו קווים נוספים בעיר?
"זו הערכת המצב שלי. השלב הבא יושב עכשיו על שולחן הניתוחים ואנחנו בוחנים כמה חלופות. למשל, האם לקדם כל מגזר על פי תפיסתו. יש בירושלים ארבעה מרכזי עיר: חרדי, כללי, מזרח העיר ותיירותי. צריך לעשות אופטימיזציה לארבעת מרכזי העיר, וכתוצאה מהתהליך הזה, נסכם על השירות הטוב ביותר לכל מרכז כזה.
"הרכבת לא נפרסה בגישה כזו, אלא בגישה שיש תשתית אחת שנגישה לכולם. שינוי מדיניות שכזה משנה תפיסת עולם לגבי פריסה של תוואי קו הרכבת הבא. זו מעין בשורה. לשם צריכים לקחת את העיר ויש לזה הסכמה יותר ויותר רחבה.
"אם בסוף יהיה צ'ופצ'יק כזה או אחר לרכבת, אני לא יודע. אני לא שולל כלום. תפיסת העולם שלי היא עניינית. בוא נראה מה נותן את השירות הכי טוב במחיר הכי טוב. המחיר הוא כסף, נוחות וזמן".
אתה יכול להגיד לציבור הירושלמי שבתום הקדנציה שלך כל הסאגה הזו שקוראים לה הרכבת הקלה וכל בעיות התחבורה בעיר יהיו מאחורינו?
"כן".
כל נושא התחבורה?
"אני מאמין שכן".
אם בתפוחי אדמה לוהטים עסקינן, אז הבא בתור הוא מצעד הגאווה. לברקת, מאז ומעולם, היה יחס אמביוולנטי לציבור הגאים. מצד אחד, כאופוזיציונר הוא שימש הקול השפוי והליברלי; מצד שני, הוא לא נראה מעולם במצעדים ולא השמיע את קולו בצורה נחרצת לטובת הזכות הבסיסית של הקהילה לצעוד בגאון במרכז העיר.
נפגשת אתמול עם נציגי "הבית הפתוח". הם ודאי מתחילים להתכונן למצעד הגאווה, שצפוי להיערך ביוני. איך תתמודד עם העניין הזה?
"אני רוצה להזכיר לך איפה הייתי לפני כשלוש שנים, כשהיה הקונפליקט הגדול לקראת המצעד הבין~לאומי. אצלי בבית היו נציגים מהציונות הדתית-לאומית, בכירים ביותר, שישבו עם נציגי "הבית הפתוח", בהסכמה ובניסיון להקטין את הלהבות ואת הפגיעה ההדדית בעניין, לטובת האינטרסים של הצדדים.
"אני שם, והמטרה שלי היא לבחון איך מתמודדים עם העניין, מכיוון שבלאו הכי בית משפט מאפשר להם את זה והם מבקשים לצעוד.
"אז מבחינתי המטרה היא להקטין למינימום את הנזקים או לחילופין לפעול על פי החוק, ברגישות מקסימלית".
תבוא למצעד אם יזמינו אותך?
"אני חושב שמפאת כבוד לכל הגופים נכון יותר יהיה שאני לא אגיע. זהו. זה עניין אישי".
הלשכה של ברקת עובדת כמו חברת היי-טק. שורה ארוכה של טכנוקרטים יושבים מול מחשבים בורקים עד שעות ערב, מתקתקים בלי הפסקה.
"אני רק רוצה לנשום. קצת. קצת אוויר", אומרת אחת המזכירות במקום, בשעה שאחד מהעובדים האחרים מציין בקול כי "אני חושב שבקרוב אצטרך משקפיים". וורקוהוליות במיטבה. את התוצאות עדיין לא מרגישים בכל העיר, אבל ברקת אופטימי כתמיד.
מתנגדיך טוענים שאתה מתייחס לעירייה כמו אל חברת היי-טק. אתה מרגיש שיש דמיון?
"קודם כול, ניהלתי הרבה יותר מחברת היי-טק. הייתי גם בצבא, וגם בהיי-טק. ודאי שיש דברים דומים, אבל יש גם דברים שונים.
"מה שדומה הוא שבשביל לנהל את עיריית ירושלים עם חזון, מטרות, ויעדים ולבוא למערכת המקצועית בעירייה ולדרוש מאנשיה לעבוד על בסיס תפוקות, צריך שכל אגף יגדיר את המטרות שלו, צריך להכניס 'תפיסת לקוח' למערכת. הדברים הללו, חד-משמעית, עובדים מצוין".
ומה מצאת כשנכנסת?
"וואקום ניהולי".
אפשר לקרוא לילד בשמו: קטסטרופה.
"לא אגיד קטסטרופה. יש פה מנהלים עם יכולות, עם פוטנציאל, אבל הייתה להם תקרת זכוכית. הסרנו את התקרה והיום אני מרגיש שמנהלי האגפים, והמערכת העירונית בעקבותיהם, פתאום מתחילים לצמוח. במובן הזה, חד-משמעית, ניהול זה ניהול, זה ניהול".
יש רושם שאתם מתמקדים בניירות עמדה, בטפסים, בטכנוקרטיה, על חשבון הפעילות בשטח.
"ממש לא. אי אפשר לנהל ארגון בלי תכניות".
אז מתי נתחיל להרגיש את ההבדל? מתי הזבל יתחיל להיעלם מהרחובות? תוך שנה?
"כן. בכל תהליך יש שליש זמן של תכנון. ככה זה אם אתה רוצה לעשות משהו מסודר. כל נושא שתבחר, אתה צריך לתכנן אותו בקפידה, אתה צריך להגדיר מטרות, לתכנן תכנית,
"לבחון אותה, לפתוח אותה לציבור, לשמוע הערות. זה תהליך שאין בו קיצורי דרך, אין פה נסים. היתרון מבחינתי הוא שבאתי מוכן. אני יודע מה אני רוצה אחרי חמש שנים במערכת העירונית. אני מכיר קצת את התהליכים".
אני כבר שומע אותך בסוף הקדנציה. תגיד, 'רגע, קדנציה אחת מתכננים, עכשיו צריך לקצור את הפירות'.
"לא, לא ולא. תהליך התכנון הוא לא כזה ארוך. תסתכל על כמות ההחלטות שקיבלנו בישיבת המועצה, הן כולן נגזרות מלקחים ומהחזון שאליו התחייבתי לציבור".
אני בטוח שתגיד שאתה צריך עוד קדנציה.
"אני מעוניין בעוד קדנציה. לפחות".
זה היה ברור לך ביום שנכנסת?
"כן. אני עשיתי תכנית לעשר שנים שההתחלה שלה כבר יצאה לדרך".
רק עשר שנים?
"לפחות".
כשיסכמו את הקדנציה שלך, מה אתה רוצה שיגידו?
"שירושלים מתחילה לממש את הפוטנציאל שלה. שנעצרה ההגירה השלילית, שירושלים הפכה למוקד שמוביל גם בחינוך, גם בפיתוח כלכלי. שייווצר מומנטום ותהיה דינמיקה חיובית. אני מאוד מקווה ומאמין שאת כל אלה נוכל לייצר בקדנציה הראשונה. זה בשר, לא רק אמירות".
יש לך זמן קצת ליהנות?
"אני לא מתעסק בזה. אני עכשיו עסוק בבנייה. בהשקה. בלוודא שהתהליכים יכולים להתקדם. מחר יש מסיבת עיתונאים שבה אשתה בירה עם כתבים, אתה מוזמן. אני גם מבלה זמן עם אשתי, עם הבנות. יש לי הרבה פחות פנאי ממה שאני רוצה, אבל אני עוסק במה שאני אוהב. אני נהנה".
בשבת אתה לא עובד?
"לא. שבת זו משפחה".
ברמה האישית, איך אתה מרגיש? עברת שינוי?
"כן,אבל ציפיתי לשינוי הזה הרבה מאוד זמן. ברמה האישית, ודאי שיש סיפוק מאוד גדול להגיע כל בוקר, להסתכל על היומן שלי ולהבין שאני מזיז עניינים, מזיז דברים.
"אני בשליחות ויש לי חזון ומטרות. והעובדה שמיום ליום המערכת זזה לכיוון שאני רוצה, מייצרת סיפוק מאוד גדול. הסיפוק הזה מייצר אנרגיות, מייצר דינמיקה חיובית, ובאופן אישי אני מאוד מרוצה".
אבל זה על חשבון החיים שלך, המשפחה שלך.
"להיות ראש העירייה ירושלים בהתנדבות זה מאוד מחייב. אבל יש לי משפחה מאוד חזקה, אישה ובנות שמבינות ונותנות לי גיבוי. אבל אין ספק שזה משנה את כל סדר היום. וזה עוד בתחילת קדנציה. למדתי שמתחילים מהר, ורצים עוד יותר מהר, וכל הזמן מגבירים. אז כן. התחושה היא שהתפקיד הזה משנה סדרי עולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
