אלוהים לא גר ברבנות/ מנחם בן חגי סגל מדבר בשם מיעוט אורתודוקסי שתלטן ומתנשא, שאינו מבין את אשמתו הכבדה בהשנאת הדת מנחם בן 03/10/02 חמוש ובוטח בכיפתו הכשרה לועג חגי סגל (דעות, 1.10) לישראלים חופשיים, כמו שי זרחי, מנהל סמינר "אורנים" , ענת גוב, דדי צוקר, אסף ענברי וכן כותב שורות אלה, הבטוחים שמורשת ישראל שייכת להם לא פחות משהיא שייכת לרבנות הראשית, ועל כן הם מרשים לעצמם לעסוק בתנ"ך ובמדרשים ובדעת אלוהים, ולפתוח מאה מדרשות חילוניות חדשות בלי לבקש רשות מאף אחד, אפילו לא מחגי סגל. הם אפילו מרשים לעצמם להביע את דעתם על ההלכה החשוכה בחלקה ועל הגישה הנכונה אליה, גם בלי שעברו דרך חצרות מאה שערים או בני ברק, ובלי ששמעו או רצו לשמוע את מה שיש לרב עובדיה יוסף או לרב אליהו או לרב שפירא לומר בעניינים האלה.אני מבין שחגי סגל מתפלץ מסוג כזה של חופש פרשני, אבל בניגוד לימי משה או לימי הקהילות הרבניות בגולה אין היום לא רב ולא חוק, לא פוסק ולא שלטון, המחייב אותי לפרש את התורה בדרך זו או אחרת. כל הפרשנויות מותרות, על פי הבנתנו החופשית ועל פי רוח התקופה ועל פי מציאות הדברים הממשית, שחגי סגל עיוור מלראות אותה ולהבין את משמעותה. והרי סגל עצמו מזכיר את "הסמכויות הנרחבות שניתנו בסיני לפוסקי הדורות". משמע, מותר לחדש ולפרש מחדש, אבל בתנאי שאתה משלנו. כן, שמענו על "פוסקי הדורות" האלה, שסגל מציע לנו להסתמך עליהם. הם אלה שפסקו,למשל, שעל יצחק רבין חל דין רודף, והכשירו את רציחתו. הם אלה שפסקו שאסור ללכת בין שתי נשים, "כפי שאסור ללכת בין שתי בהמות". הם אלה שקבעו שצריך לגרש מן הארץ אמהות לא­יהודיות לחיילים קרביים בני משפחות יהודיות. בפסיקותיהם הגזעניות, הלאומניות, הפוסלות גויים ובזות לנשים ומרחיקות יהודים רפורמים ויהודים חילוניים, ומשניאות גרים ו"זרים" בתוכנו בניגוד מוחלט למצוות אהבת הגר, הרחיקו עצמם "פוסקי הדורות" האלה מכל סיכוי שנרצה לשמוע להם או לפסיקותיהם.ובכלל, הרי יש כל­כך הרבה פוסקים רבניים החולקים זה על זה, וכל­כך הרבה חצרות רבניות הצהובות זו לזו גם בקרב אותו מיעוט אורתודוקסי, שחגי סגל מדבר בשמו. הרי בין שנים עשר מיליון יהודי העולם רק כמיליון יהודים הם אורתודוקסים, לעומת מיליוני יהודים רפורמים וקונסרווטיבים, למשל, ומיליוני מאמינים חופשיים. אז מהיכן עזות­המצח המזוייפת והצבועה להעמיד פנים כאילו באמת עומדים הישראלים החופשיים, הבוחרים באמונה ובמסורת על פי דרכם, מול "פוסקי הדורות" כביכול שהוסמכו מסיני. אין רבנים כאלה, אין מנהיגים כאלה, אין סמכות כזו, וכולנו היום רשאים להיות הרבנים של עצמנו מול אלוהים ואדם. עובדה. אגב, בניגוד למה שחגי סגל כותב, אני לא הצעתי לבטל את ברית המילה אלא להעדיף את מילת הלב ואת ברית המילה הרוחנית, ברוח המצווה "ומלתם את לבבכם", על ברית הבשר הפיזית. גם לב הוא בשר, ובכל זאת, לא צריך ניתוח לב פתוח כדי למול את הלב, נכון? וכבר אמר הנביא:"כל הגויים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב". אתה מבין את זה, חגי?