איך היא עושה את זה? חוה זינגבוים

היא לא מבזבזת זמן מיותר על רגשות אשם, כביסות וכלים וגם את ארוחת הערב אוכלים אצלה בכלים חד פעמיים. לחוה זינגבויים יש 6 ילדים ועסק קוסמטיקה משגשג. בשביל לטפח את הזוגיות היא ובעלה מקפידים לפחות פעם בשבוע לברוח לבד לכמה שעות לצימר

נורית לויליכט-לחיאני | 10/7/2009 8:29 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
 
חוה זינגבוים. תמיד רצתי חמולה
חוה זינגבוים. תמיד רצתי חמולה צילום: אלי דסה
בת ‭,43‬ אמא לשישה: בת אל ‭,(22)‬ ספיר ‭,(20)‬ הודיה ‭,(12)‬ נריה ‭,(11)‬ אמונה ‭(9)‬ ואביצור ‭.(7)‬ מומחית לאסתטיקת העור, בעלת אקדמיה לקוסמטיקה רפואית וקו מוצרים הנושא את שמה. נשואה זה 25 שנה למוטי, שותף בחברה שלה, ומתגוררת ברעננה. "לא מבזבזת זמן מיותר על רגשי אשם, כביסות וכלים, אין לי זמן לזה".


קריירה: בעיניי הקריירה הראשית היא גידול הילדים. ההצלחה הכלכלית היא הפתעה בעיניי. הקטע המצחיק הוא שאני הייתי צריכה ללמוד לחיות עם ההצלחות שלי; כשפתחנו את העסק, מוטי ואני, לפני ארבע שנים, לא חלמתי שנשנה את עולם הקוסמטיקה המקצועית בישראל, ולא ידעתי עד כמה תובעני יהיה התהליך וכמה יהיה לי קשה להשלים עם העובדה שבמקום אמא במשרה מלאה אני בעצם אשת קריירה מצליחה.

נקיפות מצפון: עד לפני שנתיים לא סלחתי לעצמי על שאני לא רואה מספיק את הילדים, ולא קיבלתי את עצמי בתור אשת קריירה. אמרתי לעצמי: מה, הבאת שישה כדי לא להיות איתם? זה הביא אותי ל-40 ק"ג עודפים, והכול מתוך תסכול על שאני לא יכולה להיות אמא כמו שחלמתי.

החלום שלי היה לעבוד עד שתיים עשרה בצהריים ולהיות אמא בשאר היום. והנה, כל מה שאני רואה על עצמי זה שאני לא מספיק עם הילדים שלי. באותה תקופה הצלחתי מאוד, שיניתי את העולם, הרווחתי המון, אבל כל מה שראיתי מול העיניים היה שאני לא מקבלת את הילדים מבית הספר. זה הטריף אותי, וזה בא לידי ביטוי באוכל.

לכאורה, הכול מסביב היה נפלא: קריירה בטירוף, בעל שחולה על הצורה שלי, ילדים מקסימים בדיוק כמו שרציתי - ארבע בנות ושני בנים - אז למה את פרה? לקח לי שמונה חודשים להבין שרגשות האשמה מסמאים את עיניי.

שלום, העבד הגיע: הייתי מגיעה הביתה, שמה את התיק וצועקת: שלום, העבד הגיע, מי צריך אותי? כשמקימים עסק אין שעות, מתי שהעסק צריך את שם. אז עבדתי בטירוף ואכלתי בטירוף, אבל עדיין לא הבנתי שרגשות האשם, שאני לא מספיק עם הילדים, נמצאים מאחורי הבולימיה הזאת.

ואז הגיע רגע שכבר לא יכולתי לנשום, הגעתי למשקלים מטורפים, החליפה שלי הייתה במידה ‭.52‬ מאחר שלא היה לי זמן לפסיכולוג, הבנתי שאני צריכה לטפל בעצמי לבד. ההתחלה הייתה במודעות עצמית. הייתי מתעוררת בשלוש בלילה ואומרת לעצמי: מה אוכל אותך שאת צריכה לאכול כל כך הרבה בחזרה? שמתי לב שאני תוקעת אוכל רק כשאני מגיעה הביתה.

בבוקר קראתי לבנות שלי ושאלתי אותן מה אמרתי להן אתמול כשהגעתי הביתה. הן אמרו לי ש"ברור, כמו תמיד, אמרת: שלום, העבד הגיע‭."‬ רק אז הבנתי שעליתי על שורש הבעיה. באותו לילה התעוררתי שוב בשלוש והתחלתי לבכות. המשפט הנורא הזה שאני אומרת כל הזמן הדהד שוב ושוב, ואז סופסוף הבנתי: כל הזוהר, הכסף - זה לא מה שאת רוצה באמת. את רוצה להיות עם הילדים בבית. מאחר שאני טיפוס פרקטי אמרתי לעצמי: תפסיקי את הקריירה, ואז תהיי מאושרת. מהר מאוד הבנתי שאם אני אעשה את זה, כנראה נמות מרעב.

ואז נפל לי האסימון; הבנתי שאני מפרנסת אותם, מעשירה אותם, ובעצם אני לא עבד - אני מלכה. קמתי בשש בבוקר, אספתי את הילדים ואמרתי להם: ילדים, אני לא חושבת שאני עבד יותר - מעכשיו אני מלכה, והם אמרו לי: "אמא, בשבילנו תמיד היית מלכה‭."‬

דימוי גוף: חשבתי אז לעצמי, אם את כזאת מלכה ומפרנסת ודואגת, את לא יכולה למות מעודף כולסטרול. למחרת נתקלתי בכתבה בעיתון על הכושים העבריים. קראתי שזו העדה הכי בריאה שיש בארץ, ואמרתי לעצמי שמעכשיו אני כושית עברייה.

למדתי בכוח המוח לראות את המצבים החיוביים, גם אם על פניו זה לא האידיאל שלי. העוצמה נמצאת במקומות הכואבים, לא בהצלחות. בכתבה היה כתוב שבבוקר הם אוכלים פירות, בצהריים סלט עם חלבון ובערב לחם תירס או קינואה. ככה התחלתי לאכול גם אני: בבוקר אכלתי ארבעה שזיפים ומים, בצהריים הייתי מביאה לעבודה סלט עם טונה או עוף ובערב הייתי אוכלת קינואה.

במשך שישה חודשים הייתי כך, ובחצי שנה הורדתי 30 ק"ג. אחת התלמידות שלי באקדמיה אמרה לי שמכושית עברייה הפכתי לכוסית עברייה. אחרי חודש התחלתי להרגיש נהדר; הרופא התעלף מהבדיקות שלי, הכולסטרול התאייד, נרשמתי ל"הולמס פלייס" והתחלתי גם התעמלות מסיבית. אני חיה שנתיים בלי תירוצים. לא מזמן רצתי עם הילדים במרוץ רעננה, זה היה השיא של השליטה שפיתחתי גם במחשבות וגם בהרגלי החיים.

סדר יום: אני קמה ב-5:00‬ הולכת לחדר כושר, חוזרת בסביבות ‭6:45‬ ומכינה סנדוויצ'ים, חטיפים ופירות. יש לי על המקרר רשימות של מי צריך כיבוד למסיבת כיתה, מי צריך עוד סנדוויץ' לחוג - הכול מאורגן. ב-7:00‬ מעירה את הילדים. בשעה זו מוטי כבר סיים להתארגן והוא מוודא שכולם מוכנים, וב-7:30‬ כולנו באוטו.

במשך שעה אנחנו מפזרים את הילדים בבית הספר, וב-8:30‬ מוטי ואני מתיישבים יחד לקפה ליד המשרד. אנחנו שותים קפה כל בוקר כשעה ועושים שמיניות באוויר כדי להגיע לקפה הזה. זה הזמן שלנו לדבר על הילדים, העסק, לפתור חילוקי דעות, לצחוק.

ב-9:30‬ אני עולה למשרד לחצי שעה של דברים שוטפים, וב-10:00‬ אני מלמדת באקדמיה עד ‭.14:00‬ ואז מתחילות ישיבות מקצועיות:

פיתוח מוצרים, שיווק, קמפיינים, קניינים מחו"ל, מקרים קשים שהקוסמטיקאיות שלחו כדי שאני אייעץ להן.

אני משתדלת לצאת ב-17:00‬, מגיעה הביתה ואז מתחילה רוטינת הערב, שמחולקת לפי איזה ילד צריך אותי יותר: למי יש מבחן מחר, חוגים, שמחוגים. זה זמן אמא. לפעמים, אם לילד יש בעיה בבית הספר, אני יוצאת איתו לבית קפה ומבררת מה קרה. בין ‭19:30‬ ל-20:00‬ אנחנו אוכלים ארוחת ערב שלאה, העוזרת והמבשלת שלנו, הכינה. אם לאה חולה, מזמינים פיצה.

אחר כך מתחילים טקסי השינה לפי מה שהילדים רוצים - לפעמים אבא, לפעמים אמא, וב-2:00‬ אני צונחת במיטה. אין זמן לחברים, לבילויים, לסרטים, לקניון - הדברים האלה פשוט לא קורים באמצע השבוע. חברים אני רואה או בשישי בבוקר או בבית הכנסת בשבת.

עבודות בית: אצלנו עבודות הבית נעשות באאוטסורסינג - מקורות חוץ. עד שאני רואה את הילדים, אני אבזבז את הזמן היקר על ניקיון? אני גם לא שוטפת כלים, ואת ארוחת הערב אנחנו אוכלים בכלים חד-פעמיים.

מוטי אחראי על הקניות של האוכל וכל מה שהבית צריך. אני עוזרת עם שיעורי הבית וההתכוננות למבחנים, אבל לא במתמטיקה - בזה אני לא מבינה. חוץ מזה, אצלנו יש לילדים שיעורים פרטיים במתמטיקה ובאנגלית מכיתה א‭.'‬ אני לא מחכה שיצוצו בעיות, כי איפה יש זמן להתמודד עם בעיות? יש אצלנו על המקרר לוח מבחנים ועבודות, ואני בודקת שהילד מתחיל ללמוד בזמן. אני גם בקשר טלפוני עם המורות כל הזמן.

אף פעם לא הייתי בוועד כיתה, אבל אני מדברת כל הזמן עם המורים ואני עם אצבע על הדופק. אנשים עסוקים לא יכולים לטפל בקטסטרופות, אז אני בודקת שקטסטרופה לא תתרחש. העוזרת לוקחת את הילדים מבית הספר, היא אחראית גם לארוחה חמה להם ולכל מיליוני החברים שלהם שתמיד מגיעים אלינו.

יש לי חנות קבועה לספרי לימוד שאני מפקססת לה רשימה מהמשרד והם שולחים אליי הביתה, וגם חנות קבועה לטישירטים לבית הספר, שאני מרימה אליה טלפון מדי פעם ומביאה סטוקים של חולצות. אי אפשר להיות מושלם; רוצה להיות מארחת מושלמת? תעשי שני ילדים, לא שישה.

החמצה: הסיבה שילדתי שישה ילדים הייתה כדי שלא אגיע לנקודה שבה אגיד לעצמי "למה לא עשית‭."‬ מאז שהייתי קטנה קינאתי במשפחות גדולות בסביבה שלי. גרתי בבת ים, היינו המשפחה האשכנזית היחידה עם שלושה ילדים, וקינאתי במשפחות שהיו להן שבעה ושמונה ילדים. כל חיי רציתי להיות מרוקאית, עם חמולה, ואת זה הגשמתי.

זוגיות: למוטי ולי יש זוגיות חזקה ואינטנסיבית. אני מאוהבת בגבר המקסים הזה מגיל ‭,16‬ והוא קיבל אותי גם עם ה-110 ק"ג שלי ולא פצה פה. גם כשהייתי מחסלת מולו חבילות רוגלעך, הוא לא היה אומר מילה.

כבר שנים רבות שאנחנו גונבים לנו שעות באמצע העבודה ויוצאים לצימר לשעתיים. זה קבוע, פעם או פעמיים בשבוע, כי הרי בבית אי אפשר, יש שם תמיד מיליון ילדים. זה משהו שהבנו מזמן - שאם לא נתכנן מראש, שום דבר לא יקרה ושנינו נתייבש. הצימרים והמלונות הפכו כבר לשגרה. יש לנו כמה מקומות קבועים וגם הרבה לא קבועים. אני מסתכלת על השומר בצימר, שבטח חושב שאני המאהבת ואומר לעצמו: הדתיים האלה, הם הכי גרועים, איך הוא לא מתבייש לבוא לכאן עם כיפה ועם המאהבת שלו. זה מצחיק אותנו.

סקס: אני בטוחה שאחרי השינוי שעברתי קצת הוקל למוטי, אבל הסקס בינינו היה נהדר גם כששקלתי יותר. אנשים לא מודעים לזה, אבל גם שמנים יכולים להגיע לאורגזמות.

כסף: זה לא היה בתכנון שלי לעשות כסף, וברוך השם אני עושה די הרבה. מבחינתי, הגבר צריך לפרנס את המשפחה ולא האישה. רצה הגורל ואנחנו מנהלים בית שוויוני לכל דבר; מוטי למד לספק לילדים תמיכה רגשית, ואני למדתי לעשות כסף.

החיים מלאי הפתעות. החוכמה היא לשנות את מה שניתן ולהסתכל חיובי על הבלתי ניתן לשינוי. נשים אומרות שהן שוות לגברים, מה פתאום? אנחנו הרבה יותר שוות מהם. פרנסה כל אחד יכול להביא, אבל אנחנו יכולות להעניק הרבה יותר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

איך היא עושה את זה

נשים וגברים שפיצחו את הנוסחה

לכל הכתבות של איך היא עושה את זה

עוד ב''איך היא עושה את זה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים