מדהימה איך שאני: סטלה עמר מדברת

היא היתה המוזה של גוטייה ושל פאשניסטות ונשים מלאות מסביב לעולם. עכשיו מוציאה הדיווה סטלה עמר ספר עם מסר חד משמעי: שימו פס ותהנו מהחיים

איתי יעקב | 13/11/2010 9:52 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לא פשוט להיות סקסית כשאת שוקלת יותר ממאה ק"ג. הרבה יותר קשה לעשות את זה כשבחנות הבגדים הקרובה למקום מגורייך טווח המידות מסתיים במקרה הטוב ב-44. קשה עוד יותר לחיות בעידן הנוכחי, כשהמודלים לחיקוי של כל אישה בריאה בנפשה הוא הרזון המצמרר של כוכבניות הוליווד צעירות כמו מישה ברטון או קיירה נייטלי, שאוכלות כדורים משלשלים לארוחת בוקר, ועל הדרך זוכות בשער נוסף של צהובון אמריקאי.

מצד שני, זה הרבה יותר פשוט אם את במקרה סולנית להקת'גוסיפ', וז' אן פול גוטייה מדהיר אותך על מסלול התצוגות. אבל אם תשאלו את סטלה עמר (אליס בתפוצות), שדגמנה עבור גוטייה לפני 15 שנה ושמשה לו כמוזה, גם לתהילת עולם יש תאריך תפוגה. הגילוי הלא כל כך נעים הזה התרחש בחגיגות ה-30 לגוטייה באולם "אולימפיה" בפריז לפני כשלוש שנים. עמר, פחות 25 ק"ג, נאלצה להתעמת עם הדימוי שלה מפעם. "בכניסה עמד אחד מצלמי הפפראצי שזכרתי מהעבר", היא משחזרת, "ושאל אותי בהפתעה:'זאת את?'. כל כך שמחתי שהוא זיהה אותי אפילו שהורדתי במשקל, אבל פתאום הבנזונה אומר לי: 'כמה חבל'".
 
סטלה עמר
סטלה עמר צילום: יניב אדרי, סטיילינג: מזל חסון, חולצה: אפרת קליג, צמידים וטבעת: סוניה ביטון, טבעת: ה. שטרן, צעיף בובות: מיכל אדרי
 
גם המפגש המחודש עם גוטייה לא הועיל להתרוממות הרוח. "הוא אמר לי בטון די מאוכזב 'אני רואה שרזית'", אומרת עמר, שלמרבה השמחה לא משתייכת לסוג הבחורות שמושפעות מדעתם של אחרים, גם אם קוראים להם ז'אן פול גוטייה. לפני כשבועיים הגיחה לביקור משפחתי קצר אצל הוריה בחיפה, שעיקרו הוקדש למפגש עם מספר גורמים בתעשיית הטלוויזיה וחיפוש אחר מו"ל מקומי עבור ספרה הטרי Size Sexy (הוצאת Adamsmedia), שיצא לאחרונה בארצות הברית ונמצא בימים אלו במשא ומתן לתרגומו לעברית.

Size Sexy הוא ספר על העצמה נשית. גופנית. חזותית ופנימית. לצד הביוגרפיה של עמר, מילדותה בחיפה ועד לחייה הנוכחים בניו יורק, משלב הספר טיפים לחיים נכונים וציטוטים של איקונות אופנה, והכול בשפה קולחת ומלאת הומור. מי שמכיר את עמר באופן אישי, יזהה בין עמודי הספר רבות מאישיותה הצבעונית: טון הדיבור הדומיננטי והפסקני נמצא גם כאן, כמוהו גם ההומור הסרקסטי, ותובנה אחת עמוקה ומשחררת: חיים רק פעם אחת. ועד שהמוות יפריד בינינו: שימו פס על מה שאנשים אחרים חושבים עליכם.
לינדה, קלאודיה ואני

את סטלה עמר פגשתי לראשונה בגיל 12. היא הייתה המוזה של גוטייה, ואני קורא הדוק של מדורי האופנה. כבר אז ידעתי שדרכינו יצטלבו. אני הייתי הגרופי, היא הדיווה. את גוטייה הכירה בשנת 1992, בתצוגה של ויויאן ווסטווד בפריז. עמר הגיעה עם בן דודה, צלם האופנה אליקס מלכה, שאחראי על צילום השער הפרובוקטיבי של שרון סטון ל"פארי מאץ'" בשנה שעברה, והשניים התיישבו בשורה הראשונה. ממול ישב גוטייה, שהגיע עם יד ימינו דאז, מרים שאפר, שמאוחר יותר הייתה אחראית לזיווג בין השניים מאחורי הקלעים. הרומן המקצועי בין עמר וגוטייה פרח מספר שנים, בהן שימשה כמוזה וגם כ"פנים" של הבושם, הופיעה יחד עם מיקי ממון בקמפיין קולקציית החסידים שלו לסתיו-חורף 1993-4, ואף זכתה לחתום את אחת מתצוגותיו כשהיא לובשת גלימה גדולה שנתפרה במיוחד עבורה, עם שמה הפרטי מתנוסס עליה.

עם ההצלחה הגיעו גם התצוגות והקמפיינים לטיירי מוגלר, הופעה בווידיאו קליפ של ג' ורג' מייקל, וצילומים ל"סקס ", ספרה הפרובוקטיבי של מדונה. החיבור עם גוטייה ומוגלר

הוא הפרק הפותח את הספר וממקם אותה כאושיית אופנה מרכזית בזרם דוגמניות-העל של שנות ה-90. " הן היו העשר המובילות ואני האחת עשרה", היא נזכרת וצוחקת. "כל התקופה אז הייתה שונה מאוד ממה שקורה היום בתעשיית הדוגמנות. אני זוכרת שבסוף כל תצוגה היו ממתינות לי מאחורי הקלעים נשים צעירות רבות, חלקן מלאות, שכל הזמן אמרו לי כמה שאני מהממת וכמה שהן גאות בי. שם גם נולד לראשונה הרעיון להוציא את הספר".

על המפגש עם לינדה, קלאודיה, נעמי וכל החבורה יודעת עמר לספר רבות. הן היו הפרונט, היא על תקן הפינאלה. הדרמה. הדיווה הגדולה שיוצאת בסיומה של כל תצוגה מבית גוטייה או מוגלר וחורכת את המסלול בהנאה. היו שם גם קולות גיחוך, לא נכחיש, אבל את הביטחון העצמי שלה אפשר היה להריח עד טוקיו ובחזרה. עמר היא מסוג הנשים שלא רואות ממטר, אבל כולם רואים אותן. "הייתי הולכת ומעיפה את התחת שלי באוויר כמו טווס. לא הבנתי איך כל הבנות שלצדי, שנחשבו לפצצות של העולם, מתערערות תוך שנייה בעוד אני היא זו עגולת הממדים".

הספר יוצא כמעט 15 שנה אחרי שעמדת בפרונט. את לא מרגישה שאולי איבדת את המומנטום?

"אני מרגישה שכיום תעשיית האופנה פתוחה יותר לשיח על משקל גוף. יותר ערים כיום לדימויי גוף של נשים, ולכך שהמדיה גורמת לנשים צעירות להפוך לאנורקטיות. דוגמניות מרעיבות את עצמן למוות. אני גם חושבת שהיום יהיה לי יותר קל, כי כל הדוגמניות של הניינטיז חוזרות וזוכות לקמפיינים. צריך לזכור שאז הבנות האלה לא היו רזות מדי. אף אחת מהן לא הייתי מידה אפס. לכולן היה בשר על הגוף".

צילום: יניב אדרי
''התעשייה פתוחה יותר לדיון על מידות גוף''. שמלה: ירון ברכה בצלאל, נעליים: ג'ימי צ'ו, עגילים: קרן וולף צילום: יניב אדרי
יכולה להיות ביץ' מהגיהנום

עמר, אישה בלי גיל ובלי משקל, נולדה בקזבלנקה, מרוקו, ועלתה בגיל שבעה חודשים עם הוריה לחיפה. אביה היה יורד ים ואימה עקרת בית. משפחה מרוקאית חמה, שעטפה בחום, אהבה וגם לא מעט אוכל את הילדים. כשהיא כותבת שהדימוי העצמי מתחיל בעיצוב האישיות כילד, מפתיע לשמוע אותה מספרת שהיתה ילדה עם מבנה גוף ממוצע, שלא סבלה מעודף משקל. "לא הייתי ילדה שמנה", היא פוסקת. "הייתי מלאה. אבל גם הייתי ספורטיבית: שוחה, רצה, רוקדת ריקודי בטן. פחות זיינו לי את השכל על הגוף שלי. נתנו לי להרגיש שאני מדהימה איך שאני".

כבר 16 שנה שהיא חיה בניו יורק עם מעצב השיער דב בירנצווייג, ישראלי לשעבר ובעל סלון שיער באפר איסט סייד. השניים לא הקימו משפחה, נושא רגיש וטעון אצלה עליו היא מסרבת להרחיב את הדיבור. את הימים היא מעבירה עם הכלבה לולה בטיולים יומיים בסנטרל פארק, ועסוקה בקידום מכירות של הספר, שמתמקד בהופעות רבות בתקשורת האמריקאית, כולל במגזין של אופרה ווינפרי. הקהל הישראלי ימשיך לעכל אותה בהדרגה איטית. לפני כשנתיים כיכבה כשופטת בתוכנית הריאליטי "הדוגמניות", שם חשבו שתשב על תקן הביץ' ובסוף קיבלנו מלאך טהור. "אמרתי את מה שיש לי להגיד", היא אומרת. "לא באתי לדבר באופן ברוטאלי כמו אנשים אחרים בפאנל, למרות שאני יכולה להיות ביץ' מהגיהנום כשאני רוצה. מה הרעיון לקחת ילדה קטנה שמגיעה לתוכנית ריאליטי ולערער אותה? צריך המון כוחות נפשיים לעשות את זה". 

צילום: יניב אדרי
''צריך המון כוחות נפשיים''. עליונית: אוסף פרטי, מטפחת: הרמס, משקפי שמש: דולצ'ה וגבאנה, סיכת דש: ה. שטרן צילום: יניב אדרי
פילאטיס כן, חסה לא

זו שעת צהריים מאוחרת בסטודיו לצילום של יניב אדרי בפלורנטין ועמר נכנסת כרוח סערה באיחור מטריד . על הקולבים תלויות השמלות שתפרו לה במיוחד המעצבים הצעירים רן צוריאל וירון ברכה בצלאל. הסטייליסטית מזל חסון מנסה לשכנע אותה להצטלם בשמלה מנומרת חשופת ידיים, אבל עמר מסתייגת. לבסוף היא משתכנעת, אחרי שאדרי מבטיח לשמור על מראה ענוג ולתקן בפוטושופ מה שצריך. "אין לי בעיה עם פוטושופ כל עוד הוא נעשה לתיקונים קלים", היא אומרת אחרי הצילומים. "אבל אני מתנגדת להצרות היקפים או להורדת מידות באמצעות פוטושופ. הרי מראש מי שמצטלמות לקמפיינים ולמגזינים הן במידה אפס. מצד שני, אני מאמינה שלכל אישה יש אזורים שהיא אוהבת יותר, ואזורים שהיא אוהבת פחות. את הידיים שלי אני פחות אוהבת".

בימים אלו היא שוקדת על ליין אופנה חדש שצפוי לצאת לאור בחודשים הקרובים, שיכלול בגדי ערב לנשים במידותיה. "אני מציעה להן מתוך הניסיון שלי בגדים שיתאימו להן", היא אומרת. "בארצות הברית תוכל למצוא בגדים במידה 12, שזו המידה הממוצעת שם. זה מספיק גדול עבור לא מעט נשים. לעומת זאת, בישראל הקונוטציה של אישה מלאה זה דודה. וככה נראים גם הבגדים שמעצבים לנשים מלאות".

צילום: יניב אדרי
לעצב לכל המידות. שמלה: רן צוריאל, תכשיטים: ה. שטרן צילום: יניב אדרי
אני מרגישה פביולס


הבעיה עם מותגים למידות גדולות היא העובדה שהם לוקחים כפרזנטוריות נשים במידה 40. נעה תשבי, עם כל הכבוד, היא בחורה במשקל סביר ולא יותר ממידה 42.

"אני באמת מאמינה שהגיע הזמן ש' עונות' או ml ייקחו לקמפיינים נשים מלאות ולא מישהי במידה 40. אני בכלל חושבת שאישה מלאה יכולה לעשות קמפיינים לא רק למידות גדולות. אני יכולה לעשות קמפיין לאיפור, לתכשיטים, לאוכל. כולל אוכל בריאות".

אפרופו בריאות, יש מי שיגידו שאת מעודדת מידות גוף לא בריאות, ובהתאם-חיים לא בריאים.

"לעשן סיגריות גורם להתקפי לב. לנשום את האוויר המזוהם לא מוסיף. אין סוף לחיים הלא בריאים. לצערי, אנחנו חיים בעולם שמתדרדר מבחינה אקולוגית. אז בוא ננסה לחיות וליהנות. אני לא אומרת שאדם צריך להגיע למאות ק"ג ולחיות לא בריא, כך שהוא לא יכול להתכופף. זה לא המקרה שלי. אני הולכת, עושה פילאטיס. אני עושה בדיקות כל שנה. נשים מרגישות שהן כל הזמן צריכות להיות מהממות ותמיד מקבלות הרגשה שהן לא במידה הנכונה. חייבים להפסיק עם זה".

קל לך להגיד. כבר פרצת את המחסום וקיבלת חיבוק מהתעשייה האכזרית ביותר: תעשיית האופנה.

"שברתי את הכלים מכל מקום. אני מרגישה פביולס, מהממת. בגלל שיש לי את הידע ואת הניסיון ובגלל החוויות שעברתי בחיים-רציתי לשתף את כולם. אני אדם גדול ממדים שהשיג מה שהשיג. אני לא נותנת לגיטימציה להשמין בלי מטרה. בגיל צעיר הבנתי גם שיש לי נטייה להשמנה. ידעתי שאם אני ארצה להיות רזה, כל החיים אצטרך להילחם במשקל ולאכול חסות. לצערי ולשמחתי, אני אוהבת לאכול מטעמים ולשתות יין טוב. בקיצור, ליהנות מהחיים, אז החלטתי לא להילחם בזה".

ודיאטות עשית?

"עשיתי. עשיתי גם דיאטה בצמוד לדיאטנית ורזיתי 25 ק"ג. אבל אם לא חיים את הסגנון חיים הזה, אז משמינים, ואפילו משמינים כפול. אני משתדלת לאכול בריא ולהימנע מג'אנק פוד. אם אני ארצה לרזות אני יכולה לסתום את הפה ולאכול חסה, חסה, חסה. אבל איפה הנאות החיים?".

חלמת פעם להיות מידה אפס?

"כדי שאני אהיה מידה אפס, אני אצטרך כל החיים שלי רק לסבול. לשמור ולשמור, ולסבול. אז בחרתי לא לסבול. השלמתי עם זה. גברים חיזרו ואהבו, הרגשתי סקסית וחושנית. זה עבד כל כך טוב, שהנה, עשיתי את כל הדרך למסלול של ז'אן פול גוטייה".

צילום: יניב אדרי; סטיילינג: מזל חסון; איפור: נטאשה דנונה; שיער: אבי מלכה; ע' סטיילינג: אלינור וולטר; ע' איפור: סיון צרפתי לנטאשה דנונה מייקאפ סטודיו

חנויות ורשתות: רן צוריאל, שדרות וושינגטון 29; אפרת קליג, דיזנגוף 255; ירון ברכה בצלאל, פרישמן 76; קרן וולף, שבזי 1 - תל אביב. אסי משקפיים, שדרות העם הצרפתי 21, רמת גן; רשת ה.שטרן; דולצ'ה וגבאנה להשיג בחנויות האופטיקה המובחרות

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_leisure/fashion/ordering_new_1/ -->