מלכודת הגורו: הגורו כקורבן של עצמו
תהליך ההתפתחות הרוחנית מייצר עבור הגורואים עצמם פיתויים מתוחכמים, ערמומיים ביותר, החושפים אותם בעוצמה לסכנות הרמייה העצמית. פרק מתוך "האדם שבקצה האגו", ספרה החדש של מתי ליבליך
גורו של אהבה מתוך אתר הסרט
האדם הנמצא בסיכון הגבוה ביותר להיחנק בידי הדימויים הנדרשים מתפקיד הגורו הוא הגורו עצמו. בתוך כך נכללת גם הסכנה העצומה של בידוד רגשי. ספרות הרוחניות המזרחית מרוצפת באזהרות מהסכנות שבדרך הרוחנית, ומסיבה טובה. מה שתורם באורח אירוני לסכנות האלה הוא התפיסה הרווחת והמוטעית שככל שאנו מתקדמים יותר ב"דרך", כך פוחתת הסכנה שניכנע לפיתויים, עד שאנו מוארים לגמרי, ואז אין האדם נתון עוד לסכנות הרמייה העצמית.
אך האמת היא שברוב המקרים ההפך הגמור הוא הנכון. הפיתויים נעשים ערמומיים יותר, מתוחכמים יותר, מחופשים יותר, עוצמתיים יותר וקשים יותר להדיפה. ראייה לעומק אינה מגיעה עם תעודת אחריות כנגד כישרונה המתעצם של התודעה לרמות את עצמה. יתרה מזאת, כשמתייחסים אל כל אדם שהוא כאל אדם ש"הגיע", הפוטנציאל לרמייה עצמית גדול יותר מאשר בכל הקשר אחר.
במסורות המיסטיות מתוארים מפגשים רבים עם מורים שבהם המורה מתנהל בצורה הנראית כמעט אכזרית כלפי התלמיד. גם בספרות המודרנית יש לנו דוגמאות לתיאורים כאלה; בספריו של קרלוס קסטנדה למשל. הפרק הזה מוקדש לבחינת סוגיית המורים הרוחניים, שהופכים בהתנהלותם להיות הרסניים לתלמידיהם. לצערנו יש דוגמאות רבות להתנהלות כזו בישראל ובעולם. כפי שנראה, למרות התיאור בשיר של רומי, ברוב המסורות המיסטיות יש הסכמה רחבה על הסטנדרטים המוסריים בהתנהלותם של מורים רוחניים.
מנסה לשמור על קשר עם הצל שלי
מתי ליבליך אורלי ליבליך
הסכמתי לשמור עליהם עד שנצליח לתת להם משמעות חדשה, משמעות שאינה פחד, כאב, צלקות ונתקים. מדי פעם אני פותחת את הארון והשקית מונחת לה שם, תזכורת אילמת לכך שהדרך המובילה להתפתחות עשויה להוביל גם למעמקי הצל. ואני חושבת על הצל שלי שעמו אני מנסה לשמור על קשר.
עוד ועוד סיפורים מגיעים אלי. ש' שהעז לקום ולעזוב את הגורו שלו ואת חברתו לחיים, כשהתגלה לו עומק השקר שהוא חי בו: בקצה התהליך הפרטני עם מי שהוצג לו כמטפל מחכה לו קבוצה ומחויבות טוטלית שמעולם לא סופר לו עליהן. ד' שעברה חוויה מיסטית עוצמתית ביותר בעקבות מפגש עם גורו צעיר ושלוש שנים לאחר מכן עדיין מנסה לארגן את חייה לבד, ללא תמיכתו של המורה.
כל מכתביה לא נענו. כל שאלותיה הוכרזו כהטלת ספק במורה, והיא מנסה למצוא נתיב בין ההתעללות שעברה בילדותה לבין האכזבה העמוקה שחוותה בעקבות התנהלות המורה מולה.
ב' עם הכנות והאומץ, שעדיין, אחרי שנתיים, אינה מישירה מבט אלי כמעט לעולם. ואני רואה אותה מחברת בחזרה את החלקים של עצמה שהתפוגגו להם יום אחד אחרי סדנה סוּפית של ארבע שנות לימודים – סדנה שבה היתה ימים ללא שינה, חשופה למורה שראה לנכון לשכב בכל כובד משקלו הפיסי עליה מול קבוצה של תלמידים ולתת לה להיאבק בו עד שלא יכלה לנשום יותר, וברגע של עוצמה אדירה של הישרדות הביא אותה למצב שבו הרגישה שהיא עשויה לרצוח מישהו.
ואני נזכרת ביום ההוא שבו הבנתי, אחרי קרוב לשנה, שאחד מתלמידי הוא גורו כזה, אדם מרשים שישב בביתי אחת לשבוע בקבוצת לימוד קטנה. משהו בבלבול שלו משך את תשומת לבי מההתחלה, אבל רק אחרי זמן רב, כשהחל לספר לנו על טכניקות הלימוד שהוא נוקט (שכללו המלצה לתאונת דרכים יזומה כדי לפתור בעיית כעס), התחלתי להבין שיש כאן סכנה.
כשהדפסתי את שמו באינטרנט הבנתי שאין הוא דוקטור לפיסיקה, כפי שהציג את עצמו. מצאתי כתבה שתיארה איך תלמידה שלו קפצה מקומה רביעית, כתבה שתיארה משטרת מחשבות, טכניקות ליצירת מצבי לחץ קיצוניים וניצול כספי. ואז הבנתי שאין מנוס מהתמודדות עם הצל של הדרך המיסטית להתפתחות. הפרק הזה מוקדש לצל של כולנו.
לא מתחילים את דרכם כפושעים
כריכת הספר
התופעה של מורים רוחניים הגורמים נזקים לתלמידים נפוצה היום עד מאוד בעולם בכלל ובישראל בפרט. יש דרכים רבות לגשת אל הנושא הזה. נקודת המבט שממנה אני בוחרת להתבונן בתופעה היא לא כזאת שעושה דמוניזציה למורה, שמציגה סיפור שאין בו קמצוץ של אור. אם כן, נקודת המוצא היא ההנחה שרוב המורים הנקראים רוחניים אינם מתחילים את דרכם כפושעים, אנסים ושרלטנים. אנו מניחים שמורים אלה אכן חוו בתחילת דרכם תובנה משמעותית, מסוג התובנות שתיארנו בפרקים הקודמים.
הסיבה לגישה זו היא כפולה: אני אכן מאמינה שתהליך שגרם לבלבול עמוק מסביר את מה שהתרחש ברוב המקרים האלה. יש כמובן סיפורים שבהם ברור שהמורה המדובר התמחה בקריירת פשע כזו או אחרת אף לפני עיסוקו כגורו... אך רוב הסיפורים אינם כאלה.
הסיבה השנייה היא פרקטית. בעבודה עם אנשים שנפגעו ממורים הרסניים אין גישת הדמוניזציה מאפשרת תקשורת. פעמים רבות אנשים מספרים לי שעמדה הפוסלת את המורה מכול וכול לא מאפשרת להם שיח כן עם איש הטיפול. וגם, ההתבצרות בעמדה המתארת את המורה כשרלטן, פושע וכיוצא באלה אינה מאפשרת לאדם ליצור מתוך החוויה שלו סיפור בעל משמעות ועוצמה.
בדומה לכך, גם הגישה המייצגת את המורה כדמות חיובית לחלוטין אינה מאפשרת תקשורת. אם כן, ראיית המורה כאדם בעל קשיים, שמשהו בתהליך שלו השתבש, היא ראייה שמאפשרת את התקשורת הטובה ביותר עם אנשים שעברו מפגשים משמעותיים עם דמויות כאלה. חשוב להדגיש שאיני טוענת שראייה זו היא "האמת" של התופעה. אלא היא נקודת מבט אחת האפשרית לנו.
מתוך נקודת מבט זו נובעות שתי גישות לתיאור התהליך המאפשר לאדם לדלג ממצב של תובנה משמעותית לתוך תפקיד של מורה "רוחני" הרסני. הגישה הראשונה, הגישה התהליכית או ההתפתחותית, מיוצגת בספר זה. גישה זו רואה בהתפתחות מסע הכולל תקופות של קושי והתמודדות עם הצל. בלתי נמנע גם שהתהליך יהיה כרוך בכשלים, חמורים יותר או פחות, בהתפתחות או בהטמעה של תובנה בחיי היומיום. את מסע ההתפתחות הזה תיארנו לאורך הספר כולו, ואת תקופות הקושי הצגנו בפרק הקודם. אם נוסיף לתמונה זו את הגישה השנייה, גישה אנליטית המנתחת השפעות כוח וסמכותנות בתהליכים קבוצתיים, נקבל, לדעתי, הסבר ממצה וברור של תופעת המורים הרוחניים ההרסניים.
"האדם שבקצה האגו" יצא לאור בהוצאת "כתר ספרים" ו"רימון הוצאה לאור"
נא להמתין לטעינת התגובות
