מי עוקב אחרי גוסטב?
החתול ביז'בוז' והכלב גוסטב הם, בעצם, אחים שהופרדו בלידתם. החתול הנאמן לא ייתן לגוסטב להסתובב לבד. הוא יכרכר סביבו, יתחכך בו וילווה את הטיול כולו כשהוא מביט בחשש לכל הכיוונים. חיי גוסטב

חתול דרוך, זהיר, מהיר. קפיץ דרוך של אינסטינקטים חייתיים מתפרצים צילום: הלן ז'ורס, cc-by
הוא, בניגוד לקטנה, דווקא רואה מצוין. הבעיה היא שלא רואים אותו. הוא שחור לגמרי. חייו של ביז'בוז' ניתנו לו במתנה, בזכות הפה הגדול שלו. כשהיה גור פצפון, אולי בן שבועיים, הוא נתקע בתוך בלוק ריק בבית פרטי שבנו אצלנו בשכונה וצרח עד לב השמיים.
הילה, שטיילה עם גוסטב, שמעה את הצרחות ונכנסה לאתר הבנייה "רק לרגע," שנמשך כבר קרוב לארבע שנים. האכלנו אותו מבקבוק, הרדמנו אותו בשירי ערש מתוקים, צמוד לבקבוק חם. שירגיש שיש לו אמא. תוך כמה שבועות השחור הפך למנהל הבית, כנהוג אצל חתולים, וכך התנהלו חיינו עד שהגיעה העיוורת. היא באה, הוא יצא. אבל לא לגמרי. קופץ לאכול כשמתחשק לו,
מוריד לעיוורת כאפה, עושה סיבוב ניצחון בבית - ונעלם.
ברגע שמישהו מוציא את גוסטב לטיול, השחור מגיח. בכל יום, בכל שעה, בכל מזג אוויר. הוא לא ייתן לכבשה שלו להסתובב לבד. הם מטיילים יחד. ביז'בו'ז תמיד יגיע בריצה, מתוך האפלה. בניגוד לאופי החתולי, רואים עליו את ההתלהבות. יכרכר סביב הכלב, יתחכך בו וילווה את הטיול כולו כשהוא מביט בחשש לכל הכיוונים, ומדי פעם נעלם בחשיכה, על כל צרה (או חתולה עיוורת) שלא תבוא. מדובר במחזה סוריאליסטי. גוזי (שזה גוסטב ) וביז'בוז' הם הפכים מוחלטים. אחד שחור, דרוך, זהיר, מהיר, קפיץ דרוך של אינסטינקטים חייתיים מתפרצים, והשני בהיר, רפוי, אדיש, אטי, ערימה אדישה של רפיסות (עד שזבוב מזדמן מגיח מאחד השיחים ונשמתו של גוזי פורחת.( אין ספק: מדובר בשני אחים שהופרדו בלידתם.
איך ביז'בוז' מסתדר עם העיוורת? לא מסתדר. ואיך כל אלה יסתדרו עם האחות הטרייה שתובא למעונם בהמשך? על כך בפעם הבאה.







נא להמתין לטעינת התגובות





