ת"א: הילד נשכח באוטובוס, ההורים תובעים את העירייה
לפני כשנתיים נשכח תלמיד כיתה ז' מתל אביב באוטובוס בעת טיול שנתי בסוף היום. עכשיו הוריו טוענים כי נגרם לו נזק נפשי עצום, ותובעים את משרד החינוך ועיריית תל אביב
לפי כתב התביעה, לפני כשנתיים, כשהיה התלמיד בכיתה ז', הוא יצא לטיול בן יומיים באזור הכינרת, ובשעות הלילה נשכח באוטובוס.
הילד, שיצא לטיול מטעם החינוך הימי של העירייה, התעורר בתום הנסיעה לאכסניה ששהו בה התלמידים וצוות המדריכים, וגילה לחרדתו שהוא נעול באוטובוס ושרוי בעלטה מוחלטת. מאז האירוע הילד סובל מטראומה קשה וזקוק לטיפול פסיכיאטרי.
לפי כתב התביעה, לפני הטיול חששו הוריו של הילד מיציאתו לטיול, אולם לאחר שכנועים מצד מחנכת הכיתה כי הדבר יחזקו מבחינה חברתית - בעיה שניצב בפניה - ניאותו לשלחו. לטענתם, ביום הראשון לטיול שוחחו עמו באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותו בשעה 20:00 בערך , והוא מסר להם כי הם נוסעים ללינת לילה ושהוא עייף מאוד.
עוד לטענתם, בשעה 23:30 בערך צלצל הטלפון בביתם ומעברו השני של הקו נשמע קולו של בנם, שסיפר להם בבכי קורע לב כי הוא נרדם, וכשהתעורר גילה שהוא נעול לבדו באוטובוס וכל הסביבה חשוכה.
הם הבינו ממנו כי אינו יודע היכן נמצא וחושש מפני מה שיעלה בגורלו. לדבריהם, אף שניסו להרגיעו ולדאוג שיחולץ מהאוטובוס הריק, היו בעצמם חסרי אונים, ולא ידעו כיצד לפתור את הבעיה. הם התקשרו למחנכת הכיתה, ומשלא נענו איתרו את הוריו של בן כיתתו, שלמרות השעה המאוחרת נחלצו לעזרתם והצליחו ליצור קשר עם אחד ממדריכי הטיול.
המדריכים שנלוו לטיול חיפשו את נהג האוטובוס, אך הוא לא אותר. "בכל הזמן שנמשך תהליך זה, זמן ארוך למדי", נכתב , "נותר התובע לבדו באוטובוס החשוך, כשהוא כואב, בוכה, בודד ופגוע עד עמקי נשמתו, שכן אף אחד מהמורים, המדריכים או חבריו לכיתה, לא הבחין בחסרונו".
לבסוף הצליחו המדריכים לפתוח את אחד החלונות באוטובוס והילד חולץ. בזאת לא תמה הפרשה. לפי כתב התביעה, לאחר חילוצו, לא אפשרו לילד לשוחח עם הוריו, למרות בקשותיה של אמו.
לטענתה, נאמר לה כי הוא ישן, אך בדיעבד הסתבר לה שהוא בכה כל הלילה וביקש לשוחח עמה. ההורים מספרים כי עם חזרתו מהטיול נמצא חיוור ושקט, ולא הסכים לאכול ולישון. מאוחר יותר פנתה האם לרופא המשפחה, וזה נתן לבנה כדורי הרגעה כדי שיוכל לישון, אך למרות התרופות המשיך להראות סימני מצוקה בשנתו.
לאחר שהבחינה האם כי מצבה של בנה רק הולך ומידרדר היא פנתה לפסיכיאטרית, וזו רשמה עבורו תרופות פסיכיאטריות ובו בזמן הפנתה אותו לטיפול אצל פסיכולוג. לפי כתב התביעה, התובע ביקר תחילה אצל פסיכולוג כדי להקל את מצוקותיו הנפשיות, אולם לבסוף, אף שהצורך לא חלף, הופסק הטיפול בשל חוסר יכולתם של הוריו לממנו. לטענת ההורים, בעקבות האירוע נותרה לבנם נכות בתחום הנפשי, הוא נזקק לטיפול
עוד ההורים טוענים כי האירוע אירע בשל רשלנות הגורמים האחראיים, אשר התבטאה בין היתר בכך שלא ספרו את התלמידים בעת הירידה מהאוטובוס ובעת הכניסה לחדרים, ולא בדקו את האוטובוס לפני שהתירו לנהג לנעול אותו. "התובעים טוענים כי התאונה השפיעה מאוד על יכולות הלמידה של התובע ועל התקדמותו בלימודים", נכתב .
"לולא התאונה, קרוב לוודאי שהישגיו הלימודיים היו גבוהים יותר, דבר אשר היה מביא לכושר השתכרות גבוה יותר בעתיד". ההורים תובעים פיצויים על הוצאות רפואיות בעבר, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות בעתיד, הפסד השתכרות והכנסה בעתיד ופיצויים על כאב וסבל.
ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך מנוע מסיבות משפטיות מלהגיב לנושא. המשרד יעביר את תגובתו כמקובל בכתב ההגנה לבית המשפט".
עיריית תל אביב: "התביעה התקבלה ב-19 באפריל 2009, ונמצאת בטיפול חברת הביטוח של העירייה".
נא להמתין לטעינת התגובות
