הישמרו לנפשותיכם: כל הכבישים האדומים של איזור ירושלים
עבודות הרכבת הקלה, אי הסדרה של צמתים מרכזיים, עלייה באחוזי צריכת אלכוהול בקרב צעירים, תמרור בעייתי וליקויים בטיחותיים חמורים. כל אלה הם הגורמים העיקריים למכת הקטל בכבישים. זמן ירושלים מציג: מפת הכבישים הקטלניים ביותר באיזור ירושלים
מבחינתם, גם הפעם היה מדובר במוות ידוע מראש, שהנעלם היחיד בו הוא העיתוי. מתי תתרחש התאונה הבאה, שתוסיף עוד שמות לקיר נפגעי תאונות הדרכים? אם תשאלו את העוסקים בתחום, הכבישים טרם אמרו את המילה האחרונה.
לטענת גורמים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, השינויים בהסדרי התנועה בעקבות העבודות על הרכבת הקלה, והגדרתם של נתיבים רבים בעיר נתיבי תחבורה ציבורית, הם הגורמים המרכזיים למותם ולפציעתם של נהגים ושל הולכי רגל.
בשל הקטל בכבישים, עמלו בעמותת אור ירוק על הכנת מאגר נתונים המסמן את הכבישים והצמתים המסוכנים ביותר בסביבות ירושלים. הכבישים האדומים, קוראים להם חברי התנועה, ולא בכדי.
מנתוני אור ירוק, המתייחסים לתקופה של שלוש שנים, 2006-2008, עולה כי הכביש העובר ברחוב דרך חברון הוא הקטלני ביותר. הכביש הדו-סטרי כולל ארבעה נתיבים - שניים לרכבים פרטיים ושניים לתחבורה ציבורית - מה שמבלבל את הנהג הממוצע. בשנים המדוברות ארעו שלוש תאונות קטלניות בכביש, שגבו את חייהם של שלושה בני אדם. בסך הכול, ארעו בכביש 47 תאונות, בהן נפצעו יותר מעשרה בני אדם באורח קשה.
כביש בעייתי נוסף המוגדר כאדום הוא כביש חדש יחסית: דרך עוזי נרקיס, המובילה לפסגת זאב. בכביש מהיר זה אירעו שלוש תאונות קטלניות מתוך 16 תאונות בסך הכול בתקופה המדוברת.
גם במרכז העיר המצב אינו מזהיר במיוחד. ברחוב המלך ג'ורג', למשל, לא ארעו תאונות קטלניות, אך בשל הבלבול הרב שיוצרים השינויים בהסדרי התנועה, בשל העבודות על הרכבת, אירעו במהלך שנת 2008 22 תאונות בכביש זה.
ברשימה השחורה, או האדומה, שהכינו גם ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים נמצאים כבישים נוספים הנחשבים קטלניים במיוחד.
בכביש יגאל ידין, למשל, ארעו לא פחות מ-18 תאונות, שלוש מהן קטלניות. די להזכיר תאונה שארעה רק לפני כחודשיים, ובמהלכה איבד נהג משאית שליטה ומחץ כלי רכב
למרבה הפלא, כביש קטלני נוסף הוא דרך בגין, על אף היותו כביש מרווח ובטיחותי יחסית. במקטעיו השונים של הכביש, מגלים הנתונים, ארעו 19 תאונות, אחת מהן קטלנית.
לכאורה, היה אמור רחוב יפו להיות הכביש בעל הסיכוי הנמוך ביותר לתאונה מבין כבישי העיר, בשל מיעוט המכוניות שעוברות בו. אולם המדובר באחד מעורקי התחבורה המשובשים ביותר המזרח התיכון. כך אולי ניתן להסביר את העובדה שהתאונות שארעו בו כללו לא מעט פגיעות בהולכי רגל.
ברחוב יפו, מגלים הנתונים, ארעו לא פחות מ-60 תאונות, חמש מהן קשות ואחת קטלנית, רובן כאמור עם מעורבות של הולכי רגל. כביש נוסף שלא ניתן להתעלם מכמות התאונות שארעו בו הוא כביש מספר 1, המתמזג עם כביש מעלה אדומים. במהלך השנתיים האחרונות ארעו בכביש 64 תאונות, שלוש מהן קטלניות.
וזה עוד לא הכול. על פי הנתונים, ישנם בעיר כמה צמתים בעייתיים, שחצייתם מהווה סיכון חיים של ממש. אחד מהם הוא צומת כיכר פריז. במהלך השנתיים האחרונות נפצעו בצומת זה 22 תושבים, מרביתם הולכי רגל.
זאת כתוצאה משינויים בהסדרי התנועה במקום. צומת מסוכן נוסף, כך מתברר, הוא זה המחבר בין הרחובות בר אילן והראל, שבו קיפחו את חייהם שני בני אדם ונפצעו 13 נוספים. גם צומת פסגת זאב נכנס לרשימה. במקום נפגעו 14 בני אדם, אחד מהם נהרג. הצומת הקטלני ביותר הוא זה הסמוך לקניון מלחה (הצטלבות הרחובות בית"ר והפועל - י"א). במקום נפצעו 61 בני אדם, אחד מהם באורח קשה.
התאונה בכביש 38 כאמור גבתה שישה הרוגים. בצהרי אותו יום (10.7) בילו ארבעה צעירים בבריכה סמוכה לבית שמש. לאחר הבילוי המשותף, שכלל גם כמויות נכבדות של אלכוהול, החלו הארבעה לדהור במכונית ב.מ.וו בכביש 38 במהירות מופרזת לביתם.
בעוד שהארבעה עושים את דרכם, נסע מולם כלי רכב מסוג סובארו. שני כלי הרכב התנגשו חזיתית באחת התאונות המזעזעות שנודעו לאגף התנועה של המשטרה. שניים מבין נוסעי הסובארו וארבעת הצעירים נהרגו מיד. מעורבים נוספים בתאונה נפצעו באורח קשה.
עם סיום החקירה הראשונית של המקרה עלה במשטרה החשד כי מדובר בתאונה שנגרמה כתוצאה מנהיגה בשכרות. אולם כעת מתברר כי לא ניתן לקבוע בוודאות האם הנהג אכן התיישב מאחורי ההגה כשהוא בגילופין, מכיוון שדגימת דמו נעשתה מאוחר מדיי, לאחר שהאלכוהול הספיק להיספג.
לדברי ראש אגף התנועה והתשתיות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ד"ר דן לינק, אין מדובר בגורם המשמעותי ביותר בגרימת תאונות קטלניות. לטענתו, העיר סובלת מתשתיות לקויות, בעיקר כתוצאה מארגון מחדש עקב בניית הרכבת הקלה ובשל הקצאת נתיבים לטובת תחבורה ציבורית.
"בירושלים יש בעיה גדולה מאוד בכל הנוגע לנתיבי תחבורה ציבורית", מסביר לינק, "מסלולים מסוג זה יש בין היתר בדרך חברון, בדרך הרצל וגם בדרך גולדה מאיר. בדרך חברון למשל, להולך רגל לוקח בממוצע 30 שניות לחצות את הכביש במעברי החצייה המסומנים על הכביש. הוא לעולם לא יוכל לחצות בזמן שמוקצב לו ברמזור.
"התוצאה היא שהוא ממתין יותר מדיי זמן ורוב הולכי הרגל לא אוהבים את זה. יתרה מכך, יש גם הולכי רגל שחוצים את הכביש ומרוב הבלבול מביטים לכיוון הלא נכון. הם נחשפים לתאונות דרכים קשות ביותר.
"פרט לכך, יש בעיה חמורה של תשתיות במגזרים שונים. צריך להבין שירושלים מחולקת למגזרים. שליש מן העיר היא חילונית, שליש חרדית ושליש ערבית. בשני המגזרים האחרונים עניין הבטיחות בדרכים אינו בדיוק ברור במלוא מובן המילה. הכבישים במקומות אלה הם קטנים ולא רואים לפעמים את הולכי הרגל. אלה מקומות שיש בהם סיכון.
"זוהי העיר הכי גדולה בארץ והיא עיר בעייתית מבחינת נתיבי התחבורה. יתרה מכך, ירושלים היא עיר מתויירת מאוד, אבל היא לא תוכננה לתשתית מוטורית נאותה. הרי אי אפשר לומר שנתיבים בסמוך לשוק למשל ראויים לתנועה".
ומה בנוגע לרכבת הקלה?
"כבר עכשיו אני מתריע כי בתחילת הפעלתה יהיו בעיות. הציבור הירושלמי לא רגיל לכלי מסוג זה. רק מעטים נחשפו לנהיגה במקביל לרכבת, כפי שנהוג בארצות שונות. אנחנו מנסים להתקין תקנות תעבורה ולספק הסברה לנהגים. לפני הפעלתה הרשויות שמפעילות את הרכבת יבצעו הסברה נרחבת מאוד. בכל מקרה, אני יכול לומר שמי שהחליט שתהיה רכבת בירושלים, שיהיה בריא".
מסיכומי הנתונים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לשנת 2008, ומפילוחם על פי חתך גילי, עולה כי סך הנפגעים עד גיל ארבע עומד על 230; מספר הילדים בין הגילים חמש לתשע שנפגעו עומד על 341; ומספר הילדים בקבוצת הגיל 14-10 הוא 274.
גם בעניין הקשישים המספרים אינם מעודדים במיוחד. מספר נפגעים בתאונת דרכים של תושבים מעל הגיל 65 הוא לא פחות מ-708.
על פי התפלגות כלי הרכב עולה כי בשנת 2008 היו מעורבים בתאונות 5,542 מכוניות פרטיות, 1,320 מוניות וכלי רכב מסחריים, 219 משאיות, 666 אוטובוסים, 750 אופנועים ולא פחות מ-103 רוכבי אופניים.
בעקבות החלטת ועדת שיינין, אשר עסקה בהכנת תכנית לאומית רב-שנתית לבטיחות בדרכים במטרה לשפר את בעיות התנועה בכבישי הארץ, מפרט הדוח גם את העלות הכרוכה בתאונות. על פי הנתונים, בשנת 2008, 411 מיליון שקלים מקופת המדינה הוצאו בגין נזקים שגרמו תאונות.
"אפשר להסביר למה יש כדאיות והיגיון כלכלי לטפל בבטיחות בדרכים", מספר מנכ"ל עמותת אור ירוק, שמואל אבואב. "על פי הנתונים הכלכליים כל הרוג בתאונה עולה למדינה ארבעה מיליון שקלים וחצי. פצוע קשה עולה 900 אלף שקל. כל זה בעיקר בגין אבדן פריון עבודה. ועדת שיינין קבעה שיש כדאיות כלכלית בהפחתת התאונות.
"אדם הוא בשר ודם ולכן תמיד יהיה לו רפיון בריכוז. לא יעלה על הדעת ששגיאה של אדם תהיה גזר דין מוות. צריך למזער את הנזק. למשל, בוא ניקח את התאונה בכביש 38. נגיד שהנהג נסע תחת השפעת אלכוהול. לו התשתית הייתה סלחנית ובמקום שבו ארעה התאונה הייתה גדר הפרדה סופגת אנרגיה ייתכן שניתן היה להציל את ההרוגים. אם היו שם מעקות בטיחות ניתן היה למזער את עוצמת המכה".
עוד לפני התאונה התריעה העמותה על הסכנות הטמונות בכביש 38. בראש ובראשונה צוינה העובדה כי בכביש, שנמצא בשטח המועצה האזורית מטה יהודה, יציאות רבות מיישובים ומחניונים, מה שיוצר בעיה של השתלבות כלי רכב בתנועה. שנית, צוין כי מדובר בכביש דו-סטרי עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון וללא הפרדה בין הנתיבים, מה שהופך את הכביש ללא סלחני במקרה של טעות. נוסף לכך, מדובר בכביש מפותל מאוד המצריך מיומנות רבה בנהיגה. ואם לא די בכך, העצים והצמחים הנמצאים בצדי הכביש והעדר תאורת לילה לאורכו מקשים על הראות בו.
"מדובר באזור מטוייל", מסכם אבואב את בעיות הכביש, "הסמוך לפארק קנדה. הכביש נמצא בסמוך למחצבות ולאזור תעשייה, דבר שחושף את הנוסעים בו לכלי רכב גדולים. נוסף לכך, בגלל שלא הייתה הפרדה בנתיבים, הב.מ.וו התנגש חזיתית בסובארו וגרם לתוצאות כה קשות. בכביש הזה עוברים 10,000 כלי רכב ביום. בכל פעם שבה אדם עושה שגיאה הרכב שלו עובר לנתיב הנגדי. זהו מוות בטוח.
"מעבר לכך, כשאתה מטפס אחרי היישוב מסילת ציון, אינך רואה את כלי הרכב שבא ממולך. הכביש הזה גם הפך לאטרקטיבי מבחינת ארגון תחרויות של אופנועים".
ואכן, על פי הנתונים של אור ירוק, במהלך השנים האחרונות קיפחו את חייהם בכביש זה לא פחות משבעה בני אדם, כאשר בסך הכול מניין הפצועים עומד על 266. עם תמונת מצב כזו, התאונה הבאה היא רק עניין של זמן. מעט מאוד זמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
