כדורגל פוליטי: רשמים מטורניר הנכבה ברמאללה
השבוע הוכרע טורניר הנכבה הבין-לאומי הראשון. המשחקים הם חלק מהמהפכה של תושבי רמאללה: הם נעשים חילונים יותר, מחרימים בקנאות סחורה מהתנחלויות ומייסדים מדינה. בשנה הבאה מקווים שם לקיים את טורניר העצמאות
אילו במקום משחק הכדורגל החשוב שנערך באותם הרגעים על המגרש היו נלחמים זה בזה הגלדיאטורים הידועים לשמצה, ניתן היה לומר שהתפאורה מגשימה את המציאות. ארבעה גברים ישבו שם על כיסאות מרופדים, כאלה שאינם מוכרים לנו מהמגרשים בארץ.
גרם מדרגות שיש הוביל אותם כמה דקות לפני פתיחת המשחק לשלוחן עמוס בסלסילות פירות צבעוניות ולפניהם ניצבה אכסדרה נמוכה במיוחד, המאפשרת להביט במשחק ולהרגיש כמו קיסרים. ג'יבריל רג'וב, יו"ר התאחדות הכדורגל ויו"ר הוועד האולימפי הפלסטיני, האפיל על שלושת המכובדים האחרים.
על הדשא התמודדו שתיים מענקיות הכדורגל הפלסטיני: הילאל אל-קודס, שסיימה את הליגה במקום השני, וואדי ניס המפתיעה, מחזיקת הגביע. ניס סיימה את הליגה במקום הרביעי אף שבכפר, הצמוד לגדר ההפרדה ליד אפרת, 1,200 תושבים בלבד. באליפות הליגה זכתה ג'בל מוכבר הירושלמית.
ברוכים הבאים לטורניר הנכבה הראשון, שלב חצי הגמר. הפלסטינים החליטו להכניס גם את הספורט למוסדות שיהיו במדינה שבדרך. במקביל לניסיונות של פעילי ארגון החרם הפלסטיני העולמי "BDS" להחרים את החלטת פיפ"א כי ישראל תארח את יורו 2013 עד גיל 21, הפלסטינים נוקטים פעולות אקטיביות לקראת כינון המדינה.
באופן רשמי ההתמודדויות נערכות במסגרת טורניר פלסטין הבין לאומי, אלא שכל אחת מהקבוצות האורחות מביעה בעיקר תמיכה פוליטית במשהו. יום הפתיחה של המשחקים נקבע ליום הנכבה וכך גם מכונה הטורניר, משום שהוא מבקש להזכיר את יום האבל הפלסטיני. 16 קבוצות חולקו לארבעה בתים, ומכל בית עלתה קבוצה אחת לחצי הגמר.
פרט לארבע קבוצות פלסטיניות הגיעו גם ארבע קבוצות מירדן, שתיים ממאוריטניה וכן קבוצות מסנגל, צ'ילה, הונגריה ונבחרת הגולן, המורכבת משחקנים דרוזים בצפון הרמה, אזור המזוהה עם הסורים.
הפלסטינים יכולים להיות רגועים באשר לתמיכת המדינות המשתתפות בכינונה של המדינה שבדרך. יותר מכל אירועי הנכבה של הפלסטינים ושל ערביי ישראל, הטורניר הזה מסמל את השינוי המהותי של הממשל הפלסטיני: המעבר מדיבורים למעשים או מעשייה שלילית, המבוססת על אנטי כלפי מדינת ישראל, לעשייה חיובית לקראת המדינה.
הפלסטינים לא דבררו את הטורניר הזה באגרסיביות בעזרת תמונות כיבוש, המציגות את ישראל כרוצחת
ביציע המרכזי, שם יושבים העיתונאים ואורחי הכבוד, ניצבת תמונה בולטת במיוחד של הנשיא אבו מאזן, ומעליה רוכנים כמה אוהדים המביטים אל המגרש. כך הפלסטינים מתנהגים לאחרונה: מצד אחד מביטים בשמחה כיצד המזרח התיכון משנה את פניו ובוחנים את עצמאותם הפנימית, ומצד אחר מניפים במרכזי הערים ובאצטדיוני הכדורגל את תמונות המנהיגים החיים כאילו מדובר בסוריה או מצרים, אם כי במינון נמוך בהרבה.
הדבר בולט ביותר באשר לאחד שכבר אינו בן החיים, המנהיג הבלתי מעורער של הפלסטינים - יאסר ערפאת. תמונתו של ערפאת הצעיר, לבוש מדים, מופיעה על גדר ההפרדה לצד הכיתוב "לשחרר את פלסטין". לא משמיעים ביקורת כלפי המנהיג שהוביל משטר מושחת מאין כמותו, וגזל כספים רבים מעמו לחשבונו הפרטי. לצדו של ערפאת מופיע יורשו הפוטנציאלי מרוואן ברגותי, הכלוא בישראל.
על הדשא ניצחה אל קודס 0:1, ורג'וב התפנה לספר על התפקיד המכובד אך חסר המשמעות פוליטית שנמצא לו מאז פחת כוחו הפוליטי משמעותית, לאחר שהפסיד ב~2006 בבחירות למועצה המחוקקת במחוז חברון למועמדי חמאס בכלל, ולאחיו נאיף בפרט.
רג'וב, המשמש עדיין חבר בוועד המרכזי של הפת"ח, נודע בישראל כראש הביטחון המסכל בגדה, המקבילה הפלסטינית של השב"כ. עיתוי המשחק, יומיים לאחר נאומו הראשון של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, לא השאיר את רג'וב אדיש.
"אני חושב שיש לו רצון טוב ואני מקווה שהצד הישראלי יבין את המסר, עתידה של מדינת ישראל הוא בנכונותה לקבל את קיומה של מדינה פלסטינית בגבולות 1967 לצדה", אמר והוסיף בטון מאיים כי "אחרת אני חושב שראש ממשלת ישראל משחק באש.
"אם הוא חושב שהוא יכול להכתיב את השיגעון של הימין הישראלי על העולם לנצח, הוא טועה. אני חושב שהמדינה הפלסטינית כבר קמה. יש יותר מארבעה מיליון ו~250 אלף פלסטינים חיים בשטחים. אנחנו רק מחכים להצהרה רסמית אבל המוסדות, העם, הכול קיים".
באשר לשאלת התאריך, רג'וב אינו נאחז בחודש ספטמבר. "תלוי איך המצב יתקדם", הוא משיב. "אנחנו מקווים שהמדינה הפלסטינית תקום דרך הידברות ישירה, משא ומתן ישיר שיוביל להסכם, שנפתור את הבעיות שלנו. שתי מדינות לשני עמים הוא הפתרון היחיד.
"אני מקווה שהישראלים יבינו את זה והשאלה היא כמה אנחנו חוסכים סבל, הרג, הרס ודם משני העמים". גם לגבי הסכם הפיוס בין הפת"ח לבין החמאס אין לרג'וב ספק: "כל מי שתומך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים חייב לתמוך בפיוס".
יום לפני כן נערך חצי גמר נוסף, שהפגיש את טשיבל, מהליגה השנייה בהונגריה, עם הקבוצה של מחנה הפליטים בלאטה משכם. לאחר תיקו 1:1 הוכרע המפגש בבעיטות הכרעה מ~11 מ' לטובת ההונגרים, 5:6.
ביום שני השבוע נערך משחק הגמר החגיגי. הוא הוקדש לאסיר פלסטיני ממזרח העיר ששוחרר לפני שבועיים מהכלא הישראלי, לאחר שריצה עונש של 25 שנה. הוא אף זכה להעניק את הגביע עם רג'וב לקבוצה המנצחת מהונגריה, לאחר שגברה בגמר 1:0 על אל~קודס.
הגמר כולו היה בסימן הזדהות עם האסירים הפלסטינים. אורח הכבוד שהמשחק הוקדש לו היה מחמוד חג'זי, האסיר הפלסטיני הראשון של הפת"ח, שנעצר ב-1 בינואר 1965. חג'זי ושניים מחבריו חדרו מירדן לישראל והניחו מטען נפץ שלא התפוצץ על המוביל הארצי.
משמר הגבול גילה את המטען, והחוליה נתקלה בדרכה חזרה בחיילים ירדנים. אלה ירו למוות בשניים מהפלסטינים במהלך חילופי אש בין הצדדים. חג'זי נעצר זמן קצר לאחר מכן והובא לכלא הישראלי, וכעת כאמור מקבל כבוד של מלכים בעירו רמאללה.
נוסף לחג'זי הגיעו לכבד את משחק הגמר כמה שרים של הרשות וכן תאופיק טיראווי, לשעבר ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני. הטורניר אמור להפוך למסורת, אולם שברשות מקווים כי במקום טורניר הנכבה הוא יכונה טורניר העצמאות, ואולי תאריך הפתיחה שלו ישונה ליום העצמאות הפלסטיני. "אני מקווה שתהיה מדינה בשנה הבאה ונוכל לשנות את אופי הטורניר", אומר מקורב לנשיא אבו מאזן.
הניסיון של ממשלת ישראל ושל עיריית ירושלים לצייר תמונה של עיר מאוחדת, עם כפר עקב וסמיר עמיס בתוכה, מגוחכת לנוכח המציאות בשטח.
לא מדובר רק בעבודות התשתית הממומנות על ידי הרשות הפלסטינית, כמו גם ההשקעה בחינוך והמשטרה הפלסטינית הבולטת בשטח; יותר מכול ברור כי המחסומים המפרידים את השכונות האלה מהעיר עצמה יצרו את החלוקה. קשה להבדיל מתי הכפרים בשליטה המוניציפלית של העירייה מסתיימים, ומתי הרכב כבר דוהר בפאתי רמאללה עד העיר הגדולה עצמה.
רמאללה היא מערבית באופייה. היא שונה מהותית מירושלים, ומזכירה את תל אביב - למעט הים. תהליך החילון בה צובר תאוצה מדי יום, ונכון לעכשיו בנות העיר החשופות אינן חוששות כלל ועיקר מהסכם הפיוס שעלול כביכול להטיל עליהן מגבלות כלשהן.
החנויות השונות מוכרות מוצרים ישראלים לרוב, פרט למוצרים המיוצרים בהתנחלויות. הקריאה לחרם אינה חדשה, אלא שההיענות הפלסטינית של הסוחרים ושל התושבים עצמם לעניין מצביעה על התלכדות נוספת של הפלסטינים תחת אידיאלים לאומיים מבחינתם.
בחנות אחר חנות מופיע בכניסה השלט המאשר כי גם חנות זו עומדת בתקן המחמיר. "נקי ממוצרים ושירותים של ההתנחלויות", נכתב בגדול, ויחס התושבים לשלט זהה ליחס הדתיים בארץ לתעודות הכשרות הניצבות בפתחי מסעדות: הוא מאשר כי ניתן להיכנס, אחרת מדובר בטרפה.
כמה קילומטרים משם, סמוך למוקטעה, מצוי קברו הזמני של המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת. הכוונה היא להעביר את גופתו לירושלים ברגע שהדבר יתאפשר. שני חיילי כבוד ניצבים מאחורי הקבר באופן קבוע מבלי ניע, מבקשים להעניק למקום עוצמה בסגנון הבריטי המאופק.
מאחוריהם הולך ונבנה מוזיאון יאסר ערפאת, שם יוצגו פריטים היסטוריים של הראיס לשעבר - הבגדים, הנאומים ואף הסכם נובל לשלום. בכניסה למתחם הקבר מופיעות על הקיר מילותיו של המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש: "מעפר הנכבה לגחל המאבק לרעיון המדינה". גם בכדורגל.
נא להמתין לטעינת התגובות
