תאטרון האבסורד
ביום רביעי שבר משרד הבריאות הרוסי את שתיקתו הרועמת כשהודיע כי בחילוץ בני הערובה השתמשו בגז המבוסס על החומר הכימי "פנטניל"
דן אבן
01/11/02
119 בני ערובה מתו משאיפת גז מסתורי במהלך פעולת החילוץ בבית התאטרון "דוברופקה" במוסקבה. במהלך השבוע האחרון הועלתה שורה של השערות והערכות בקרב גורמי רפואה, מודיעין וביטחון ברחבי העולם לגבי מהות החומר הכימי, בעוד הגורמים הרשמיים ברוסיה שמרו על שתיקה.הודעה לקונית של משרד הבריאות הרוסי שפורסמה ביום רביעי בערב פתרה את התעלומה. "הגז שהוזלף לבניין, דקות ספורות לפני פריצת הכוחות, מבוסס על תוצרים של 'פנטניל'", הודיע יורי שבצ'נקו, שר הבריאות.ה"פנטניל" הוא חומר סינתטי השייך למשפחת ה"אופיאטים" ודומה במבנהו הכימי למורפין ולהירואין. "במחלקות ההרדמה נעשה בו שימוש לעתים קרובות בצורתו הנוזלית", כפי שמספר ד"ר אריה שפירא, מנהל יחידת ההרדמה הגינקולוגית במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. "ה'פנטניל' הוא חומר מעולה, ואנחנו משתמשים בו כמעט בכל ההרדמות בבתי החולים. למעשה הוא משכך כאבים, שמסייע בפעולת ההרדמה. הוא גם גורם לאפקט של טשטוש, חזק פי מאה ממורפין, ויעיל יותר מהירואין", הוא מסביר. שמו של שפירא נקשר בעבר לפרשת ניסיון חטיפתו של ד"ר אומארו ריקו, שר התחבורה לשעבר של ניגריה. במהלך ניסיון החטיפה הוזרק לריקו חומר הרדמה, אולם המבצע כשל. הרופא ושותפיו, ביניהם העבריין הנתנייתי פליקס אבטובול שחוסל לאחרונה בפראג, נידונו לעונשי מאסר ממושכים בכלא הבריטי. סכנות החומר מוכרות למרדימים, בעיקר כשהוא ניתן במינונים גבוהים מדיי. "החומר מדכא את מערכת העצבים המרכזית, ובכך מסייע להרדמה, אך הוא עלול גם לדכא את מרכז הנשימה. זה מה שקרה באולם התאטרון, האנשים נרדמו וחלקם הפסיקו לנשום. אני משער ששפכו בתאטרון כמויות גדולות של החומר", אומר שפירא.
שימוש מאסיבי ראשון
תמיכות רבות יש להודאה הרוסית. "אין לחומר ריח, כמו לזה שהיה בתאטרון", אומר שפירא. פרט נוסף, שפורסם בתקשורת הרוסית, התייחס לחומר המכונה "נלוקסון" הניתן לחטופים הניצולים כחומר נגד להשפעתו של הגז, לאחר שפונו לבתי החולים ברחבי מוסקבה. "ה'נלוקסון' הוא חומר הניתן נגד כאבים בזמן ההרדמה ואחריה. זה חומר הנגד ל'אופיאטים' השונים", מספר שפירא. האירוע במוסקבה היה למעשה השימוש הראשון ב"פנטניל" נגד ציבור רחב של אנשים, אולם שמו של החומר כבר נקשר בעבר לניסיון החיסול הכושל של חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס. בסוף ספטמבר 97' ניסו שני סוכנים של המוסד הישראלי לחסל את משעל ברחוב ראשי ברבת עמון באמצעות הזרקת חומר כימי לאוזנו. בעימות שהתפתח ברחוב הסואן נתפסו הסוכנים ומדינת ישראל נאלצה לשלוח רופאה מהדסה עין כרם לבית החולים בירדן עם חומר נגד שהציל את חייו. "לפי הפרסומים, במהלך ניסיון החיסול עשו סוכני המוסד שימוש ב'פנטניל', שגרם לו לדיכוי נשימתי", קובע שפירא. ה"ניו­יורק טיימס" האמריקני פרסם ימים ספורים לאחר הפעולה כי ישראל השתמשה בפיתוח של ה"פנטניל". לדברי העיתון, הנוגדן שניתן למשעל והציל את חייו לאחר כישלון החיסול, היה ככל הנראה "נלוקסון", אותו נוגדן שסיפקו הרופאים במוסקבה לניצולי התאטרון.למרות דבריו של השר הרוסי, המדענים בישראל עדיין מתייחסים אליהם בספקנות. "ייתכן שנעשה פה שימוש ב'פנטניל', כשהוא מעורב בחומר נוסף, ה'דרופרידול'", משער שפירא. ה"דרופרידול", מדכא נוסף של מערכת העצבים המרכזית, מעצים את הפעולה של ה"פנטניל", ויחד הם יוצרים את אפקט ה"סינרגיזם", כלומר השפעה גדולה יותר מאשר שימוש רק באחד מהחומרים. "פעם השתמשנו בתערובת הזו לפני ניתוחים במחלקת ההרדמה, אך לילדים היו תופעות לוואי כתוצאה מהשימוש ב'דרופרידול', אז הפסקנו להשתמש בחומר", מספר שפירא. השערה נוספת כי משובר בסוג מסוים של "פנטניל", שהורכב בצורה שונה מהדרך השגרתית שבה מיוצר חומר ההרדמה הסטנדרטי. "יש כל מיני 'פנטנילים'. ניתן לקחת מולקולה מהחומר, ולהחליף בתוכה אטום של פחמן באטום של חומר אחר. ל'רמי­פנטניל', לדוגמה, נעשתה החלפה כזו, ונוצר חומר שמשפיע במהירות גבוהה יותר", מסביר שפירא.
רעיון אמריקני
האלוף (מיל') יצחק בן ישראל, שסיים לאחרונה כהונה כראש אגף מחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית בצה"ל, ניסה כבר לפני מספר ימים לפתור את התעלומה. "איננו יודעים באיזה גז מדובר, אך אני לא מאמין שהרוסים עשו שימוש בגז עצבים. כשהולכים להשתמש בגז כדי להציל בני ערובה, לא משתמשים בגז רעיל, כי אז גם מתים החטופים, וזו לא הכוונה. הניחוש שלי שהגז אמור היה להיות לא רעיל, וגרם לכל כך הרבה נפגעים כתוצאה של טעות במינון, או שלא לקחו בחשבון שמדובר באנשים שלא אכלו כמה ימים", שיער בן ישראל, כיום מרצה ביחידה ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב.ואילו לב פיודורוב, לשעבר מדען במשרד הבריאות הסובייטי, ידע לספר עוד לפני פרסום ההודעה הרשמית כי מדובר בגז המשלב גז מרדים עם אל­אס­די. "הגז הזה פותח בימי המלחמה הקרה בשנות השבעים. הרעיון היה של האמריקנים, אך ברית המועצות פיתחה אותו. בשנות השמונים ייצרו אותו וערכו בו ניסויים באפגניסטן שכללו גם ניסויים על אנשים. לדבריו, "לא מדובר בגז ממית, אלא שאם לוקחים אותו בריכוז גבוה מדיי, בן אדם פשוט לא מתעורר, כפי שקרה בפעולה האחרונה".לפיודורוב, המכהן כ יום ראש הוועד נגד נשק כימי, בטן מלאה על התנהלות הפעולה במוסקבה. "כוחות הפינוי שהגיעו מיד לאחר ההשתלטות, לא הגיעו מוכנים עם זריקות נגד ספציפיות נגד הגז הזה. הם הגיעו עם זריקות לא קונקרטיות לגז הזה, כי הגז הזה הוא סוד ולכן רבים נפטרו. לא היו שם רופאים ומומחי רעלים של הצבא שיטפלו באופן מידי בכל כמות הנפגעים. מומחי הרעלים לא הגיעו לכל בתי החולים שקיבלו את הפצועים שנפגעו מהגז ולכן הרופאים לא ידעו איך לטפל בפצועים ואיזו זריקת נגד לתת להם ושוב בוזבז זמן רב".המדען הרוסי גם משוכנע שזאת הפעם הראשונה שנעשה שימוש בגז הזה במקומות סגורים. לאור החשש מפעולות דומות ברחבי העולם, מעניין אם בפעם הבאה ייעשה שימוש בגז שהיה יעיל נגד החוטפים, אבל במקרה הזה הביא לתוצאות טרגיות כל כך בקרב בני הערובה.