מחוזות חדשים של אושר
המעבר הכפוי לארבעה ימי עבודה בשבוע הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לעובדי ההייטק מאז המצאת הליסינג. פתאום יש זמן לבת הזוג, לילדים, לחיים. אוי, כמה שנתגעגע למיתון
החיים הטובים של עובדי ההיי טק SXC
בעלומיי, שאירעו ממש מזמן, אושר היה משאת נפש מקובלת. למרבה הצער, בשנים האחרונות זה עניין שפופולריותו נמצאת בדעיכה. בחודשים האחרונים מתעורר בי הרושם שזה אפילו מעיד על טעם רע במיוחד, ומי שמכריזה בפרהסיה שהיא מאושרת משולה לאדם המשתין לבריכה ממרומי המקפצה. אז עם כמה שזה לא סניטרי, אני אשכרה עומדת לכתוב שאני מרוצה. המשבר הכלכלי עושה לנו אך טוב.
ברור גם שאני יכולה לחשוב ככה רק מפני שהתאגיד שמעסיק את אשתי עדיין קיים ועדיין מעסיק את אשתי. אבל בחיי שחשנו ככה גם בעיצומו של המשבר, כשלא ידענו את זה.
איכשהו, החיים בהייטק מייצרים תחושת ארעיות וחוסר ביטחון. כך או כך, לאשתי יפת הבלורית תמיד נדמה שחרב הפיטורים מרחפת, גם בעתות שלום, לכאורה. אז עכשיו, כשזה באמת לא תלוי יותר במה ובכמה שהיא תעשה - אפילו פולנייה קלת שינה כמותה מצליחה להירדם בלילה בלי לחשוב יותר מיום.
ההחלטה הראשונה, להקדים תרופה לזפטה ולצרוך פחות, שיפרה פלאים את איכות חיינו; החורניות
ממילא יאה לנו יותר. אבל הגזירה שהביאה אותנו אל מחוזות חדשים של אושר והתעלות רוחנית היא
המעבר הכפוי לארבעה ימי עבודה בשבוע. בעינינו מדובר בדבר הטוב ביותר שקרה לעובדי ההייטק מאז המצאת הליסינג התפעולי. אך בעוד הליסינג נחשב להטבה, כשלמעשה הוא עוד ספרה בקוד הבינרי של תן־קח המרכיב משרה נחשקת, המעבר לארבעה ימי עבודה בשבוע נחשב להרעה בתנאים, כשלמעשה מדובר בעלייה משמעותית ביותר באיכות החיים.
פתאום יש לה זמן לעצמה - חיה שלא קיימת בעולם של עשר שעות עבודה ביום, ובכלל מצרך נדיר בעולם דיגיטלי ובחייהם של הורים. יש יום שלם שבו הילדות הן בתחום השיפוט שלה - זה עושה פלאים למצפון הפולנו־אימהי וגם ליכולת של המשכורת השנייה להתגמש עם שעות העבודה במשרה החלקית שלה. זה מאפשר ימי כיף משפחתיים וסופי שבוע משודרגים בלי עילה או תכנון. זה מאפשר לה להתחבר באופן זמני לכיור ולסל הכביסה, ואפילו, ואולי בעיקר, עושה פלאים לאינטימיות ולזוגיות. אוי, כמה שנתגעגע למיתון.
בת עמי נוימאיר־פוטשניק (לסבית ודתייה (38 נשואה לאורית (לסבית ואתיאיסטית), אמהות לצילי וגילי, בנות שלוש בממוצע
נא להמתין לטעינת התגובות
