תגיד ת'אמת אינדי מדיה, רשת אלטרנטיבית להפצת מידע שקמה בזמן פעולות המחאה נגד הגלובליזציה בסיאטל, מספקת אינפורציה שלא תקראו בשום מקום אחר אורי סלעי 24/05/04 סביר להניח שגם אם אתם מקפידים לצפות בחדשות מדי ערב, להאזין למבזקי הרדיו כשאתם תקועים בפקק ולקרוא עיתון מדי יום, לא שמעתם על שיירה של מאה מכוניות של ישראלים שנסעה בשבת שעברה לחלק מזון בשטחים. כנראה שגם לא התוודעתם לילד בן העשר מעכו שהמשטרה מציקה לו, ולא היה לכם מושג על ההפגנות נגד פסגת תאגידי המזון בגלזגו, סקוטלנד. את צמד המילים "חוק הקרקעות" אתם אולי מכירים (אבל לא זוכרים מאיפה בדיוק ולמה זה קשור) וגם שמעתם משהו על מתנחלים שתוקפים כפרים פלסטיניים, אבל אין לכם מושג איפה בדיוק זה קרה, למה ומתי.קודם כל נא לא לדאוג, אתם בחברה טובה. את הידיעות החשובות האלה אף אחד בישראל לא שמע, חוץ מכמה משוגעים לדבר שהחליטו שלא מספיק להיאבק רק על מה שקורה בשטח, אלא גם, ובעיקר, על המידע שמגיע משם להמונים.חברי קבוצת התקשורת העצמאית, אינדי מדיה, מאמינים שהם האלטרנטיבה ל"ערוצי התקשורת הממסדיים, הנשלטים, המעוצבים והמצונזרים בידי קבוצה מצומצמת של בעלי הון", כפי שנכתב במגזין הכתוב של הקבוצה, "כאן".קבוצת האינדי מדיה בישראל, שפועלת כחצי שנה בערך, היא חלק מרשת עולמית מסודרת של מרכזי מי סביר להניח שגם אם אתם מקפידים לצפות בחדשות מדי ערב, להאזין למבזקי הרדיו כשאתם תקועים בפקק ולקרוא עיתון מדי יום, לא שמעתם על שיירה של מאה מכוניות של ישראלים שנסעה בשבת שעברה לחלק מזון בשטחים. כנראה שגם לא התוודעתם לילד בן העשר מעכו שהמשטרה מציקה לו, ולא היה לכם מושג על ההפגנות נגד פסגת תאגידי המזון בגלזגו, סקוטלנד. את צמד המילים "חוק הקרקעות" אתם אולי מכירים (אבל לא זוכרים מאיפה בדיוק ולמה זה קשור) וגם שמעתם משהו על מתנחלים שתוקפים כפרים פלסטיניים, אבל אין לכם מושג איפה בדיוק זה קרה, למה ומתי.קודם כל נא לא לדאוג, אתם בחברה טובה. את הידיעות החשובות האלה אף אחד בישראל לא שמע, חוץ מכמה משוגעים לדבר שהחליטו שלא מספיק להיאבק רק על מה שקורה בשטח, אלא גם, ובעיקר, על המידע שמגיע משם להמונים.חברי קבוצת התקשורת העצמאית, אינדי מדיה, מאמינים שהם האלטרנטיבה ל"ערוצי התקשורת הממסדיים, הנשלטים, המעוצבים והמצונזרים בידי קבוצה מצומצמת של בעלי הון", כפי שנכתב במגזין הכתוב של הקבוצה, "כאן".קבוצת האינדי מדיה בישראל, שפועלת כחצי שנה בערך, היא חלק מרשת עולמית מסודרת של מרכזי מי דע Independant Media Center ­ IMC(), שבשנה האחרונה צוברת יותר ויותר פעילים וצרכנים ברחבי העולם, שמאמינים באלטרנטיבה התקשורתית שהיא מציעה: דמוקרטית, פלורליסטית, לא אלימה, נטולת היררכיה ואינה קשורה או תלויה בשום צורה בתאגידי התקשורת הגדולים. דע Independant Media Center ­ IMC(), שבשנה האחרונה צוברת יותר ויותר פעילים וצרכנים ברחבי העולם, שמאמינים באלטרנטיבה התקשורתית שהיא מציעה: דמוקרטית, פלורליסטית, לא אלימה, נטולת היררכיה ואינה קשורה או תלויה בשום צורה בתאגידי התקשורת הגדולים. שורשי המחאה החדשה שורשי המחאה החדשה ההתחלה היתה בסיאטל בנובמבר 99', נקודת המפנה והפריצה של כל תרבות הנגד החדשה. בעירו של ביל גייטס התכנסה ועידת הסחר העולמי, אבל את ההצגה גנבו הארגונים המתנגדים לגלובליזציה, שבשורה של אירועים ששילבו זעם אמיתי, אידאולוגיה סדורה ותכנון מדוקדק, הראו לעולם שיש כאן תנועת מחאה חדשה שאי אפשר להתעלם ממנה. הממסד, בעיקר האמריקאי, נדהם מול המהומות הקשות שפרצו בעיר, הגדולות ביותר מסוגן מאז ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם, 30 שנה קודם לכן.בניגוד לתוכנית המקורית, שלפיה ועידת הסחר הגדולה ביותר שנערכה אי פעם היתה אמורה להציג לעולם באופן חגיגי את הפירות הקסומים של השוק החופשי, סיאטל הפכה מול מצלמות הטלוויזיה לעיר בעוצר. זירת קרבות ספוגה בגז מדמיע, שיותר מ­500 מפגינים הוכו ונעצרו בה על ידי אלפי שוטרים מהמשמר הלאומי. העיתונאי טימותי אגן מה"ניו יורק טיימס" כינה אותם "כוח משטרתי שנראה לפעמים כמו צבי הנינג'ה".עשרות אלפי המפגינים שהגיעו לעיר וביקשו למחות נגד תחלואי הגלובליזציה (מילת הקסם של הכלכלה הקפיטליסטית החדשה) לא היו שייכים לארגון אחד. היו שם נציגים של עשרות גופים אלטרנטיביים, מפעילי ההתחלה היתה בסיאטל בנובמבר 99', נקודת המפנה והפריצה של כל תרבות הנגד החדשה. בעירו של ביל גייטס התכנסה ועידת הסחר העולמי, אבל את ההצגה גנבו הארגונים המתנגדים לגלובליזציה, שבשורה של אירועים ששילבו זעם אמיתי, אידאולוגיה סדורה ותכנון מדוקדק, הראו לעולם שיש כאן תנועת מחאה חדשה שאי אפשר להתעלם ממנה. הממסד, בעיקר האמריקאי, נדהם מול המהומות הקשות שפרצו בעיר, הגדולות ביותר מסוגן מאז ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם, 30 שנה קודם לכן.בניגוד לתוכנית המקורית, שלפיה ועידת הסחר הגדולה ביותר שנערכה אי פעם היתה אמורה להציג לעולם באופן חגיגי את הפירות הקסומים של השוק החופשי, סיאטל הפכה מול מצלמות הטלוויזיה לעיר בעוצר. זירת קרבות ספוגה בגז מדמיע, שיותר מ­500 מפגינים הוכו ונעצרו בה על ידי אלפי שוטרים מהמשמר הלאומי. העיתונאי טימותי אגן מה"ניו יורק טיימס" כינה אותם "כוח משטרתי שנראה לפעמים כמו צבי הנינג'ה".עשרות אלפי המפגינים שהגיעו לעיר וביקשו למחות נגד תחלואי הגלובליזציה (מילת הקסם של הכלכלה הקפיטליסטית החדשה) לא היו שייכים לארגון אחד. היו שם נציגים של עשרות גופים אלטרנטיביים, מפעילי איכות סביבה עד תנועות סוציאלסטיות וקומוניסטיות, שהקימו ­ לעתים תוך כדי אי הסכמה לגבי הפתרון הרצוי ­ רשת עולמית אנטי קפיטליסטית שמאחדת את כל הזרמים שדורשים שינוי.מן הסתם, בעידן הזה גם תנועות מחאה הן תלויות תקשורת. בסיאטל הבינו התנועות שנמאס להן לסמוך על תאגידי התקשורת הגדולים, הממסדיים, שיסקרו את פעילותן. בכל העולם התקשורת הופכת יותר ויותר ריכוזית ונשלטת בידי תאגידים כלכליים ענקיים. נסיון העבר של תנועות המחאה הרדיקליות לימד אותן שברוב המקרים הדעות שלהן נשארות מחוץ לשדה התקשורתי.הפתרון שלהן היה תיעוד עצמאי של המציאות. האמצעים שונים ומגוונים, אבל האינטרנט, בזכות האופי הפתוח ונטול הריכוזיות וההיררכיות שלו, תופס מקום מרכזי. כך קם בסיאטל המרכז הראשון של אינדי מדיה, שהוכיח את עצמו כבר בזמן האירועים בעיר. איכות סביבה עד תנועות סוציאלסטיות וקומוניסטיות, שהקימו ­ לעתים תוך כדי אי הסכמה לגבי הפתרון הרצוי ­ רשת עולמית אנטי קפיטליסטית שמאחדת את כל הזרמים שדורשים שינוי.מן הסתם, בעידן הזה גם תנועות מחאה הן תלויות תקשורת. בסיאטל הבינו התנועות שנמאס להן לסמוך על תאגידי התקשורת הגדולים, הממסדיים, שיסקרו את פעילותן. בכל העולם התקשורת הופכת יותר ויותר ריכוזית ונשלטת בידי תאגידים כלכליים ענקיים. נסיון העבר של תנועות המחאה הרדיקליות לימד אותן שברוב המקרים הדעות שלהן נשארות מחוץ לשדה התקשורתי.הפתרון שלהן היה תיעוד עצמאי של המציאות. האמצעים שונים ומגוונים, אבל האינטרנט, בזכות האופי הפתוח ונטול הריכוזיות וההיררכיות שלו, תופס מקום מרכזי. כך קם בסיאטל המרכז הראשון של אינדי מדיה, שהוכיח את עצמו כבר בזמן האירועים בעיר. העיתונות לוחמת העיתונות לוחמת שנה מאוחר יותר, בספטמבר האחרון, שוב הגיעו עשרות אלפי מפגינים, הפעם לפראג, לוועידה של קרן המטבע והבנק העולמי. אירועי המחאה היו אלימים, ולמרות שלא נחלו הצלחה כמו בסיאטל (שם הצליחו המפגינים לשתק את הוועידה), גם הפעם קולן של תנועות המחאה נשמע היטב.אחת הסיבות לווליום התקשורתי הגבוה יחסית של אירועי פראג היתה העובדה שבמהלכם קבוצת אינדי מדיה כללה כבר קרוב למאה מרכזים שונים ברחבי העולם. תנועות וקבוצות מאוסטרליה עד קונגו לקחו את המודל הסיאטלי והעתיקו אותו לערים שלהן. העקרונות של קבוצות האינדי מדיה הם פשוטים יחסית: כל מה שאינו זוכה לכיסוי תקשורתי מספיק (לדעתם) באמצעי התקשורת הממוסדים יקבל מקום; כל אחד רשאי לכתוב ידיעות ולדווח; וחברי האינדי מדיה חולקים את המידע עם שאר חבריהם על פני הגלובוס. זו הגרסה השונה בתכלית שלהם למונח "גלובליזציה".מישראל הגיעו לשבוע ההפגנות בפראג בערך 50 עיתונאים ופעילי תנועות אנטי קפיטליסטיות. זאת היתה הפעם הראשונה שבה הם נחשפו לתופעת האינדי מדיה. ב', עיתונאית ישראלית, מספרת: "מהיום הראשון שהגענו לשם אחד הדברים הבולטים היה שבכל פעילות ובכל הפגנה שנה מאוחר יותר, בספטמבר האחרון, שוב הגיעו עשרות אלפי מפגינים, הפעם לפראג, לוועידה של קרן המטבע והבנק העולמי. אירועי המחאה היו אלימים, ולמרות שלא נחלו הצלחה כמו בסיאטל (שם הצליחו המפגינים לשתק את הוועידה), גם הפעם קולן של תנועות המחאה נשמע היטב.אחת הסיבות לווליום התקשורתי הגבוה יחסית של אירועי פראג היתה העובדה שבמהלכם קבוצת אינדי מדיה כללה כבר קרוב למאה מרכזים שונים ברחבי העולם. תנועות וקבוצות מאוסטרליה עד קונגו לקחו את המודל הסיאטלי והעתיקו אותו לערים שלהן. העקרונות של קבוצות האינדי מדיה הם פשוטים יחסית: כל מה שאינו זוכה לכיסוי תקשורתי מספיק (לדעתם) באמצעי התקשורת הממוסדים יקבל מקום; כל אחד רשאי לכתוב ידיעות ולדווח; וחברי האינדי מדיה חולקים את המידע עם שאר חבריהם על פני הגלובוס. זו הגרסה השונה בתכלית שלהם למונח "גלובליזציה".מישראל הגיעו לשבוע ההפגנות בפראג בערך 50 עיתונאים ופעילי תנועות אנטי קפיטליסטיות. זאת היתה הפעם הראשונה שבה הם נחשפו לתופעת האינדי מדיה. ב', עיתונאית ישראלית, מספרת: "מהיום הראשון שהגענו לשם אחד הדברים הבולטים היה שבכל פעילות ובכל הפגנה היו המון מצלמות וידאו ומצלמות דיגיטליות. הרבה עיתונאים שענדו תג שעליו היה כתוב Press ­ IMC"". הגעתי למרכז שלהם כדי לקבל תג כזה, מה שעזר לי להיכנס לאירועים שהיו סגורים לתקשורת הממוסדת. המרכז של אינדי מדיה בפראג התמקם בבית קפה נחמד, שתי קומות עמוסות במחשבים וטלפונים חופשיים לשימוש העיתונאים המגיעים לשם, מה שמאוד הקל על העבודה בעיר שהיתה מאוד מבולגנת. זה היה באווירה מאוד טובה והיה מאוד מעניין לפגוש עיתונאים מכל העולם שהקונספט שלהם הוא ויתור על בלעדיות, מתוך הנחה שכך, הכתבות שכל אחד מעביר לארץ שלו יהיו יותר עמוקות ומקיפות".­ כל מי שהיה חלק מזה בעצם ויתר על האובייקטיביות העיתונאית שלו."כן. היה ברור שהתקשורת הממסדית והמשטרה הן האויב שלנו. כל ערב היינו נפגשים ומחליפים חומרים. קבוצת הווידאו היתה מראה את הפעילויות וההפגנות במקומות שלא הגענו אליהם באותו יום. היינו קבוצה של עיתונאים לא פסיביים, עיתונאים עם אמירה. בעצם ההשתתפות שלנו באינדי מדיה, אנחנו נלחמים נגד הגלובליזציה ומשרתים את המפגינים". היו המון מצלמות וידאו ומצלמות דיגיטליות. הרבה עיתונאים שענדו תג שעליו היה כתוב Press ­ IMC"". הגעתי למרכז שלהם כדי לקבל תג כזה, מה שעזר לי להיכנס לאירועים שהיו סגורים לתקשורת הממוסדת. המרכז של אינדי מדיה בפראג התמקם בבית קפה נחמד, שתי קומות עמוסות במחשבים וטלפונים חופשיים לשימוש העיתונאים המגיעים לשם, מה שמאוד הקל על העבודה בעיר שהיתה מאוד מבולגנת. זה היה באווירה מאוד טובה והיה מאוד מעניין לפגוש עיתונאים מכל העולם שהקונספט שלהם הוא ויתור על בלעדיות, מתוך הנחה שכך, הכתבות שכל אחד מעביר לארץ שלו יהיו יותר עמוקות ומקיפות".­ כל מי שהיה חלק מזה בעצם ויתר על האובייקטיביות העיתונאית שלו."כן. היה ברור שהתקשורת הממסדית והמשטרה הן האויב שלנו. כל ערב היינו נפגשים ומחליפים חומרים. קבוצת הווידאו היתה מראה את הפעילויות וההפגנות במקומות שלא הגענו אליהם באותו יום. היינו קבוצה של עיתונאים לא פסיביים, עיתונאים עם אמירה. בעצם ההשתתפות שלנו באינדי מדיה, אנחנו נלחמים נגד הגלובליזציה ומשרתים את המפגינים". גם בישראל גם בישראל בינתיים, בזמן שהמפגינים והעיתונאים הישראלים התפעלו מתופעת האינדי מדיה בפראג, התארגנה בארץ פעילות אינטרנט עצמאית אלטרנטיבית. גיא ווסט, 26, עורך המהדורה העברית של אתר האינטרנט של אינדי מדיה ישראל ובריאן אטינסקי, 31, עורך המהדורה באנגלית, הכירו באוניברסיטת תל­אביב, בקורס של פרופ' טניה ריינהרט, שעסק בניתוח אמצעי התקשורת על פי הגישה החומסקיאנית. הם החליטו להקים, כמה חודשים לפני פראג, את אתר האינטרנט "כאן". "כאן" כבר היה קיים בפורמט של עיתון מודפס והשניים החליטו להעביר אותו לאינטרנט.גיא: "רצינו ליצור גוף תקשורת דמוקרטי, שכל אחד יכניס את התכנים שלו".רונן אידלמן (ממייסדי קבוצת "42 מעלות" שעוסקת בעיתונות עצמאית ובגרפיקה) ויולי חרומצ'נקו (לשעבר עיתונאית ב"ידיעות אחרונות" ותחקירנית בתוכנית "העין השלישית" בערוץ 2), שניהם היום חברי מערכת העיתון "כאן", יצרו מפראג קשר עם גיא שנשאר בארץ. רונן הביא מחשב נייד עם תוכנה לכתיבת עברית ומדי יום העביר חומרים לגיא, שתפעל את האתר מהארץ. רונן: "הבנו פתאום איזה יופי אפשר להשתמש בזה". גיא העביר להם בחזרה לפראג דיווחים על ההפגנות שהתרחש בינתיים, בזמן שהמפגינים והעיתונאים הישראלים התפעלו מתופעת האינדי מדיה בפראג, התארגנה בארץ פעילות אינטרנט עצמאית אלטרנטיבית. גיא ווסט, 26, עורך המהדורה העברית של אתר האינטרנט של אינדי מדיה ישראל ובריאן אטינסקי, 31, עורך המהדורה באנגלית, הכירו באוניברסיטת תל­אביב, בקורס של פרופ' טניה ריינהרט, שעסק בניתוח אמצעי התקשורת על פי הגישה החומסקיאנית. הם החליטו להקים, כמה חודשים לפני פראג, את אתר האינטרנט "כאן". "כאן" כבר היה קיים בפורמט של עיתון מודפס והשניים החליטו להעביר אותו לאינטרנט.גיא: "רצינו ליצור גוף תקשורת דמוקרטי, שכל אחד יכניס את התכנים שלו".רונן אידלמן (ממייסדי קבוצת "42 מעלות" שעוסקת בעיתונות עצמאית ובגרפיקה) ויולי חרומצ'נקו (לשעבר עיתונאית ב"ידיעות אחרונות" ותחקירנית בתוכנית "העין השלישית" בערוץ 2), שניהם היום חברי מערכת העיתון "כאן", יצרו מפראג קשר עם גיא שנשאר בארץ. רונן הביא מחשב נייד עם תוכנה לכתיבת עברית ומדי יום העביר חומרים לגיא, שתפעל את האתר מהארץ. רונן: "הבנו פתאום איזה יופי אפשר להשתמש בזה". גיא העביר להם בחזרה לפראג דיווחים על ההפגנות שהתרחש ו בארץ במקביל לוועידה. מבלי ששמו לב, הם התחילו להפעיל את אינדי מדיה ישראל.חודשיים לפני אירועי פראג, גיא יצר קשר עם הקבוצה המרכזית של אינדי מדיה בסיאטל כדי לקבל מהם את הפלטפורמה הטכנולוגית המתאימה לאתר הישראלי. אינתיפאדת אל­אקצה, שפרצה ביום שבו הפעילים השונים חזרו מההפגנות בפראג, הזכירה לחבורה שבישראל יש בעיות נוספות מעבר לגלובליזציה ושהם חייבים להזדרז.רונן: "ההלם של האינתיפאדה גרם להתעוררות מאוד גדולה. פעילים שלא ראית עשר שנים בהפגנות, כולל אותי, חזרו פתאום לפעול". ו בארץ במקביל לוועידה. מבלי ששמו לב, הם התחילו להפעיל את אינדי מדיה ישראל.חודשיים לפני אירועי פראג, גיא יצר קשר עם הקבוצה המרכזית של אינדי מדיה בסיאטל כדי לקבל מהם את הפלטפורמה הטכנולוגית המתאימה לאתר הישראלי. אינתיפאדת אל­אקצה, שפרצה ביום שבו הפעילים השונים חזרו מההפגנות בפראג, הזכירה לחבורה שבישראל יש בעיות נוספות מעבר לגלובליזציה ושהם חייבים להזדרז.רונן: "ההלם של האינתיפאדה גרם להתעוררות מאוד גדולה. פעילים שלא ראית עשר שנים בהפגנות, כולל אותי, חזרו פתאום לפעול". "התקשורת זונה" "התקשורת זונה" בדומה למה שקרה בדרום אפריקה בשנות האפרטהייד, גם בישראל התקשורת הממוסדת אימצה לעצמה גוון לאומי ומדווחת על המתרחש מנקודת מבט ישראלית יהודית. מה שמעלה זכרונות מהתבטאות של כתב צבאי שבתחילת שנות השמונים אמר: "אני קודם כל ישראלי, אחר כך קצין ורק אחר כך עיתונאי".אמנם אינתיפאדת אל­אקצה לא היוותה את הגורם הישיר לפתיחת אינדי מדיה תל­אביב והכוונה היתה קיימת עוד קודם, אבל היא בהחלט היוותה תמריץ. פעילי השמאל הרדומים התעוררו והצורך שלהם לפרסם מידע שאינו מיישר קו עם הגאווה הלאומית והלאומנית גבר.הטענות על תקשורת חד צדדית הן על זמניות. השבוע, בכניסה לירושלים, מישהו ריסס בגרפיטי בפשטות גאונית, "התקשורת זונה". אבל למתנחלים בעלי המבטא האנגלו סקסי, שרגילים למונופול על הטענות בנוגע לתקשורת לא אובייקטיבית, צפויה הפתעה. למאבק נגד תקשורת עוינת שותפים גופים ותנועות מהצד ההפוך של המפה. אנשי השמאל (ומרצ זה לא נקרא שמאל) מסבירים שהתקשורת הממסדית כולה, אלקטרונית וכתובה (למעט עלי תאנה כעמירה הס וגדעון לוי), משמשת כשופרו של השלטון הישראלי.דוגמאות לא חסר. החל מכתבים צבאיים שמדקלמים בדומה למה שקרה בדרום אפריקה בשנות האפרטהייד, גם בישראל התקשורת הממוסדת אימצה לעצמה גוון לאומי ומדווחת על המתרחש מנקודת מבט ישראלית יהודית. מה שמעלה זכרונות מהתבטאות של כתב צבאי שבתחילת שנות השמונים אמר: "אני קודם כל ישראלי, אחר כך קצין ורק אחר כך עיתונאי".אמנם אינתיפאדת אל­אקצה לא היוותה את הגורם הישיר לפתיחת אינדי מדיה תל­אביב והכוונה היתה קיימת עוד קודם, אבל היא בהחלט היוותה תמריץ. פעילי השמאל הרדומים התעוררו והצורך שלהם לפרסם מידע שאינו מיישר קו עם הגאווה הלאומית והלאומנית גבר.הטענות על תקשורת חד צדדית הן על זמניות. השבוע, בכניסה לירושלים, מישהו ריסס בגרפיטי בפשטות גאונית, "התקשורת זונה". אבל למתנחלים בעלי המבטא האנגלו סקסי, שרגילים למונופול על הטענות בנוגע לתקשורת לא אובייקטיבית, צפויה הפתעה. למאבק נגד תקשורת עוינת שותפים גופים ותנועות מהצד ההפוך של המפה. אנשי השמאל (ומרצ זה לא נקרא שמאל) מסבירים שהתקשורת הממסדית כולה, אלקטרונית וכתובה (למעט עלי תאנה כעמירה הס וגדעון לוי), משמשת כשופרו של השלטון הישראלי.דוגמאות לא חסר. החל מכתבים צבאיים שמדקלמים את הודעות דובר צה"ל שאותן הם מקבלים בביפר ועד אהוד יערי שתמיד יודע מה טוב לפלסטינים. "מערכות החדשות", הם מסבירים, "מסקרות את העימות מזווית רגשית ישראלית, קורבנית, חד צדדית. באופן כמעט אבסולוטי התקשורת נשענת על מקורות המידע הרשמיים של המדינה".תחת הכותרת "הקיבעון הצדקני וסכנותיו", כתב דני רובינשטיין בגיליון האחרון של "העין השביעית" על הצלחת הספין התקשורתי של לשכת ברק: "הבון טון שהשתלט על ישראל מאז אינתיפאדת אל­אקצה נעזר בכמה מנהגים מגונים של התקשורת. אחד הוא הנטייה לתאר נפגעים ישראלים, מתנחלים, כתושבי הארץ, כמי שנפגעו בלי קשר למעשיהם ולמדיניות הממשלה, אלא רק בגלל היותם יהודים. הסבל שעוברים הפלסטינים, שאנשיהם נהרגים בקצב של פי עשרה ונפצעים בקצב של פי מאה ורכושם נהרס ותשתיתם משותקת וחייהם חוזרים חצי מאה לאחור, מתואר אחרת לגמרי". את הודעות דובר צה"ל שאותן הם מקבלים בביפר ועד אהוד יערי שתמיד יודע מה טוב לפלסטינים. "מערכות החדשות", הם מסבירים, "מסקרות את העימות מזווית רגשית ישראלית, קורבנית, חד צדדית. באופן כמעט אבסולוטי התקשורת נשענת על מקורות המידע הרשמיים של המדינה".תחת הכותרת "הקיבעון הצדקני וסכנותיו", כתב דני רובינשטיין בגיליון האחרון של "העין השביעית" על הצלחת הספין התקשורתי של לשכת ברק: "הבון טון שהשתלט על ישראל מאז אינתיפאדת אל­אקצה נעזר בכמה מנהגים מגונים של התקשורת. אחד הוא הנטייה לתאר נפגעים ישראלים, מתנחלים, כתושבי הארץ, כמי שנפגעו בלי קשר למעשיהם ולמדיניות הממשלה, אלא רק בגלל היותם יהודים. הסבל שעוברים הפלסטינים, שאנשיהם נהרגים בקצב של פי עשרה ונפצעים בקצב של פי מאה ורכושם נהרס ותשתיתם משותקת וחייהם חוזרים חצי מאה לאחור, מתואר אחרת לגמרי". הצנזור מפוטר הצנזור מפוטר "בתחילת אוקטובר", מספר גיא, "אחרי שכבר שלחו לנו את התוכנה המתאימה מהמרכז של אינדי מדיה בארצות הברית, האתר עדיין לא עבד בתפוקה מלאה, אבל ביקשו מהמרכז של IMC שנתחיל להכניס פנימה דיווחים על האינתיפאדה, וכך היה. האתר נפתח לכולם".שלושה שבועות אחרי, קבוצת אינדי מדיה הישראלית כבר פעלה במלוא הכוח והיתה לחלק מהקבוצה העולמית. ההתארגנות הישראלית כללה שלוש קבוצות עיקריות. קבוצת האינטרנט, העיתון "כאן" וקבוצת הווידאו. כרגע עובדים על רדיו, שבקרוב יעלה לאוויר וישלב בין מוזיקה אלטרנטיבית לידיעות ולדיווחים עצמאיים לא פחות.אתר האינטרנט www.indymedia.org.il() שקק חיים, בעיקר בגלל האינתיפאדה, מהרגע שעלה לאוויר. בשבועות הראשונים הוא רשם 20 אלף כניסות ביום, רובן מחו"ל. היום המספר עומד על אלף לערך. העיקרון שעל פיו האתר (שמחזיק במקביל גרסה עברית ואנגלית) עובד הוא פשוט. כל מי שרוצה להכניס ידיעה חדשותית, מאמר, או כל אינפורמציה (כתובה או מצולמת) אחרת מוזמן לעשות זאת דרך הרשת. גיא ובריאן, העורכים, בוחרים את הידיעות החשובות ומעבירים אותן למרכז העמוד. כל שאר הידיעות מתפרסמות על פי הסדר ה "בתחילת אוקטובר", מספר גיא, "אחרי שכבר שלחו לנו את התוכנה המתאימה מהמרכז של אינדי מדיה בארצות הברית, האתר עדיין לא עבד בתפוקה מלאה, אבל ביקשו מהמרכז של IMC שנתחיל להכניס פנימה דיווחים על האינתיפאדה, וכך היה. האתר נפתח לכולם".שלושה שבועות אחרי, קבוצת אינדי מדיה הישראלית כבר פעלה במלוא הכוח והיתה לחלק מהקבוצה העולמית. ההתארגנות הישראלית כללה שלוש קבוצות עיקריות. קבוצת האינטרנט, העיתון "כאן" וקבוצת הווידאו. כרגע עובדים על רדיו, שבקרוב יעלה לאוויר וישלב בין מוזיקה אלטרנטיבית לידיעות ולדיווחים עצמאיים לא פחות.אתר האינטרנט www.indymedia.org.il() שקק חיים, בעיקר בגלל האינתיפאדה, מהרגע שעלה לאוויר. בשבועות הראשונים הוא רשם 20 אלף כניסות ביום, רובן מחו"ל. היום המספר עומד על אלף לערך. העיקרון שעל פיו האתר (שמחזיק במקביל גרסה עברית ואנגלית) עובד הוא פשוט. כל מי שרוצה להכניס ידיעה חדשותית, מאמר, או כל אינפורמציה (כתובה או מצולמת) אחרת מוזמן לעשות זאת דרך הרשת. גיא ובריאן, העורכים, בוחרים את הידיעות החשובות ומעבירים אותן למרכז העמוד. כל שאר הידיעות מתפרסמות על פי הסדר ה כרונולוגי של כתיבתן. על כל ידיעה אפשר להגיב, וכמובן שאפשר לנהל דיונים בפורומים השונים ויש קישורים לאתרי אינדי מדיה אחרים בעולם. "כמעט כל הידיעות שמגיעות עולות לאוויר", מסביר גיא. "היה לנו דיון בעניין מרגלית הר­שפי. אני עברתי על פסק הדין ולא הייתי שבע רצון. זה נראה לי כמו ציד מכשפות. אני רוצה לפתוח דיון יותר מעמיק על זה ויש כאלה בקבוצה שמתנגדים. אבל באופן עקרוני, לאינטרנט נכנס הכל".­ מה התפקיד שלכם כעורכים?בריאן: "אנחנו בסך הכל מגבים את הידיעות החשובות, בכך שאנחנו מעבירים אותן למרכז העמוד".­ אין קווים אדומים בכלל?"אנחנו לא מכניסים פנימה אמירות גזעניות או טקסטים שקוראים לאלימות".גיא: "לפני חודשיים מישהו כתב מאמר פוגע ועשה השוואה פוגעת בין אתיופים לפלסטינים ותקף את שתי הקבוצות האלו על רקע גזעני. ברור שהטקסט לא נכנס".בריאן: "גם מה שברור ששקר לא ייכנס".­ איך אתם יכולים לדעת מה אמת ומה לא אם כל מי שרוצה מעלה ידיעה לאוויר?גיא: "קודם כל יש קבוצה גדולה של אנשים, פעילים שונים, שאנחנו מכירים וסומכים עליהם. זה גם אנשים שכותבים אצלנו באופן קבוע. רוב הדיווח כרונולוגי של כתיבתן. על כל ידיעה אפשר להגיב, וכמובן שאפשר לנהל דיונים בפורומים השונים ויש קישורים לאתרי אינדי מדיה אחרים בעולם. "כמעט כל הידיעות שמגיעות עולות לאוויר", מסביר גיא. "היה לנו דיון בעניין מרגלית הר­שפי. אני עברתי על פסק הדין ולא הייתי שבע רצון. זה נראה לי כמו ציד מכשפות. אני רוצה לפתוח דיון יותר מעמיק על זה ויש כאלה בקבוצה שמתנגדים. אבל באופן עקרוני, לאינטרנט נכנס הכל".­ מה התפקיד שלכם כעורכים?בריאן: "אנחנו בסך הכל מגבים את הידיעות החשובות, בכך שאנחנו מעבירים אותן למרכז העמוד".­ אין קווים אדומים בכלל?"אנחנו לא מכניסים פנימה אמירות גזעניות או טקסטים שקוראים לאלימות".גיא: "לפני חודשיים מישהו כתב מאמר פוגע ועשה השוואה פוגעת בין אתיופים לפלסטינים ותקף את שתי הקבוצות האלו על רקע גזעני. ברור שהטקסט לא נכנס".בריאן: "גם מה שברור ששקר לא ייכנס".­ איך אתם יכולים לדעת מה אמת ומה לא אם כל מי שרוצה מעלה ידיעה לאוויר?גיא: "קודם כל יש קבוצה גדולה של אנשים, פעילים שונים, שאנחנו מכירים וסומכים עליהם. זה גם אנשים שכותבים אצלנו באופן קבוע. רוב הדיווח ים מגיעים מהארגונים היותר ממוסדים כמו רופאים למען זכויות אדם או בצלם, שאם הם משקרים אז ברור שהם יורים לעצמם ברגל".­ מתנחלים גם יכולים להעלות לאוויר ידיעות?בריאן: "בעקרון כן. הבעיה היא שהרבה מהם הציפו את האתר במאמרים במטרה לגרום לקריסתו. אבל דעות או ידיעות שכותבים מתנחלים אין לנו בעיה, זה חלק מהדיון". ים מגיעים מהארגונים היותר ממוסדים כמו רופאים למען זכויות אדם או בצלם, שאם הם משקרים אז ברור שהם יורים לעצמם ברגל".­ מתנחלים גם יכולים להעלות לאוויר ידיעות?בריאן: "בעקרון כן. הבעיה היא שהרבה מהם הציפו את האתר במאמרים במטרה לגרום לקריסתו. אבל דעות או ידיעות שכותבים מתנחלים אין לנו בעיה, זה חלק מהדיון". כל ילד הוא אלון בן­דוד קסי או שאין לה עניין להעלות את הנושאים האלה, כי זה נוגד את האינטרסים של בעלי ההון. החשיבות של ארגון כזה היא שיש במה למגוון של דעות".רונן אידלמן: "כולם ידעו על ההפגנה הזאת, זה היה במרכז תל­אביב ועדיין, חוץ ממצלמות של פעילים שלנו המצלמה הממסדית היחידה שהיתה שם היתה של פורטל האינטרנט 'וואלה!'. לא שאני מזלזל, חס וחלילה, אבל זה נראה לי מוזר שרק 'וואלה! תרבות' חשבו שזה הכרחי לצלם את זה. שלא לדבר על הפעמים שאנחנו מגיעים לשטחים לחלק מזון, אז ממש אף אחד לא מסקר".פעילי אינדי מדיה דיווחו על אירועי 1 במאי בכל האמצעים שעמדו לרשותם: ידיעות ותגובות על האירועים הופיעו באתר האינטרנט; הם הפיצו מנשר, דף צילום בגודל A3 מקופל לארבע שכלל תמונות, כתבות ואת "פינת השוטר הרע" שהוקדשה לשוטרים שגילו אגרסיביות מיוחדת; החומרים המצולמים של חברי הקבוצה הופיעו בכתבה נרחבת ב"יומן אזרחי" בערוץ הקהילתי של הכבלים. בסופו של דבר אירועי 1 במאי הוכיחו שוב לחברי אינדי מדיה עד כמה הם נחוצים לשיח התקשורתי הישראלי, לפחות בעבור עצמם. כל ילד הוא אלון בן­דוד ביום חמישי שעבר שודרה בפעם הראשונה בערוץ הקהילתי של הכבלים התוכנית "יומן אזרחי", שהפיקה קבוצת הווידאו של אינדי מדיה. חברי הקבוצה השתדלו לנצל את 30 הדקות שחברות הכבלים העניקו להם עד תום. היה אייטם על חוק הדיור הציבורי, סיקור מקיף של אירועי 1 במאי (ר' מסגרת), אייטם קצר על Adbusters­ה (קבוצה קנדית שנלחמת נגד הפרסומות ותרבות הצריכה) ועוד.בראש קבוצת הווידאו עומד שלמה (מומו) יואל, 38. את החיבור בין אמנות וידאו לנושאים חברתיים הוא התחיל כבר ב­87' בלונדון. אז הוא עשה את זה יחד עם קבוצות אפרו קריביות ופקיסטניות. "מאז", הוא מספר, "אני עוקב אחרי תקשורת עצמאית. באופן גלובלי IMC­ל היה קשר הדוק לסיאטל ולפראג, כך גם קובע המיתוס, אבל זה היה קיים עוד קודם. מה שקרה בסיאטל ובפראג זה בעצם גל שהביא עוד ערך מוסף לרעיון שהיה קיים. תקשורת עצמאית קיימת בעולם בערך 20 שנה".ב­89' מומו חזר לארץ והמשיך בפעילות במקביל לעבודות אחרות. הוא הקים סדנאות לתקשורת קהילתית בשכונת הקטמונים בירושלים, בטבריה ובקרית­שמונה. לשינויים המהירים בטכנולוגיה (האינטרנט, הווידאו והצילום הדיגיטלי) היה כמובן משק ביום חמישי שעבר שודרה בפעם הראשונה בערוץ הקהילתי של הכבלים התוכנית "יומן אזרחי", שהפיקה קבוצת הווידאו של אינדי מדיה. חברי הקבוצה השתדלו לנצל את 30 הדקות שחברות הכבלים העניקו להם עד תום. היה אייטם על חוק הדיור הציבורי, סיקור מקיף של אירועי 1 במאי (ר' מסגרת), אייטם קצר על Adbusters­ה (קבוצה קנדית שנלחמת נגד הפרסומות ותרבות הצריכה) ועוד.בראש קבוצת הווידאו עומד שלמה (מומו) יואל, 38. את החיבור בין אמנות וידאו לנושאים חברתיים הוא התחיל כבר ב­87' בלונדון. אז הוא עשה את זה יחד עם קבוצות אפרו קריביות ופקיסטניות. "מאז", הוא מספר, "אני עוקב אחרי תקשורת עצמאית. באופן גלובלי IMC­ל היה קשר הדוק לסיאטל ולפראג, כך גם קובע המיתוס, אבל זה היה קיים עוד קודם. מה שקרה בסיאטל ובפראג זה בעצם גל שהביא עוד ערך מוסף לרעיון שהיה קיים. תקשורת עצמאית קיימת בעולם בערך 20 שנה".ב­89' מומו חזר לארץ והמשיך בפעילות במקביל לעבודות אחרות. הוא הקים סדנאות לתקשורת קהילתית בשכונת הקטמונים בירושלים, בטבריה ובקרית­שמונה. לשינויים המהירים בטכנולוגיה (האינטרנט, הווידאו והצילום הדיגיטלי) היה כמובן משק ל רב בהתפתחות הקבוצות העצמאיות.מומו: "אני זוכר שבתור פעילים עוד היינו עושים סרטים קהילתיים במצלמת סופר שמונה, אבל היום הכל הרבה יותר זול. בסכום לא גדול כל ילד יכול להקים אולפן אצלו בבית ולשדר ממנו".השידור של "יומן אזרחי" בכבלים מהווה תקדים מוצלח מבחינת הקבוצה. מלבד התוכנית, הפעילות שלהם כוללת בעיקר תיעוד וצילום של אירועים שאליהם התקשורת הממסדית לא מגיעה. זמן השידור המועט שחברות הכבלים משאירות בעבור תוכניות קהילתיות הפך עילה למאבק ציבורי ומשפטי שמומו מתכנן להוביל בקרוב. לדבריו, חברות הכבלים עוברות על החוק בכך שהן לא מקצות מספיק זמן להפקות עצמאיות של תוכניות קהילתיות כפי שנדרש מהן, וכך נדחקים שורה רחבה של נושאים מסדר היום הציבורי.­ מה מנחה אותך כשאתה עובד על תוכנית?"בעקרון אני לא עורך תוכן. אני בסך הכל מרכז את המסגרת. אתה מגיע לאינדי מדיה, אז מפנים אותך אלי. כפעיל, אני יכול לטפל בנושא כזה או אחר שמעניין אותי, אבל התפקיד שלי כרכז הוא לאפשר, לתת את האמצעים ולא להגיד את הדברים שלי". ל רב בהתפתחות הקבוצות העצמאיות.מומו: "אני זוכר שבתור פעילים עוד היינו עושים סרטים קהילתיים במצלמת סופר שמונה, אבל היום הכל הרבה יותר זול. בסכום לא גדול כל ילד יכול להקים אולפן אצלו בבית ולשדר ממנו".השידור של "יומן אזרחי" בכבלים מהווה תקדים מוצלח מבחינת הקבוצה. מלבד התוכנית, הפעילות שלהם כוללת בעיקר תיעוד וצילום של אירועים שאליהם התקשורת הממסדית לא מגיעה. זמן השידור המועט שחברות הכבלים משאירות בעבור תוכניות קהילתיות הפך עילה למאבק ציבורי ומשפטי שמומו מתכנן להוביל בקרוב. לדבריו, חברות הכבלים עוברות על החוק בכך שהן לא מקצות מספיק זמן להפקות עצמאיות של תוכניות קהילתיות כפי שנדרש מהן, וכך נדחקים שורה רחבה של נושאים מסדר היום הציבורי.­ מה מנחה אותך כשאתה עובד על תוכנית?"בעקרון אני לא עורך תוכן. אני בסך הכל מרכז את המסגרת. אתה מגיע לאינדי מדיה, אז מפנים אותך אלי. כפעיל, אני יכול לטפל בנושא כזה או אחר שמעניין אותי, אבל התפקיד שלי כרכז הוא לאפשר, לתת את האמצעים ולא להגיד את הדברים שלי". אין אוסלו, יש עיתון אין אוסלו, יש עיתון "כאן" הוא השלוחה המודפסת של אינדי מדיה. מדובר במגזין פוליטי חברתי שמודפס ב­8,000 עותקים ומחולק חינם בפאבים, בקיוסקים, בקמפוסים ובאירועים של פעילי קבוצות שמאל שונות. יש גם אפשרות לעשות מנוי בסכום סמלי של 50 שקל, לעזרה במימון הפעילות. כיום יש למגזין בערך אלף מנויים, חלקם מוסדות מוכרים וארגונים וחלקם אזרחים ממקומות מרוחקים מתל­אביב, כמו כפרים במשולש, שאין להם שום אפשרות אחרת להשיג את העיתון.עד ספטמבר יצאו שמונה גליונות בפורמט ישן יותר. עם התגבשות קבוצת אינדי מדיה, אחרי אירועי פראג ואחרי ההצלחה של אתר האינטרט, החליטו חלק מהמשתתפים להוציא את העיתון מחדש בפורמט רחב ומקצועי יותר.אסף שור, 25, סטודנט ומתרגם, הוא חבר מערכת העיתון. "הרבה ידיעות מעניינות שעלו לאתר האינטרנט לא הגיעו להרבה אנשים בגלל שהאינטרנט הוא עדיין מדיה מוגבלת מבחינת התפוצה שלה. לכן החלטנו להוציא עיתון".בחודש הראשון של האינתיפאדה אסף תפעל את IRC, ארגון מידע שתדלק את מערכות החדשות באינפורמציה שלא היתה יכולה להגיע אליהן בדרכים אחרות (פרובוקציות של מתנחלים נגד ערבים למשל), כשקם "כאן" מחדש, הוא לא נש "כאן" הוא השלוחה המודפסת של אינדי מדיה. מדובר במגזין פוליטי חברתי שמודפס ב­8,000 עותקים ומחולק חינם בפאבים, בקיוסקים, בקמפוסים ובאירועים של פעילי קבוצות שמאל שונות. יש גם אפשרות לעשות מנוי בסכום סמלי של 50 שקל, לעזרה במימון הפעילות. כיום יש למגזין בערך אלף מנויים, חלקם מוסדות מוכרים וארגונים וחלקם אזרחים ממקומות מרוחקים מתל­אביב, כמו כפרים במשולש, שאין להם שום אפשרות אחרת להשיג את העיתון.עד ספטמבר יצאו שמונה גליונות בפורמט ישן יותר. עם התגבשות קבוצת אינדי מדיה, אחרי אירועי פראג ואחרי ההצלחה של אתר האינטרט, החליטו חלק מהמשתתפים להוציא את העיתון מחדש בפורמט רחב ומקצועי יותר.אסף שור, 25, סטודנט ומתרגם, הוא חבר מערכת העיתון. "הרבה ידיעות מעניינות שעלו לאתר האינטרנט לא הגיעו להרבה אנשים בגלל שהאינטרנט הוא עדיין מדיה מוגבלת מבחינת התפוצה שלה. לכן החלטנו להוציא עיתון".בחודש הראשון של האינתיפאדה אסף תפעל את IRC, ארגון מידע שתדלק את מערכות החדשות באינפורמציה שלא היתה יכולה להגיע אליהן בדרכים אחרות (פרובוקציות של מתנחלים נגד ערבים למשל), כשקם "כאן" מחדש, הוא לא נש אר בצד.­ מה פתאום הצטרפת?"אני מהבעייתיים שהלכו לישון באוסלו וחזרו לפעילות עם האינתיפאדה החדשה. ביום כיפור בלילה חבורה של נערים מירושלים נסעה בכל העיר לחפש ערבים כדי לעשות בהם לינץ'. אחת התחנות שלהם היתה מתחת לבית שלי, בדרך חברון, בתחנת דלק. ירדתי למטה, לראות את ניידת המשטרה שהזמנתי ונדהמתי לראות את השוטרים מסתכלים עליהם ולא עושים כלום. זה היה הרגע שבו החלטתי שיאללה, חוזרים לפעילות. לפני אוסלו היתה עבודה קשה של פעילי שמאל ואז, אחרי אוסלו, היה נורא קל לנו לא לראות. אמרו לנו: 'אוסלו, אוסלו, פרס, פרס', והנה, יש מזרח תיכון חדש. ואז פרצה האינתיפאדה ואתה מתמלא רגשות אשם ופתאום מבין שיש עוד הרבה עבודה".רונן: "זה הגיע למצב שהיה כסף, היו אנשים והיה מומנטום. לא היתה לנו שום סיבה לא להוציא גיליון כמו שצריך הפעם. אני לא אלך לעמוד בצמתים כי זה לא אני. אני יודע לעשות עיתון".כל חברי המערכת (כמו שאר חברי אינדי מדיה) של "כאן" עובדים בעיתון בהתנדבות, בנוסף לעיסוקיהם האחרים.­ מאיפה יש לכם כסף להוציא עיתון?"אחרי פראג דיברנו כמה אנשים שאמרו שהם רוצים להוציא עיתון, מהסיבות אר בצד.­ מה פתאום הצטרפת?"אני מהבעייתיים שהלכו לישון באוסלו וחזרו לפעילות עם האינתיפאדה החדשה. ביום כיפור בלילה חבורה של נערים מירושלים נסעה בכל העיר לחפש ערבים כדי לעשות בהם לינץ'. אחת התחנות שלהם היתה מתחת לבית שלי, בדרך חברון, בתחנת דלק. ירדתי למטה, לראות את ניידת המשטרה שהזמנתי ונדהמתי לראות את השוטרים מסתכלים עליהם ולא עושים כלום. זה היה הרגע שבו החלטתי שיאללה, חוזרים לפעילות. לפני אוסלו היתה עבודה קשה של פעילי שמאל ואז, אחרי אוסלו, היה נורא קל לנו לא לראות. אמרו לנו: 'אוסלו, אוסלו, פרס, פרס', והנה, יש מזרח תיכון חדש. ואז פרצה האינתיפאדה ואתה מתמלא רגשות אשם ופתאום מבין שיש עוד הרבה עבודה".רונן: "זה הגיע למצב שהיה כסף, היו אנשים והיה מומנטום. לא היתה לנו שום סיבה לא להוציא גיליון כמו שצריך הפעם. אני לא אלך לעמוד בצמתים כי זה לא אני. אני יודע לעשות עיתון".כל חברי המערכת (כמו שאר חברי אינדי מדיה) של "כאן" עובדים בעיתון בהתנדבות, בנוסף לעיסוקיהם האחרים.­ מאיפה יש לכם כסף להוציא עיתון?"אחרי פראג דיברנו כמה אנשים שאמרו שהם רוצים להוציא עיתון, מהסיבות המובנות. מישהו, תורם אנונימי, אמר שהוא מוכן לתרום כסף ממניעים אידאולוגיים טהורים. זה אחד שאין לו שום רצון שיופיע שלט על שמו בבית חולים".חשוב לציין שהתכנים המעסיקים את אינדי מדיה בכלל ואת "כאן" בפרט אינם קשורים רק לסכסוך הישראלי ערבי. כתבת השער בגיליון החדש של "כאן" עוסקת בסחר בנשים, הגיליון הקודם עסק, למשל, בהתחממות כדור הארץ ולפני כן הוקדש רוב הגיליון לבעיית העוני בישראל וברשות הפלסטינית. חיבור של נושאים שמאפיין את השמאל החדש והצעיר בישראל.רונן: "אם אתה לא מבין שהמאבק נגד חוצה ישראל, המאבק נגד הסחר בנשים, המאבק למען זכויות הפלסטינים והמאבק נגד מדיניות המשכנתאות של הבנקים הוא בעצם אותו מאבק שנובע מאותה אידאולוגיה, אז אין לך מה לעשות בקבוצת התקשורת העצמאית".אסף: "יש לנו את הוויכוחים שלנו, ולכל אחד יש את הדבר שנראה לו יותר חשוב, אבל כשיוצא עיתון, יש שם הכל".רונן: "יש מישהי שפרשה בגלל שהיא חשבה שאנחנו לא שמים מספיק דגש על זכויות בעלי חיים. זה מה שהיה חשוב לה וזה בסדר. אבל אנחנו לא אקולוגים, אנחנו לא מחבקי עצים. אנחנו מתנגדים לחוצה ישראל בגלל שהוא חלק מהדבר הז המובנות. מישהו, תורם אנונימי, אמר שהוא מוכן לתרום כסף ממניעים אידאולוגיים טהורים. זה אחד שאין לו שום רצון שיופיע שלט על שמו בבית חולים".חשוב לציין שהתכנים המעסיקים את אינדי מדיה בכלל ואת "כאן" בפרט אינם קשורים רק לסכסוך הישראלי ערבי. כתבת השער בגיליון החדש של "כאן" עוסקת בסחר בנשים, הגיליון הקודם עסק, למשל, בהתחממות כדור הארץ ולפני כן הוקדש רוב הגיליון לבעיית העוני בישראל וברשות הפלסטינית. חיבור של נושאים שמאפיין את השמאל החדש והצעיר בישראל.רונן: "אם אתה לא מבין שהמאבק נגד חוצה ישראל, המאבק נגד הסחר בנשים, המאבק למען זכויות הפלסטינים והמאבק נגד מדיניות המשכנתאות של הבנקים הוא בעצם אותו מאבק שנובע מאותה אידאולוגיה, אז אין לך מה לעשות בקבוצת התקשורת העצמאית".אסף: "יש לנו את הוויכוחים שלנו, ולכל אחד יש את הדבר שנראה לו יותר חשוב, אבל כשיוצא עיתון, יש שם הכל".רונן: "יש מישהי שפרשה בגלל שהיא חשבה שאנחנו לא שמים מספיק דגש על זכויות בעלי חיים. זה מה שהיה חשוב לה וזה בסדר. אבל אנחנו לא אקולוגים, אנחנו לא מחבקי עצים. אנחנו מתנגדים לחוצה ישראל בגלל שהוא חלק מהדבר הז ה שנקרא גלובליזציה ושליטה של התאגידים".לאחרונה התחילו חברי הקבוצה להעביר סדנת כתיבה שהמטרה שלה לתת את היכולת לאנשים חדשים להשתלב. הרעיון הוא שאנשים מהשטח יכתבו על מה שקורה. "הרעיון הוא לשמור על עיתון מקצועי, אבל עדיין שיהיה אותנטי", אומר אסף. "מי שלא יודע לכתוב, אנחנו נלמד אותו, כי מעבר לתכנים גם חשוב שאנשים יבינו מה הם קוראים וייצא עיתון שנראה טוב". ה שנקרא גלובליזציה ושליטה של התאגידים".לאחרונה התחילו חברי הקבוצה להעביר סדנת כתיבה שהמטרה שלה לתת את היכולת לאנשים חדשים להשתלב. הרעיון הוא שאנשים מהשטח יכתבו על מה שקורה. "הרעיון הוא לשמור על עיתון מקצועי, אבל עדיין שיהיה אותנטי", אומר אסף. "מי שלא יודע לכתוב, אנחנו נלמד אותו, כי מעבר לתכנים גם חשוב שאנשים יבינו מה הם קוראים וייצא עיתון שנראה טוב". תהיה מהפכה? תהיה מהפכה? אין צורך להפריז בחשיבות של אינדי מדיה בשיח התקשורתי בישראל כיום. היא עדיין קבוצת שוליים, שרעיונותיה מגיעים למספר מוגבל מאוד של פעילים. ברור שרוב האוכלוסייה לא שמעה על פעילות הקבוצה ויותר מכך, גם אם תשמע, תמשיך בהרגלי צריכת התקשורת הממוסדת שאליהם היא רגילה. אבל רוב החברים באינדי מדיה אופטימים. גיא ווסט מדבר על התעוררות כללית בשטח: "ראינו את זה בהפגנות 1 במאי. להרבה אנשים נמאס והם מחפשים אלטרנטיבות".אסף פסימי יותר: "אנחנו עובדים כאן נגד מערכת נורא גדולה שחלק גדול מהפעולה שלה הוא לגרום לאנשים לא להתעניין, בין אם בכוונה ובין כי ככה היא. כלומר הרבה יותר אנשים צריכים לעבוד הרבה יותר שעות כדי שהמידע שאנחנו רוצים יגיע לכולם, וזה לא פשוט".עובדה בולטת אולי היא שרוב חברי הקבוצה הם צעירים אשכנזים, "ילדים טובים", חלקם דתיים לשעבר, רובם סטודנטים. כרגע אין פעילים ערבים באינדי מדיה וגם הייצוג המזרחי קטן. חברי הקבוצה רואים בהרכב הלא הומוגני את אחת הבעיות המשמעותיות ביותר שלהם, אם כי ההסבר בעיניהם הוא צפוי ומתבקש. "לעסוק בפעילות התנדבותית למען מימוש האידאלים והערכים שבהם אתה אין צורך להפריז בחשיבות של אינדי מדיה בשיח התקשורתי בישראל כיום. היא עדיין קבוצת שוליים, שרעיונותיה מגיעים למספר מוגבל מאוד של פעילים. ברור שרוב האוכלוסייה לא שמעה על פעילות הקבוצה ויותר מכך, גם אם תשמע, תמשיך בהרגלי צריכת התקשורת הממוסדת שאליהם היא רגילה. אבל רוב החברים באינדי מדיה אופטימים. גיא ווסט מדבר על התעוררות כללית בשטח: "ראינו את זה בהפגנות 1 במאי. להרבה אנשים נמאס והם מחפשים אלטרנטיבות".אסף פסימי יותר: "אנחנו עובדים כאן נגד מערכת נורא גדולה שחלק גדול מהפעולה שלה הוא לגרום לאנשים לא להתעניין, בין אם בכוונה ובין כי ככה היא. כלומר הרבה יותר אנשים צריכים לעבוד הרבה יותר שעות כדי שהמידע שאנחנו רוצים יגיע לכולם, וזה לא פשוט".עובדה בולטת אולי היא שרוב חברי הקבוצה הם צעירים אשכנזים, "ילדים טובים", חלקם דתיים לשעבר, רובם סטודנטים. כרגע אין פעילים ערבים באינדי מדיה וגם הייצוג המזרחי קטן. חברי הקבוצה רואים בהרכב הלא הומוגני את אחת הבעיות המשמעותיות ביותר שלהם, אם כי ההסבר בעיניהם הוא צפוי ומתבקש. "לעסוק בפעילות התנדבותית למען מימוש האידאלים והערכים שבהם אתה מאמין זה לוקסוס", הם אומרים. "אתה חייב לבוא עם רקע סוציו אקונומי מסוים שיאפשר לך לרכוש את הידע המתאים לעסוק בתקשורת ויותר מכך, שיאפשר להשקיע את הזמן. אין מה להתפלא על זה שאנשים מאוכלוסיות חלשות לא יכולים להרשות לעצמם לקחת חלק בפעילות שלנו".האפשרות שנבדקת בימים אלה מול שלטונות הצבא, שלפיה חיילים שהשתחררו מהצבא עם פרופיל 21 יוכלו לשרת שירות לאומי באינדי מדיה, תביא לקבוצה אוכלוסיות חדשות ומגוונות שאולי יחזקו את התוקף החברתי שהקבוצה מבקשת לסגל לעצמה, אם כי לא ממש בטוח שצה"ל יפגין את אותה התלהבות לרעיון.בינתיים אינדי מדיה היא מהסנוניות הראשונות שמבטאות בישראל את הבשורה העולמית של אנשים שדווקא בעידן הכפר הגלובלי לא מוכנים להתיישר על פי גחמות הסדר העולמי החדש.מומו: "יכול להיות שבסופו של דבר, הדבר היחיד הטוב שייצא מהגלובליזציה יהיה התגבשות הכוח שמתנגד לה. אני מאמין שברגע שיותר אזרחים ישתתפו בעבודה התקשורתית, יהיה לנו דיון ציבורי יותר מעמיק ורציני. בטווח הארוך, היכולת של הארגונים האלה להביא לשינוי היא גדולה". מאמין זה לוקסוס", הם אומרים. "אתה חייב לבוא עם רקע סוציו אקונומי מסוים שיאפשר לך לרכוש את הידע המתאים לעסוק בתקשורת ויותר מכך, שיאפשר להשקיע את הזמן. אין מה להתפלא על זה שאנשים מאוכלוסיות חלשות לא יכולים להרשות לעצמם לקחת חלק בפעילות שלנו".האפשרות שנבדקת בימים אלה מול שלטונות הצבא, שלפיה חיילים שהשתחררו מהצבא עם פרופיל 21 יוכלו לשרת שירות לאומי באינדי מדיה, תביא לקבוצה אוכלוסיות חדשות ומגוונות שאולי יחזקו את התוקף החברתי שהקבוצה מבקשת לסגל לעצמה, אם כי לא ממש בטוח שצה"ל יפגין את אותה התלהבות לרעיון.בינתיים אינדי מדיה היא מהסנוניות הראשונות שמבטאות בישראל את הבשורה העולמית של אנשים שדווקא בעידן הכפר הגלובלי לא מוכנים להתיישר על פי גחמות הסדר העולמי החדש.מומו: "יכול להיות שבסופו של דבר, הדבר היחיד הטוב שייצא מהגלובליזציה יהיה התגבשות הכוח שמתנגד לה. אני מאמין שברגע שיותר אזרחים ישתתפו בעבודה התקשורתית, יהיה לנו דיון ציבורי יותר מעמיק ורציני. בטווח הארוך, היכולת של הארגונים האלה להביא לשינוי היא גדולה". אינדי מדיה פלסטין אינדי מדיה פלסטין במקביל להקמת המרכז הישראלי של אינדי מדיה, נעשים מאמצים להקים מרכז פלסטיני מקביל. האפשרות לפרסם ידיעות בערבית היתה קיימת כבר מההתחלה באינדי מדיה ישראל, אבל אף אחד מהגולשים לא ניצל אותה. (רונן: "יש המון גולשים ערבים שמשתתפים בדיונים, אבל הם מעוניינים להשתתף באנגלית או בעברית כדי לתת תפוצה יותר גדולה לדעתם, שנשמעת ממילא בכלי התקשורת הערביים").הרעיון הראשוני היה לשלב את הקבוצות הישראלית והפלסטינית ולקרוא למרכז בתל­אביב "אינדי מדיה המזרח התיכון", אבל הפעילים מתל­אביב הבינו שהרעיון נוגד את הרוח של שאר המרכזים בעולם: קבוצות שפועלות באופן עצמאי בערים שונות ומדווחות על בסיס מקומי, לא גלובלי. בסופו של דבר הם הבינו שנכון יותר יהיה לקרוא למרכז "אינדי מדיה תל­אביב", כיוון שהם כותבים מנקודת מבט ישראלית. כיום כבר נוצר קשר עם פעילים של ארגוני שמאל פלסטינים בשטחים, התוכנה המתאימה הועברה אליהם ואם לא יהיו עיכובים בלתי צפויים, הגרסה הפלסטינית תעלה בקרוב לרשת באנגלית ובערבית. גיא ווסט צופה בעיות: "ברור שזה ידרוש איזשהו סוג של שינוי חשיבה. הקבוצה הפלסטינית תצטרך לעמוד בתנאים ולפעו במקביל להקמת המרכז הישראלי של אינדי מדיה, נעשים מאמצים להקים מרכז פלסטיני מקביל. האפשרות לפרסם ידיעות בערבית היתה קיימת כבר מההתחלה באינדי מדיה ישראל, אבל אף אחד מהגולשים לא ניצל אותה. (רונן: "יש המון גולשים ערבים שמשתתפים בדיונים, אבל הם מעוניינים להשתתף באנגלית או בעברית כדי לתת תפוצה יותר גדולה לדעתם, שנשמעת ממילא בכלי התקשורת הערביים").הרעיון הראשוני היה לשלב את הקבוצות הישראלית והפלסטינית ולקרוא למרכז בתל­אביב "אינדי מדיה המזרח התיכון", אבל הפעילים מתל­אביב הבינו שהרעיון נוגד את הרוח של שאר המרכזים בעולם: קבוצות שפועלות באופן עצמאי בערים שונות ומדווחות על בסיס מקומי, לא גלובלי. בסופו של דבר הם הבינו שנכון יותר יהיה לקרוא למרכז "אינדי מדיה תל­אביב", כיוון שהם כותבים מנקודת מבט ישראלית. כיום כבר נוצר קשר עם פעילים של ארגוני שמאל פלסטינים בשטחים, התוכנה המתאימה הועברה אליהם ואם לא יהיו עיכובים בלתי צפויים, הגרסה הפלסטינית תעלה בקרוב לרשת באנגלית ובערבית. גיא ווסט צופה בעיות: "ברור שזה ידרוש איזשהו סוג של שינוי חשיבה. הקבוצה הפלסטינית תצטרך לעמוד בתנאים ולפעו ל על פי עקרון הדמוקרטיזציה של התקשורת. השאלה הגדולה כרגע היא שלא ברור מי יפוצץ אותם אחרי שהם יעלו, השלטון הפלסטיני או הישראלי". ל על פי עקרון הדמוקרטיזציה של התקשורת. השאלה הגדולה כרגע היא שלא ברור מי יפוצץ אותם אחרי שהם יעלו, השלטון הפלסטיני או הישראלי". שוטר גורר ילדה? לא אייטם שוטר גורר ילדה? לא אייטם האירועים שנערכו ב­1 במאי האחרון בתל­אביב הם דוגמה מאלפת במיוחד לטענות אינדי מדיה ביחס לנושאים שהתקשורת הישראלית בוחרת להעלות, או יותר נכון לא להעלות, לסדר היום הציבורי. 1 במאי נולד מחדש בשנים האחרונות כיום החג העולמי של הארגונים האנטי קפיטליסטיים והשנה התקיימו גם בישראל אירועי מחאה פומביים בווליום גבוה. בתל­אביב היתה תהלוכה של חניכי הנוער העובד והשומר הצעיר, היתה מסיבת רחוב סוערת והיתה הפגנה סוערת של עשרות אנרכיסטים וארגונים צמחוניים מול סניף מקדונלדס בשדרות רוטשילד, שכללה חסימת כביש וזריקת ראשים מדממים של פרות על דלת הסניף במחאה על שחיטת הפרות ומדיניות ההעסקה של החברה. כוחות משטרה ומשמר הגבול הגיבו בכוח רב והתפתח עימות אלים עם המפגינים, שכלל גרירת נערים על הרצפה ומעצרים.בלי להיכנס לפרטים של מי התחיל, מי אשם ומי הרביץ, העובדה שרוב כלי התקשורת התעלמו כמעט לחלוטין מהאירוע ביום שאחרי. "ידיעות אחרונות" דיווח על ההפגנה בשני משפטים, כחלק מדיווח מינימלי אף הוא על אירועי היום בעולם. "מעריב" הוסיף אמנם תמונה מהאירוע בתל­אביב ודיווח מעט יותר, אבל הטון היה חד צדדי: "כוחו האירועים שנערכו ב­1 במאי האחרון בתל­אביב הם דוגמה מאלפת במיוחד לטענות אינדי מדיה ביחס לנושאים שהתקשורת הישראלית בוחרת להעלות, או יותר נכון לא להעלות, לסדר היום הציבורי. 1 במאי נולד מחדש בשנים האחרונות כיום החג העולמי של הארגונים האנטי קפיטליסטיים והשנה התקיימו גם בישראל אירועי מחאה פומביים בווליום גבוה. בתל­אביב היתה תהלוכה של חניכי הנוער העובד והשומר הצעיר, היתה מסיבת רחוב סוערת והיתה הפגנה סוערת של עשרות אנרכיסטים וארגונים צמחוניים מול סניף מקדונלדס בשדרות רוטשילד, שכללה חסימת כביש וזריקת ראשים מדממים של פרות על דלת הסניף במחאה על שחיטת הפרות ומדיניות ההעסקה של החברה. כוחות משטרה ומשמר הגבול הגיבו בכוח רב והתפתח עימות אלים עם המפגינים, שכלל גרירת נערים על הרצפה ומעצרים.בלי להיכנס לפרטים של מי התחיל, מי אשם ומי הרביץ, העובדה שרוב כלי התקשורת התעלמו כמעט לחלוטין מהאירוע ביום שאחרי. "ידיעות אחרונות" דיווח על ההפגנה בשני משפטים, כחלק מדיווח מינימלי אף הוא על אירועי היום בעולם. "מעריב" הוסיף אמנם תמונה מהאירוע בתל­אביב ודיווח מעט יותר, אבל הטון היה חד צדדי: "כוחו ת משטרה עצרו שלושה מהמפגינים, אך חבריהם שבו וחסמו את הכביש, תוך כדי שהם מטיחים קריאות 'פשיסטים' בעשרות שוטרי היס"מ ומשמר הגבול שהוזעקו למקום: הם לא הסכימו לפנות את נתיב התנועה לפני ששלושת חבריהם העצורים ישוחררו". אף מילה על האלימות (המוגזמת?) של המשטרה, על הסיבות להפגנה, על האידאולוגיה, למעט 12 מילים בדיוק של מנכ"ל הנוער העובד בידיעה שהופיעה בעמוד 22. "הארץ" דיווח על האירועים בעולם והתייחס לנעשה בארץ בידיעה נפרדת שכללה מאה מילים והופיעה בעמוד שש.הגדיל לעשות "גלובס", שב­3 במאי הקדיש עמוד שלם למאמר מתורגם מהמגזין Financial Times"", שעסק כולו בהגנה על הקפיטליזם האהוב ובנזק שגורמים מתנגדי הגלובליזציה: "אין אלטרנטיבה טובה יותר לקפיטליזם", נכתב שם. "הממשלות חייבות להגן על הגלובליזציה ביתר תוקף ולתקוף ביתר נחישות את השקרים וחצאי האמיתות שמפזרים מתנגדיה. אם לא כן, מתנגדי הגלובליזציה יהיו אלה שיזכו במאבק על דעת הקהל הציבורית".גם ערוצי הטלוויזיה בארץ לא עשו מאמצים לסקר את ההפגנות. חדשות ערוץ 2 שידרו אייטם קצר שהתבסס על חומרי וידאו שקיבלו מאינדי מדיה (והדגימו בכך את החשיבות ת משטרה עצרו שלושה מהמפגינים, אך חבריהם שבו וחסמו את הכביש, תוך כדי שהם מטיחים קריאות 'פשיסטים' בעשרות שוטרי היס"מ ומשמר הגבול שהוזעקו למקום: הם לא הסכימו לפנות את נתיב התנועה לפני ששלושת חבריהם העצורים ישוחררו". אף מילה על האלימות (המוגזמת?) של המשטרה, על הסיבות להפגנה, על האידאולוגיה, למעט 12 מילים בדיוק של מנכ"ל הנוער העובד בידיעה שהופיעה בעמוד 22. "הארץ" דיווח על האירועים בעולם והתייחס לנעשה בארץ בידיעה נפרדת שכללה מאה מילים והופיעה בעמוד שש.הגדיל לעשות "גלובס", שב­3 במאי הקדיש עמוד שלם למאמר מתורגם מהמגזין Financial Times"", שעסק כולו בהגנה על הקפיטליזם האהוב ובנזק שגורמים מתנגדי הגלובליזציה: "אין אלטרנטיבה טובה יותר לקפיטליזם", נכתב שם. "הממשלות חייבות להגן על הגלובליזציה ביתר תוקף ולתקוף ביתר נחישות את השקרים וחצאי האמיתות שמפזרים מתנגדיה. אם לא כן, מתנגדי הגלובליזציה יהיו אלה שיזכו במאבק על דעת הקהל הציבורית".גם ערוצי הטלוויזיה בארץ לא עשו מאמצים לסקר את ההפגנות. חדשות ערוץ 2 שידרו אייטם קצר שהתבסס על חומרי וידאו שקיבלו מאינדי מדיה (והדגימו בכך את החשיבות של אינדי מדיה). בערוץ 1 שידרו כתבת צבע על האירועים בעולם, אבל התעלמו מההתרחשויות המקומיות שקרו מתחת לאפם. המקומון "צומת השרון" היה היחיד בעיתונות הממסדית שנתן במה מסודרת (חצי עמוד) לאירועי 1 במאי מזווית הראייה של המפגינים. איתי ורדי כתב שם: "התגובה של המשטרה היתה מופרזת בעליל ולא מחויבת המציאות. מקומם לראות את משטרת ישראל נכנסת בשיא הכוח בכמה עשרות פעילים למען זכויות אדם, סביבה ובעלי חיים, שבאו ­ ליום אחד בשנה ­ להביע את עצמם. כמה יס"מניקים בדיוק לוקח לגרור נערה בת 17 מהכביש?".ירדנה אלון, פעילה באינדי מדיה שנכחה בהפגנת 1 במאי בשדרות רוטשילד, מספרת על הפער בין מה שקרה במציאות ובין מה שראינו בטלוויזיה באותו ערב: "באספקט התקשורתי נראה על המסך כאילו המפגינים סתם באו לחפש אקשן. זאת בסך הכל היתה הפגנה קטנה שהתחילה כשעמומון נחמד והפכה לדבר מאוד אלים, ודאי מההיבט הפמינסטי. הילד שלי, שהוא בן עשר, ראה איתי בערב בטלוויזיה אחרי שחזרנו ביחד מההפגנה ואמר לי: 'אמא, זה לא חדשות היום אלא שקרי היום'. וזאת בדיוק ההצדקה של אינדי מדיה. התקשורת הממסדית מתעלמת מהדברים האלה, כי זה לא מספיק ס של אינדי מדיה). בערוץ 1 שידרו כתבת צבע על האירועים בעולם, אבל התעלמו מההתרחשויות המקומיות שקרו מתחת לאפם. המקומון "צומת השרון" היה היחיד בעיתונות הממסדית שנתן במה מסודרת (חצי עמוד) לאירועי 1 במאי מזווית הראייה של המפגינים. איתי ורדי כתב שם: "התגובה של המשטרה היתה מופרזת בעליל ולא מחויבת המציאות. מקומם לראות את משטרת ישראל נכנסת בשיא הכוח בכמה עשרות פעילים למען זכויות אדם, סביבה ובעלי חיים, שבאו ­ ליום אחד בשנה ­ להביע את עצמם. כמה יס"מניקים בדיוק לוקח לגרור נערה בת 17 מהכביש?".ירדנה אלון, פעילה באינדי מדיה שנכחה בהפגנת 1 במאי בשדרות רוטשילד, מספרת על הפער בין מה שקרה במציאות ובין מה שראינו בטלוויזיה באותו ערב: "באספקט התקשורתי נראה על המסך כאילו המפגינים סתם באו לחפש אקשן. זאת בסך הכל היתה הפגנה קטנה שהתחילה כשעמומון נחמד והפכה לדבר מאוד אלים, ודאי מההיבט הפמינסטי. הילד שלי, שהוא בן עשר, ראה איתי בערב בטלוויזיה אחרי שחזרנו ביחד מההפגנה ואמר לי: 'אמא, זה לא חדשות היום אלא שקרי היום'. וזאת בדיוק ההצדקה של אינדי מדיה. התקשורת הממסדית מתעלמת מהדברים האלה, כי זה לא מספיק ס קסי או שאין לה עניין להעלות את הנושאים האלה, כי זה נוגד את האינטרסים של בעלי ההון. החשיבות של ארגון כזה היא שיש במה למגוון של דעות".רונן אידלמן: "כולם ידעו על ההפגנה הזאת, זה היה במרכז תל­אביב ועדיין, חוץ ממצלמות של פעילים שלנו המצלמה הממסדית היחידה שהיתה שם היתה של פורטל האינטרנט 'וואלה!'. לא שאני מזלזל, חס וחלילה, אבל זה נראה לי מוזר שרק 'וואלה! תרבות' חשבו שזה הכרחי לצלם את זה. שלא לדבר על הפעמים שאנחנו מגיעים לשטחים לחלק מזון, אז ממש אף אחד לא מסקר".פעילי אינדי מדיה דיווחו על אירועי 1 במאי בכל האמצעים שעמדו לרשותם: ידיעות ותגובות על האירועים הופיעו באתר האינטרנט; הם הפיצו מנשר, דף צילום בגודל A3 מקופל לארבע שכלל תמונות, כתבות ואת "פינת השוטר הרע" שהוקדשה לשוטרים שגילו אגרסיביות מיוחדת; החומרים המצולמים של חברי הקבוצה הופיעו בכתבה נרחבת ב"יומן אזרחי" בערוץ הקהילתי של הכבלים. בסופו של דבר אירועי 1 במאי הוכיחו שוב לחברי אינדי מדיה עד כמה הם נחוצים לשיח התקשורתי הישראלי, לפחות בעבור עצמם.