הצעיר שרצח את חברתו: הגיע הזמן שיטפלו בי

איציק אלחרר היה רק בן 19 כשירה בחברתו סוזי אוחנה והרג אותה, בפרשה שזעזעה את אשקלון. היום הוא כבר בן 30, עדיין מאחורי סורג ובריח, וכבר חולם על רגע השחרור שלו בעוד כשלוש שנים. בראיון מתאו בכלא רמלה, אלחרר מדבר על האירועים שהובילו לערב הטראגי ובטוח שמגיע לו שיקום

חן מור | 15/2/2011 14:33 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מאז גיל 19 הוא נמצא מאחורי סורג ובריח. את מיטב שנותיו הוא העביר בתא קטן בכלא. עכשיו הוא כבר בן 30. הוא עדיין מתייסר על אותו ערב שהכריע את גורלו, הערב שבו הרג את חברתו, לטענתו ללא כוונת זדון.
איציק אלחרר
איציק אלחרר צילום: מהאלבום המשפחתי


בעוד שלוש שנים הוא אמור לסיים לרצות את העונש שגזר עליו בית המשפט – 14 שנות מאסר. שליש לא קיצרו לו, לחופשות לא מאפשרים לו לצאת, והוא כבר לא יודע איך נראה העולם בחוץ. כן, אין ספק שאיציק אלחרר מצטער מאוד על המעשה הנוראי שעשה לפני 11 שנים.

זה קרה ב-13 ביוני 2000. סוזי אוחנה, בת 19, ילידת אופקים, חיילת  ששירתה בפיקוד דרום בבאר שבע, נמצאה ירויה בדירה בשכונת ברנע באשקלון. במשטרה מיד חקרו כיוון של רצח. החשוד היה איציק אלחרר, שלפי טענת המשטרה היה בן זוגה של הקרבן. הוא נתפס על ידי שוטרי מרחב לכיש בעת שהסתתר בבית מלון בדרום הארץ.

משפטו של אלחרר נמשך כשנתיים. הפרקליטות לא הצליחה להוכיח שמדובר ברצח בכוונה תחילה, ולכן הוא הורשע בהריגה בלבד ונידון ל-14 שנות מאסר. נסיבות המוות לא התבהרו היטב גם בתום המשפט. על פי התרחיש ששרטטו אנשי הפרקליטות, אלחרר גנב אקדח מדירה באשקלון, הגיע איתו לדירה בה שהתה חברתו סוזי, וירה בה, בין אם במתכוון, כמו שטענו התובעים, ובין אם בפליטת כדור, כמו שטען הנאשם. סוזי נהרגה כתוצאה מהירי.

בעת הירי שהה בדירה גם נער בן 16, שנמלט מהמקום, אך אלחרר הצליח לאתר אותו וביקש ממנו לשקר למשטרה ולומר ששודד רעול פנים הרג את סוזי. למרות זאת, המשטרה, כאמור, איתרה את אלחרר והאשימה אותו בהריגת החיילת.

מאז מעצרו, בשנת 2000, הוא יושב בכלא. מעולם לא התראיין, מעולם לא השמיע את גרסתו לאותו לילה גורלי. עכשיו, מתוך תאו שבבית הסוהר ברמלה, הוא מדבר בפעם הראשונה על מה שקרה שם. הוא אמור להשתחרר בעוד שלוש שנים מהכלא, ולנסות להתחיל חיים חדשים.

הוא לא יצא מחוץ לכותלי בית הכלא מאז שנעצר לראשונה, ויש בו הרבה מאוד כעס על העובדה שאפילו לחופשה לא אפשרו לו לצאת. "אסירים שיושבים על פשעים חמורים בהרבה משלי מקבלים חופשות, הטבות, שיקום", הוא אומר השבוע, בראיון מיוחד. "אפילו מקצרים להם את העונש. אני לא מקבל כלום ואני לא מבין למה. 11 שנה אני בכלא, ואני מתוסכל. אני ממורמר. אני רוצה שיקום. אני רוצה הביתה".

ובכל זאת, גם אם נאמין לגרסתו של אלחרר, שהוא הרג בשוגג את סוזי ז"ל, נשאלת השאלה: איך מגיע בחור בן 19 למצב שהוא גונב אקדח מדירה מסוימת, מגיע איתו לדירה אחרת, ופולט ממנו ירייה שפוגעת בדיוק בחברתו והורגת אותה? אלחרר מסביר שכדי להבין את השתלשלות העניינים, יש צורך ללכת אחורה בזמן, ולא להתייחס

רק ללילה שבו נהרגה סוזי. הוא מספר שהוריו היו מכורים לסמים כשגידלו אותו, אחיו הגדול יושב בכלא על ניסיון לרצח.

"נולדתי לתוך מציאות של פשע, סמים, עבריינים", הוא מספר. "אני עברתי מפנימייה לפנימייה, ממוסד לנערים ולבית כלא לכמה חודשים, ושוב חוזר חלילה. זה לא תירוץ. אני מכיר הרבה אנשים שנולדו לרקע יותר גרוע משלי, ולא הידרדרו לפשע. ברור לי שאני אשם. מי שיגיד לך שזה אך ורק תוצאה של מציאות קשה – הוא שקרן. יש אנשים שבוחרים להיגרר, ויש אנשים שבוחרים שלא, אף אחד לא גורר אותך בכוח. אבל צריך להבין את הנסיבות".

חמישה חודשים לפני שהרג – לטענתו, בשוגג – את סוזי, השתחרר אלחרר מהכלא. הוא ישב לאחר שביצע שוד, ומיד עם השחרור חזר לסורו. "בית הסוהר לא דואג לשקם עבריינים צעירים אחרי שהם יוצאים מהכלא", הוא טוען. "אמנם ישבתי רק חמישה חודשים, אבל הם ידעו שיש לי רקע של עבירות. בכל זאת הם שחררו אותי, בידיעה שאני חוזר לעשות שטויות, בידיעה שאין מי שימנע ממני את זה. הם ידעו מאיזו משפחה אני בא".

עסקת הטיעון האבודה

אלחרר אומר שלעולם לא ישכח את היום בו הרג את סוזי. הוא גם לעולם לא יסלח לעצמו. לדבריו, הרבה מאוד אי דיוקים קיימים בפרטים שפורסמו על הפרשה שהסתיימה במוות הטראגי. הוא טוען כי בניגוד למה שנטען ונכתב בתקשורת, סוזי הייתה בסך הכל ידידתו ולא בת זוגו. "הערב בו נהרגה סוזי היה שיאו של יום גדוש בפעילות עבריינית", הוא מספר.
 

סוזי אוחנה
סוזי אוחנה  צילום רפרודוקציה: גדי קבלו
"זה התחיל בפריצה לדירה וגניבת אקדח, שאיתו נכנסתי לדירה החדשה ששכרתי. סוזי ישבה בסלון, יחד עם עוד חבר שלנו. כשהוצאתי את האקדח כדי להניח אותו על השולחן, נפלט כדור שפגע בטעות בסוזי. כנראה שלא שמתי לב שלא הוצאתי את כל הכדורים מהאקדח. הכדור שנפלט הרג את סוזי. האמת, יותר נכון לומר שמה שהרג אותה היה חוסר האחריות שלי. היא נהרגה באשמתי. כמובן שלא התכוונתי, זה היה בטעות, אבל אני לוקח על עצמי את כל האחריות".

אלחרר מספר שהכיר את סוזי לעומק חודשיים לפני מותה. "ראיתי אותה בפאב בחוף, ומאז שמרנו על קשר הדוק. אהבתי אותה מאוד, בתור ידידה. אבל מעולם לא היינו זוג, כפי שאחרים אמרו. היינו בסך הכל ידידים טובים. אני מתגעגע אליה מאוד".

14 שנה בכלא, כאמור, קיבל אלחרר על הריגתה של סוזי. הוא נמצא כיום בישורת האחרונה של העונש. עוד שלוש שנים הוא בחוץ. אבל הוא עדיין מצטער על השטות שעשה, שעלתה לו בכל שנות ה-20 שלו. "יכולתי לעשות עסקת טיעון ולקבל הרבה פחות שנים על גרימת מוות ברשלנות", הוא אומר. "אבל העניין הוא שהייתי ילד טיפש.

"לא הסכמתי לשתף פעולה עם חוקרים, לא דיברתי, לא סיפרתי מה היה. זאת גם הסיבה שהחליטו להאשים אותי בהריגה ולא בגרימת מוות ברשלנות, כפי שקרה באמת. לא הגנתי על עצמי, כי לא הייתי מוכן לדבר עם שום חוקר. גדלתי על רקע עברייני, ואני רגיל כבר מהיותי קטן שלא  צריכים לשתף פעולה עם שוטרים, חוקרים, סוהרים. זו הייתה הטעות שלי בסופו של דבר. עונש של 14 שנים הוא בהחלט כבד, אבל אני הבאתי את זה על עצמי. לא שיתפתי פעולה וזה מה שיצא".

בדיעבד, היית פועל אחרת?
"הייתי מסכים לעסקת טיעון. הייתי מוכן לדבר ולשחזר את המקרה. הייתי מוכן לשתף פעולה. את צריכה להבין שהייתי ילד בן 19. לא באמת הבנתי איך הכל מתנהל. הייתי מושפע מהחברים העבריינים שלי, לא חשבתי בהיגיון.

"אם רק יכולתי להחזיר את הזמן לאחור, כמובן שהייתי משנה את כל תמונת המצב. לא הייתי בוחר להיגרר ולהיות עבריין. אבל היום, כשאני כבר בן 30, אני מביט לאחור ומבין שבגלל כמה שטויות שעשיתי בצעירותי. קטעתי את החיים לחברה טובה שלי, והבאתי לכך שהשנים שהיו אמורות להיות המשמעותיות ביותר בחיי התנהלו מאחורי סורגים".

אתה מרגיש שהשתנית אחרי 11 שנה בכלא?
"פעם הייתי הרבה דברים. אני אדם אחר היום. אני מודה שהייתי עבריין, גדלתי בתרבות רעה והידרדרתי לתוכה כבר בגיל מוקדם. לא הייתי שה תמים, ואני גם לא אומר שעכשיו אני כזה. אבל מה שכן, יש לי הרבה ניסיון, הרבה תובנות, הרבה לקחים.

"היום אני יודע שעולם הפשע הוא עולם רע. הוא לא בשבילי והוא לא בשביל אף אחד. במשך השהייה בכלא, פיתחתי עמוד שדרה חזק מספיק בשביל לא להיגרר לפשע לאחר השחרור, אבל לצערי, אני עדיין מרגיש שאני אהיה חייב שיקום לאחר השחרור. אם לא בסבסוד הממשלה, אני אממן לעצמי שהייה בשיקום. אני יודע שאני צריך את זה. בלי שיקום אני לא אוכל להמשיך הלאה לחיים חדשים".

אלחרר מרגיש שהוא ראוי לשיקום. הוא בטוח שהוא כבר שילם את חובו לחברה על מעשיו. הוא חושב שהגיע לו שיקצרו לו את העונש בשליש, ואז כבר היה יכול להיות בחוץ.

עוד מגיל צעיר, הוא השתוקק למוסד שיקומי שייקח אותו תחת חסותו ויחזיר אותו לתלם. בכל שהייה שלו בכלא, מהקצרה ועד הארוכה ביותר, ציפה שבמהלכה או בסופה יגיע הרגע שישלחו אותו לשיקום. אבל זה אף פעם לא הגיע. "אם אני לא אשתקם, אני אחזור לכלא מהר מאוד", הוא אומר בצער.
 

תא מעצר
תא מעצר צילום: שימי נכטיילר
"עוד לפני ההריגה הייתי במאסר של חמישה חודשים על שוד. כשאתה נמצא בסביבה של פושעים בכלא, אתה מושפע, אתה תופס דפוסים עבריינים ואתה לומד מהם. התעסקתי בפשע, כי לא היה לי מקום אחר ללכת אליו. ישר אחרי שהשתחררתי חזרתי לפשע, ואז חזרתי על פשע יותר גרוע – הריגה. זה טראגי. מה יהיה בעוד שנתיים, כשאני אשתחרר, לאיפה אני אלך? אני לא רוצה לחזור שוב פעם לפשע. שיוציאו אותי מזה! זה מה שאני רוצה! אני צריך שיקום".

אז למה באמת לא שולחים אותך לשיקום כבר מעכשיו?
"זו באמת שאלה טובה, אבל גם אני לא יודע את התשובה. בכל פעם יש להם תירוץ אחר. הם טוענים שלא מגיע לי, ואני לא מבין למה. אני אחד מהאסירים הטובים ביותר פה. אני לא מתמרד, לא עושה בעיות. זה באמת מגיע לי. אני באמת צריך את זה.

"הרי רוב האסירים שמשתחררים חוזרים לפעילות עבריינית, אז למה שבשב"ס לא יגדילו ראש וימנעו את זה באמצעות שיקום לכל האסירים? תראי, עשיתי מחקר קטן, ומצאתי ששב"ס מרוויח על כל אסיר כ- 180,000 שקל בשנה, ושיקום לכל אסיר עולה 5,100 שקל. אז למה הם מתקמצנים על שיקומים?

"כדי לקנות עוד רכב חדש למנהלים? בשביל עוד חופשות לסוהרים? למה הם לא משקיעים את הכסף על האסירים, שלפחות יצאו מהכלא עם כיוון. שיפתחו בית ספר לשיקום אסירים, זה באמת דבר מבורך. אבל למה שמישהו יקשיב לי? למה שמישהו יקשיב בכלל לאסיר? זו מערכת סגורה ואטומה שלא מקשיבה לאף אחד. במילא, חוץ ממני אף אחד לא מעז לדבר. האסירים פוחדים שהמערכת תתנכל אליהם. הם פוחדים שיורידו להם חופשות והטבות כי הם מתלוננים או מגישים בג"צ. אבל לי כבר אין מה להפסיד עם המלחמות שלי, בין כה וכה אני לא מקבל לא הטבות ולא חופשות".

אתה מרגיש אפליה לעומת אסירים אחרים?
"אני יושב 11 שנה בכלא, ויצאתי רק פעמיים לחופשה בת 12 שעות, פחות מיממה. מתסכל אותי שאסירים אחרים, שמורשעים על עבירות בהרבה יותר חמורות מהעבירה שלי, יוצאים לחופשות של שבוע. אסירים אחרים, שיושבים על פשיעות חמורות ביותר, כמו רצח, אונס, פדופיליה – הם אפילו מקבלים שיקום, חופשות, מקצרים להם את העונש. אני לא יודע למה אני לא מקבל כלום. 11 שנה אני בכלא ואני מתוסכל, אני ממורמר. אני רוצה הביתה. בכל פעם המערכת מחליטה לסכל לי חופשה".

מה הסיבה שבגללה לא מאפשרים לך חופשות?
"בפעם הראשונה האשימו אותי שגנבתי דוקרן, והקפיאו לי את החופשות לשלוש שנים. עכשיו, כשאני מבקש חופשה, הם טוענים טענה מופרכת: ההריגה של סוזי מוגדרת כאלימות במשפחה, בגלל שלדעתם אנחנו היינו זוג. אבל זה לא נכון. גם לא זכור לי שהיא הייתה קרובת משפחה שלי. היא אמנם הייתה חברה מאוד טובה, אבל היא לא הייתה מהמשפחה שלי. עכשיו תנסי ללכת איתם ראש בראש".

אם לא הייתם בני זוג, אז למה כולם חושבים ככה?
"אני לא יודע. לפני שבועיים היה לי דיון על מנת להסיר את ההגדרה 'אלימות במשפחה' מההריגה של סוזי. במהלך הדיון הגיע משום מקום מידע מודיעיני על כך שתכננתי חטיפה של חברה שלי, שבמהלכה היא נקשרה לעץ. אני באמת לא מצליח להבין מאיפה ממציאים את השטויות האלה. למה שאני אעשה כזה דבר?".

גם אחיך יושב בימים אלה בכלא.
"כן. אחי חנניה. הוא יושב על ניסיון לרצח. הוא גם קיבל 14 שנים. והוא, לעומתי, כן יוצא לחופשות. הוא אפילו אמור להיכנס להוסטל שיקומי בימים הקרובים. ואולי אפילו יקצרו לו את העונש. רק לי לא נותנים שום זכויות".

תגיד, איך ההורים שלך מרגישים כששני הבנים שלהם יושבים בכלא כל כך הרבה שנים?
"מאוד קשה להם. אבא שלי כל הזמן מנסה להילחם על כך שאני אצא לחופשה אחרי כל כך הרבה זמן שאני יושב בכלא, אבל כלום לא עוזר. הגשנו עתירות, כתבנו מכתבים לגורמים בכירים בממשלה, אבל אף אחד לא מתייחס. אולי אם הייתי עשיר והיה לי שם משפחה מיוחס והייתי יכול לקחת עורך דין טוב, רק אז היו מתייחסים. אבל הם יודעים מה הרקע של ההורים שלי, הם יודעים שאני בא ממשפחה של עבריינים, אז למה שהם יתייחסו אלינו?".
 

תחנת משטרה
תחנת משטרה צילום ארכיון: עומר מסינגר
אתה יושב כבר 11 שנים בכלא. למה דווקא עכשיו החלטת לדבר ולהיאבק בשב"ס?
"אנשים משתנים, מתבגרים, מתפכחים, משנים תפישה. זה מה שקרה לי. בהתחלה, כשרק התחלתי לרצות את העונש, הייתי אסיר רע. הייתי עושה בעיות. הייתי מושפע, הייתי ילד. עשיתי הרבה צרות. רק אחרי שבע שנים נפל לי האסימון, הבנתי שמשהו בהתנהגות שלי לא בסדר. הבנתי שפשע לא יעזור לי בכלום, ובטח שלא בכלא. כל כך רציתי חופשה, רציתי קצת לנשום אוויר שהוא לא של כלא, רציתי לראות משהו שהוא לא אסירים וקירות מטונפים כל היום.

"במשך שבע שנים, כשידעתי שהייתי אסיר רע, לא ביקשתי כלום. ידעתי שלא יתנו לי, כי באמת לא היה מגיע לי. אבל אחרי שהשתניתי, משהו בדפוס החשיבה שלי השתנה. רק אז העזתי בכלל לבקש חופשה. כמובן שלא נתנו לי בהתחלה, אז נכנסתי לצינוק למשך שלושה חודשים והצבתי תנאי שעד שלא מוציאים אותי לחופשה אני לא יוצא. בסופו של דבר הוציאו אותי לחופשה של 12 שעות, שלאחריה סיכלו לי את כל החופשות. גם שיקום סירבו לתת לי. ואז כבר הבנתי שמשהו במערכת הזאת לא מתנהל כשורה".

למה לדעתך השב"ס מנסה להפריע לך?
"מבחינה עובדתית, הם מתייחסים אליי שונה מאשר לאסירים אחרים, שמקבלים חופשות וביקורי בית ושיקום ותוכניות חדשות. 11 שנה הם לא מרפים ממני, לא רוצים לקצר לי את העונש. מתוך כל המאסר שלי, הייתי בבית סוהר נורמאלי אחד, בצלמון. ותמיד אני מוצב באגפי ענישה. אם הם לא רוצים לשחרר, אז שיכניסו אותי לאגף שיקומי או  לתוכנית כלשהי שתעזור לי".

ואולי הם פוחדים שתעשה מעשה פשע בחופשה? הרי יש לך היסטוריה של עבריינות.
"הייתי בחופשה של 12 שעות ולא עשיתי כלום. אני יכול להגיד לך שאם הייתי רוצה לעשות משהו, לא הייתי צריך לחכות לחופשה. אסירים עושים פשעים גם מתוך בית הכלא. העניין הוא שהם כן מוציאים לחופשה אנשים שאנסו עשרות ילדים, שיכולים לצאת לחופשה ולאנוס עוד. הם סכנה  לציבור, לא אני".

אתה חושב ששילמת את החוב שלך לחברה?
"אני לא חושב שיש לי חוב לחברה. החוב שלי הוא חוב מוסרי בפני עצמו. עשיתי משהו שאני צריך לשלם עליו. אני כן חייב למשפחה שלה התנצלות, ואין ספק שהייתי צריך לשבת מאחורי הסורגים אחרי מה שקרה".

מה היית אומר להורים של סוזי?
"שאני מצטער, אבל זה אף פעם לא יעזור. שום דבר לא יכול להחזיר להם את הילדה. אי אפשר לעמוד מולם ובאמת לקבל מחילה".

אתה חושב שמגיע לך קיצור בעונש?
"אני חושב שהגיע לי להשתחרר לפניי שנתיים, ואם לא שחרור, אז אני חושב שהגיע לי לפחות להיכנס לאגף שיקומי או להוסטל שיקומי. אני זועק לשיקום. לא רק מעכשיו, אלא עוד מאז שהייתי קטן. אני צריך את זה, ובמיוחד  אחרי 11 שנה בכלא".

מה יקרה ביום שתשתחרר? לא תידרדר שוב לפשע?
"ברגע שאשתחרר, אני אפילו לא אגיד שלום לעבריין. כשהייתי קטן וגדלתי בשכונות של עבריינים, התלהבתי כשראיתי שלכולם יש מכוניות פאר וחשבתי שזה כבוד.

"כמובן שהמכוניות היו מכסף לא חוקי. פעם לא הבנתי את זה, אבל היום אני רואה שזה לכלוך וזוהמה. לא שווה לפשוע ולשבת בכלא 11 שנה. יותר שווה לנהל חיים כמו שצריך ולהקים משפחה. הסיבה שאני כל כך רוצה שיקום היא כי אני יודע שזה מה שינקה אותי באמת".

עוד שלוש שנים אתה אמור להשתחרר. אתה כבר חולם על החופש? מה אתה מתכוון לעשות אחרי?
"לקחת אוויר, לראות מה קורה בחוץ, איך אני אוסף את עצמי. אני לא רוצה להישאר לגור באשקלון. את ההורים אני אבוא לבקר מן הסתם. אבל אני לא אקים משפחה באשקלון. השם שמודבק לי כעבריין יישאר כל החיים אם אני אשאר באשקלון. זו סטיגמה שתמיד תישאר. וכדי להסיר אותה מעליי, אני אהיה חייב להתחיל מחדש בעיר אחרת.

"אני רוצה להקים משפחה, אבל אני חושב לעצמי – מי תרצה מישהו זקן בן 30, שהיה בכלא 11 שנה? לכל החברים שלי יש בית ואישה ועבודה ותואר, ברור לי שזאת אשמתי וזה מה שמגיע לי אחרי הטעות הזאת, אבל עדיין, זה מרגיש רע מאוד".

מהשב"ס נמסר בתגובה: "מדובר באסיר המרצה את מאסרו כעת בבית הסוהר איילון. בניגוד לטענתו, יצא בעבר לחופשות (אישור משטרת ישראל + שב"ס). עקב ביצוע עבירות פליליות במהלך חופשותיו אלה, הופסק סבב החופשות, על מנת למנוע מסוכנות וחשש לפגיעה בחפים מפשע במהלך חופשה. האסיר, בהתנהגותו השלילית והמניפולטיבית, אינו עומד בכל קריטריון לשיקום, וזאת למרות ניסיונות רבים, הנובעים מחשיבות השיקום אותו אנו מעוניינים להעניק לכל אסיר ואסיר. בנוסף,התראיין האסיר ללא אישור, ועל כך ייענש משמעתית".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/local/south/ -->