שמורת טבע אחת גדולה: ביקור במונטה ורדה
אם אי פעם רציתם להגיע לגן עדן עלי אדמות – קוסטה ריקה היא המקום עבורכם. ד"ר אבי ארבל ביקר במדינה שמודעת לאוצרות הטבע שלה יותר מכל מדינה אחרת באמריקה הלטינית
עד כה זיהו הבוטנאים בקוסטה ריקה כעשרת אלפים מיני צמחים עילאיים – יותר מאשר פי ארבעה מכל מיני צמחי הבר של ישראל. מספר זה אינו כולל, כמובן, את צמחי התרבות שמגדל במדינה היפהפייה הזו האדם וגם הם רבים ומגוונים, וביניהם מיטב הפירות האקזוטיים.
בנופיה של קוסטה ריקה חיים ומזדמנים 830 מיני עופות, 205 מיני יונקים שחצי מהם מיני עטלפים ו-250 מיני זוחלים. זאת, מבלי להתייחס לרבבות מיני החרקים, שרבים מהם אינם מוכרים כלל למדע.
כאשר משווים מספרים אלה לעולם החי והצומח של ארצות טרופיות אחרות הם אינם מרשימים במיוחד, אולם העובדה שכולם מצטופפים במדינה אחת קטנה גורמת למבקר בקוסטה ריקה לחוש שהוא מטייל בשמורת טבע אחת גדולה.
האקלים המגוון והתבליט הלא שגרתי של קוסטה ריקה הביאו להתפתחות של איזורי מחייה רבים, ובהם שפע מלהיב של צמחים ובעלי חיים. החוקרים מגדירים בקוסטה ריקה חמש תצורות של צומח: יער עננים, יער גשם פסיפי, יער גשם קריבי, יער יבש ופארמו (תצורת צומח שאינה יער).
תושבי קוסטה ריקה מבינים את ערכו של הטבע ומקפידים לשמור עליו. סיסמתם של תושבי ארץ נפלאה זו היא פורה וידה (Pura Vida) כלומר "חיים טהורים". במסגרת גישה זו, מקפידים התושבים לשמור על יערותיהם, על חופיהם ועל שאר אתרי הטבע המרשימים
במקומות רבים נמנעים מסלילת כבישי אספלט, ובמקום זאת נסללו דרכי עפר המכונות קמינו בלנקו ("דרך לבנה"). זאת מתוך עקרון הגורס שרק מי שמוכן להתאמץ ולנסוע בדרכים הללו ראוי להגיע לאתרי הטבע הנחשקים, וגם כדי למנוע הצפה של שמורות הטבע ברבבות תיירים מפונקים.
בקוסטה ריקה יש חופים יפהפיים, הרי געש, אגמים ושאר נופים מרשימים המתאימים לתייר המצוי. מי שרוצה לבקר בשמורות הטבע ולחוות את חוויית ה"דבר האמיתי" – שיתאמץ וייסע בדרכים הלבנות, שבסופן שוכנות פניני הטבע המיוחדות.
בשנת 1951 נקלעה קבוצת קווייקרים פציפיסטים ממדינת אלבמה לעימות עם ממשלת ארצות הברית בעקבות סירוב חבריה להתגייס לצבא, ורבים מהם נשלחו לכלא. שליחים של הקהילה נשלחו למקומות שונים וביניהם לקוסטה ריקה.
כאן, ליד העיירה סנטה אלנה, (Santa Elena) מצאו הקווייקרים איזור מתאים להתיישב בו ולחיות בהתאם לאמונתם, ורבים מהם עקרו למקום והקימו בו מושבה. הקווייקרים הביאו לכאן את החקלאות שלהם ועד מהרה הקימו, בסיועה של ממשלת קוסטה ריקה, את שמורת
הטבע מונטה ורדה, "ההר הירוק", הנחשבת שמורת הטבע הראשונה במעלה ביער העננים של קוסטה ריקה.
יער עננים (המוכר גם בשם "יער ערפל") הוא יער טרופי המצוי באיזורים הרריים גבוהים. הרום הממוצע של יער מונטה ורדה הוא 1,500 מטרים. באיזור הטרופי הזה הקרוב לים מתעבים עננים ומורידים גשם על היער משך רוב ימי השנה. גם בעונה היבשה, בין החודשים דצמבר-אפריל, שוכן היער חלק מהזמן בצל עננים וערפל.
היער הטרופי, ובכללו יער העננים של מונטה ורדה, הוא ג‘ונגל צפוף של עצים המתחרים על האור וצומחים לגובה רב כדי שצמרותיהם יזכו למנת שמש נדיבה שתאפשר להם לבצע את תהליכי הפוטוסינתזה המקיימים אותם. במסגרת התחרות על האור יש לעצים גזעים גבוהים וישרים והם צומחים בצפיפות רבה.
ביער העננים של מונטה ורדה יש מינים רבים של עצים – פי כמה מאשר ביער הים תיכוני של ישראל או ביער הממוזג של אירופה ואמריקה הצפונית. על גזעי העצים משתרגים מטפסים שגבעוליהם העבים מעוצים. שם, במרום חופת היער, הם מפתחים צמרות עתירות עלים. מטפסים אלה, המוכרים בשם "ליאנות", מצויים גם ביערות גשם טרופיים אחרים ומוכרים בעיקר מסרטי טרזן, שבהם גומא הגיבור בעזרתם מרחקים בין ענפי הג‘ונגל.
כמה ממיני העצים החיים ביער העננים של מונטה ורדה פיתחו אסטרטגיית קיום מרתקת. פירותיהם מרובי הזרעים נאכלים על ידי העופות ולאחר מכן מופרשים בלשלשתם. הזרעים נובטים על העצים ושולחים כלפי מטה שורשים, הנלפתים על גזעי העצים ומגיעים לקרקע היער, שם הם משתרשים.
השורשים הללו הולכים ומתעבים עד שהם חונקים את העץ הפונדקאי שעליו נבטו והתפתחו. במקביל מפתחים העצים הללו, שהידוע ביניהם מכונה פיקוס חונק (Strangling Fig Tree) צמרות רחבות, ובסופו של דבר יורש העץ את הפונדקאי שלו והופך עץ מרכזי ביער.
על הגזעים הלחים וגם על הקרקע העשירה ברקבובית מתפתחים וגדלים עשרות מינים של פטריות בשפעת צורות וצבעים. רבות מהן מפתות את המטייל ביער לקטוף אותן ולבשל מהן נזיד טעים אך יש לזכור כי רבים ממיני הפטריות רעילים. מלבד זאת, זוהי הרי שמורת טבע ואסור לקטוף ולכן, כדרכם של חובבי טבע אמיתיים, צריך להסתפק בצילום הפרחים, הפטריות ושאר נפלאות יער העננים וכך לאסוף מזכרות ולתעד מבלי לפגוע בטבע.
עולם החי של שמורת מונטה ורדה עשיר ומגוון ביותר. רוב המטיילים מחפשים את עופות היער, שרבים מהם אינם חוששים מפני האדם ו"מדגמנים" עבור הצלמים על ענפי העצים. העוף הפופולרי ביותר הוא הקצאל ממשפחת הטרוגוניים, שהוא העוף הלאומי של גואטמלה השכנה. עוף מפואר זה, שגודלו כגודל יונה, מצטיין בדו-צורתיות מינית. הנקבה ירוקה ולא מרשימה, אך לזכר חזה אדום ונוצות זנב מפוארות באורך 60 סנטימטרים.
בגואטמלה נוהגים לספר על הגיבור הלאומי, נסיך המאיה טקון אומן, שלחם במושל-הכובש הספרדי של גואטמלה, פדרו דה- אלוורדו. במהלך הקרב נעץ הקונקיסטדור הספרדי את חרבו בלבו של הנסיך האינדיאני. הקצאל שריחף ממעל ירד אל הנסיך הגוסס ונוצות חזהו רוו מדמו. מאז, כך גורסת האגדה, יש לקצאל הזכר חזה אדום.
מלכי היער הם הקופים, למרות שאפשר לפגוש גם בעצלנים התלויים במהופך על העצים ואוכלים עלים, ובדובי נמלים המטפסים על הענפים ומחפשים קיני נמלים וטרמיטים. היונק הנפוץ ביותר, שכל המטייל ביער זוכה לפגוש בו, הוא החטמן (קואטימונדי), טורף בגודל בינוני הנמנה עם משפחת הרקוניים.
אורך גופו של החטמן כ-60 סנטימטרים וזנבו מגיע לאורך 50 סנטימטרים. מזונו מגוון מהחי והצומח והוא מסתובב על קרקע היער וגם מטפס על ענפים כדי לצוד לטאות, לחמוס קיני ציפורים ולאכול חרקים ופירות בשלים.
השאגן השחור הוא מלך היער. אורך גופו כ-60 סנטימטרים ואורך זנבו כאורך הגוף. צבעו שחור וגם לו גפיים ארוכות וזנב המשמש לו כיד, והוא חי בלהקות וניזון מתפריט צמחוני. השאגן השחור וקרוביו הנמנים עם הסוג שאגן הם הקולניים בין היונקים ואולי בעולם החי כולו. בשעות הבוקר והערב הם משמיעים שאגות חזקות על מנת לציין ולסמן את גבולות נחלותיהם.
כאשר להקת שאגנים פוגשת להקה אחרת מתחילה "מלחמת מקהלות" רעשנית, וחוקרים מציינים שהאדם מסוגל לשמוע את השאגות ממרחק של שמונה קילומטרים ויותר. מי שזכה לשמוע את שאגות השחרית של השאגנים לא ישכח את המקהלה האדירה הזו, המחרידה את כל היער ומעירה את החיים בו. עד מהרה עונה לה מקהלת שאגנים אחרת, ועוד אחת, ועוד אחת, עד שכל היער מתעורר לעוד יום נפלא ביער העננים של מונטה ורדה.
הכותב הוא מדריך טיולים בחברת עולם אחר
נא להמתין לטעינת התגובות
