מבצע אנטבה - הדור הבא הסרט "מיס אנטבה", הפקה ירושלמית לחלוטין, נוחל הצלחה בפסטיבלי העולם שירה בן סימון 31/07/03 החודש שוב התעורר המיתוס הישראלי של "מבצע אנטבה", סמל לימים אחרים, לחוסן לאומי ולהקרבה לחיים. זה קרה, באופן פרדוקסלי, כאשר פורסם שאידי אמין (75), שליט אוגנדה לשעבר, נפטר, וכאשר במקביל, במסגרת פסטיבל הסרטים ה­20 בירושלים, הוקרן הסרט הישראלי החדש "מיס אנטבה". כל קשר ל"מבצע אנטבה" של מנחם גולן עם יהורם גאון מקרי בהחלט."מיס אנטבה" הוא הפיצ'ר הראשון של הבמאי עמרי לוי. לא פחות מכך, הוא הסרט העלילתי באורך מלא הראשון שמפיק בית הספר לקולנוע בעיר ע"ש סם שפיגל. "רנן שור החליט לקחת דוגמה מבתי ספר לקולנוע במקסיקו ובשוודיה", מספר לוי, "שם כבר עברו לעשייה של פיצ'רים שהם בעצם פרויקטים של בוגרים, שמופקים בעזרת בית הספר, תוך שימוש בבוגרים אחרים ובסטודנטים שעדיין לומדים. הרעיון הוא שהכול יתפקד כיחידה אחת של 'סם שפיגל', כשאין כמעט בכלל אנשים חיצוניים בהפקה. בית הספר יזם את הסרט, גם מנטלית וגם תכל'ס. השתמשנו בציוד של בית ספר וערכנו בבית ספר".בדרך לאיחולי המזל טוב הלבביים על הפרויקט התקדימי, "מיס אנטבה" ידע תלאות לא שגרתיות, אפילו בסטנדרטים המפוקפקים של הקולנוע הישראלי. לא בטוח ש ככה דמיין לוי את הפריצה שלו לעולם הקולנוע. "'מיס אנטבה' הוא סרט שנולד בקשיים כל כך רבים, נפשיים, אמנותיים וכלכליים כאחד. הוא היה פרויקט ארוך ומסובך, שבמהלך העבודה עליו לא הייתי בטוח בכלל שיבשיל לכדי סרט". לפני הכול, כמובן, עמדה הבעיה הכספית: יכולתו של המוסד לממן את הגשמתו של תסריט ארוך יותר מעשר דקות. מעבר לתזרים המוזמנים המדולדל, עמד בפניו של לוי האילוץ התסריטאי, שדרש מהקאסט להיות מורכב ברובו המכריע מילדים. לוי וחברי ההפקה בחרו להקשות על עצמם עוד יותר, והחליטו ללכת על ילדים­שחקנים שמעולם לא ראו מצלמה מצדה השני. חתיכת תיק. "מאוד רציתי למצוא ילדים תמימים וחסרי ניסיון לתפקיד, כדי שיביאו מעצמם ולא יהיו מלאים במניירות. בדיעבד, אני מאוד שמח שאין בסרט אף ילד עם ניסיון, אבל הדרך לא הייתה פשוטה", מספר לוי. הכוכב משחק כדורגל בבית צפפא התסריט של "מיס אנטבה" נכתב על ידי דנה שץ, בוגרת מגמת התסריטאות של החוג לטלוויזיה ולקולנוע באוניברסיטת תל אביב. בוגרי "סם שפיגל" הוזמנו להציע תסריטים משלהם, אולם דווקא התסריט המיובא ממישור החוף היה זה שזכה בכבוד. שץ גדלה בירושלים, בבניין שבו התגוררו שניים מבני הערובה שנחטפו במטוס לאוגנדה בשנת ,1976 ומכאן הרעיון לתסריט. הסרט מתרחש בירושלים של קיץ ,1976 ומגולל את חוויותיה של נועה (מירב אברהמי), ילדה נערית, מרגע שבו היא מתוודעת לסיפור חטיפת מטוס "אייר פראנס", שהיכה גלים בארץ.נועה מגלה שעל המטוס הייתה גם אמו של דני, הילד השכן, והשניים, עם חבר נוסף, יואב (איתמר גלוקסמן), מחליטים לעשות מעשה ולחטוף לצורכי מיקוח את נעים (עדי עות'מאן), בנו של מנקה ערבי.בסיפור החטיפה הבדיוני, בעל הרקע ההיסטורי, שזור סיפורה של נועה כנערה מתבגרת, המתמודדת עם קשיי נעורים טיפוסיים כמו גם עם משבר בנישואי הוריה (מירב גרובר ויגאל נאור). האמת היא שלוי לא היה אמור בכלל להיות זה שיביים את המיזם של "סם שפיגל". הבמאי ניר ברגמן כבר החל בעבודה על התסריט, כאשר הקרן לקולנוע אישרה את הפקתו של "כנפיים שבורות". ברגמן עזב את הפרויקט, לוי נקרא במקומו לדגל. "במשך שנה אינטנסיבית עבדנו על העיבוד שלו", אומר לוי, "שבמהלכה הוא עבר תהפוכות לא קטנות. מה שעניין אותי בעיקר בשלב הזה היה איך להוסיף לסיפור ההרפתקאות הזה צד אישי יותר, ואיך לנסוך נופך אנושי ופסיכולוגי מורכב יותר לדמותה של נועה, הגיבורה. הכנסתי פן אישי משלי, של חיבור לילדות שלי: האווירה של הבלוק ברחביה, שבו מתרחש הסרט, מורכבת גם מחוויות שלי. זה משהו שמאוד מאפיין את אותה תקופה. היום יש פחות חוויות כאלה, היום הילדים חווים יותר דרך אינטרנט".לוי (33) יליד העיר ובוגר מחזור 97' בבית הספר, נחשף בראשונה עם סרט הגמר "חול", שאותו כתב וביים. "חול" קצר 11 פרסים בין­לאומיים שונים, ביניהם מועמדות לפרס האוסקר האמריקני לסרטי סטודנטים בלוס אנג'לס. מאז כתב וביים שתי עונות של סדרת הדרמה "הסודות של כנרת" עבור ערוץ ,2 שזיכו אותו בפרס "סדרת הדרמה הטובה ביותר" בפסטיבל סן פרנסיסקו וב"פרס הקהל" בפסטיבל פרי ז'נס במינכן. בשנת 2000 כתב וביים את "איש השלג", דרמה בת 45 דקות, ששודרה בערוץ .2 הקרנת הבכורה העולמית של "מיס אנטבה", סרטו המלא הראשון, נ ערכה השנה בפסטיבל ברלין, לעיניהם של 900 צופים. הסרט זכה באותו פסטיבל בציון לשבח בקטגוריית ה"קינדרפילם פסט" על ידי חבר שופטים, שהורכב מילדים ומבני נוער. כמו כן, "מיס אנטבה" התקבל לתחרות הרשמית בפסטיבל מונטריאול שייערך החודש ול­15 פסטיבלים נוספים ברחבי העולם. זה הזמן שלו להביט אחורה בנחת.נו, אז איך היה לנהל גן ילדים?"זו הייתה חוויה מאתגרת. קודם כול למצוא את הילדים. עברנו מבית ספר לבית ספר בכל ירושלים, וראינו מאות ואלפי ילדים. ביקשנו מהם להגיד משהו למצלמה, ואת אלה שמצאו חן בעינינו הזמנו לאודישנים. בשביל למצוא ילד בערב היינו צריכים לעבוד יותר קשה, אי אפשר היה לעבור בין כל בתי ספר. ניסינו ביפו, בעכו, ובסוף גילינו את עדי לגמרי במקרה בבית צפפא, משחק כדורגל. איך שראינו אותו, ידענו שזה בול. בכל מקרה, זה היה מהנה במיוחד לעבוד עם הילדים הספציפיים האלה, שהיו כולם אינטליגנטיים, מסורים ואחראים. זה היה תענוג ברמה של לעבוד עם שחקנים מקצועיים. מירב תמיד מזכירה לי שהייתה פעם שהתעצבנתי ושאלתי אותם בכעס: 'מה אתם, מקצוענים או חובבנים?'. מן הסתם התשובה הייתה חובבנים. פשוט שכחתי לגמרי שא ני עובד עם ילדים". קולנוע ישראלי זה לא בורקס ירושלים של 2003 הייתה לוקיישן לא פשוט עבור הפקה שניסתה לשחזר את ניחוחות .1976 "הכול מלא באנטנות של 'יס' ושל החברות הסלולריות", ממשיך לוי, "במזל מצאנו את הוואדי בקריית היובל, שזה גם הוואדי שיואב רועה, המפיק, גדל בו. בגלל המכשול הזה התמקדנו בצילומים בעיקר בלוקיישנים קטנים ובבתי מגורים, וניסינו, בעיקר בעזרת אביזרים, לתת הרגשה של שנת 1976". צוות השחקנים, כאמור, הורכב ברובו מכאלה שלא היו בחיים באותה שנה ושגם האתוס של התקופה זר להם. בראש ובראשונה אברהמי, השחקנית הראשית, שמתגלה כמושחזת לגילה ורהוטה להפליא. הנערה חומת העיניים וכהת השער למדה בכיתה ח' במגמת תאטרון של בית הספר לאמנויות, כאשר נבחרה מבין אלפי בנות לככב ב"מיס אנטבה". "זו הייתה חוויה מדהימה", היא משחזרת, "מאוד משפחתית. עמרי היה כמו אבא בשבילי. היה נפלא ללמוד מהשחקנים המנוסים יותר, כמו יעל אבקסיס, אבל בעיקר ללמוד מהילדים ששיחקו איתי, אליה, איתמר ועדי עות'מאן, שהוא שחקן מדהים. מאז שהייתי ממש קטנה ידעתי שאני אהיה שחקנית. תמיד היו לי סרטים רעים כאלה בראש שאני אעבור מאודישן לאודישן באל­איי ואיכשל, שלא יקבלו אותי אפיל ו לפרסומות. מזל שעל הפעם הראשונה התקבלתי".קולנוע ישראלי זה לא אל­איי, ילדה."אני ממש רוצה להיות חלק מהעשייה הקולנועית בישראל, שלדעתי היא פורחת. די כבר לסטיגמה על סרטים בישראל שהם כולם איכס וסרטי בורקס, לאט לאט נכנס לתודעה שהסרטים הישראליים היום הם איכות ושדברים מדהימים יוצאים מפה. לדעתי, הקהל הישראלי שהולך לקולנוע הוא אנין טעם. אני רק מקווה שירצו אותי כחלק מזה".איך התחברת לרוח התקופה של הסרט? "לא ממש התייחסתי לתקופה. היא לא העסיקה אותי. היה לי יותר חשוב לעסוק בקשרים של נועה עם ההורים שלה: הקשר עם אבא שלה, שמבוסס על שקר, והקשר עם אמא שלה, שהוא קשר טיפוסי של שנאה והתנגשויות בין בנות עשרה לאמהות שלהן. היה לי חשוב בעיקר להבין את הדמות של נועה, שפועלת כל הזמן ממצוקה ומחוסר אהבה. כל הילדים בסרט בעצם הם ילדי רחוב. אם הם רק היו מקבלים יותר אהבה מהסביבה, הם לא היו עושים את הדברים שהם עושים. אני חושבת שקל לא לאהוב את נועה, כי יש בה משהו מאוד מרגיז. כל החיים שלה היא משחקת את תפקיד הבן שאבא שלה תמיד רצה ולא היה לו. זה מאוד קשה. יש בסרט כל הזמן בלוקים ומחסומים רגשיים כאל ה שמתמודדים איתם"."סם שפיגל" והבמאי לוי התמודדו בהקרנות של "מיס אנטבה" בפסטיבלים בחו"ל בעיקר עם הרבדים הפוליטיים של הסרט. "התגובות שקיבלנו לא נגעו ישר ברובד הרגשי", מספר לוי, "אלא תמיד קודם כול בהיבט הישראלי­פלשתיני, מכיוון שזה סרט שמגיע מכאן. בארץ, ההתייחסות הפוכה, כמובן, כי אנשים מכירים את הקונפליקט מיד ראשונה. ההישג הגדול באמת הוא שאני רואה אנשים שהסרט נגע בהם במקומות הכי עמוקים, ויש אנשים כאלה בארץ, בספרד, בגרמניה ובכל מקום שהיינו בו עם הסרט, אנשים שממש התרגשו לעומק ושהסרט עשה להם משהו גדול. בשביל זה בעצם עושים סרטים. "אני חושב שזה מה שבאמת יפה ומעניין בסרט ­ איך שמה שבפנים משפיע על מה שבחוץ, ואיך שמאורע פוליטי משפיע על העולם הפנימי שלך".