לא יודעים עברית מחקרים שנעשו עבור משרד הקליטה מצביעים: רוב עולי אתיופיה אינם מסוגלים לקרוא ולכתוב, חלקם אינם דוברים כלל עברית מרב דוד ועמי בן דוד 29/07/03 נתונים מדאיגים על העדה האתיופית נודעו באחרונה. מחקרים שנעשו עבור משרד הקליטה מצביעים על היעדר שליטה בסיסית בעברית. ואילו דוחות מסווגים שהוכנו במשטרה מצביעים על עלייה משמעותית בהיקף הפשיעה אצל בני­הנוער.ממחקרים של מכון ברוקדייל על ידיעת השפה מתברר: 40­70 אחוז מהעולים מאתיופיה אינם מסוגלים לכתוב מכתב פשוט בעברית. 30­60 אחוז אינם מסוגלים לקרוא מכתב פשוט. 20­40 אחוז אינם מדברים כלל עברית. הנתונים נאספו ברמלה, אשדוד, רחובות ונתניה, ערים בהן מתגוררים רוב עולי אתיופיה.מדאיג במיוחד הוא הנתון הבא: העולים מאתיופיה למדו באולפן מספר שעות כפול מעולי חבר המדינות ולמרות זאת הם שולטים בעברית פחות מהם. שולה מולא, מנהלת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, מסבירה: "אתיופי שנמצא בארץ 20 שנה חסר מיומנות בסיסית בעברית. זה לא קורה בגלל האתיופים. זה מחדל איום של המערכת, פשוט לא יודעים ללמד אותם. אף אחד לא השקיע מחשבה ממוקדת בשאלה איך מנחילים את השפה העברית לאתיופים. רבים מהמבוגרים הם אנאלפביתים ושיטת הלימוד הנוכחית לא מתאימה להם, כי היא מתייחסת לאדם שיודע קרוא וכתוב בשפת אמו ומסוג ל לתרגם משפה לשפה".הסקר בדק אמנם את האוכלוסיה המבוגרת, אך במשרד הקליטה מבהירים כי מצבם של בני­הנוער אינו טוב יותר. מראיינים דוברי עברית ואמהרית בדקו מיומנויות בסיסיות: קריאה, כתיבה, דיבור והבנת שיחה ברמה דיבור יומיומית. נבדקה גם עוד מיומנות בסיסית: הבנת הוראות עבודה. התברר כי גם חלק מאלה שטוענים כי הם מבינים עברית, מדווחים על קשיים.באשדוד, לדוגמה, 31 אחוז מהגברים ו­40 אחוז מהנשים אינם מסוגלים כלל לשוחח בעברית. 50 אחוז מהגברים ויותר מ­60 אחוז מהנשים אינם יודעים לכתוב משפטים בסיסיים. 35 אחוז מהגברים ויותר מ­40 אחוז מהנשים אינם מסוגלים להבין כלל את החדשות ברדיו ובטלוויזיה. 42 אחוז מהגברים ו­51 אחוז מהנשים סיפרו כי אינם מסוגלים להציג את עצמם בעברית בפני מעסיק, או להבין הוראות בעל­פה במקום העבודה. בחדרה, 24 אחוז מהגברים ו­28 אחוז מהנשים אינם מדברים כלל עברית. 32 אחוז מהגברים ו­40 אחוז מהנשים אינם מסוגלים להציג את עצמם בפני מעסיק, או להבין הוראות בעל­פה.יהודית קינג, שעמדה בראש צוות המחקר, אומרת: "כשהאתיופים קיבלו מגורי הקבע אחרי הקרוואנים, המוטיבציה שלהם ללמוד עברית גדלה. יש גם עולים שהגיעו לסביבה שבה לא היו אתיופים והם היו צריכים ללכת לבנק למכולת ולהשתלב. צריך רק ללמד אותם. את האנאלפביתים כדאי ללמד קרוא וכתוב באמהרית ורק אחר­כך בעברית. המפגש עם הסביבה קשה לאתיופים. הם רוצים להיות מעורבים בבית­הספר של הילדים, מגיעים לאסיפת הורים ולא מבינים מה אומרים להם. כיוון שהם לא מבינים הם נפגעים לעיתים ויש להם תחושה שרימו אותם. כך נוצרת תחושה של קיפוח. יכולה להיות להם גם בעיה במציאת עבודה טיפה מקצועית. יש להם, למשל, בעיה לכתוב קבלה ולקרוא הוראות. הם גם לא יכולים להתקבל להכשרה מקצועית".במשרד הקליטה מכירים את הנתונים הקשים ומגדירים אותם "מזעזעים". שרת הקליטה, ציפי ליבני, הציבה באחרונה את נושא לימוד העברית בראש סדר העדיפויות של המשרד. "אצל האתיופים, הסביבה לא מדברת עברית, כי הם גרים ביחד ומדברים אמהרית", אומרת ליבני. "אחוזי האבטלה אצלם גבוהים, אז הם נשארים בבית. כך קורה שכמעט אין להם מגע עם החברה הישראלית".משרד החינוך מסר בתגובה: "אגף החינוך למבוגרים מעמיד מסגרות לימוד ללא הגבלה לעולים המעוניינים ללמוד קרוא וכתוב. האגף מעסיק יועצים יוצאי את יופיה, שהם שותפים מלאים לכתיבת תוכניות הלימוד. 30 אחוז מהמורים באולפנים הם יוצאי אתיופיה, המלמדים באמהרית ובעברית".אשר לפשיעה, הדוח המשטרתי מציין תמונה חמורה על הפשיעה של בני­נוער ממוצא אתיופי. לצד זה מובא אחוז הנשירה הגבוה של תלמידים ממערכת החינוך. מתברר שצעירי העדה חשים ניכור וכעס כלפי הממסד וכתוצאה מכך מאמצים את "תרבות האנטי" של השחורים בארצות­הברית.בני­הנוער האתיופים מהווים 1.3 אחוז מכלל אוכלוסיית בני­הנוער בישראל, אך חלקם בעבריינות הנוער הוא 2.8 אחוז, יותר מכפול משיעורם באוכלוסיה. על זעמם כלפי הממסד אפשר ללמוד מכך שרבות מההתקלויות שלהם עם המשטרה מסתיימות בתקיפת שוטרים. כמו­כן, חלקם מזדהים בשמות בדויים, מסתירים את גילם האמיתי ומציגים תיעוד עם פרטים לא נכונים.מחברי הדוח, המתבססים גם על מחקרים שבוצעו באחרונה על הנוער ממוצא אתיופי, טוענים שאת העבריינות של רבים מהם יש להגדיר כחריגה, מדאיגה ויוצאת­דופן בחומרתה. הדבר מצביע, לדעתם, על הפוטנציאל של בני­נוער רבים להידרדר לעבריינות.שני סוגי פשיעה אופייניים לצעירי העדה: עבירות רכוש, שהן תולדה של מצב כלכלי קשה, ועבי רות סמים. לפי הדוח, חלקו של הנוער האתיופי בקבוצת מטופלי הסמים הוא כפול מחלקו באוכלוסיית הנוער במדינה. מטריד במיוחד הוא גיל הכניסה לעולם הפשע. בני העדה מתחילים בעבריינות בגיל נמוך יותר מקבוצות נוער אחרות בחברה. לא רק זאת, גיל העבריינים המתחילים יורד בהתמדה.נתון מדאיג במיוחד מתברר מבדיקת בני­הנוער האתיופים במערכת החינוך. שליש מגילאי 12 עד 18 מוגדרים כמצויים במצב של "נשירה סמויה" מבתי­הספר, או במצב של ניתוק מוחלט מכל מסגרת נורמטיבית. הנשירה הגדולה ממערכת החינוך מוסברת כך: בני­נוער רבים נשלחו ללמוד בפנימיות שעה שהוריהם שוכנו באתרי קרוואנים. אחר­כך, כאשר ההורים עברו למגורי קבע, שבו בני­הנוער לבית המשפחה, אך לא נקלטו במערכות החינוך המקומיות. חלק ניכר מהנוער המנותק מטפח "תרבות אנטי", השואבת את השראתה מסממנים שונים של תרבות השחורים בארצות­הברית. זהו אקט של מחאה, פועל יוצא של היעדר מודל אחר להזדהות. יו"ר ארגון הגג של יוצאי אתיופיה, אדיסו מסאללה, טוען: "הכתובת היתה על הקיר. אנחנו במצב חירום, המצב הולך ומדרדר, יש התעלמות מוחלטת של ממשלות ישראל ושל הגורמים העוסקים בקליטת עליי ה. המדינה והשלטון המקומי מזרימים כספים אבל כלום לא מגיע אל השטח, רק לעסקנים. העדה חיה רק על­מנת להצליח לגמור את החודש, וכשאנשים עוסקים רק בהישרדות, העיסוק שלהם בילדים ובנוער הוא אפסי"."בשכונות של אתיופים ברמלה, לוד, רחובות, חדרה ונתניה רואים נוער מסתובב באפס מעשה, מתוסכל וממורמר על המדינה בצורה הקשה ביותר. רק מעטים הצליחו להיקלט בחברה ולרכוש השכלה גבוהה. אנחנו מאבדים ילדים שמגיעים לפשע ולסמים. הם ישנים ברחובות ולא חוזרים הביתה בגללל עימותים עם ההורים על אורח­החיים".