הזוהר של הבראנץ': ביקור בקיבוץ דליה
הדרך לקיבוץ דליה היתה רצופת רקפות וכלניות, והבראנץ' העשיר שבסופה לא אכזב. יופי של מקום לאכול בו
אחרי שהסנפנו כראוי, חזרנו למכוניות, המשכנו בכביש היפהפה המתפתל לו בין שדות חיטה ירוקים, עד שהגענו לשער של קיבוץ דליה, אחד הוותיקים והיפים, ונסענו בעקבות השלטים אל עבר "זוהר בדשא". הפעם היתה הדרך זרועה כלניות. אדומות, לבנות, סגולות, ורודות. רובצות בתוך הדשאים המוריקים של הקיבוץ, מקדימות קצת את זמנן.
הזוהר בדשא של קיבוץ דליה הוא קומפלקס תיירותי לא קטן, שיש בו חדר אוכל גדול, 15 בקתות אירוח עשויות עץ, שש מהן זוגיות בנות קומה אחת ותשע משפחתיות עם קומת גלריה. אנחנו היינו בדרכנו אל חדר האוכל, שבאמצע השבוע מתפקד כמקום שבו מוגשות ארוחות לאורחי הצימרים, וביום שישי פותח את שעריו לבראנץ' לכל דיכפין.
כיוון שהיינו חבורה גדולה פתחו לנו חדר פרטי, ואחרי שהתמקמנו החלה "העבודה", שהיא במקרה הזה העמסת הצלחות בכל המטעמים שנערמו על שולחן גדול במרכז חדר האוכל. אכן, שועלי בראנצ'ים ותיקים אנחנו. את ימי השישי אנחנו מעדיפים להשקיע, כמה שרק ניתן,
היו גם מי שטענו שהיא הטובה, העשירה והכייפית ביותר שבה בילינו. השולחן היה עמוס סלטים, גבינות, דגים מלוחים, מאפים מלוחים, קישים טעימים, עוגות, ממרחים, אבל לא עמוס לעייפה.
צלחות קטנות הכילו את כל השפע הזה, וליד כל אחת הודבק פתק ובו הסבר על מה בדיוק מדובר. ברגע שהן התרוקנו, מיד יצאו עובדי המקום למלא אותן, כך שלא יעמדו שעות בחוץ ויפחת טעמם. גם קערת סלט הירקות החתוכים קטן התרוקנה במהירות, ובכל פעם הביאו סלט טרי, שנחתך באותו הרגע, והשמחה היתה רבה. הלחם אמנם לא היה מהמשובחים ביותר, אבל גם הוא נאכל בכל פה.
תוך כדי שאנחנו מעמיסים על הצלחת מכל הבא ליד, נשאלנו על סוג החביתה שאנחנו רוצים. הגיעה גם הצעה לפנקייק עם סירופ מייפל או שוקולד, שה ?תקבלה בברכה, וגם קפה מכל סוג אפשרי, עוגת גבינה נהדרת, שקשוקה חריפה במידה הראויה, וכמובן, ריבות תוצרת בית.
לא פחות משעתיים ישבנו שם ואכלנו בנחת, כיאה לארוחת בוקר של יום שישי, תוך שאנחנו מנסים לטעום מהכל ויודעים שאין שום אפשרות כזאת. כשהתיישבנו בחוץ כדי לעכל ולתפוס קצת שמש, ראינו את אופני ההרים שחונות להן בצד, ואת השלט המסביר שניתן לשכור אותן, לצרף מדריך, ולצאת לתור את האזור. לא נורא. נשמור את החוויה הזאת לפעם הבאה, שבכל מקרה תגיע בקרוב מאוד.
המחיר שנקוב לארוחת הבראנץ' אינו זול: 75 שקלים לאדם. נכון שמדובר על ארוחה שמחזיקה את תחושת השובע הנעימה למשך כל היום, אבל עדיין. אנחנו חשבנו שזה דווקא מחיר סביר ביותר עבור מה שמקבלים: יופי של ארוחה, עם שירות נפלא, במקום יפה.
זוהר בדשא, קיבוץ דליה. 04-9897777
המסעדה די ריקה, יחסית ל-600־700 הסועדים שמילאו אותה עד לא מזמן, אבל האוכל, כרגיל, נהדר, השירות מצוין, והאווירה נינוחה לחלוטין. כמו תמיד. בשולחן לידינו מתיישב שייח' האשם, שהיה עד לא מזמן ראש עיריית אום אל־פחם, והשיחה קולחת. בנימוס, בשקט, למרות שלא מסכימים על דברים רבים. לחוסאם ולנשאט יש כבר שנים חלום של קירוב לבבות בין יהודים לערבים דרך האוכל. זו הסיבה שבגללה חשוב להם כל כך להכין כמה שיותר מאכלים ערביים מסורתיים, כאלה שהם למדו מאמא שלהם (והיא למדה מאמא שלה, וכן הלאה,( כדי שהיהודים יכירו קצת את התרבות הערבית דרך מאכליה.
בכל פעם שיש מתיחות או מלחמה, החלום הזה מתרסק לזמן מה, ואז שב לפרוח. אי אפשר אחרת. אנחנו חיים אחד בתוך השני, לאוכל הערבי יש חלק נכבד בתרבות הישראלית. את הלבבות צריך לקרב מחדש, ואל־באבור, כמו גם מסעדות ערביות אחרות, היא דרך המלך לעשות זאת.
נא להמתין לטעינת התגובות
