גירל פאואר בין הגלגלים: מסע אופניים לנשים בלבד
ביום שבת יתקיים בלטרון מירוץ האופניים הראשון שמיועד לנשים בלבד. הגברים יעודדו מהצד, והמארגנות ישמשו בתפקיד "דולות של רכיבה"
ארבעתן נשים עסוקות. להברפלד (אמא ל-3) עסק עצמאי בתחום האופנה, מקא מסיימת כעת לימודי נטורופתיה ומשמשת כעורכת במגזין "אופניים", אשור מנהלת חדר כושר ומדריכת אופניים ושלזינגר (אמא ל-2) מכהנת כמנכ"לית בחברת היי-טק.
קבוצות הרוכבות צילום: עומר לוי
אבל שום דבר לא מונע מהן לפנות את הלו"ז, להשאיר את הבעל והילדים (למי שיש) מאחור ולצאת לדווש על הכביש, במסלולים בני עשרות קילומטרים. "יש משהו מאד חזק ברכיבה על אופניים, תחושה עצומה של הישג המקרינה גם על כל שאר תחומי החיים", מספרת שלזינגר.
"היום, לאחר ארבע שנות רכיבה ועיסוק בטריאתלון, כשאני נתקלת בקשיים בתחום המקצועי ובחיים בכלל, יש לי הרגשה שהכל קטן עלי ושאני יכולה להתמודד עם כל מה שיבוא. לארבעתנו הרכיבה עושה ממש טוב. מצד שני, יש צד מתסכל בכל העסק והוא ההיעדר המובהק של נוכחות נשית בקבוצות הרכיבה על אופניים".
התסכול הזה הוביל את הבנות ליזום ב-14 במרץ (ביום שבת הקרוב) את מירוץ האופניים הראשון לנשים בלבד, שיציע מקצה עממי, הפתוח לכולן, לצד מקצה מקצועי המיועד לנשים שכבר מתאמנות באופן סדיר. המרוץ ייצא לדרך מתחנת הדלק בלטרון.
"המירוץ הוא רק אמצעי לדרבן נשים להצטרף אלינו לאימוני רכיבה קבועים", מסבירה שלזינגר. "כל אחת יכולה להגיע, וממש לא משנה איזה אופניים יש לה. זו לא תחרות. המירוץ הוא חוויה נשית בלתי רגילה. כשרואים עשרות נשים רוכבות יחד והגברים עומדים ומעודדים מהצד, יש בזה משהו מעצים איזה גירל פאוור שאי אפשר לתאר אותו".
גם לי מגיע
ארבע הנשים שמארגנות את המרוץ הן פריקיות של אופניים, המחזיקות באידיאולוגיה של העצמה נשית באמצעות רכיבה. "זה ספורט שמאד מתאים לנשים. הוא רך וטבעי ועוזר להתמודד עם המכשולים שבדרך", אומרת שלזינגר, שרוכבת כבר ארבע שנים. "כשאני התחלתי היה בי פחד נורא: מה יקרה אם יהיה לי פנצ'ר, אם אפול, אם אשאר מאחור וכל הקבוצה תהיה רחוק קדימה. בגלל כל הפחדים האלה, שיכולים להוות מכשול לנשים להתחיל ברכיבה, החלטנו להפוך לדולות רכיבה".
תמונה קבוצתית. צילום: עומר לוי
"לעולם לא יקרה מצב שבו רוכבת תמצא את עצמה לבד כשכולן הרחק
מקדימה. כשרוכבת חדשה מגיעה, אנחנו קודם כל מתבוננות באופניים שלה ובודקות אם המעצורים תקינים, בטיחותיים ולא מקשים על הנסיעה ואם יש לה מספיק אוויר בגלגלים. אנחנו יודעות לתקן פנצ'רים בשטח, ואם מישהי חווה רגע של משבר במהלך הנסיעה, אנחנו שם כדי לעודד ולתמוך", מדגישה שלזינגר.
למה יש פחות נשים שרוכבות על אופניים ויותר גברים דווקא?
"ייסורי מצפון. כשהאמהות שבינינו התחילו לרכוב ולצאת בשבתות בבוקר מוקדם, הורמו גבות מסביב. אנשים היו שואלים אותנו, 'מה את משאירה את הבעל והילדים לבד בבית?'. לגברים אין את ההתלבטות הזו.
"כשאנחנו חוזרות מרכיבה, אנחנו לא הולכות לנוח, אלא מתחילות את היום עם הילדים. לגברים , לעומת זאת, יש את הפריבילגיה ללכת לנוח. אבל הגוף מתרגל. היום כשאני חוזרת הביתה אחרי רכיבה יש לי יותר כוח מאשר כשלא רכבתי וזה שווה את הכל, כי לילדים שלנו יש אמהות מאושרות".
מי יותר מודע לגוף - נשים או גברים?
"יש כאן פרדוקס. כי נשים יותר מודעות לכל העניין הבריאותי אבל יש להן פחות לגיטימציה ליישם פעילות גופנית, בעיקר רכיבה על אופניים שזה עיסוק שאורך זמן. גברים פחות מודעים, אבל יותר קל להם לפנות לכך זמן. לגבי נשים זה עניין של שינוי מחשבתי, פשוט להגיד 'גם לי מגיע', לבוא לאימונים ולהתחיל לעשות את זה".
מידע נוסף על המרוץ ניתן למצוא כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
