גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


אלזס תיכון חדש

עזבו אתכם מטיולים בפריז. בדרך היין של חבל אלזס תמצאו גן עדן למטיילים ולא מעט יין טוב

טקסט וצילומים: אור הלר, מעריב | 16/11/2006 8:04 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בתזמון מדויק יצאנו לטיול בדרך היין של חבל אלזס בשבוע שבו הצרפתים הביעו לראשונה חשש אמיתי שהם עומדים לאבד את מעמדם כיעד התיירות מספר אחת בעולם. 76 מיליון תיירים הגיעו לצרפת השנה, אבל ז'אן פייר בלאט, מנהל ענף התיירות של אזור איל דה פראנס, אמר בעצב כי "צרפת היא המדינה מספר אחת בתיירות בעולם במונחי מספר התיירים, אבל כמעט המדינה הגרועה ביותר בעולם במה שקשור לקבלת פנים חמה".

האמת היא שמיסייה בלאט צריך לצאת קצת מפריז. באלזס הייאוש הפריזאי בימים האלה הוא הרבה יותר נוח. אמרו לנו שהכי טוב לבוא בזמן הקציר. זו התקופה שבה יכולים המבקרים לעקוב מקרוב אחרי תהליך הפיכת הענבים - ריזלינג, גוורצטרמינר, סילבנר, פינו לבן, טוקאי פינו אפור, מוסקט אלזסי ופינו נואר - ליינות לבנים משובחים.

אבל אנחנו הגענו עכשיו. אוף אוף סיזן, כאשר מגדלי היין בחבל אלזס מסתכלים אל השמים יום יום בדאגה והתיירים מעטים. יחסית.

רוט דו ואן, דרך היין של אלזס, היא כל מה שיפה, טעים ומבסם בצרפת. כשאתה מתפתל עם הרכב שהופך לבית לכמה ימים בין הכפרים הקטנים, הכרמים והיקבים, אי אפשר להימלט מהמחשבה שיש כאן איזשהו צדק היסטורי. אם יש סדר בכאוס שבו אנחנו חיים, הוא זימן לחבל אלזס קצת שקט, אחרי אלפיים שנה של שפיכות דמים. המשוואה פשוטה, כמו שאנחנו מכירים טוב מדי: קחו אזור יפה, שימו אותו בין שתי תרבויות יריבות ותקבלו הרבה בלגן.

מאז ימי יוליוס קיסר רבים על חבל אלזס, והאמת - בצדק. השינוי הדרמטי האחרון באזור בינתיים, ונקווה שיישאר כך, היה בשנת 1871, אחרי המלחמה הפרוסית - צרפתית שהסתיימה בניצחון הגרמנים ובסיפוח אלזס לגרמניה. במלחמת העולם הראשונה הצליחו הצרפתים סוף סוף להחזיר את אלזס הביתה, רק בשביל לאבד אותה שוב, יחד עם שאר המדינה, בכיבוש הנאצי של צרפת במלחמת העולם השנייה.

אבל מאז השחרור הכל בסדר, ואלזס נפנתה סוף סוף לשקם את עצמה ולהפוך לגן עדן תיירותי. בעיר כמו סטרסבור למשל, בירת החבל, אפשר למצוא צרפתים רבים שחוצים מדי יום את גבול השלום ועובדים בגרמניה ולהפך. אלזס תיכון חדש. "אני אלזסית! לא צרפתייה! ", טענה בתוקף המוכרת בבולנז'רי של הבוקר בסטרסבור. שאלתי אותה אם היא יכולה לקרוא לי את שלט הרחוב באלזסית. היא לא ידעה מילה אחת בשפה המקורית של החבל.
כרמים בדרך לתאן. צילום: אור הלר
כרמים בדרך לתאן. צילום: אור הלר אור הלר
יותר יין לכולם

בואו לאלזס בחורף. זה זול יותר, רומנטי יותר, ויש יותר יין לכולם. גם מי שלא מתלהב מסיור ביקבים יוכל למצוא כאן אוכל טוב, טירות עתיקות, קתדרלות, טארט תפוחים משובח ועתיקות.

את הביקור בדרך היין של אלזס המתפתלת לאורך 180 קילומטר בין כפרים מצפון עד דרום, מתחילים דווקא במקום הכי עירוני באזור, בעיר סטרסבור. סטרסבור, אחת משלוש הבירות של האיחוד האירופי, ראויה בהחלט לביקור עצמאי של שלושה - ארבעה ימים, אבל אם אתם צריכים רק לעבור בה בדרך לדבר האמיתי, הרי שהמקום הראשון שכדאי לראות הוא קתדרלת נוטרדאם של סטרסבור.

מבנה גותי מרהיב וענק מאבן אדומה, שנחצבה בהרי הוג' הסמוכים, עטורה בדמויות מהתנ"ך ומהברית החדשה. גם מי שפלט "וואו" גדול מול הנוטרדאם המפורסמת של פריז באיל דה לה סיטה, ימצא את

עצמו משתאה מהמבנה הזה, שהוכרז כמבנה שימור עולמי בידי אונסק"ו בשנת 1988.

הקתדרלה נמצאת בלב העיר העתיקה של סטרסבור, השוכנת בין נהרות. ההשפעה הגרמנית נמצאת בכל מקום: בבנייה, העתיקה והחדשה, במבטא, באוכל ובתיירים. אני ממליץ על שיטוט של כמה שעות בין פלאס דה לה קתדראל לפלאס דו שאטו, ועד לה פטיט פראנס, אחד המקומות העתיקים והמשומרים ביותר, ממנו אפשר לערוך תצפית רומנטית על תעלות המים.

אבל לא נסענו לקצה צרפת כדי להמשיך ולהיות עירוניים. לכו לכם מסטרסבור אל חבל היין העשיר של אלזס, בדרך היין המתפתלת בין הכפרים והיקבים. עצה לנהגים: לא משנה כמה ספרים, מפות ומכשירי ג'י.פי.אס תיקחו איתכם לדרך, השלטים של הצרפתים יעילים יותר ומדויקים יותר, והם גם לא יצריכו שתורידו את העיניים מהנוף.

שארל השמן והדובה הגדולה

את דרך היין מתחילים במארלנהיים, ויורדים דרומה, דרך וואנגן ומולשהיים. המקום הראשון שבאמת נעצרנו בו היתה אוברניי, השוכנת למרגלות מון סיינט אודיל. הסיבה שנעצרנו היתה פרוזאית למדי, תופעת טבע למעשה: מעל כל העיר הזו שוכן בקביעות ענן ריח חזק של טארט תפוחים. השמש יצאה. בפלאס דו מארשה, הכיכר המרכזית של אוברניי, היו אולי שבעה אנשים, המים זרמו במזרקה שעומדת שם כבר מאה שנה, וטארט התפוחים נשפך גם הוא כמים.

מרצפות האבן, הבתים שזורי העץ ומעוטרי גגות הרעפים האדומים, בארות המים. זה גם היה המקום שבו התחלנו לחפש את הקאב, יקבי דרך היין. הרעיון הוא למצוא יין בוטיק ביקב קטן בכפר קטן.
משבר היין הצרפתי, כתוצאה מהתחרות הגדולה של הצרפתים עם יינות זולים יותר וכנראה לא פחות רעים מצ'ילה, או אפילו מאוסטרליה, פגע פחות בלבנים של אלזס ויותר באדומים של בורדו.

ובכל זאת, זה גורם לייננים של אלזס להיות מוטרדים יותר מההורים שלהם וחרדים מפני רוחות העתיד. אבל זה לא גורם להם להיות פחות מכניסי אורחים. כשהם מציבים שלט על טעימת יין, הם באמת מתכוונים לזה, ובכל יקב שמכבד את עצמו תמצאו גם חבית גדולה ריקה שאליה אפשר להשליך יין שלא מוצא חן בעיניכם.

קנינו יין לבן מהענב המשובח גוורצטרמינר, יין פירותי שהיה עולה המון בפריז ועלה רק שישה אירו באוברניי. היין השני שקנינו היה מהענב טוקאי פינו גריס מהיקב של מרסל סצלוסר שבאנדלו, כפר של 1,654 איש השוכן בין כרמים ירוקים והרים. האגדה מספרת שבשנת 880 אשתו של הקיסר שארל השמן (היו להם פעם שמות חיבה לא רעים כמו "הגוץ" ו"הקירח". שווה לנסות אצלנו) פגשה דובה גדולה שאמרה לה לבנות מנזר ביער ליד אנדלו. היום יש שם רק פסל של דובה, בכניסה לאגליז סן פייר א - סן פול, אבל לכו תדעו.

ביקב של מרסל היינו לבדנו ובמשך כמעט שעה רק טעמנו יינות ובייגלה לסירוגין. הפיתוי לפתוח את בקבוק היין החדש כבר באוטו הוא גדול, אבל חכו לערב. תוכלו להביא אותו לכל מסעדה ויחלצו לכם אותו.

יקב באוברניי. צילום: אור הלר
יקב באוברניי. צילום: אור הלר אור הלר

יש מי שמעדיף מנזר על אבירים

בדרך היין ממשיכים מאוברניי לבאר, אחד ממרכזי היין של אלזס שמייצר יינות ריזלינג וגוורצטרמינר, ואז מתפתלים עד העיר קולמאר.

נטשנו לזמן קצר את דרך היין פעמיים בשביל לטפס למעלה. האתר הראשון שמוגדר כאתר חובה בדרך היין הוא "מון סיינט אודיל", הר יפהפה שבראשו כמובן מנזר, שמשקיף על כל חבל אלזס. אולי היו שם בני אדם כבר מהתקופה הפרהיסטורית, אבל מה שבטוח זה שהקלטים הכירו את המקום.

אודיל היתה תינוקת עיוורת שאבא שלה לא רצה אותה והיא גדלה אצל נזירות. בגיל 12, בדרך נס נוצרית, היא חזרה לראות, ואז אבא שלה רצה לשדך אותה לאביר, מה שגרם לה לטפס על ההר הקרוב ביותר ולייסד מנזר. אחרי מותה הפך המנזר לאתר עלייה לרגל של צליינים שרצו להרגיש הכי קרוב לטבע ולאלוהים ולצפות בכל מישורי אלזס תוך כדי עשיית מדיטציה.

"מון סיינט אודיל" מיתמר לגובה של 764 מטר. כשביקרתי שם ביום שבת ראיתי צרפתים מכפרי הסביבה עושים ג'וגינג ועולים להר ברגל או באופניים. סימנתי להם בהצלחה ולחצתי על דוושת הגז. בראש ההר תוכלו למצוא את "שאפל סיינט אודיל", שבה קבורה אודיל, והוסטל שמארח נזירים מכל העולם או תיירים שמחפשים חוויות רוחניות למיניהן.

המקום השני שכדאי לזנוח למענו את פיית בקבוק הריזלינג ולתת לרכב להתאמץ קצת הוא "שאטו דו הוט קוניגסבורג": טירה מהאגדות שהשתמרה כמעט בשלמותה מהמאה ה - 12. קיסר גרמניה וילהלם השני היה מגיע לכאן לחופשות בתחילת המאה העשרים ואפשר להבין אותו. הטירה שוכנת בראש ההר, בנקודה אסטרטגית מושלמת הצופה על כל אלזס, אבל גם מצוידת היטב לאכסן בה קיסרים.

השאטו שוכנת בגובה של 700 מטר. בית הבסבורג שיפץ אותה, השבדים הרסו אותה בתותחים שלהם, והיא היתה נטושה במשך מאתיים שנה, עד סוף המאה ה - 19. הקיסר וילהלם השני הביא ארכיטקט מברלין שישפץ אותה במשך שמונה שנים, רק כדי שיוכל לאבד אותה שוב לצרפתים.

האורוות, הפונדק, הצריחים ואפילו תחנת הקמח למקרה של מצור, כולם כאן ונותנים תחושה אותנטית מאוד על החיים בטירה ימי ביניימית בסוף העולם. ביום טוב אפשר לראות ממנה מזרחה, עד נהר הריין והיער השחור.

ונציה הקטנה בעיר העתיקה קולמאר. צילום: אור הלר
ונציה הקטנה בעיר העתיקה קולמאר. צילום: אור הלר אור הלר

סע לאט

הנקודה הבאה שכדאי להיעצר בה היא העיר קולמאר, הממוקמת בערך במחצית דרך היין. בלשכת התיירות אמרו שאפשר אחרי קולמאר לחתוך לפריז. אני ממליץ להמשיך עד תאן שבדרום.

בקולמאר, כמובן, יש עיר עתיקה יפה ובתוכה פנינה: "פטיט וניס", ונציה הקטנה - רובע שקט השוכן על תעלות מים, ששופץ בשנות השבעים כדי לשחזר ימיו כקדם. לחובבי דה גול, הגנרל הצרפתי ומייסד הרפובליקה החמישית ששב ונבחר באחרונה בצרפת לתואר "הצרפתי הגדול ביותר בכל הזמנים" - תוך שהוא מנצח אפילו את זינאדין זידאן - כדאי לסטות קצת מרוט דו ואן אל הכפר הקטן קולומביי לה דוז אגליז, בן ה - 650 תושבים. תושב אחד הביא למקום הזה את פרסומו: שארל דה גול, שהחזיק בית במקום בין 1934 ועד מותו בשנת 1970, גם בזמן שבו היה הדייר הקבוע בארמון האליזה בפריז.

אחת הבעיות של הטיולים האלה היא שמנסים להספיק הכל. אנחנו עשינו את רוט דו ואן בשלושה ימים, אבל אפשר גם להישאר שם שבוע, תלוי בעיקר בזמן שיש לכם ובעומק הכיס. אבל הרעיון פשוט: להגיע לכפר, למצוא את הכיכר, להתיישב על ספסל, לשתות יין לבן קר עם טארט תפוחים חם, לשמוע את פעמון הכנסייה מצלצל את אותו צלצול מדי שעה ולדמיין שקוראים לכם ז'אן פול ושאתם גרים בעיירה ששמה סווראן, ושעוד מעט מגיע החורף וצריך לקנות עצים לאח. וחוץ מזה כלום לא חשוב.

כדי לגוון את הנסיעה הממושכת שממתינה לכם בדרך לפריז, אפשר לעצור בדרך בשתי ערים מומלצות: ריימס ומץ.

יומיים אחרי שחזרתי לפריז הגיעה אלי בדואר ישיר התזכורת על הטיול. שני דוחות תנועה בסך 145 אירו, תוצאה של מצלמות תנועה צרפתיות יעילות שתפסו אותי על כביש A4 בדרך לפריז. זה עלה יותר מהרכב השכור. אידיוט. ידעתי שלא הייתי צריך למהר לחזור מאלזס.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים