שיטת ניה: לזוז במקום לדבר
כבודם של היוגה, הפילאטיס וחדר הכושר מונח במקומו, אבל ה"ניה" - מעין שיעור תנועתי שמלווה במוזיקה - היא בכל זאת משהו אחר לגמרי. המכורים אומרים שזה יותר טוב מפסיכולוג
מאז זה חלחל: המחשבה שהיא וריקוד זה שני דברים שאינם יכולים להיפגש. עד שיום אחד, אחרי כמעט 40 שנה, היא נכנסה לשיעור "ניה". "חיפשתי לעשות קצת ספורט ונרשמתי לחדר כושר", היא מספרת, "השתתפתי בכל מיני חוגים, קצת אימונים, אבל שום דבר לא תפס אותי. עד שיום אחד ראיתי שלט על הדלת שמבשר על פתיחת שיעור חדש שנקרא 'ניה', והסקרנות שלי שלחה אותי לבדוק מה זה".
מהרגע הראשון זה היה סיפור אהבה. "זה עשה בשבילי דבר בלתי רגיל", היא אומרת, "זה החזיר לגוף שלי את התנועה ואת האהבה למוזיקה. היום אני מרגישה הרבה יותר בטוחה בתנועות שלי ובגוף שלי. עם הזמן גיליתי שה'ניה' זה עולם שממלא אותי ואחר כך מוקרן החוצה. אני חוזרת מהשיעורים במצב רוח בלתי רגיל, וזה מקרין על כל הבית והסביבה".
החיוך שעולה על שפתותיה של כספי והאור שזורח מעיניה אינם חריגים אצל אנשים שמתרגלים "ניה", כאשר הם מספרים על האהבה החדשה בחייהם. במהלך השיעור קשה שלא להבחין בחיוכים של הרוקדים (בדרך כלל רוקדות), בקריאות השמחה והעונג ובפידבקים שהם מעניקים למדריכה אחרי השיעור.
"ניה זו התאהבות", מסבירה עדי גורן, מראשונות המורות לניה, "הניה מאוד טרנספורמטיבית. עוברים באמצעותה תהליכים רגשיים. אנשים שנמצאים במצב של חיפוש מוצאים שם קשב לעצמם, לתחושות של הגוף, ולומדים להעדיף את תחושות העונג על פני תחושות הכאב. כמו כן, לומדים להסתכל על הגוף ועל התנועות בעין לא ביקורתית, כלפי עצמנו וכלפי אחרים".
אז מה זה "ניה"? קצת קשה להגדיר, אבל ננסה: שיעור תנועתי שמלווה במוזיקה קצבית אך רכה, שבו מורה עומדת בפני כיתה ומדגימה "רוטינות" (מעין כוריאוגרפיות פשוטות למדי) של תנועות לא מסובכות ונעימות לגוף. "זה שילוב של אמנויות ריקוד, לחימה וריפוי", מסבירה גורן, "הניה לוקחת את החן של התנועה, את השמחה ואת הביטוי האישי ומוסיפה לזה תנועות של אמניות לחימה: תנועות מתפרצות, ברורות, יחד עם השמעת קול".
אבל אם בפילאטיס או ביוגה דיוק התנועה הוא הדבר החשוב ביותר, ומורה יכולה להעביר כמעט שיעור שלם בחיפוש אחר השריר הרחב בטני, ב"ניה" הדיוק לא ממש מעניין - חדוות התנועה היא זו שמעניינת. "העיקרון הבסיסי שעליו מושתת הניה הוא ההנאה שבתנועה", ממשיכה גורן, "הכוונה היא לחפש כל הזמן את חדוות התנועה, את המקום שבו הגוף נהנה לבצע תנועה מסוימת ולא את המקום של
ה"ניה" הגיעה לישראל מארצות הברית לפני כארבע שנים. היא פותחה שם בשנות ה-80 על ידי דבי וקרלוס רוסאס - בעלת מכון כושר בקליפורניה וטניסאי לשעבר שנפצע, שחיפשו דרך לפתח שיטת אימון שאינה פוגעת במפרקי הגוף.
בישראל קיימים היום כ-50 שיעורי "ניה" בצפון הארץ והשרון, שמועברים על ידי 10 מורות בלבד. המגוון המצומצם הזה נעוץ בין היתר בעובדה שהכשרת מורים לניה בעולם מתקיימת רק על ידי אחד מ-16 מאמנים, רובם אמריקאים שהוכשרו בארצות הברית.
"למרות שזו שיטה חדשה לגמרי ויש מעט מאוד מורים שמורשים להעביר שיעורים היא תפסה טוב יחסית בישראל", אומרת גורן, "זה כמו לזרוק גפרור בוער בשדה קוצים. אנשים מגיעים לשיעור ולא יכולים להפסיק. אחת הסיבות לכך היא שב'ניה' יש אלמנט קהילתי מאוד חזק. כלומר, אתה לא רק בא כדי לחזק את הגוף ולשרוף קלוריות, אלא אתה שואב מהניה הרבה מאוד חוזק מנטלי ותחושה של חיבור למשהו גדול יותר".
"מאוד קשה להביא אנשים לנסות 'ניה'" אומרת נטע כהן, מורה ל"ניה" שמלמדת ברמת השרון ובזיכרון יעקב, "בכלל, קשה לאנשים להיפתח למשהו חדש ולא מוכר. מי שבכל זאת מנסה מגלה שהפעם הראשונה לא פשוטה, כי יש הרבה עכבות שצריך להיפטר מהן וצריך לעבור את המחסום. אבל מי שנשאר ליותר משני שיעורים בדרך כלל מתמכר".
מעבר לתחושת העונג והשמחה שה"ניה" מקנה יש גם כמובן תועלות גופניות. מספר הקלוריות ששורפים בשיעור מעולם לא כומת, אבל מדובר בפעילות אירובית מתמשכת ורציפה שנמשכת כ-55 דקות בדופק גבוה יחסית. בנוסף, הגוף "מרוויח" שיפור ביציבה, איזון של מערכת העצבים, שיפור בתפקודים של מערכות הגוף, בעיקר לב-ריאה, ושמירה על משקל הגוף.
"הצורה שבה משווקים את הניה בארצות הברית מדגישה מאוד את החלק הפיזי של שריפת שומנים וקלוריות", אומרת גורן, "אבל לדעתי זה רק מה שבא על הדרך. הפוקוס הוא אף פעם לא שם. אני לא עושה את השיעור על מנת להתחטב או לרדת במשקל, אלא כדי ליהנות מהגוף שלי ולהחזיר לעצמי את השמחה והאהבה העצמית.
"אנשים לא באים לפה כדי לצאת מפה עם שריר כזה או אחר, אלא כדי להרגיש טוב עם עצמם, לאהוב את מה שהם רואים, ולקבל את הגוף שלהם גם אם הוא לא חטוב ורזה. ה'ניה' מלמדת אותנו לחזור לגוף שלנו, להתחבר לנשיות, לצד המקבל והרך שהרבה פעמים נשכח, ואם על הדרך משיגים גם תוצאות גופניות טובות, זה כמובן מבורך".
"אנשים אומרים שזה יותר זול מפסיכולוג", מוסיפה כהן, "אתה יוצא עם מצב רוח מאוד טוב וזה באמת מקרין על הכל".
נא להמתין לטעינת התגובות
