סיסם היפתח: למה נכרתו פאקינג 15 העצים מאבן גבירול?
מה קפצו על עיריית תל אביב שכרתה את עצי הסיסם באבן גבירול? בעצים רון חולדאי לא מבין כלום. בתעלות ביוב ובבלטות חדשות הוא פרופסור. חולדאי שוב עצבן את דורון ברוש
אז אני ממש מצטער לעצבן אותי ואולי גם אתכם קוראים נחמדים ונכבדים שלי, אבל חשוב לי להמשיך להזכיר לכם, לנדנד לכם על בסיס קבוע, כדי שתזכרו כל הקדנציה, שלא תשכחו ותחשבו שבקומה ה-13 בבניין העירייה יושב בחור נחמד וכשיגיע הזמן לשים את הפתק בקלפי תגידו, אה, הוא בסדר, אין סיבה להחליף אותו. אז יש סיבה להחליף אותו. יש הרבה סיבות.
הסיבה התורנית היא המלחמה הקטנה שהתנהלה על עצי הסיסם העתיקים בצפון רחוב אבן גבירול. העצים כידוע כבר הפסידו, עכשיו הם כבר שבבים, זיכרונם לברכה באיזה מזבלה, אבל ראוי להתעכב על זיכרונם עוד שבוע אחד. הסיפור הוא שהעירייה כזכור רצתה לחדש תשתית ביוב ברחוב אבן גבירול, הסיסמים לא הסתדרו לה בתכניות, אז היא הסתערה עליהם ועקרה אותם מלבד 15 פליטים אחרונים שתושבי הרחוב הזועמים יצאו למאבק להצלתם.
העיתונאי אביב לביא, במדורו "אדם, טבע ועיר", סיפר בשבוע שעבר שתושבי הרחוב הגיעו במאבקם עד למשרד החקלאות, והתברר לו לשמחתו שהמשרד יכול לאסור על העירייה כריתה אפילו של עץ בודד. פקיד בכיר מעיריית תל אביב אמר ללביא בתדהמה, "אתה מאמין שבשביל פאקינג 15 עצים הגענו לדיונים עם שר החקלאות?"
העירייה נלחמה בחירוף נפש בתושבים וקיבלה לבסוף אישור ממשרד החקלאות להעביר את 15 עצי הסיסם האחרונים לפינה אחרת בעיר. מרגע שנתקבל האישור לא בזבזה העירייה רגע, ועוד באותו לילה הופיעו אנשיה חמושים במסורים והעיפו את הפאקינג עצים מרחוב אבן גבירול לכל הרוחות.
אם תרצו, זאת עיריית תל אביב במופעה המזוקק והמזופת ביותר. זו הדרך והשיטה שרון חולדאי כפה על עיריית תל אביב בבולמוס התיקונים והשיפוצים שלו. עצים? זה פאקינג. תעלות הביוב מעניינות אותו הרבה יותר. זה רון חולדאי הבנאי, השיפוצניק, אינסטלטור העל, איש שלמת הבטון והמלט ושפות המדרכות הצבועות כחול לבן אדום לבן, והיידה לפרויקט
זה האיש שמפעל אחר מפעל שלו מעיד על המדבר היבש בתוך נשמתו. זה שלא יכול לראות ולא יכול לתפוס מה הם עצי סיסם הנשקפים מחלונות לאנשים שגדלו לצדם, שיחקו בצילם, שהרוו והעשירו בהם זיכרונותיהם ונופי חייהם. לכל אלה הוא חרש ועיוור.
זה האיש שמשנה לתושבי רחוב ביאליק את הנוף, שעוקר מרחובם ומחייהם ומזיכרונותיהם את הפסיפס של נחום גוטמן, בטענה כי יתאים יותר לרחוב אחר. ומאבן גבירול ורחוב ביאליק הוא ממשיך הלאה והלאה, ובשם איזשהו צורך פנימי שלו ביעילות מלאכותית מחסל את אוסישקין ואת בריכת גורדון.
והוא הרי לא נכה מלידה, לא גדל באיזה ג'ונגל בטון עירוני, לא צנח ממאדים המת כבר מיליארדי שנים. מקיבוץ חולדה הוא בא אלינו. הוא חייב להכיר את תרומת הסביבה לבן אדם. בחיים שלו כבר פגש שדה וחמציץ ועץ ירוק ופיסת שמים.
אלא שהוא כנראה חלף ליד כל אלה ודבר מהם לא הסתנן לתוך נשמתו, ובתוכו מקננת רק השאיפה החורכת לסדר ולארגן, לשתול צינור ביוב חדש, לסתום במלט מלמעלה, לשים אקרשטיין, שני מטר דק מעץ, פנס הולנדי, והיידה, לרחוב הבא, לביוב הבא, לאקרשטיין הבא, ומה זה הדבר הזה עם הירוק למעלה, איך קוראים אותו, עץ, שמעץ, תקראו מהר למחלקת גיזום שיעיפו אותו, ומה זה שצועקים שם הדיירים? לא רוצים להוריד את העץ? שיקפצו הדיירים, להוריד את העץ שמעץ עוד הלילה.
ברשותכם, קוראים נכבדים, וגם בלעדיה, אני הולך להתפייט כאן למשך כמה מילים. והנה זה בא: עצי סיסם הם מוזיקה של רחוב. זה שעובר בין הבתים ולא שומע את המנגינה לא יכול לאהוב את הרחובות.
אתה לא יכול להיות ראש עירייה טוב ולהיות אטום למנגינה של עצי סיסם או של בריכה ישנה או אצטדיון כדורסל מתפורר. לא מספיק לחדש תעלת ביוב או לבנות טיילת. תל אביב היא עיר רגישה, בעייתית, עיר של ניחוחות ומנגינות ישנות. היא זקוקה ליד עדינה, אוהבת, לא לכף טייחים בריונית של אחד שיושב בקומה ה-13 ובוחן אותה דרך מפות תשתית וצנרת.
והזרוע של החולדאי נטויה. בשבוע שעבר נפלו עצי הסיסם. השבוע עולה ומתנשאת מעל ראשנו המפלצת הענקית החונקת את כל הסביבה הקרויה תאטרון הבימה החדש. איפה המבנה המפחיד הזה ואיפה התאטרון הנעים הישן שחי בנוחות ובהרמוניה עם כל הרחובות סביבו.
ומה הלאה? מה יבנה לנו רון חולדאי בשבוע הבא על הראש? עד מתי נרשה לאיש הזה להמשיך לעשות את המעשים המגונים שהוא עושה לתל אביב?
נא להמתין לטעינת התגובות
