גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


שישה מעצבים פורצי דרך

בין אדריכלות, תקשורת חזותית ועיצוב גרפי, עולם העיצוב הישראלי אולי עדיין לא גיבש שפה מזוהה, אך רשם לזכותו כמה הישגים מרשימים. עודד בן יהודה סוקר את האנשים שאחראים להצלחות הגדולות

עודד בן יהודה | 7/5/2008 8:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ג'ניה אוורבוך, אדריכלות:

רק בשנים האחרונות החלו אדריכליות לצבור תהילה של ממש והכרה עולמית. ביניהן ניתן למנות את זאהה חדיד, אדריכלית ממוצא עירקי החיה ופועלת בלונדון, או את קזויו סג'ימה היפנית. אם לפצוח בגאווה פטריוטית לרגע, לנו היתה אדריכלית שהובילה את השוק המקומי וזכתה לכבוד כבר לפני שבעים שנה.

באורח סימבולי, ג'ניה אוורבוך, נולדה ברוסיה בשנת ההכרזה על הקמת העיר תל אביב - 1909. אוורבוך, שעלתה בגיל שנתיים לארץ, למדה בגימנסיה הרצליה. ב-1930 לאחר שלמדה באירופה, חזרה לתל אביב והחלה לתכנן מבני מגורים שונים ברחבי העיר, שעד זמן קצר לפני כן הורכבה בעיקר מחולות וגמלים.

בשנת 1934 זכתה אוורבוך בפרוייקט תכנון כיכר מרכזית בתל אביב אשר תקרא על שם צינה דיזנגוף, אשתו של ראש העירייה הראשון של תל אביב,

מר מאיר דיזנגוף. במשך שנים רבות עמדה במרכז העיר כיכר נמוכה ומעוגלת, סביבה התנהלו כלי רכב באיטיות, בזמן שזקני העיר היו יושבים סביבה, מאכילים יונים ובוהים במזרקה האלגנטית שניצבה במרכזה. הכיכר, בהתאמה לאופייה של תל אביב הישנה, עוצבה ברוח הבאוהאוס והפרויקט כלל גם את תכנון הבתים שמקיפים אותה.

כידוע, ההחלטה האומללה של עיריית תל אביב – להרים את הכיכר ולהפקיד את העיצוב בידיו של יעקב אגם – גרמה לכך שהכיכר ההיסטורית והבתים סביבה עומדים עד היום במבוכה. הכיכר הלבנה והציורית של אוורבוך תיזכר כאחד האייקונים היפים שהעיר ידעה. הזכר החי ביותר לפועלה של אוורבוך כיום, אגב, טמון בבר למרגלות הכיכר הנושא את שמה. בין דרינק לדרינק, אפשר גם לדגום בין הקירות שלו את צילומי הכיכר בשחור לבן.
דמויות פלסטלינה של רוני אורן
דמויות פלסטלינה של רוני אורן מתוך האתר הרשמי

רוני אורן, איור ואנימציה:

רוני אורן, שלימים הפך לראש המחלקה לאנימציה בבצלאל, יצר לפני שלושים שנה סדרות אנימציה שנצרבו בזכרון הקולקטיבי המקומי.

בקלות ניתן לקבוע שדמויות הפלסטלינה שלולא היו מביישות את טובי האנימטורים בעולם. הנה רשימה חלקית: משלים שועלים", "אגדות המלך שלמה", או סרטונים ב"רחוב סומסום". היצירות שלו תפסו מקום מרכזי בתכני הטלוויזיה החינוכית ולימדו את ילדי ישראל הרכים מוסרי השכל.

רוני אורן הצליח, בחכמה והמון הומור, להוכיח שניתן ללמד ולחנך באמצעות פלסטלינה ואנימציה בלבד. אורן זכה להכרה נוספת כאשר קיבל את פרס נחום גוטמן לאיור.

עד היום הפיק למעלה מ-500 סרטונים שונים, כאשר ערוצים כמו דיסני או הבי-בי-סי רכשו חלק מיצירותיו. בנוסף, תחת ידיו יצאו לאור עשרות ספרים אשר מלמדים ילדים על סודות הפלסטלינה, והפכו לרבי מכר גדולים בארץ ובעולם.

אליעזר ורדינון. צילום: יחסי ציבור
אליעזר ורדינון. צילום: יחסי ציבור יחסי ציבור
פועלות במפעל ורדינון. צילום: יחסי ציבור
פועלות במפעל ורדינון. צילום: יחסי ציבור יחסי ציבור

אליעזר ורדינון, עיצוב טקסטיל:

תכל'ס, ישראל הינה מעצמת טקסטיל לא קטנה. באמצעות מפעלים מקומיים תופרים ומעצבים כאן מאות דגמים הנשלחים לעשרות מדינות ולמותגים מהמובילים בעולם, ביניהם "ויקטוריה'ס סיקרט", "בננה ריפבליק", "קלווין קליין" ועוד. אחת הפיגורות האחראיות למיצוב זה של ישראל היא אליעזר ורדינון.

ורדינון, אשר נולד בלודג' תחת השם אליעזר ורשבקסי, עלה לישראל בראשית שנות העשרים לתל אביב הצעירה. מכיוון שראה שכולם הולכים לים, החליט להקים מפעל למגבות. ורדינון הקים עסק ראשון ויחיד מסוגו בארץ, שקיבל את שמו. "ורדינון", למעשה, הוא בושם ורדים (ותרגום לעברית של השם ורשבסקי), אשר יהפוך לימים לאחד המותגים הבולטים בארץ בתחום הטקסטיל.

כבר ב-1924, נחשב ורדינון לשם דבר במזרח התיכון. המפעל הפך למעצמת טקסטיל ברבות הימים, והתפתח לענפי טקסטיל כמו ביגוד, מצעים וריפודים.

ב-1961 מחליט ורדינון לייעץ להקמת מפעלים בדרום בכדי לפתח את האזור. חברת ורדינון, אשר הוקמה ב-1928 וחוגגת שמונים לצד חגיגות המדינה, הכשירה את הקרקע למעצבי טקסטיל רבים, ולפיתוחה של תעשייה פורייה וייחודית.

יוסי למל. צילום: יחסי ציבור
יוסי למל. צילום: יחסי ציבור יחצנות
קמפיין ההתנתקות בעיצובו של למל
קמפיין ההתנתקות בעיצובו של למל ללא

יוסי למל, תקשורת חזותית ופרסום:

עולם הפרסום מתחלק בגדול לשני ערוצים: פרסום מסחרי ופרסום אידיאולוגי. את הראשון כולנו מכירים, בו מככבים מיני טאלנטים אשר החליפו מיני דוגמניות אשר מעולם לא החליפו אף אחד כי סקס תמיד מוכר.

השני הוא הפחות ידוע. מטרתו של הפרסום האידיאולוגי איננה לפרסם מוצר אלא להעביר מסר. ואם תשאלו כל מעצב גרפי או פרסומאי, הדרך לצלוח פתרון קריאטיבי מדוייק וזכיר בנישות הללו רחוקה מלהיות קלה. אחד המעצבים אשר הצליחו לא רק לחדש וליצור שפה עיצובית חדשה אלא גם להכות גלים ברחבי העולם מבחינת מסריו האידיאולוגים הוא יוסי למל.

יוסי למל נולד ב-1957 בירושלים וב-1983 סיים את לימודיו בבצלאל. מאז התמקד בעיקר בעיצוב כרזות פוליטיות- חברתיות. למל יצר לעצמו מוניטין ברחבי העולם כשפרסם, כמעצב ישראלי, כרזות שלאו דווקא תומכות בישראל .

עד היום הציג למל בביאנלות שונות לעיצוב ואמנות ברחבי העולם (וזכה, למשל, בביאנלה הראשונה לכרזות שנערכה בקוריאה ב-2002), בגלריות ומוזיאונים ברחבי ארצות הברית, אירופה וישראל, וארגונים חברתיים כמו אמנסטי העולמית משתמשים בשירותיו.

סביר להניח שראיתם עבודות שלו דוגמת קונדום שהופך לגלגל הצלה; ידו הממוספרת של אביו, ברנרד; כרזות הקורבנות של אמנסטי; רימון שהפך למקלדת ועוד כהנה וכהנה. הסגנון שלו נוטה לחדות מדויקת תוך שימוש במספר מועט של דימויים בהירים וחזקים. אגב, בשנת 2004 ממשלת סין מימנה ספר מחווה ל-16 שנות פעילותו כמעצב.

דורה גד. צילום: ארכיון
דורה גד. צילום: ארכיון ארכיון
בואינג 747 בעיצובה של דורה גד. צילום: ארכיון
בואינג 747 בעיצובה של דורה גד. צילום: ארכיון ארכיון

דורה גד, עיצוב פנים:

למרות שבימינו קל לטעות ולחשוב שעולם עיצוב הבפנים מסתכם בשיטוט באיקאה פלוס עלעול בכמה מגזינים בינלאומיים, אין ספק שמדובר בתורה שלמה ומקיפה. אחרי הכול, מעצבי פנים אחראים על הנראות והאווירה של כלל החללים המקיפים אותנו מדי יום. אחת ממעצבות הפנים אשר הטביעה את חותמה על כמה מהמקומות החשובים בישראל היא דורה גד.

גד, ילידת רומניה, עלתה לישראל בשנת 1936 יחד עם בעלה האדריכל היינריך יחזקאל גד. ארסנל המקומות אשר גד עיצבה הינו מרשים ביותר. בין היתר, היא אחראית לעיצוב משכן כנסת ישראל, מוזיאון ישראל, הספריה הלאומית ואף מטוסי הבואינג של אל-על.

את הכרת התודה מהמדינה קיבלה ב-1965, כאשר זכתה בפרס ישראל לאדריכלות. באותה שנה עיצבה גם את מלון הילטון בתל אביב ומלון קראון פלאזה בירושלים.  טרם פטירתה ב-2003, היתה אחראית גם להקמת המחלקה לעיצוב פנים של המכללה למנהל ונשיאת כבוד של אגדות אדריכלי הפנים של ישראל.

פונט של ינק יונטף. צילום: כריכת הספר
פונט של ינק יונטף. צילום: כריכת הספר כריכת הספר

ינק יונטף, עיצוב פונטים:

אם להידרש לקלישאה לרגע, עברית היא לא רק שפה קשה. כמעצב גרפי אני מרשה לעצמי לומר, עברית היא בעיקר שפה קשה לעיצוב. כישראלים, נבדלנו מהעולם עם צורת כתב שאינה מזכירה שום דבר אחר ברחבי תבל.

אז נכון, מאפיין זה הוא חלק מהקסם והייחוד של התרבות שלנו, אך העובדה ששאר הפונטים אינם נגישים ושמישים לנו מצריך עיצוב ייחודי ובלעדי של הכתב המקומי. אחד ממעצבי הפונטים המובילים והבולטים בארץ, שהשפיע לא רק על דברי הדפוס המקיפים אותנו מכל עבר, אלא אף "גידל" דור שלם של מעצבי העתיד בתחום עיצוב הפונטים, הוא ינק יונטף.

יונטף, בסגנונו הייחודי, הצליח ליצור למעלה משלושים פונטים שונים והיה אחראי על עיצוב כמה מהלוגואים והמותגים הבולטים בישראל: בנק הפועלים, חברת שטראוס, רשת ארקפה, רשת אינטימה וידיעות אחרונות. כאןתוכלו לראות כמה מיצירותיו בתחום הפונטים. פונט שחביב על חברת סלקום, למשל, "אריקה סנס", גם זכה בתחרות יוקרתית בניו טיורק ב-2000.

יונטף, שעלה ארצה בגיל 16, למד טרם עלייתו אמנות במשך ארבע שנים. בסוף שירותו הצבאי התקבל לבצלאל ושם גיבש את דרכו האמנותית. הצלחתו טמונה ביכולת שלו ליצור פונטים הנצרבים בזיכרון. רוב הפונטים שיצר לאורך הקריירה שלו נמצאים עד היום בשימוש, בעיקר בשל העובדה שהם מצליחים לשדר עכשוויות לצד ישראליות.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
  • עוד ב''עיצוב ואדריכלות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים