ספרות מגמתית טובה ופחות מכך מיכאיל בולגקוב, לב כלב, סיפור מפלצתי מרדכי אבישי 14/02/03 תרגם מרוסית והוסיף הערות: פטר קריקסונוב, אחרית דבר: מאיה קגנסקיה, ידיעות אחרונות/ספרי חמד/ספרי עליית הגג, 220 עמ'; מיכאיל בולגקוב, מורפיום, מרוסית: רומן וטר, עמדה­ביתן, 142 עמ'כשאתה קורא ספר של מיכאיל בולגקוב אינך יכול שלא להתרשם מהרבגוניות של כתיבתו. הוא משלב, אפילו ממזג, סוגים שונים של ביטוי ספרותי ובתוך כך שומר על ייחודיות המבדילה את כתיבתו מכל כתיבה אחרת. הקשר התימטי בין יצירותיו כה גדול, עד שאפשר לרכז אותן בחטיבה ספרותית אחת. בולגקוב כתב רומנים, סיפורים, מחזות, פליטונים. בנשימה אחת הוא כתב דברים שיש בהם ריאליזם נוקב, פנטסטיקה מטורפת, פיוט, סרקאזם וסאטירה, וכן אלמנטים המזכירים ספרות עתידנית.בכל אשר כתב, וגם בשני הספרים שלפנינו, ניכרות הכנות המופתית של דבריו, מחשבתו הבלתי­מתפשרת, נאמנותו העמוקה לאמת הפנימית שלו. על כנותו לא ויתר גם כאשר פנה לשלטונות ברית­המועצות ב­1930, בבקשה להתיר לו לצאת לחוץ­לארץ, כי במולדתו מצרים את צעדיו, מתעבים אותו מבחינה פוליטית ורעיונית ומכפישים את שמו הספרותי. באותה בקשה ציין כי מכריו יעצו לו, שאם רוצה הוא להינצל עליו לכתוב מ חזה קומוניסטי ולשגר לממשלת ברית­המועצות מכתב חרטה על השקפותיו הקודמות, שהיו נגד המהפכה. וכך ציין באוזני השלטונות: "לא מילאתי אחר העצה הזאת. לא הייתי מצליח לכתוב מכתב שקרי שהיה בו מהפך פוליטי מכוער ותמים. אף לא ניסיתי לכתוב מחזה קומוניסטי, משום שאני משוכנע כי לא הייתי מצליח לכתוב מחזה מעין זה. כמיהתי המתעצמת והולכת לשים קץ לייסורי כסופר מאלצת אותי לכתוב אליכם מכתב דובר­אמת".כנראה שגם סטאלין, ששלח למוות סופרים אחרים, התרשם מכנות זו, טילפן אל בולגקוב וסידר לו עבודה בתיאטרון במוסקבה. אך בזה לא בא הקץ לחרם על יצירותיו, שנמשך עד סוף חייו ב­1940 ואף הרבה מעבר לזמן זה.'לב כלב', שנכתב ב­1925, פורסם בברית­המועצות רק 62 שנה מאוחר יותר. לכאורה, זהו סיפור דמיוני פשוט: פרופסור­גאון ממוסקבה עוסק בחידוש הנעורים לבעלי יכולת ומעמד, בשנים הראשונות לאחר המהפכה וכינונה של ברית­המועצות. אין הוא מסתפק בכך ומתמסר למשימה חשובה פי כמה: הפיכת בעל­חיים לאדם. הוא אוסף למרפאתו כלב רחוב, מבצע בו ניתוח מסובך ­ השתלת מוח אנושי ­ והופך אותו לבן­אנוש. האדם החדש מתנהג כפרחח, עושה מעשי­נבלה, משתכר ומ טיל חרפה על בוראו המזועזע. הניסוי נכשל כשלון חרוץ.כאן מתחילים המסרים הפוליטיים­רעיוניים בסיפור הלובש פשטות למראית­עין בלבד. 'לב כלב' עמוס סמלים ומשמעויות. האלגוריה הבולטת של כישלון הפיכת הכלב לאדם מפנה לנסיון הכושל של המהפכה הבולשביקית ליצור אדם חדש. וכך, כדורקין האדם, שהיה פעם הכלב כדור, ששוטט ברחובות ובביבים כדי לזכות בשאריות­מזון ובמקום­לינה, גרוע באופיו ובנהגיו החדשים מהכלב שהיה.באווירה הרוסית האופפת את העלילה הסיפורית, ולצד טיפוסים שבולגקוב עיצב במגמתיות, הוא מפזר ביד נדיבה שורה ארוכה של רמזים ואפליקציות על אישים, תופעות ומאורעות, שהעסיקו אז את רוסיה. הרשימה של אלה כה ארוכה עד שהסופרת והמבקרת מאיה קגנסקיה הקדישה להם מסה של כ­50 עמודים בסוף הספר. היא שופכת אור ומרחיבה את הדיבור על עולם הדימויים של בולגקוב, במיוחד ב'לב כלב'. אל דבריה של קגנסקיה מצטרפות הערותיו הקצרות והמועילות של המתרגם פטר קריקסונוב.בספר השני הובאו שתי יצירות אחרות של בולגקוב: הסיפור 'מורפיום' והמחזה 'אדם וחוה'.'מורפיום' הוא סיפור אוטוביוגרפי, המבוסס על חוויותיו ונסיונותיו הקשים של בולגק וב, שנשלח כרופא צעיר (שעד מהרה המיר את הרפואה בכתיבה ספרותית) למחוז נידח. שם, אחרי שנדבק מחולה, החל לקחת מורפיום כדי להשקיט את כאביו והתמכר לסם בצורה מסוכנת. בעזרת אשתו נגמל ונרפא. הרבה פחות אופטימי הוא סוף הפרשה הדומה המתוארת בסיפור: ד"ר פוליאקוב, גיבור הסיפור, אינו מצליח להיגמל מן ההתמכרות לסם וביאושו שולח יד בנפשו.אמנם, יש גם ב'מורפיום' מאווירת הקדרות של ראשית המהפכה, אך אין בו אותם מסרים פוליטיים מחודדים, האופייניים לכתיבתו. כמעט הכל בסיפור זה נשאר בתחום עולמו האינדיבידואלי של הגיבור. אולי אחת הסיבות לכך היא התרחשות העלילה ב­1918, בימיה הראשונים של המהפכה, ולמספר לא ניתנה עדיין האפשרות להתחשבן עם הארועים.לעומת זאת, מסרים אלה מושחזים ומתוחים עד כדי קיצוניות במחזה 'אדם וחוה', שנכתב ב­1931. המחזה אפוקליפטי והוא טעון השקפות ברורות: המהפכה הרוסית לא רק זעזעה את העולם, היא גם הביאה לקיצו. היה זה סופו של העולם האהוב על המחבר. חבורה של אנשים, ובהם בני­הזוג אדם וחוה, חלקם קומוניסטים נוקשים, חלקם סתגלנים, וגם מדען מוזר, נשארים האנשים האחרונים עלי אדמות. אויבי ברית­המועצו ת ריססו בגז והרגו את כל תושביה. חזון האפוקליפסה מתקיים כאן במלואו, גם אם בסיום מדובר על הצלה בזכות ממשלה כל­עולמית.יש במחזה יסודות ודמויות המזכירים את בולגקוב המאוחר, זה של 'האמן ומרגריטה'. אך אין להשוות ברמת היצירות. 'אדם וחוה' כתוב כלאחר יד. הדיאלוגים רדודים ומשעממים והרושם הוא שהמחבר אינו יודע כיצד לסיימו (המתרגם העברי רומן וטר מציין בדברי ההקדמה, כי בולגקוב עצמו שנא את מחזהו זה). כנראה שגם אצלנו מו"לים החלו לגרד את שולי הקדרה כדי לפרסם כל מה שבולגקוב כתב. להבדיל מהתרגום המצויין של פטר קריקסונוב ב'לב כלב', התרגום העברי כאן כבד ומסורבל והוא לא נערך כראוי.rina@maariv.co.il