הסכם לחיים זוגתי ואני בחרנו להמשיך ולבסס את הקשר, לא רק במישור הרגשי, אלא גם החוקי. זה לא היה קל דנה ג. פלג 05/09/01 "הקיץ הזה תלבשי לבן, תחשבי מחשבות בהירות" ­ מזדמזם לי השיר היפה הזה של הדודאים בראש. כל כך יפה השיר הזה, שהוא כמעט משכיח כמה קשה קיץ נטול מזגן בעירנו המיוזעת. ודווקא בקיץ, העונה היותר קשה עבורי, עונה שבה בחרנו גם אני וגם זוגתי להיוולד, בהפרש של כמה ימים (וכמה שנים) זו מזו, החלטנו להמשיך ולבסס את הקשר בינינו, להעמיק אותו, לא רק במישור הרגשי, אלא גם בחוקי. ומכיוון שהחוק במדינה לא נותן לנו שום זכויות, לקחנו את החוק בידיים והלכנו לעורכת הדין הקהילתית.מעגלים­מעגלים נעה הקהילה הזאת. מישהו שפגשת לפני איקס שנים בהקשר אחד, את פוגשת היום במקום אחר בחייך, ובעוד כמה שנים בוודאי תיפגשו בצומת דרכים אחר. ואני לא מדברת על אירועי הקהילה, שבהם נפגשים כולם, פחות או יותר.כך או כך, התכנסנו לנו ערב אחד במשרדה של עירא הדר לדבר על הסכם לחיים משותפים, ועל צוואות. חשבנו שנשב שם שעה, אך יצאנו בתום שלוש שעות, תשושות לחלוטין, כאילו הרגע חצינו את ים סוף, או עלינו בשביל הנחש למצדה. כמה שאלות עלו. שאלות שעלו קודם, ונדמה היה שיושבו, ושאלות שלא דמיינתי שיעלו. למשל, שאלה כמו זו: נניח שאנ ו נפרדות (בתקווה שזה לא יקרה), ונניח שיש ילד (אנחנו רוצות), ונניח גם שמימי רוצה לחזור לארצות­הברית. מה יהיו זכויות הביקור שלה? והאם הילד ייסע לשם? והאם בכלל צריך לקבוע את העניין בחוזה? כך מצאנו את עצמנו יום אחד מתקוטטות על שולחן ארוחת הבוקר, על אפרוח שלא בקע מביצה שלא נולדה. וכמו שתמיד קורה בסדרות וברומנים, ירדתי בדמעות לשכנתי עירית, והודעתי לה שאני זקוקה לתמיכה. "אה, רבתן?" היא אמרה, כאילו ידעה שאגיע. עירית היא יועצת הנישואים הטובה בעולם. לפחות לגבי. אם יום אחד היא תרצה להחליף קריירה, עתידה מובטח. היא אמרה לי, שבזמן כזה, של החלטות חשובות, תמיד רבים. כל זוג רב לפני החתונה. זה פשוט רע הכרחי, ואם זה לא קיים, זה דווקא סימן לא בריא. היא דיברה איתי על מה כדאי לעשות, ומה לא, וגם סיפרה על הילדים והבעל והחברות שלה, עד שנרגעתי. בין כה וכה, אני יודעת שמימי ואני יחד, ושכבר התגברנו על קטעים יותר קשים מוויכוח היפותטי שכזה. אחר כך אמרה לנו עירא שכדאי שנחכה להסכם הכתוב, ואז, אם צריך, נחליט כך או אחרת. לא כדאי לריב על סעיף שעוד לא נכתב בכלל. זה היה שבוע של עורכי הדין בחיינו. למחרת נפגשנו עם עורך דין נוסף, וחתמנו על הסכם לרכישת דירה. אבל זה כבר סיפור לטור אחר.