מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו: סיור בין הבתים הנכחדים של ירושלים

בזמן שהתערוכה "בתים מבפנים" של עיריית ירושלים יוצאת לדרך, קבוצת הפעילים "בתים נכחדים" מארגנת סיורים המראים כיצד מתייחסת העירייה באמת למבנים ההיסטוריים של העיר. סיור מדכא בעקבות הנכסים שהחזירו את נשמתם לקבלן

משה שטיינמץ | 14/9/2009 15:51 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
המאבק על קיומו של קולנוע סמדר המיתולוגי, השוכן בלב המושבה הגרמנית, כבר הספיק לסחוף אלפים מתושבי העיר. רבים מהם התרפקו על השנים בהן היווה הקולנוע האינטימי והחביב אבן שואבת לאוכלוסייה הירושלמית השפויה, החילונית, הליברלית.
 
בית סדנת הדפוס. עוד שש קומות
בית סדנת הדפוס. עוד שש קומות צילום: ארגון ''בתים נכחדים''

לנוסטלגיה, כך מתברר, יש כוח לא קטן, ולאחר מאבק ציבורי קצר יחסית של התושבים, בגיבוי נלהב של העיתונים הארציים ובעיקר המקומונים, עושה רושם שבא לסמדר גואל בדמותה של ההחלטה על שימור הנכס.

הבעיה היא שלא לכל מקום היסטורי בעיר יש פינה חמה ונוסטלגית בלב התושבים, ובעוד שסמדר ניצל מכיליון, עשרות מבנים אחרים ממתינים בחשש לדחפורים ולכרישי הנדל"ן.

בסוף השבוע שעבר שוב הפליגה עיריית ירושלים עם ספינת הדגל שלה, הלא היא התערוכה "בתים מבפנים", בתערוכה של העירייה עשרות מבנים מכל הסוגים והמינים נפתחים לקהל הרחב, בתים שיש להם משמעות היסטורית, אדריכלית או עיצובית.

לתערוכה, שמנוהלת על ידי האדריכל צחי כץ, מנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה בעירייה, הייתה הצלחה אדירה בשנה שעברה ובכיכר ספרא מצפים גם השנה לאלפים רבים של מבקרים. באותה עת, וכמו בשנה שעברה, תיפתח תערוכה אחרת, האלטר אגו, אם תרצו, של "בתים מבפנים", "בתים נכחדים" שמה.

האמת היא שלא מדובר בתערוכה של ממש, אלא בקבוצת אנשים שהתאגדו כדי להציל את מה שעוד נשאר אחרי שלטונם של אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי. להציל את כל אותם בתים מקסימים שנפלו לידי יזמים חובבי מזומנים שבונים בניינים מיותרים בלב ההיסטוריה הירושלמית.

> אלה הנכסים ההיסטוריים שעלולים להיעלם מהנוף הירושלמי
מעשה סדום במלון פאלאס

יצאנו לסיור בעקבות הבתים הנכחדים עם שניים ממובילי הקבוצה. הראשון הוא מדריך הטיולים דביר סורמלו, הנכד של אברהם סורמלו מספר הסיפורים האגדי. השני הוא ד"ר איתי פישהנדלר, ראש התכנית לתכנון ולמדיניות הסביבה באוניברסיטה העברית, שכבר הספיק להתפטר בשבוע שעבר מוועדת השימור העירונית בשל ההשמדה השיטתית של ההיסטוריה הירושלמית.
 

ד
ד"ר איתי פישהנדלר: "עוד 10 שנים תהיה לנו פה מודיעין" צילום: שימי נכטיילר

אנחנו מתחילים את הסיור בפינת הרחובות אגרון והמלך דוד שבמרכז העיר. ניתן להבחין בנקל בעגמומיות הנשקפת מעיני האקטיביסטים, ולא קשה לגלות את הסיבה: במלון פאלאס ההיסטורי נשארה רק חזית, מאחוריה נפער בור ענק המחכה לאלפי טונות של בטון שימלאו מלון לעשירים בלבד.

"תראה את החוברת של 'בתים מבפנים'", אומרים השניים, "מלון פאלאס נותן לה חסות, אבל על המודעה בשער האחורי של החוברת מופיעה תמונה של המלון השלם, לא כמו מה שנשאר ממנו היום".

"התכנון הראשוני לגבי הבניין היה שימור מלא וכל פעם גירדו עוד טיפה ועוד טיפה עד שנשארה רק החזית, זה לעשות מעשה סדום בבניין", מקונן פישהנדלר.

"קראת את 1984?", שואל פישהנדלר ולא ממש מחכה לתשובה, "מנסים להגיד לנו ב-1984 ששחור זה לבן ולבן זה שחור והציבור מאמין לזה, זה מה שהעירייה עושה. הם יגידו לך, 'זה לא אנחנו, זה לופוליאנסקי', אבל זה מה שקורה היום בעיר, כל בית ובית. מקסימום השימור שברקת נותן הוא של חזיתות".

בשלב הזה סורמלו ממהר להצטרף לדברים: "התחלנו את הסיור בשכונת ממילא, ממילא זה פיל לבן בירושלים. כשהתחילו לתכנן אותה היה דיון אם להרוס את הבתים הישנים ובסופו של דבר נפלה החלטה להרוס. יש באמצע ממילא חנות סטימצקי בבניין סופר היסטורי: בביקור הראשון
והאחרון שלו בארץ ישראל ישן הרצל שני לילות בירושלים ולילה אחד היה בבניין הזה. כשהרסו את כל השכונה עלתה השאלה אם להרוס את הבית ובסופו של דבר התקבלה ההחלטה שהורסים.

"אבל התקבלה גם החלטה שאחר כך יקימו מחדש את הבניין כשיקום הפרויקט. זו כמובן בדיחה, הרי לוקחים את כל האבנים, ממספרים, שמים בארגזים ומחכים. לך לקומה הראשונה בבניין הזה ותראה שבפינה אחת האבנים לא ממוספרות. אם אתה שואל אותי, ואני אומר את זה ברמה של הערכה, הביאו חלק מהאבנים ממקום אחר, כי איבדו אותן".

"הדבר הנוראי ביותר, ואני אומר את זה כמדריך טיולים", מסביר סורמלו, "הוא שקרוב לעשור אני מוצא את עצמי אומר לאנשים, 'פה עמד פעם', 'פה היה הבית של', 'פה היה הסיפור של', כי הדברים הולכים ונעלמים. זה נורא, וזה רק נהיה חמור מרגע לרגע".

לפישהנדלר אין ספק מי אשם במצב. "נעמי צור וניר ברקת, במקרה שלהם האכזבה גדולה, כי הם באים מהתחום הסביבתי. צור הייתה מנהלת החברה להגנת הטבע בעיר וברקת נבחר על ידי הציבור החופשי, החילוני המודרני. בקמפיין הבחירות שלו הוא הצהיר שהוא ישמר את העיר וכגודל ההבטחה כך גודל האכזבה. אין להם את האומץ לבוא ולהגיד 'התבלבלנו, יש דברים יותר חשובים משימור'. במקום זה הם ממשיכים לשחרר סיסמאות".

פישהנדלר: "המדיניות של ברקת - קח את הכסף וברח"

אנחנו מטפסים ברחוב הלל, שעבר בעצמו אונס קשה בשנים האחרונות. בקו הרקיע אי אפשר לפספס את הפרויקט המגלומני ברחוב רבי עקיבא. שוב עשירים, שוב רפאים.
 

מתחם האנדרגראונד ברחוב יפו. מה שנשאר זה הסיפורים, לא הבתים
מתחם האנדרגראונד ברחוב יפו. מה שנשאר זה הסיפורים, לא הבתים צילום: שימי נכטיילר

"המתחם הגדול של רבי עקיבא", מספר סורמלו, "בונים שם עכשיו מפלצת ענק שיושבת על אחת החצרות ההיסטוריות ביותר. היה שם בית קטן וצנוע עם קומה אחת או שתיים, חצר ענקית ובור מים שעומד בחצר. לא נשארו הרבה דוגמאות לבנייה הראשונית הזאת של מחוץ לחומות וזה פשוט הולך ונעלם. ביותר מידי מקומות צריך להפעיל את הדמיון כדי לראות מה היה פה לפני לא יותר מידי שנים".

פישהנדלר מצדו שוב שולח חצים לכתובת היחידה מבחינתו: "זה לא עניין של כוחות השוק וכרישי נדל"ן, זה עניין של מדיניות מכוונת של ראשי העירייה לדורותיהם, כולל ברקת, לנסות לגבות יותר היטלי השבחה ויותר ארנונה, ומה לעשות - מה שמביא לו ארנונה והיטלי השבחה זה הרס הישן ובניית מפלצות ורבי קומות שיביאו לו הכנסה".

"המדיניות של ברקת", מטעים פישהנדלר, "ואגיד את זה בצורה הכי ברורה, זו מכירת חיסול: קח את הכסף ותברח, תמכור-תמכור-תמכור, תבנה-תבנה-תבנה, כי מי יודע מה יהיה מחר".

"ישבתי לפני חצי שנה עם קובי כחלון (יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה)", מספר סורמלו, אך פישהנדלר מתערב מיד: "הוא בזמנו צוטט כמי שאמר, 'השימור צריך לתת מקום לקדמה'. זה אומר הכול על התפיסה שלו, זה אומר ששימור הוא בניגוד לקדמה, ששימור זו אנטי קדמה. בכל עיר בירה, כל עיר היסטורית בעולם, הדבר הראשון שעושים זה שימור, אבל לא אצל ניר ברקת, אצל ברקת שימור זו אבן נגף".

אי אפשר להתעלם מההשלכות הכלכליות של בנייה חדשה. אתם רוצים הקפאה מוחלטת?
סורמלו: "הוא (ברקת - מ"ש) דיבר על עשרה מיליון תיירים. אני מצטט משפט שאמרתי לכחלון ואני מאמין בו באמונה שלמה: 'אני לא אומר שאף תייר שהגיע לירושלים לא עבר בקניון מלחה, אבל אני לא מכיר אף תייר שהגיע לירושלים בשביל קניון מלחה'. אתה לא עולה לירושלים בשביל לראות עוד קניון, עוד רב קומות, יש את זה בתל אביב, יש את זה בחיפה. אתה עולה לירושלים בשביל לראות קצת נחלאות, קצת העיר העתיקה".

מכאן השיחה גולשת בטבעיות לאחת מהבעיות העיקריות בעיר, דירות הרפאים. "אלה לא רק בתים", אומר סורמלו, "מה שנקרא האגן הקדוש, מה שסובב את העיר העתיקה, הבריטים הפכו את הכול לגן לאומי אחד גדול. אתה מגיע היום ורואה את הגשר שבנו משער יפו לכפר דוד, השכונה הזאת עם קופסאות הפלסטיק העגולות שנראות כמו משגרי טילים של הקומוניסטים במלחמה הקרה.

"זה הכפר הפיליפיני הכי גדול בארץ, אין שם תושבים, אלה הכול פועלים זרים שמחזיקים את הדירות עבור יהודים עשירים שמגיעים לארץ שבוע בראש השנה ושבוע בפסח. הכסף קונה להם נוף, קונה להם דירה במקום הכי יקר בעולם, הכי חשוב בעולם".

"ירושלים זו לא רק תיירות, זו גם אחת מהערים החשובות בעולם ואתה מרגיש לפעמים שהכסף קונה פה נכסים בפינות שיש להם ערך תרבותי, ערך היסטורי, ערך דתי, ערך לאומי ואתה אומר: קיבינימט, מי מסתכל על המכלול הזה שקוראים לו ירושלים?".

וזה מה שאתם מראים בסיורים של "בתים נכחדים"?
"יש 12 סיורים שונים שאנחנו עושים שהמטרה שלהם היא להראות ממה נפרדנו, מאילו ערכי היסטוריה עיריית ירושלים בחרה להיפרד, וממה ניפרד בשנה הבאה", מסביר סורמלו. "זה סיור משלים ל'בתים מבפנים'. זו לא רק העירייה, אבל לצורך העניין אם המדיניות הזאת תימשך מספר הבתים הפתוחים יהיה הרבה יותר קטן.

סגנית ראש העיר ויו
סגנית ראש העיר ויו"ר ועדת השימור נעמי צור צילום: יחסי ציבור

"חלק גדול מהבתים שהעירייה מראה אנחנו לא יודעים אם יהיו איתנו בשנה הבאה. ולמה? כי כל הבתים בעיר בסיכון. ולמה? כי העירייה לדורותיה, כולל ברקת, מסרבת לפרסם כרטסת שימור", מאשים סורמלו.

אני דווקא זוכר שלפני חודשים ספורים העירייה הכריזה על קיומה של כרטסת שימור חדשה.
"זה תרגיל ביחסי ציבור", זועק פישהנדלר. "כרטסת שימור זה לא מה שהם אמרו, אלא הגדרה סטטוטורית על פי התיקון הרביעי לחוק התכנון והבנייה. יש הגדרה שהמחוקק קבע בתחילת שנות התשעים. הם לא אומרים שזו לא כרטסת ושזו רק הצהרת כוונות, והם יצאו בהודעה לציבור שזו כרטסת. הם שוב מרמים את הציבור".

בעניין קולנוע סמדר היה לחץ ציבורי והעירייה החליטה לשמר. אולי שאר הבתים לא מעניינים את הציבור.
"זה גם לא סטטוטורי", מסביר פישהנדלר.

בדיוק הבוקר מאשרים את זה סטטוטורית בוועדת המשנה לתכנון ולבנייה.
סורמלו: "קודם שיעבור".

פישהנדלר: "ברשימות שהם פרסמו היו בתים שנהרסו כבר. הבית בארלוזורוב 9 למשל, איך יכול להיות שהוא נהרס לפני ארבע שנים והוא ברשימת השימור? זה בדיוק העניין", הוא מדגיש, "אין לזה שום תוקף, זה תרגיל ביחסי ציבור.

"יש תל אביבי שיעלה לירושלים בשביל המשביר לצרכן החדש?"

אנחנו עוברים במעלה רחוב ריבלין בנחלת שבעה. אחת משכיות החמדה של העיר, שהזמן כמעט שלא טבע בה את ציפורניו. עד שהתעוררו כמה יזמים.
 

נחלת שבעה. בשביל הסימטאות הצרות אתה עולה לירושלים
נחלת שבעה. בשביל הסימטאות הצרות אתה עולה לירושלים שימי נכטיילר

"מעל נחלת שבעה עומדים שניים מהמבנים המכוערים ביותר שיש בעיר, בית יואל ולידו בניין בנק הפועלים מעל מה שהיה פעם קולנוע ציון", מסביר סורמלו. "בית יואל, כשבנו אותו, התכנון המקורי היה להפוך את כל מרכז העיר למבנים כאלה, ואז קם קול זעקה. נחלת שבעה הרבה שנים אחר כך הפכה למדרחוב ונעשתה לאחת מפינות החמד הכי יפות בעיר".

מטרים ספורים משם יש עדות חיה למלחמת שימור שכשלה. בסמוך להריסות בניין האנדרגראונד המיתולוגי סורמלו מקונן: "מעבר לעובדה שזה בניין היסטורי, שהיה שם הקונסרבטוריון הראשון בארץ וחנות הסטימצקי הראשונה, שלא לדבר על זה שהיה שם המועדון של סבא שלי, מועדון 'סורמלו', בקומה התחתונה של האנדרגראונד, אבל את זה נגיד בשוליים.

"לקחו קטע ממקום היסטורי וגילחו אותו. תכף תראה מה הולך לקום שם, המשביר לצרכן. בית ולרו ששוכן לידו הוא הבא אחריו לגילוח, זו החלטה מטומטמת שברקת קיבל".

אנחנו עומדים מתחת לבניין בנק הפועלים, בסמוך לכניסה לאנדרגראונד. פישהנדלר לא מסוגל לעמוד בריח השתן וזז. סורמלו מתעצבן: "המשביר לצרכן החדש, אתה מכיר תל אביבי שיעלה לירושלים בשביל המשביר לצרכן החדש?".

"אני מטייל באיזורים האלה די הרבה, אבל בחיים לא נכנסתי לבניין הזה (בנק הפועלים - מ"ש) כדי לספר עליו סיפור. בשביל דבר כזה אתה לא מגיע לירושלים, בשביל הסמטאות הצרות של נחלת שבעה אתה עולה לירושלים, אותו דבר בנחלאות, בשכונת הבוכרים ובכל פינה בעיר".

ואז הוא שוב חוזר לדבר על הבניין של האנדרגראונד. ההרס שם לא נותן לו מנוח. "כשאתה נוסע לעיר קטנה בחו"ל זה בדיוק מה שאתה מחפש. חלק גדול מהתרבות וההומור הישראליים חייב לא מעט ממה שיש לו לבניין הזה. אצל סבא שלי ישב חלק לא קטן מהבדרנים והאמנים שכולנו מכירים. שייק'ה אופיר, יוסי בנאי, רבקה'לה מיכאלי, דן בן אמוץ ועוד המון אחרים ישבו פה במקום הזה.

"סיפר לי פעם דן בירון, בעלה של שרי רז, שלפני שהוא התחתן הוא בא לסבא שלי ואמר לו, 'סורמלו, פגשתי את בחירת לבי, אנחנו עומדים להתחתן בירושלים ויש לנו חלום אחד, לארגן חתונה שאף פעם, אבל אף פעם, לא ישכחו. מה אנחנו צריכים לעשות?'. וסבא שלי אפילו לא מצמץ לפני שענה לו, 'תגיש אוכל מקולקל'. כל מיני סיפורים ואנקדוטות כאלה.

"ישבתי לפני כמה שנים עם גברי בנאי בתל אביב, סבא שלי היה חבר מאוד טוב שלו. תוך כדי השיחה הוא זורק לי כל מיני ביטויים שהוא שמע מסבא שלי ונכנסו בתור מטבעות לשון למערכונים של 'הגשש'.
לדוגמה, בא לבקר את סבא שלי חצי אח מבוגר מאוד, בשם דוד. 

"סבא שלי היה שותה ופוחז והולל ואילו דוד היה אליהו הנביא, עם זקן, עיניים כחולות ושומר מסורת. הוא אמר לו, 'אברהם, איך אתה מתנהג? לא יפה', והוא ממשיך: 'אבא בא לי בחלום ואמר לי, 'כנס אצל אברהם, תחליף איתו איזו מילה שיהיה בן אדם'.

"ואז סבא שלי היה מסתכל עליו ואומר לו, 'תגיד לי אתה, איך זה שאבא בא רק אצלך בחלום, תגיד לו שייכנס גם אצלי, יש לי דיבור איתו'", סורמלו מחייך. "אם אתה מכיר את המערכון של 'הגשש', הם פשוט לקחו את המשפט הזה כמו שהוא והכניסו אותו לתוכו".

"אתה עולה הלאה ברחוב יפו", מצביע פישהנדלר מערבה, "הקימו שם מפלצת ענקית שיושבת על הרחובות יפו ושטראוס. מולה יש את אחת החנויות הוותיקות ביותר וההיסטוריות ביותר בעיר - מעיין שטוב. הבניין של מעיין שטוב כבר קיבל אישורי הריסה כדי שיוכלו להקים עוד איזה שמונה קומות במקומו".
 

בית ולרו. במקום יוקם בניין של שש קומות
בית ולרו. במקום יוקם בניין של שש קומות צילום: ארגון ''בתים נכחדים''

אנחנו מגיעים לבית ולרו. הבניין שבו נמצאים היום מסעדת סבארו ומועדון הסבן. גם הבניין הזה מיועד להריסה, ובמקומו יוקם בניין בעל שש קומות. חזית הקומות התחתונות תיבנה בדומה לבית הקיים היום.

פישהנדלר: "תראה איך העירייה מנסה לקחת שחור ולקרוא לו לבן ולגרום לנו להאמין. הבית הזה, בכל מקום בעולם, היו מקדשים אותו ומשמרים אותו, היו מביאים אליו תיירים. פה אומרים לנו: 'זה לא טוב, זה ישן, זה מקולקל'".

סורמלו: "זה בדיוק מה שקרה בבניין של בנק ירושלים בקרן היסוד, היו שם קווים בסגנון בין-לאומי מאוד ייחודי ועכשיו הוסיפו כמה קומות והרסו את זה".

פישהנדלר מצביע על שורת הבתים העתיקים ברחוב יפו, באזור כיכר ציון. "כל הבתים פה, העירייה מתכננת להוסיף עליהם שש קומות, תראה מה זה עושה לבניין המקורי. העירייה החליטה שעל פי מה שהיא קוראת לו התחדשות עירונית צריך להוסיף עוד קומות, איפה בעולם זה היה קורה חוץ מאשר במדיניות העירייה לדורותיה, תיירים לא יבואו לזה.

"רוב התיירים באים לראות היסטוריה ולשמוע סיפורים. לצערנו בינתיים הורסים, בונים מחדש ומדביקים אבנים ישנות. שיבוא ברקת ויגיד לציבור אני צריך את הכסף למיליון ואחד דברים, אבל הוא לא עושה את זה במקום הוא מספר לנו על שינוי ומגלח את הבתים".

סורמלו: סבא היה נותן להם ראסייה

לשניהם כאמור יש בטן מלאה על העירייה. "אתה ואני", אומר סורמלו, "כשנהיה בעלי נכס נרצה לפתח אותו. בשביל זה יש עירייה שאומרת 'אין ברירה'. מה שתל אביב עשתה ופה בירושלים מסרבים לעשות, זו שיטת 'ניוד זכויות בנייה'. אתה לא תבנה פה וניתן לך זכויות בנייה שם".

דביר סורמלו:
דביר סורמלו: "אין קריטריונים ברורים" צילום: שימי נכטיילר

פישהנדלר: "אפשר למצוא הרבה כלים כלכליים שהיזם לא ייפגע, אבל יתרמו לאינטרס הציבורי של השימור. משך 20 שנה העירייה מסרבת לאמץ את הפתרונות האלה".

ואיך מחליטים מה לשמר?
סורמלו: "אתה לא מצליח להבין למה את הבית הזה כן ואת הבית הזה לא, אין קריטריונים ברורים".

פישהנדלר: "איך אתה יכול להתנגד כשאתה לא מבין מה הקריטריונים? הכול פתוח למסחרה".

אז מה רואים בסיורים שלכם?
פישהנדלר: "המטרה של הסיורים היא להראות את תמונת המצב האמיתית. אם ברקת לא יעשה שינוי, עוד עשר שנים תהיה לנו פה מודיעין ולא יישאר שום דבר מהמשאב שמביא לנו תיירים".

סורמלו: "השם שבחרנו לסיור שאני מדריך הוא 'היה או חלמתי חלום' ואני הולך בעקבות החורים בירושלים. יותר ויותר אני מגלה שמה שנשאר אלה הסיפורים ופחות הבתים.

"אני מתחיל בבית יואל, ששם היה הבית הראשון בנחלת שבעה, עובר דרך מה שהיה המועדון של סבא שלי, עולה למעלה לטליתא קומי, זה גם כן היה נהדר", הוא אומר בלעג, "'המשביר לצרכן' הישן זה אחד המבנים המכוערים בעיר והוא יושב על מה שהיה אחד המבנים היפים בעיר. אז לוקחים חלק מהקומה השנייה או איזה שער, שמים אותו ואומרים, 'הנה עשינו שימור', אבל שימור ממש זה לא".

פישהנדלר: "זה לא שימור מחמיר".

"מכיוון שאני לא בא מהרקע האדריכלי", ממשיך סורמלו, "אני אספר יותר על הרקע ההיסטורי ואני אנסה תוך כדי לנסות להסביר מה קורה פה. למשל אם ניקח את בית יואל, שקרוי על שמו של רבי יואל משה סולומון, אחד משבעת המייסדים של נחלת שבעה. יש ויכוח בין שתי משפחות ירושלמיות חשובות מאוד, משפחת סלומון ומהצד השני משפחת ריבלין, המשפחה של רובי ריבלין.

"הם מוכנים עד היום ללכת היאבקות בוץ ביניהם מי היה הראשון שגר בנחלת שבעה. אז שם עמד הבית של יואל משה סולומן, הם עשו הגרלה והוא כנראה זכה בהגרלה. יש איזושהי טענה שריבלין היה הראשון, אבל גם הדברים האלה לא מדויקים יותר מדיי. אני מספר את הסיפור הזה ואומר, 'תראו, התכנית הייתה לקחת את מרכז העיר כולו ולעשות ממנו כך'".

מה סבא שלך היה אומר על זה?
"הוא לא היה אומר, הוא היה נותן ראסייה למי שהיה עושה את זה".

העירייה: הטענות - קשיי הבנה או סילוף מכוון של האמת

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה לטענות "בתים נכחדים":

לגבי כרטסת השימור: "הטענות משוללות כל יסוד. ועדת השימור חרתה על דגלה לקדם את נושא השימור ולפיכך החלטתה הראשונה (שבקבלתה נעדר פישהנדלר) הייתה להכריז על סידור ופרסום כרטסת השימור הישנה, אשר הוכנה לפני כמה עשורים.
 

ברקת.
ברקת. "אין זה ראוי להפוך החלטות שהתקבלו על ידי השלטון הקודם" צילום: פלאש 90

"נקבע כי במאי 2009 תפורסם לראשונה הרשימה המקורית באמצעות האתר העירוני. הפרסום כבר נעשה וכעת אנו שוקדים על עיגונה בחוק. כמו כן, נקבע כי עד 2012 תעודכן הרשימה באמצעות צוות אנשי מקצוע על פי מדיניות העירייה והמצב הקיים בשטח. הליך הפרסום להצעות להכנת רשימת השימור החל לפני מספר ימים (11.9.09), ולאחר שתסתיים העבודה עליה היא תאושר באופן חוקי.

"הדברים הללו הוסברו לצוות 'בתים נכחדים' בכתב ובעל פה אין ספור פעמים ואף פורסמו בהרחבה בתקשורת. העובדה שפישהנדלר בוחר לחזור שוב ושוב על טעותו המקורית מצביעה על קשיי הבנה או על בחירה, לכאורה, בסילוף האמת בכוונה תחילה".

לגבי "בתים מבפנים": "הטענה בכתבה תמוהה מאוד מכיוון שלאף אחד מהמבנים המשתתפים לא מוגשת תכנית לשינוי, תוספת וודאי שלא הריסה".

לגבי ניוד זכויות: "מדובר בתחום מורכב מאוד בשל ריבוי הבעלויות הפרטיות והציבוריות. הנושא נמצא כרגע בהליכי בדיקה ואנו מקווים כי בעתיד הקרוב יוכל להיות מיושם. במקביל להכנת הרשימה שוקדת העירייה על הכנת תכניות אב לשימור באיזורים כגון רחביה, בית הכרם, רחוב הנביאים ונחלאות.

"כל המבנים המצוינים בכתבה אושרו להריסה או לתוספת קומות לפני שנים ולעתים לפני עשור. העובדה שכל הדוגמאות המובאות הן ישנות כל כך מדגישה את העובדה כי מאז תחילת הקדנציה לא אושר אף מבנה בסדר גודל משמעותי להריסה. חשוב לציין כי אחריות העירייה לתושבים, מעבר לשימור, היא גם במציאת פתרונות לדיור, תעסוקה ומלונאות".

לגבי רחביה: "בית החבצלת נבנה ב-1924 והיה הבית השלישי ברחביה (ראוי שמי שמגדיר את עצמו מדריך טיולים יהיה בקיא יותר בפרטים). היתר הבנייה אושר על ידי יושב ראש הוועדה הקודמת, הרב פולק. אמנם החתימה נעשתה על ידי סגן ראש העירייה ויושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, קובי כחלון, אך חשוב להבהיר כי על פי כללי החוק והמוסר, אין זה ראוי להפוך החלטות שהתקבלו כדין על ידי השלטון הקודם".

לגבי רחוב הנביאים: "ועדת התכנון העירוני החליטה כי הוא ישומר כולו וכי אף בית לא ייהרס בו. עדיף שפישהנדלר יתמקד בהיסטוריה ולא בניבוי העתיד".

לגבי המושבה הגרמנית: "הבית ברחוב רות אושר להריסה לפני יותר משנתיים. כפי שפורסם לאחרונה, העירייה מכינה כיום תכנית שימור ופיתוח לאיזור המושבות, שמטרתו לשמר את מבני השכונה ואת רוח המקום כמרכז מגורים, מסחר ובילוי.

"בידי פישהנדלר הייתה אפשרות להצטרף לצוות ההיגוי של התכנית, אך כאמור, הוא מעדיף להתנגח בעירייה במקום לסייע לה. יש לציין כי בשבוע שעבר הסתיים בהצלחה מהלך של שימור בית הקולנוע סמדר עוד בטרם מכירתו ליזם. לכל אורך המהלך לא נשמע קולו של הארגון".

לגבי בית הכרם: "הוועדה הנוכחית אישרה להריסה מבנה אחד בלבד באיזור, הנמצא מחוץ לגבול השכונה ואשר ברבות השנים הוזנח ושונה מהותית. הריסת הבניין נעשתה על דעת כל חברי הוועדה, ביניהם המועצה לשימור אתרים, והאדריכל שהכין את תכנית השימור לשכונה".

לגבי נחלאות: "משמעות השימור המלא היא שאי אפשר להוסיף על המבנה אפילו אבן אחת. בשאר המבנים בשכונה מאפשרת התכנית בנייה מוגבלת מאוד, על פי אופי המקום, כדי לאפשר גידול טבעי של האוכלוסייה. כמו כל תכנית האב, גם זו הוכנה בשיתוף תושבי השכונה הוותיקים והחדשים, המינהל הקהילתי ואדריכלים המתמחים בתחום השימור".

"בדצמבר 2008 פישהנדלר הוזמן על ידי יו"ר ועדת השימור, סגנית ראש העירייה נעמי צור, להשתתף בוועדה כנציג הארגון 'בתים נכחדים'. זאת, כחלק מרצון הנהלת העירייה הנוכחית לשתף את הציבור בהחלטותיה ובפעולותיה. מאז ועד היום מיעט פישהנדלר להגיע לדיונים ולהיות שותף פעיל בעבודתה.

"פעילותו היחידה הראויה לציון הייתה במקרה שבו פרסם על דעת עצמו מודעות שאותן תלה באופן לא חוקי על גבי תחנות אוטובוס ועמודים בשכונת בקעה ובהן קרא לציבור לשלוח מכתבים לכתובתה הפרטית של יו"ר הוועדה במחאה על תוספת קומה לבניין.

"בנוגע להתפטרותו של פישהנדלר, עד לרגע זה לא הגיע לידינו כל מכתב כזה. צר לנו כי הוא בוחר לבצע פעולה כזו דרך דפי העיתון, אך הדבר תואם את אופן פעילות הארגון, המעדיף להתנגח ולהיאבק מאשר לקחת חלק, לתרום ולסייע.

"יש לציין כי לפני כמה חודשים הזמין ראש העירייה, ניר ברקת, את נציגי הקבוצה לפגישת היכרות, שבה קיבלו תשובות לכל שאלותיהם וטענותיהם. מוזר כי הדבר לא עלה מפי המתראיינים לכתבה".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים