בארי לונג עושה בי"ס לאהבה
את האהבה חייבים להפוך ליותר מסתם מילים, וכדי להמחיש אותה לילדים יש לעודד אותם לחוש אותה בגופם, כי רק חוויה פנימית בגוף היא ידע של ממש. אז מה ההבדל בין חיבוק סתמי לחיבוק אמיתי?
עלינו ללמד את ילדינו מהי אהבה. אחרת הם יספגו את תפיסת האהבה של העולם, את אותה בערות ובלבול שאנו עצמנו ספגנו מהעולם.
- "סבתא שולחת לך את אהבתה."
- "ליום הולדתך, בהרבה אהבה מדוד יעקב."
כרטיסי הברכה, מטבעות הלשון השחוקות והיומיומיות - מרוקנים את האהבה ממשמעות והופכים אותה לנבובה, כמו אהבה של בובה או של דובי.
אדם שבשיחה פרטית מודה שאינו יודע מהי אהבה, פונה לילדו ואומר "אני אוהב אותך". כזו היא הבערות בעולמנו, מקום שבו גברים ונשים מדברים ללא הרף, אבל אינם מיישמים וחיים את מה שהם אומרים. כך הופכת האהבה למושג מעורפל ובלתי ברור.
אנו חייבים להפוך את האהבה לממשית - ליותר מסתם מילים. כדי להמחיש לילדים מהי אהבה עלינו לעודד אותם לחוש את האהבה בגופם הם; כי רק חוויה פנימית בגוף היא ידע של ממש. אני מציע שכבר בגיל מוקדם תשב עם הילד ותחבק אותו. לא סתם חיבוק, אלא חיבוק של ממש. חיבוק חם של אהבה.
"אבא ואימא אוהבים אותך. האם אתה מרגיש את חום אהבתנו? את החיבוק האמיץ?"
תחילה חבק את הילד באמת, ואז חבק אותו חיבוק סתמי. "אתה מרגיש את ההבדל? אין בו ממשות ואין בו כוונה, נכון? אבל כאשר אני מחבק אותך באהבה, אתה מיד מסוגל לחוש זאת בחיבוק."
"עכשיו אתרחק ממך, אתה מרגיש מה קורה?"
"בוא נתחבק שוב. אתה מרגיש את החמימות?"
כך אתה מתחיל להמחיש לילד מהו חיבוק חם ואוהב. יש לו שני היבטים: האחד, החום הפיזי שמפיק הגוף, שהוא יותר על פני השטח. והאחר עמוק יותר, הוא חום נפשי. את חום הגוף מעניקים לי החיים. את החום הנפשי מעניקה לי התודעה. כאשר אני מעורר במודע את האהבה בתוכי אני מזרים חמימות לנפשי. וחום האהבה הנפשי הוא תמיד עמוק ומספק יותר.
כמבוגר ביכולתך לזהות את התחושה בחיי האהבה שלך.
עלינו להמחיש בפני הילדים מהי אהבה ולהראות להם היכן היא נמצאת. ברגע המתאים, שבו יחדיו, אימא אבא והילד; בחרו בזמן בו הילד נינוח ומסוגל להקשיב.
"בוא נשב ונשחק. זהו משחק 'חפש את המטמון'. נגלה ביחד היכן נמצאת האהבה. אתה אוהב את אימא?"
"כן," עונה הילד.
"איפה אתה מרגיש את אהבתך לאימא?"
סביר להניח שהילד יצביע על אזור הבטן.
"שם אתה חש שאתה אוהב את אימא?"
"כן."
"ואת אבא? באותו מקום?"
"כן, כן."
המטרה היא להמיר את המושג שיש לנו על אהבה בתחושה גופנית. כך יתבגר הילד עם תחושה ממשית של אהבה: "אה כן! אני חש אהבה. זה המקום שבו נמצאת אהבתי."
יש הרבה אפשרויות ללמד זאת: "אתה רואה את הציפור הקטנה שם? נכון שזה נעים לשמוע אותה שרה? אתה אוהב לשמוע אותה? האם אתה יכול להרגיש את האהבה הזאת בתוכך?" אם כבר בגיל הרך תמחיש לילד את התחושה הממשית של האהבה, אז מאוחר יותר כאשר תתחיל האנרגיה המינית לגאות בגופו, הוא לא יטעה ויזהה בוודאות את תחושת האהבה.
אב: נניח שהילד לא יתפוס את זה מייד? יתכן שהוא לא יצביע על בטנו, אלא על ראשו...
אז הייתי עונה לו: "אתה באמת חש את זה שם? אני לא חושב. בראש כמעט אין תחושות (פרט לכאב ראש). אני מרגיש את זה כאן, בחלק העליון של בטני. שם ניתן לחוש חמימות."
המשך לכוון את תשומת לבו של הילד לתחושה. "האם אתה מרגיש משהו בבטן? בעת ארוחת הבוקר אתה מרגיש איך הלחמנייה ממלאת את הבטן בחמימות? חמימות היא סוג של אהבה, והגוף צומח מאהבה. לכן גם המזון הוא סוג של אהבה עבור הגוף. יש לנו משהו הנקרא עיכול שזהו תהליך המתרחש למטה בבטן. העיכול הופך את המזון לאנרגיה שמאפשרת לנו לחיות בעולם. זה כמו להוסיף דלק לסוג של מדורה הנמצאת בבטן. באהבה זהו אותו תהליך, אותה חמימות.
"אתה רואה את העלים היפים שם על העץ? התבונן בהם. אתה רואה איך אור השקיעה מבליט את צבעי הסתיו שלהם במלוא הדרם? נכון זה יפה? זוהי גם תחושה של אהבה. אתה חש זאת? נכון? ואתה ממשיך לחוש את היופי שראית, הלא כן?"
"אתה רואה, אינך צריך לחשוב על אהבה. אי אפשר לחשוב עליה. אפשר רק לחוש אותה. וזו תחושה טובה, נכון?"
ככל שתמשיך לדבר כך אל הילדים הקטנים, תמחיש להם יותר ויותר את תחושת האהבה - לא את רעיון האהבה שהאנשים נוהגים לאכסן דרך קבע בראשם. ככל שיחוו יותר את התחושה הפיזית של האהבה בגופם, כך יהיו מוכנים יותר בהמשך לאהבה מינית. אמנם כאשר יתבגרו, הם יסחפו יותר ויותר לעולמנו המנטאלי ובהדרגה יאבדו מגע עם התחושה - עד שהדחף המיני בגיל ההתבגרות יחזיר אותם לגופם. החיבור לגוף בשנותיהם המוקדמות, ככל שניתן, יעזור להם מאוחר יותר לעבור בקלות יחסית את הכאב הבלתי נמנע משברון לב ומאכזבות המיניות.
מתוך הספר 'אהבה, צדק ואמת בגידול ילדים' שייצא לאור בשנה הקרובה בהוצאת מדף. תרגום: ניצן מיכאלי. לאתר ספרי בארי לונג בעברית
נא להמתין לטעינת התגובות
