סינדרום סכנין: נקודת התורפה של בית"ר

לא היה צריך לנבור בדפי ההיסטוריה השבוע, כי הזיכרון די טרי, אבל בחינת תוצאות השנים
האחרונות מלמדת עד כמה גדולה הבעיה של בית"ר ירושלים כשהיא פוגשת את בני סכנין.

לא משנה שלבית"ר יש תקציב גבוה יותר, גם לא חשובה איכות השחקנים. כששחקני בית"ר מגיעים להתמודד מול נציגת המגזר בליגת העל, הם פשוט לא מתפקדים.

בשלוש העונות האחרונות התקיימו שישה מפגשי ליגה בין הקבוצות. המאזן של בית"ר במשחקים האלה רע מאוד: סכנין ניצחה שלוש פעמים, שני משחקים הסתיימו בתיקו ובית"ר ניצחה פעם אחת בלבד, ב-11 בינואר 2010.

יתרה מכך; בכל ששת המפגשים שחקני בית"ר לא כבשו אפילו שער אחד מרגליהם. הניצחון האחרון, לפני יותר משנתיים, הושג בזכות שער עצמי של מהראן אבו ריא. גם בהפסדים וגם במשחקים שהסתיימו בתיקו אף שחקן של בית"ר לא מצא את הרשת.

השבוע היטיב לבטא את המצב שחקן של בית"ר, שאמר אחרי אימון בבית וגן: "עזוב לכבוש שערים, במשחקים האלה מול סכנין בכלל לא הגענו למצבים".

היום שוב תגיע סכנין לירושלים. אחרי ההפסד לראשון לציון בשבוע שעבר, בית"ר חייבת את הנקודות. בסיבוב הקודם בחודש אוקטובר סכנין היכתה את בית"ר בדוחא 0:3, משערים של אוהד קדוסי, אריק דמאו וקוסטדין אזרוב. בניגוד לשנים עברו, סכנין של העונה היא קבוצה הרבה יותר טובה מבית"ר, ורק טבעי שהיא לא תפסיד.

מנגד, אם הנקודות לא יישארו בטדי, תחושות התסכול והעלבון, מן הסתם, רק יגדלו. אפילו שסכנין ניצחה את בית"ר בשנים שהייתה פחות טובה ממנה, יש כאלה שמצפים שבית"ר תדע לנצח מחר, גם אם הקבוצה של שלומי דורה היא אחת הטובות בליגה העונה.

מפגשים בין המועדונים נערכים כבר קרוב לעשור. אלה של עונת 2005-2004 היו אולי הקשים ביותר מבחינת בית"ר, והחריפו את הקרע בין המועדונים והקהלים. סכנין הייתה אז אחרי הזכייה בגביע המדינה, ונחשבה לקבוצה המובילה ולפורצת הדרך במגזר.

היא שמה בצד את טייבה, נצרת ואום אל~פאחם והתקבעה כקבוצה שמייצגת את ערביי ישראל. האש והלהט גברו במפגשים מול בית"ר, שהולכת כבר שנים עם הסטטוס קוו שלפיו מעולם לא שיחק שחקן ערבי בבית וגן.

באותה עונה נערך המפגש בין סכנין לבית"ר בקריית אליעזר. את קופות האצטדיון לא היו צריכים לפתוח, כי הכרטיסים נחטפו בימים שלפני המשחק. אחרי חצי שעה של משחק סכנין כבר הובילה 0:4; ההשפלה הייתה גדולה מאוד.

המשחק נגמר בשער מצמק של אבי נימני, ששיחק אז בבית"ר. תחושת ההשפלה הייתה קשה, ובבית"ר חיכו לגומלין. סכנין עלתה אז לטדי דרך עין כרם; ניידות ליוו אותה מלפנים ומאחור, ומסוק אבטח מהאוויר. אייל לחמן, מאמן הקבוצה אז ומי שחתם השבוע בראשון לציון, מספר תמיד כי מעולם לא חווה חוויה כמו זו שחווה לפני המשחק ההוא. למרות רגש הנקמה, בית"ר

הפסידה גם במשחק הגומלין.

גורם בסכנין ניתח השבוע את ההבדלים בין המועדונים בבואם להיפגש אחד מול השני: "בבית"ר המוטיבציה היא אצל הקהל ולא אצל השחקנים; אצל סכנין המוטיבציה היא גם אצל הקהל וגם אצל השחקנים. השחקנים של בית"ר הם לא בהכרח אנשי חירות, אצ"ל ולח"י; בסכנין השחקנים באים למשחק כדפוקים, נפגעים, נעלבים, דחויים. הם מרגישים ששונאים אותם מאוד, וכשאתה בא כקורבן הרבה יותר קל לך".

חאלד חלאיילה, שנחשב לסמל הגדול של סכנין אחרי פרישתו של עבאס סוואן, ניסה לשדר השבוע עסקים כרגיל. הוא אחד השחקנים השנואים על אוהדי בית"ר, אבל השבוע הוא ניסה להתייחס כמה שפחות למפגש הטעון, שמאגד בתוכו את כל התסכול של המגזר כלפי הממסד.

"אני יודע שעושים מזה משחק על החיים והמוות, משחק על הכבוד, משחק בין ערבים ליהודים, אבל אני כבר מזמן לא מרגיש את זה", אומר חלאיילה בנונשלאנטיות. "יכול להיות שזאת הייתה התחושה במפגשים הראשונים בינינו, אבל היום זה עוד משחק על שלוש נקודות. אנחנו רוצים להיות בפלייאוף העליון, כך שחשוב לנו לחזור עם נקודות מטדי.

"בשנים האחרונות יצא שאנחנו מנצחים את בית"ר יותר פעמים, ואולי נוצר מצב שהם קצת חוששים מאיתנו עוד לפני המשחק. לנו זה טוב, אבל לפני משחק כזה בטוח שיש להם מוטיבציה מיוחדת, כי ניצחנו אותם לא מעט באחרונה, כולל התבוסה שהנחלנו להם בסיבוב הקודם".

מי שדיבר קצת יותר פתוח ואמיתי הוא טל חן. בלם הפועל ר"ג בהווה שיחק שלוש עונות בסכנין, והוא יודע היטב מה קורה שם לקראת משחק נגד בית"ר. "העדיפות הראשונה של סכנין היא לנצח את אחי נצרת, אבל מיד אחרי זה זו בית"ר ירושלים", העיד הבלם, "מבחינתם מונח פה הרבה כבוד וגאווה, והם יעשו הכול בשביל לנצח.

"המוטיבציה בשיאה כשבאים לשחק נגד בית"ר, ובסכנין יודעים כמה המשחק הזה חשוב למגזר. גם כשאני שיחקתי מול בית"ר הייתי במוטיבציה יותר גדולה ובאתי אכפתי ומחויב יותר. בסך הכול שיחקתי שם, ייצגתי אותם והתפרנסתי מהם.

"בשבוע של משחק מול בית"ר האוהדים מגיעים במאסות גדולות לאימונים, הרבה חברי הנהלה מופיעים לאימונים ומדברים על זה כל הזמן. זה לא כמו בבית"ר, שיש רק את איציק קורנפיין; בסכנין יש עשרה חברי הנהלה, והם באים בשבוע כזה ומדברים רק על המשחק. חשוב להם מאוד לנצח את בית"ר, כי ברגע שאוהדי בית"ר מצהירים שלא יהיה שחקן ערבי בקבוצה זה פוגע להם בכבוד.

"מעולם לא הרגשתי עוינות בסכנין בגלל שאני יהודי", ממשיך חן, "ההנהלה והאוהדים מקפחים דווקא את השחקנים המקומיים. הם מכבדים אותנו, שבאים מבחוץ, אפילו יתר על המידה. זה מקום אידיאלי לכל שחקן - זר, יהודי או ערבי. באסיפות לא מזכירים את הנושא של יהודים מול ערבים. אימנו אותי שם מאמנים יהודים, ואף אחד לא דיבר על העניין של חשיבות למגזר או שצריך לנצח את היהודים, אבל אני לא יודע מה אומרת ההנהלה לשחקנים הערבים. אף אחד מהם לא בא אליי מעולם וביקש לתת יותר בגלל שזה משחק בין קבוצה ערבית לקבוצה יהודית.

"אבל שמחה אחרי ניצחון על בית"ר לא דומה לשום דבר", חותם חן את דבריו, "זה סוג של סיפוק וגאווה מעבר לניצחון רגיל. בשביל סכנין, לנצח את הפועל ב"ש או את בית"ר זה אפילו לא דומה, אבל מעולם לא נתנו לנו בונוס כספי בגלל ניצחון על בית"ר. זריקת מוטיבציה בדמות כסף לא תעשה הרבה; יש מוטיבציה גם בלי זה. שחקני בית"ר לא מצליחים מול סכנין כי אין להם כנראה מספיק שחקנים שמחויבים לסמל. במשחק הזה צריך קודם כול שחקנים שבאים להילחם על הכבוד על כר הדשא".

כבוד היא מילת המפתח אצל אוהדי בית"ר, וזה בלשון המעטה. הרגשות אפילו יותר טעונים. "במשחקים כאלה, כמו נגד סכנין, צריך אופי", קובע אוהד בית"ר גיא ישראלי, "בגלל היריבות הפוליטית בין המועדונים, שתי הקבוצות לא יודעות איך לגשת למשחק הזה. במשחקים האלה, הקבוצה שרוצה לנצח יותר תנצח. אין שום קשר ליכולת ולמיקום בטבלה, משנה רק מי רוצה לנצח באמת ולהרגיש באמת שהיא לא מייצגת לוזריות ופחד.

ישראלי טוען שניצחון על סכנין לא חשוב לבית"ר כמו ניצחון על הפועל ת"א בניגוד לסכנין שרוצה לנצח את בית"ר יותר מכל דבר אחר. "המשחק מול הפועל חשוב לאוהדים יותר מהמשחק נגד סכנין. זה נשמע אבסורדי, אבל זו האמת.

"אם תשאל אותי מה אני מעדיף, ניצחון על הפועל ת"א בגמר גביע המדינה או ניצחון על סכנין באותו מעמד, אני וכל האוהדים ביציע המזרחי נגיד לך שאנחנו מעדיפים ניצחון על הפועל. ההסבר מצוי במשפט 'שמור אותי מאוהביי, ומשונאיי אשמר בעצמי'. אנחנו יודעים שסכנין היא האויב שלנו, אבל הבעיה שלנו היא עם הפועל תל אביב, ולכן נשמח יותר אחרי ניצחון עליהם. לסכנין הכי חשוב לנצח את בית"ר. היחס של סכנין כלפינו זה כמו היחס שלנו כלפי הפועל ת"א.

"לגבי השבת הקרובה, השחקנים שלנו צריכים להראות כמה הם חייבים לנו, כי אם אנחנו היינו עולים לשחק מול סכנין היינו מתאבדים על המגרש. ההשפלה שאנחנו מרגישים היא מאוד גדולה. ההפסדים לסכנין הם בושה עבור המועדון. כשסכנין מנצחת את בית"ר אני מרגיש שהפסדתי את המדינה. אני והחברים שלי מרגישים נבגדים על ידי השחקנים אחרי כל הפסד, אבל בגידה ברמה הכי קשה שאפשר מול סכנין".

נכון לאמצע השבוע, הראש של בית"ר עוד לא היה במשחק מול סכנין. הבעיות היו רבות: ההפסד לראשל"צ, שהקבוצה הציגה בו יכולת עלובה; הבקרה התקציבית שעשתה שרירים; והתחושה במועדון ששוב חזרו לקרבות התחתית.

ובכל זאת, שחקן בקבוצה אמר לקראת המפגש מול סכנין: "הכול עניין של חשיבות. המשחק מול סכנין חשוב לאוהדים ולשחקנים, אבל אולי פחות מאשר לשחקנים של סכנין. בשנים האחרונות נוצר הרושם שאנחנו פשוט מפחדים מהם. כאילו שיש שם שחקנים שבאים למגרש כדי להרוג, ואנחנו רק רוצים לעבור את המשחק בשלום ולשמור על הרגליים.

"גם לנו יש כמה נינג'ות בקבוצה, ולא צריך לפחד מהם, אבל הם רוצים יותר. מי שרוצה יותר תמיד ינצח. יכול להיות שמחר משהו ישתנה ונדע לנצח אותם פעם אחת כמו שצריך, כי המאזן הזה הוא באמת בושה עבור כולנו. דווקא כשהאוהדים רוצים כל כך את הניצחון עליהם, אנחנו עושים במכנסיים כמו חבורה של כלומניקים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...