מלך המגרש: חייה ומותה של אגדת הכדורגל מחדרה

בנימין בלנרו היה כוכב הכדורגל הגדול ביותר ששיחק בחדרה. בשנות ה-60 הוא העניק לאוהדים מבצעים שלא ישכחו לעולם, אבל אז הגיעה הנפילה: המשחק שמכר, המעבר לדרום אפריקה ובעיקר ההתמכרות להימורים שגרמה לו לסיים את חייו לפני שבוע כשהוא גלמוד וחסר כל

אלעד הופר, לירן טטרו | 28/4/2010 15:11 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
האל של החילונים: שולם שוורץ כותב על בנימין בלנרו

תחילת שנות ה-60, אצטדיון בכדורגל בחדרה. למגרש מגיעים אלפים מתושבי העיר. העובדה שהקבוצה שלהם משחקת רק בליגה השנייה לא גורמת להם להדיר את רגליהם בשבתות ולהעדיף פעילויות אחרות על צפייה בהפועל המקומית. אבל ברגע שהם מגיעים לשער האצטדיון, הם פתאום נעצרים.
בנימין בלנרו בדרום אפריקה
בנימין בלנרו בדרום אפריקה צילום העתק: מ.י.ג. שירותי צילום, מאלבומו האישי של ללו גבאי


נחשול של כ-3000 אנשים שפשוט עומדים במקומם בשקט. הסדרן בקופת הכרטיסים הצמודה נותר באותה שעה מחוסר עבודה. 50 מטר מהתור הגדול עומד כבר בעמדה העליונה ביותר במגרש אוהד בודד, פושקש שמו. הוא לא יודע מילה בעברית, אבל קולו הרועם נשמע למרחקים גם כשהוא לא משתמש במגפון שנמצא בידו.

שחקני שתי הקבוצות עולים לחימום על כר הדשא ופושקש פוקח עיניים היטב, מצודד משחקן לשחקן לראות אם האליל שלו עלה גם הוא למגרש. הלמות לבו מתגברות, אבל פושקש, כמו האוהדים בחוץ שמחכים למרעום קולו, יודע היטב שהשחקן נמוך הקומה תמיד נכנס אחרון לכר הדשא. ואכן, אחרי שספר 10 חדרתים, מגיח לו בנימין בלנרו כשהוא כהרגלו מלהטט בהליכה עם שתי רגליים על הכדור כאילו היה לוליין בקרקס, כל הדרך לנקודת האמצע מבלי למעוד.

"היידה בניומין", זועק פושקש צעקה שמגיעה עד לכיכר המשטרה, מה שמוביל את כל האוהדים שמחכים בחוץ להבין שהכוכב שלהם ישחק היום. עכשיו כבר כולם ילכו לקנות כרטיס ויכנסו בהמוניהם לצפות בעוד הצגה, כזו שרק בלנרו הביא לעיר.

בסיום עוד תצוגת כדורגל מלאת כדרורים, בעיטות בננה וגולים מרהיבים, יעלה ליציעים סדרן ובידו כובעו. אנשים שאין להם כסף לאכול ממלאים את הכובע בלירות ישראליות שכולן מיועדות לבלנרו. לאחר כמה שעות כבר מפסיד השחקן את הכסף הזה בהימורים. זהו בעצם סיפורו של מי שעד היום נחשב לגדול הכדורגלנים שהיו בחדרה, אבל נפטר בשבוע שעבר בגיל 68 בבדידות ועוני.
השופט מחא כפיים

בנימין בלנרו נולד בשנת 1942 בגטו טרנסמיסיה באוקראינה. "הביאו אותנו לשם מרומניה", מספר בן דודו, יצחק סוחר, "היינו שם עם בני משפחתנו שלוש שנים לאחריהן נגמרה המלחמה והחזירו אותנו הביתה". בשנת 1950 עלו משפחות בלנרו וסוחר לישראל ועברו להתגורר בפרדס חנה. אביו צאליק עבד בחברת איטונג ואמו רוזה, עקרת בית, בעיקר טיפלה בו, בנה היחיד.

"הוא היה משחק עם הקיר של הבית שעות והכדור לא נפל לקרקע אפילו פעם אחת", ממשיך לספר סוחר, "הייתה לו שליטה אבסולוטית בכדור מילדות. הוא עשה מאיתנו צחוק בשכונה". מי שגדל איתו ביחד בפרדס חנה הוא שחקן אחר בהפועל חדרה, דדל'ה

הרשקוביץ.

"גדלתי בפרדס חנה והוא הגיע עם העלייה הרומנית", משחזר הרשקוביץ, "גרנו כל השנים בשכנות. כששיחקנו בהפועל פרדס חנה הוא נחשב לכוכב ולכן התחבר עם מספר אנשים שניהלו את הפועל חדרה והחתימו אותו בגיל 16 ומיד נכנס לשחק בבוגרים. יצחק שניאור שאימן אז בחדרה אמר עליו שהוא יהיה כוכב בינלאומי".

זה היה בשנת 1958. השנה בה החלו לקרום עור וגידים אגדות בלנרו. "הוא השחקן היחיד בארץ שנתן גול מ-40 מטר לחודורוב", מספר עמי אלחדד ששיחק איתו בחדרה, "מוטל'ה שפיגלר אמר שהוא זה שלימד אותו מה זו בעיטת בננה. תמיד זכור לנו שהוא עשה משהו בין להטוט לקרקס".

דני פליישמן, לימים עסקן בכדורגל החדרתי ובאותה תקופה ילד ביציע זוכר כמה רגעים בלתי נשכחים: "הוא היה הראשון בארץ שהבקיע מבעיטה ישירה וגם היחיד ששופט לא שרק לגול שלו אלא רצה וחיבק אותו".

את הארוע החריג עד לא יאומן הזה מתאר חברו של בלנרו, ללו גבאי שהיה על המגרש לצידו: "במשחק נגד הפועל הרצליה לקח בלנרו את הכדור, הקפיץ על הכתף, על הרגליים ועל כל מקום אפשרי בגוף ובעט מהאוויר לחיבורים. את המשחק הזה שפט שופט יוגוסלבי שהיה בביקור בארץ.

"במקום לאשר את הגול, השופט פשוט רץ ומחא לו כפיים ואמר לו: 'אני אמנם בא מאירופה, אבל עדיין לא ראיתי דבר כזה'". לא רק בחדרה, גם במרכז הארץ הכירו את בלנרו היטב באותם שנים. "ידעתי שהוא אמן של כדרור ושהוא היה שחקן שהיה לב של קבוצה", מספר גיורא שפיגל. "היו קבוצות בזמנו בהן היה שחקן שהוא כל הקבוצה למעשה, מישהו שהטביע את חותמו על הקבוצה. בלנרו היה שחקן בצד שמאל ודריבליסט מצוין".

שלמה שרף אומר דברים דומים: "לא היו הרבה שחקנים ברמה של בנימין בלנרו, עם יכולת גבוהה כל כך בהרבה אספקטים של המשחק. הוא היה כוכב ליגה והגיע גם לנבחרת בזכות הוירטואוזיות שלו והעובדה שהיה קשה מאוד לשמור עליו". בלם העבר, צבי רוזן, זוכר גם הוא את החדרתי: "הוא היה פשוט מצוין, ואם צריך חוות דעת מקצועית אני יכול להגיד בפשטות שהוא נולד 50 שנה מוקדם מדי".

למרות ששיחק עם חדרה בליגה השנייה, יכולתו של בלנרו נשמעה כאמור למרחוק והוא הוזמן לנבחרת ישראל, אותה אימן באותם ימים גיולה מנדי. "אחד הדברים הבלתי נשכחים שעשה בלנרו היה משחק עם נבחרת ישראל נגד נבחרת חבש. הוא נתן הצגה של פעם בדור. במהלך המשחק הוא גרם לשני שחקנים של חבש להיכנס ראש בראש וליפול לרצפה, דברים שרואים רק בסרטים", מספר עמי אלחדד.

"ידענו שביום טוב הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא היה השחקן היחיד מהליגה השנייה שמגיע לנבחרת. אני זוכר שפעם נגד זכרון יעקב הוא כבש גול במספרת כמו של אלירן עטר, רק קצת יותר יפה". מאמן נבחרת ישראל למונדיאל ב-1970, עמנואל, שפר, אימן גם הוא את החדרתי בנבחרת: "הוא היה שחקן טוב, אבל עם הרבה בעיות. אם הוא לא היה טוב, לא הייתי לוקח אותו לנבחרת".

זכרון רע

אז איך למרות היכולות של בלנרו, חדרה לא הצליחה בתקופתו להעפיל לליגה הראשונה? להרשקוביץ’ ההסברים: "הייתה ליגה מאוד קשה ובאותן שנים עלתה רק הקבוצה שסיימה במקום הראשון. כל שנה הייתה לנו בעיה אחרת: פעם מכבי חיפה ירדה ליגה, פעם זו הייתה הפועל כפר סבא ופעם אחרת מכבי נתניה. אני זוכר שמוטל'ה שפיגלר ניצח אותנו 1:3 בנתניה והם עלו במקומנו".

למרות ששיחק בליגה השנייה, פליישמן מספר איך היה בלנרו מרוויח ארוחות על חשבון שחקני הקבוצה: "הוא היה מעמיד שני בלמים באימון בעיגול האמצע ומתערב איתם על ארוחה שאם הם לא מוציאים לו את הכדור במשך חמש דקות, הוא זוכה בארוחה. אף אחד לא הצליח לקחת לו אותו. אם הוא היה משחק היום, הוא היה משחק באחת הקבוצות הגדולות בעולם.

"היחיד שראיתי ששלט כמוהו בכדור היה מראדונה. באותם ימים הוא היה אליל בחדרה. הוא היה עובר בעיר ולא היה צריך לקנות כלום, מכל חנות היו זורקים עליו מתנות, לא נתנו לו להוציא כסף מהכיס. אמרו לו 'רק תעבור דרכנו'. הוא היה עובר בעיר אנשים היו מוחאים כפיים. היינו נוסעים 12 אוטובוסים למשחקי חוץ רק כדי לראות אותו משחק".

בנימין בלנרו
בנימין בלנרו צילום העתק מאלבומו הפרטי של פסח טייטלמן

אבל אז גם החלה המחלה של בלנרו: ההימורים. "דוד גרוסמן, שבנו היום שופט בית משפט השלום בחדרה, היה איש עסקים ואוהד שרוף של הפועל חדרה", מספר הרשקוביץ, "בני היה ילד הטיפוחים שלו, כל משחק שהיינו נוסעים למשחקים, היתה באה מונית לקחת אותי ואותו כי היינו מפרדס חנה. פעם אחת הוא הביא לו משאית מתנה וגם אותה הוא הפסיד בהימורים".

ואז הגיע המשחק מול מכבי זכרון יעקב בשנת 1965. "כמה ימים לפני המשחק מול הפועל זכרון יעקב שהייתה חייבת ניצחון כדי להישאר בליגה, באו אליי מההנהלה של זכרון ואמרו לי: 'בוא נדבר", שחזר בלנרו בראיון לפני שנתיים בעיתון "ידיעות חדרה", "לקחתי איתי את אחד השחקנים ואוהד נוסף, והלכנו לבית של חבר ההנהלה בזכרון.

הם אמרו לי: 'אנחנו רוצים שתמכור את המשחק. ההצעה שלהם הייתה 5,000 לירות, ואני ידעתי שלבד לא אוכל לעשות זאת, ושצריך גם לשלם לבלם ולשוער שימכרו גם הם את המשחק. עד כדי כך זכרון היו גרועים, שלא מספיק היה שנגיד לבלם לעשות עליהם פנדל. אם לא נסכם מראש עם השוער לאן הוא מזנק ונגיד להם - אפילו את הפנדל הם לא היו מבקיעים. כששמעתי את ההצעה צחקתי.

"לא חשבתי שהם מדברים ברצינות. אמרתי להם: 'אין לכם שום צ'אנס, אתם כל כך חלשים שתרדו גם אם תקנו שלושה מהשחקנים שלנו'. זה היה משהו שהתחיל בצחוק ונגמר ברצינות. בשלב כלשהו השתכנעתי כנראה, אבל אני לא כועס על עצמי, הייתי ילד". את הכסף הוא לא קיבל וגמל לזכרון יעקב בשלושער שהוריד את הקבוצה ליגה. מנהליה נקמו גם הם: הם העבירו את קלטת השיחה בינם לבלנרו להתאחדות לכדורגל. "כשראיתי שזה מסתבך, ברחתי", סיפר בלנרו.

"עוד לפני ששפטו אותי נסעתי לדרום אפריקה ושם שמעתי שהוחלט לתת לי עונש של חמש שנים. אני חושב שלאוהדים של חדרה לקח הרבה זמן להתגבר על העזיבה שלי. לי אישית הדבר הכי קשה היה המשפחה. הייתי בן יחיד ומאוד קשור להורים, אבל החלטתי לנסוע וידעתי שזה הדבר הנכון לעשות". בדיעבד הסתבר שהיה מדובר בהחלטה מוטעית דווקא: חברו של בלנרו, ללו גבאי, שהואשם באותה עבירה, ערער, זוכה וחזר לשחק אחרי חודשיים. בלנרו, שלא הופיע לדיון בעניינו, הורחק לחמש שנים. "כל העיר הייתה באבל, כאילו איבדנו את ראש העיר", מספר פליישמן.

מת בדד

בדרום אפריקה שיחק בלנרו בקבוצה הטובה במדינה, יוהנסבורג. חבריו מספרים שהוא הצליח על המגרש וגם מחוצה לו הרוויח סכומים גדולים. לקראת סיום אותן חמש שנים אף נשא לאשה את החדרתית צילה, עובדת במלון דן קיסריה. הכל נראה טוב ואז שוב היה זה בצע הכסף שהוריד אותו השאולה.

"היהודים באו ונתנו לו כסף ברחוב, העריצו אותו שם, אבל הוא לא החזיק את הכסף אלא הפסיד אותו", מספר טייטלמן. כשחזר לישראל בשנת 1969 כבר היו לו יורשים: שולם שוורץ, אברהם סלו וחבריהם הצעידו את חדרה לראשונה בתולדותיה לליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה). למרות שבאופן טבעי היה אמור לשוב לקבוצה, בלנרו נחת דווקא בבית"ר תל אביב של יוסל'ה מרימוביץ שהציע לו סכום כסף גדול יותר.

"הוא שיחק ביוהנסבורג, בקבוצה הכי עשירה בדרום אפריקה, חזר עם הרבה כסף, פתח מינימרקט גדול בתל אביב והפסיד גם אותו. כשהוא חזר לארץ הוא לא היה אותו בנימין", מספר פליישמן, "היו לו משחקים גדולים בבלומפילד, אבל הוא היה עייף מכדורגל ולא התאמץ. למרות זאת, כשהיה לו חשק הוא היה עושה דברים יפים בכדורגל".

הפועל חדרה בשנות השישים
הפועל חדרה בשנות השישים צילום העתק מאלבומו האישי של פסח טייטלמן

גם מצילה נפרד לאחר 10 שנות נישואין ולזוג לא נולדו ילדים. "את אשתי הכרתי עוד מילדות", אמר לפני שנתיים, "התחתנו ב-68' והיא באה איתי לדרום אפריקה. היינו נשואים בסך הכל עשר שנים, אבל מתוך הזמן הזה חיינו יחד רק שנתיים, הדברים לא כל כך הסתדרו. ילדים לא רציתי אף פעם ולא היו לי. אני לא מתחרט על זה, יש דברים שאי אפשר לשנות, ואין טעם להסתכל אחורה".

מאז, למעט תקופה קצרה במהלכה ניהל כאמור מינימרקט בתל אביב, לא החזיק בלנרו בשום משרה קבועה. "הוא לא היה עושה כלום, סתם הסתובב", מספר בן הדוד סוחר, "הוא היה תקופה קצרה סוכן בבורסה בתל אביב. עבר לגור בבית הוריו, דירה קטנה ברחוב ריינס בתל אביב, שם התגורר עד יום מותו. הקשר שלנו די נפסק, נפגשנו מעט מאוד. גם כשהבן שלי ניר שיחק כדורגל בליגה הראשונה הוא לא ממש התעניין. הוא היה בקשר בעיקר עם חברים בהם הכדורגלן השחקן רפי לוי. לא היה לו מזל ומי שיכוון אותו, הוא לא חי חיים נורמליים".

 החבר הקרוב הרשקוביץ, שמתגורר ב-20 השנה האחרונות בניו יורק, הקפיד לשוחח באותן שנים לפחות פעמיים בשבוע בטלפון עם בלנרו."הוא היה אדם סגור, לא סלבריטי ולצערנו אז לא היו סוכנים שיביאו אותו לאירופה", הוא מספר.

"הוא לא מצא את עצמו, הוא היה ערירי, הוריו נפטרו והוא גר בבית שלהם ב-40 השנים האחרונות. כשהם נפטרו רצו לפנות אותו מהבית, עזרתי לגייס לו ערוך דין. התמכר להימורים אבל ב-10 השנים האחרונות הוא חדל להמר ואחד מהמשפחה שלו סייע לו מבחינה כלכלית ומזה ההוא חי. כל החיים שלו היו כדורגל, הוא לא עבד מעולם".

דני פליישמן מספר על פגישתו האחרונה עם האליל שלו: "לפני כשנתיים כשהוא היה בריא צלצלתי לחבר משותף של שנינו, דני ברגר, ואמרתי לו אני חייב לראות אותו, שיביא אותו לביקור. הוא הגיע לדוכן הטוטו שלי, הוא ישב שעתיים וכל חדרתי ותיק שראה אותו התנפל עליו. אנשים נישקו אותו, חיבקו אותו ואמרו לו תבוא לבקר יותר. היה בנאדם מדהים, אהוד, לא שחצן, צנוע, תמיד עם הראש למטה ואומר שלום לכולם. המחלה הגדולה שלו הייתה הימורים, הוא הפסיד את כל הכסף בהימורים בקזינו של תורכיה וקפריסין. הוא הוא מת לבד בלי משפחה והלב נקרע".

האחרון ששוחח עמו היה דדל'ה הרשקוביץ: "ביום שבת לפני שבועיים התקשרתי אליו בזמן המשחק בין ריאל מדריד וברצלונה. דיברנו על המשחק, הוא ניתח לי אותו ואמר שהוא לא רואה שריאל תוכל לנצח ושאין אחד כמו מסי. אמרתי שלו שהיה אחד כזה וזה היית אתה - הוא אמר אל תגזים, הוא שחקן ענק. הייתה לא בעיה בריאותית, התחילו לו רעידות ברגל ימין הוא אמר שיש לו בדיקות באיכילוב והוא מקווה שזה לא יחמיר, הוא לא אמר שהוא היה עובר גם דיאליזה בגלל מחלה בכליות. אמרתי לו שעוד שנה נגיע לארץ ונוכל להיות ביחד, הוא אמר 'מי יודע'".

וכך, ביום חמישי שעבר הלך בלנרו לעולמו. שחקן העבר שייע גלזר היה בין האחרונים שראו אותו: "הוא היה שחקן טוב , קיצוני שמאלי שהבקיע הרבה שערים. הוא היה חבר טוב של חלוץ העבר רפי לוי וגם אני פגשתי אותו מדי פעם בבית קפה בתל אביב. רפי לוי סיפר לי שבהלוויה של בלנרו היו מעט אנשים. לא היה מי שיקבור אותו, שכחו אותו ולכן רפי שילם כדי שהוא ייקבר".

פסח טייטלמן שמע על המקרה מחבר משותף: "עצוב מאוד שלא היו לו משפחה וחברים. הוא מת כמו חסר בית. המשכתי להיות איתו בקשר, הוא היה מסכן, התגרש ולא היה לו ילדים. הוריו ניצולי שואה ונפטרו. הוא נשאר לבד בדירת חדר וחצי בתל אביב. לא עבד, חי מהכספים שנותרו לו מתקופת הכדורגל. היה יושב בבית קפה בדיזינגוף מ-10 עד 13 עם שייע גלזר, שניאור ורפי לוי ואלה היו החיים שלו".

בחדרה יש גם מי שחושב כבר להנציח את הכוכב הגדול. שחקן העבר יעקב וולטוך מספר על היוזמה: "אנחנו מנסים להרים את 'כיכר הספורטאים' בחדרה, שתזכיר ספורטאי עבר גדולים של העיר כמו נתן שפירא, שורה רפפורט ונח אוקרייניץ, ואני חושב שמקומו של בלנרו הוא בין החבורה הזו".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים