כאן גדלים בכיף: הצצה ראשונה אל ביה"ס הניסויי החדש בכפר הירוק
שכבה אחת עם 16 תלמידים, כל תלמיד בונה לעצמו את מערכת השעות, כל תלמיד בוחר את החונכת האישית שתהיה צמודה אליו כל השנה, וכל תלמיד יכול להציע וללמוד תכנים ייחודיים שמעניינים אותו. כך נראים הלימודים בבית הספר הניסויי החדש "מקום לגדול"
לא מדובר במוסד חינוך אוטופי שהורים ותלמידים לא מעטים יכולים רק לחלום עליו, אלא בבית הספר היסודי החדש "מקום לגדול", שהחל לפעול השנה בבית מגורים בן שלושה חדרים במתחם הכפר הירוק, בגבול רמת השרון-תל אביב. מדובר בבית ספר פתוח שהקימה קבוצה של הורים אשר "אינם רוצים לעצום את העיניים", כהגדרתם , ברגע שילדיהם עוברים בבוקר מבעד שערי הגן או בית הספר שהם יבלו בהם את מרבית שעות היום שלהם.
לא זו בלבד שההורים יהיו מעורבים בכל פרט קטן הקשור לפעילות מוסד החינוך
"הנחת היסוד שלנו היא שמערכת הלימודים צריכה להיות מותאמת לקצב הלמידה של הילד ולרמה שהוא נמצא בה", הסבירה אחת האימהות לזמן תל אביב. "מכיוון שאנו סבורים שלימודים אינם מתחילים בגיל מסוים וגם לא בהכרח מסתיימים עם קבלת תעודת הבגרות".
"מקום לגדול" נפתח השנה עם 16 תלמידים בלבד בשכבה רב-גילית של בני חמש עד שמונה, כלומר גן חובה עד כיתה ב' בערך. הילדים מגיעים אליו מפתח תקווה, מרמת גן, מהרצליה, מרמת השרון וכמובן משכונות שונות של תל אביב - מיפו ושכונת שפירא בדרום עד רמת אביב בצפון.
השאיפה של ההורים היא שבעתיד יתרחב בית הספר ויהיו בו שתי קבוצות גילים נוספות( 13-9 ו-14-18). כך או כך, רוב הילדים שהחלו ללמוד בו השנה הגיעו ממסגרות של חינוך ביתי, כלומר הם לא למדו עד היום במערכות החינוך הפורמלית או העירונית.
"הבן שלי התחנך עד עכשיו בחינוך ביתי. אמנם בקבוצות, אבל אף פעם הוא לא היה במסגרת ממלכתית רשמית", מספרת הדס טל, תושבת יפו ואמו של אבשלום בן השש. "בתחילה רשמנו אותו לבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו, אבל כשביקרנו שם התרשמנו שזה יהיה מעבר חד מדי בשבילו. בחטיבה הצעירה (גן וכיתות א'-ג', ק"ס) לומדים בחלל משותף תשעים ילדים, עם צוות שלדעתי מצומצם מדי, והייתה לי הרגשה שהילדים פחות או יותר עזובים לנפשם. אנו רצינו משהו אינטימי יותר, שיהיה המשך למה שהוא הכיר עד היום. החלטנו ללכת על 'מקום לגדול', למרות גובה שכר הלימוד ולמרות המרחק".
אין לך חששות לרשום את הילד שלך לבית ספר ניסויי?
"אני חושבת שמה שנותן לילד ביטחון הוא מסגרת תומכת, הרבה תשומת לב והרבה השקעה. כמו שזה נראה היום, כיף לאבשלום להיכנס לשיעורים השונים, ואני מקווה שהוא ילמד שם עד כיתה י"ב".
ההורים שהקימו את "מקום לגדול" הכירו זה את זה עוד קודם לכן, במפגשים של חינוך ביתי. לאחר מכן הם חברו אל אשת החינוך עדי איל-סלע כדי להקים בית ספר חדש על פי אמונתם וחזונם. נכון להיום עובדות בבית הספר ארבע מורות, ובהן איל-סלע. הילדים לומדים בכל יום חמישה-שישה מקצועות שונים במה שמכונה "טעימות". אחר כך, כאמור, יבנה לעצמו כל ילד מערכת שעות אישית קבועה.
שכר הלימוד כרגע הוא 1,700 שקלים לחודש, והתקווה היא כי יפחת עם הזמן. "משום מה אנשים מקבלים את הרושם שבתי ספר כאלה הם לעשירים בלבד", אומר מיכאל רוזנסקי, תושב רמת אביב ואב למאיה בת השש וחצי, "ואני רוצה להדגיש שזה בסך הכול עניין של סדר עדיפות - במקום לנסוע פעם בשנה לחו"ל, אנחנו נוסעים אחת לשלוש-ארבע שנים, ובמקום לנהוג במכונית חדשה, אנחנו נוסעים במכונית בת כמה שנים".
מדוע החלטת לשלוח את הבת שלך לבית ספר מהסוג הזה?
"אני לא רוצה להגיד מילים רעות על מערכת החינוך, אני חושב שאנשים שם עושים מה שהם יכולים, בתנאים קשים מאוד. עם זאת, אני מאמין שהילדים הם קודם כול ילדים, ורק אחר כך תלמידים, ואם טוב להם רגשית וחברתית, אז הם כבר ילמדו. במסגרת שיש בה כל כך הרבה ילדים קשה לתת לכל אחד בדיוק את מה שהוא צריך. האוריינטציה שלנו היא ללכת בקצב של הילד, ולא בקצב של משרד החינוך. זה לא אומר שלא צריך לדעת את מקצועות הליבה, לא הייתי שולח את בתי ל'מקום לגדול' אם לא הייתי יודע שבית הספר עוקב אחר תכנית הליבה".
"היה לי חשוב מאוד שהבת שלי תהיה במקום שרואים אותה, בלי שתצטרך להיות מותאמת לעוד ארבעים ילדים בכיתה או לשנת הלידה שלה", מסבירה אורית רומשטיין, תושבת שכונת שפירא ואם ליקו בת החמש וחצי. "סביבה קרובה לטבע, סגל שנבחר בקפידה והיענות לרצונות ולצרכים הייחודיים של הילדים - אלה לא דברים שנמצאים במסגרות הקיימות, שהלמידה בהן נגמרת בצלצול".
אף שבית הספר נמצא בסביבה פתוחה וירוקה, עם חצר פנימית וחצר היקפית גדולות, הצוות וההורים עדיין מתלבטים בנוגע להקמת פינת חי במקום. "אנחנו לא יודעים אם זה רצוי", אומרת רומשטיין. "הילדים מבקשים, אבל הנושא שנוי במחלוקת. אנחנו מאמינים שבעלי החיים לא צריכים לחיות בכלוב קטן וסגור".
כאמור, עדי איל-סלע היא המנהלת הפדגוגית של בית הספר החדש. היא בוגרת המדרשה להכשרת מורים לאמנות בבית ברל ובעלת תואר ראשון בביולוגיה. לאיל-סלע ניסיון רב בעבודה עם ילדים בגילים שונים ובמסגרות א-פורמליות מגוונות. במפתיע, דווקא שלוש בנותיה לומדות בבית ספר יסודי "רגיל" בתל אביב. את הסיבה לכך היא תולה במרחק הרב ו"המתיש" שבין ביתה בצפון העיר ובין המוסד ששקלה לשלוח אותן אליו - בית הספר הדמוקרטי הפתוח ביפו.
"אנחנו פתוח, אבל לא דמוקרטי. לפחות כמקובל בבתי ספר דמוקרטיים, שהילדים, אנשי הצוות וההורים שווים בהם. מלבד זה, אין אצלנו הרשויות הפועלות בכל דמוקרטיה-המחוקקת, השופטת והמבצעת. הילדים מנהלים בצורה אוטונומית את סדר יומם, אך אינם שותפים להחלטות ההנהלה. ההורים שותפים להחלטות ילדיהם ולנעשה בבית הספר, וגם הם אינם שותפים להחלטות הנהלה".
מה תכנית הלימודים שלכם מציעה?
"אנחנו מלמדים את מקצועות הליבה, אך יש גם תכנים מלבדם, שהילדים ואנשי הצוות מביאים. ילד יכול להחליט שמעניין אותו תחום האסטרונומיה, ועם מלווה הוא יכול לעשות מחקר או פרויקט בנושא. הצוות הכניס השנה שיעורים כמו חגיגוף - חגיגה לגוף בתנועה, אוריגמי וסופרים ויוצרים. נושא הבגרות כרגע רחוק מאתנו, אבל תלמידים בבתי ספר שאין להם הכרה רשמית יכולים לגשת למבחני הבגרות גם מחוץ לבית הספר. אנחנו לא נגד זה, ואם הילדים ירצו לגשת לבגרות, נתמוך בהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
