אני הגולם
איך, איך, איך עבדו עלי שני הליצנים הנפלאים - אלי אשד ואורי פינק
מנחם בן
25/12/03
בשבוע שעבר מצאתי את עצמי קורא מרותק את אלבומם המשותף של אורי פינק ואלי אשד על "הגולם", סדרת הקומיקס הישראלית הפופולרית ביותר בכל הזמנים, צירוף של מחקר היסטורי על הסדרה וסיפור בלשי מלא תפניות ופואנטות על מחברה המסתורי, אוריאל רשף, עולה חדש מגרמניה, דחוי ונלעג, אבל כזה שהצליח לכבוש את לב ילדי ישראל בסדרה הסופר מצליחה שלו, שהופיעה ב"דבר לילדים" ואחר כך בחוברת עצמאית. האלבום היה מלווה צילומים מקוריים ונדירים של אוריאל רשף ושל חוברות "הגולם", שהופיעו לאורך עשרות שנים, עשרות צילומי שערים של חוברות ישנות ומרופטות, אותנטיות להפליא למראה (ר' למשל צילום שער "הגולם נגד הסטלג" להלן). מאחר שלא נמניתי בילדותי עם קוראי "דבר לילדים" (אני קראתי את "משמר לילדים" ואחר כך את "מעריב לנוער") ומאחר ששנות ה­60 וה­70 עברו עלי בעיקר בהתעניינות בשירה, הנחתי שלא שמעתי על הגולם משום שהייתי עסוק בדברים אחרים, וכך מצאתי את עצמי שוקע בקריאה תאוותנית בסיפור חייו של רשף, כפי שסיפרו אלי אשד ואורי פינק, ובעיון משועשע בצילומים מתוך חוברות "הגולם".אני לא יכול להגיד שנצנוצי חשד קלים לא נדלקו בי פה ושם במהלך הקריאה באלבום הביוגרפי, אבל הם כבו בי מיד נוכח כל השפע האותנטי של העדויות, הצילומים והמסמכים (האם הפגישה המצולמת עם לוי אשכול, למשל, היא פוטומונטז', או שסתם מדובר בצילום ארכיון עם ראש הממשלה, שזהות הדמות הנוספת המצולמת בה, והמתחזה להיות אוריאל רשף, כבר נבלעה במחשכי הזמן ולא תתייצב למחות?). אפילו קטעי הראיונות, שהוכרזו כבדויים, נראו לי כסוג של אמצעי המחשה ספרותי לספר באמצעותו את האמת.אבל מיד לאחר שהתפרסמה רשימתי בשבוע שעבר, מיהר קורא נאמן להעיר לי באתר האינטרנט של "זמן תל­אביב", כי הוא "מקווה שהבנתי שמדובר בספר מוקומונטרי ולא דוקומנטרי". מה? אה? כן, כן, לא היו דברים מעולם. ולא, לא הבנתי. איזו פאדיחה.אלי אשד ואורי פינק, הדואבים זה שנים את היעדרה של תרבות קומיקס ישראלית מרכזית (בנוסח חוברות "סופרמן" האמריקניות), יצרו סיפור מומצא לחלוטין ודמיוני לחלוטין על כאילו סדרת קומיקס ישראלית כאילו אותנטית עם כאילו קהל מעריצים ישראלי נלהב, ועל כאילו יוצר נשכח ומתחבא שלה בשם אוריאל רשף (מעניין מי האיש המצולם, בטח מתוך איזה חוברת ייקית ישנה). איזה יופי. באמת איזה יופי, כ י לאחר שאני מבין ששני הליצנים הנפלאים האלה עבדו עלי, התפעלותי עוד גוברת, והפעם היא ממוקדת גם בציוריו של אורי פינק (שקודם לא בדיוק הבנתי מה חלקו באלבום המשותף, המורכב כולו מן הסיפור שמספר אלי אשד וממה שנראה כצילומי חוברות ישנות ועמודי קומיקס נושנים, אז מה בדיוק עשה כאן אורי פינק, שאלתי את עצמי). עכשיו אני מבין שכל צילומי ה"שערים" האלה כביכול לא היו אלא עיבודים מוכשרים להפליא שעשה פינק לשערים ישנים של חוברות "טרזן" ו"סטלג", שאליהם הושתל דיוקנו המומצא והבדוי (גם כבדיה) של הגולם, שלא היה ולא נברא.פינק ואשד הצליחו לבדות כאן היסטוריה תרבותית שלמה, העתק נאמן למקור של משהו שלא היה, ובכל זאת היה על פי דרכו. תסתכלו בצילומי השערים האלה (כולם מעשי אורי פינק, על פי אותה מתכונת של חוברות "טרזן" ו"סטלג" ישנות שסיפק לו, כמסתבר, אלי אשד), ותשאלו את עצמכם אם הייתם חושדים לרגע שמדובר בפברוק מושלם. נכון, על גב הכריכה מופיעה הערה סתומה, על פיה "לדאבוננו כל זה קורה במדינת ישראל חלופית, שבה תעשיית הקומיקס הישראלית התפתחה בצורה שונה מאוד מזו המוכרת לקוראים". אבל אפשר להבין את המילים האלה גם בדרך אחרת: למשל, כסוג של געגוע למדינת ישראל של פעם, שבה לא רק סדרת הקומיקס הסופר ציונית על הגולם הייתה מרכזית, אלא גם הערכים הציוניים הנלהבים של הסדרה שהיום כבר אינם נחשבים אצלנו.יצאתי גולם ללא ספק. וזה מתאים למגלומניה שלי. כי הגולם של אשד ופינק הוא כזכור גיבור על, מן הסוג שעושים אותו באצבע.
חפש את האישה
אחרי הפלופ שלי בעניין "הגולם" (ר' לעיל), אני אמור להיזהר במיוחד בתחום המותחנים הדוקומנטריים, שמא יתגלו כסיפורים בדויים בתכלית, ובכל זאת, המותחן הדוקומנטרי שכתב ד"ר דורון לוריא, רפאי התמונות הראשי (רסטורטור) של מוזיאון ת"א ומרצה לתולדות האמנות, הוא כנראה בכל זאת סיפור אמיתי, בלש אמנותי, כפי שמכריז עליו מחברו.הבלש, אגב, במקרה זה הוא ד"ר לוריא עצמו, שרכש בדרך מקרית למדי תמונה מזויפת מן המאה ה­,19 שתחתיה הסתתר ציור אותנטי, ענוג וחושני של עלמה ונציאנית מן המאה ה­,17 שהילכה עליו קסם רב כל כך, עד שהתחקה במשך כמה שנים אחר זהותה. האם הייתה למשל קורטיזנה (סוג של נערת ליווי ופילגש יוקרתית)? בעקבות הציור יוצא ד"ר לוריא למסע בתוך תולדות הזמן והאמנות, הזיופים והשקרים, השחיתויות והניאופים, ומתוך חיבה יתרה ובקיאות יתרה באנקדוטות עסיסות למיניהן הוא מעמיס עלינו חוויית קריאה משכילה, אם גם גדושה מדי ומעט שטוחה, הכוללת אינספור פרטים משעשעים, חלקם בעלי אופי מיני או פלילי שערורייתי, חלקם בעלי כריזמה היסטורית ואקזוטית עתיקה, וחלקם נושאים אופי מובהק של תעלומה, סוד ופיענוח (כשמדובר, למש ל, בזיופי תמונות מפורסמות).הנה, לדוגמה (וגם זה רק על קצה המזלג), כמה מן האנקדוטות ופרטי הטריוויה השוטפים את קורא ספרו של לוריא:האם שמעתם למשל על מי שכונתה "הזונה­הנזירה", בריולה קונטריני ממנזר סן­לורנצו, שב­1359 נתפסה מקיימת יחסי מין עם הכומר?והאם הכרתם את סיפורו של הנסיך האיטלקי מן המאה ה­,14 שפותה בצעירותו על ידי קורטיזנה יפהפייה, שממש ברגע הקריטי התגלתה כנזירה (הוא גילה טבעת נישואים על אצבעה, והיא נאלצה להודות שהיא נשואה לישו).והאם ידעתם שמרקו פולו ביקר גם בארץ ישראל בדרכו חזרה מסין לונציה?והאם אתם יודעים כמה חתך ואן­גוך מתוך אוזנו? (התשובה המוסמכת: שליש בלבד, רק החלק התחתון).ובטח שמעתם על סיפורו של הרסטורטור הגרמני לותאר מאלסקאט, שהצליח לעבוד על כל המומחים כששחזר כביכול ולמעשה צייר בעצמו ציורי ענק של קדושים בכנסיית מארייה בעיר ליבק בגרמניה, שהוצגו כמי שצוירו במאה ה­13? אגב, אחד הפרטים האנכרוניסטיים בשחזוריו המזויפים של מאלסקאט היו תרנגולי הודו, שהובאו מאמריקה לאירופה רק במאה ה­.16 כשתהה מישהו בהקשר זה איך יכולים תרנגולי הודו להיות מצוירים בציור אי רופי מן המאה ה­,13 נענה כי זו ההוכחה שהוויקינגים הקדימו את קולומבוס.ולא תאמינו מה סוד צבעוניותם הייחודית של צבעים מסוימים, שציירים לאורך ההיסטוריה היו להוטים אחריהם במיוחד: צהוב­זהוב מיוחד מאוד, למשל, הופק מעלי מנגו כתושים מהודו שכבשים השתינו עליהם.כל זה הוא רק חלק זעיר משפע הנתונים המסחרר, אנקדוטות לאין קץ, שמציף אותנו בהם ספרו של ד"ר רענן לוריא, שאיננו מסתפק רק בדיווח על השתלשלות המחקר הבלשי הפרטי שלו, אלא מוצא לנכון לשתף אותנו כמעט בכל סיפור מענג ששמע אי פעם (או שזה לפחות הרושם) מתחומי האמנות, הזיוף, ההיסטוריה, המין והטיפשות האנושית. יש משהו קצר נשימה, קדחתני, צפוף מדי ומחזר מדי בכל הרצף הזה (כאילו פחד ד"ר לוריא שנזנח את ספרו אם לא ילעיט אותנו בשבע אנקדוטות בכל עמוד), ובכל זאת, אין ספק שזהו מסוג הספרים שיכולים באמת להשכיל אותנו בדרך מבדרת וללמד אותנו משהו על טבע האדם, טבע האמנות וטבע הזיופים, המבוססים כידוע על הבנה אירונית מסוימת בטבע האדם ובטבע האמנות.(דורון לוריא, "חשיפה כפולה", הוצאת מפה, 173 עמ').
התרופות הפסיכיות של הפסיכיאטרייה
כבר לפני שנים כתבתי וחזרתי וכתבתי על סכנת התרופות הפסיכיאטריות למיניהן. שוב ושוב הזהרתי כאן כי תרופות מסוג מסוים (הזכרתי את הסרוקסט, למשל) עלולות להביא להתאבדות ולרצח. עכשיו מודיעים לנו בעיתון "הארץ" (שקודם הילל במוסף השבועי שלו את הסרוקסט) כי מערכת הבריאות הישראלית מתעלמת מאזהרות עולמיות חמורות בדבר סכנת התאבדות לילדים, שטופלו בתרופות מסוג זה. ואני חוזר ואומר: חלק גדול ממקרי המוות, הנכות והמחלה בעולם, בכל התחומים, נובעים מן התרופות (שרק חלק קטן מהן הוא טוב באמת ונחוץ באמת) ­ תרופות בכלל ולא רק מן התחום הפסיכיאטרי ­ אבל לך תילחם בחברות התרופות, בכסף האינסופי שלהן ובתועמלנים שלהן (כולל רופאים בעלי עניין, שהם עצמם אינם מודעים לעומק הרעה שהם מפיצים משום שהם מושפעים בדיוק מאותה מערכת תעמולה שהם חלק ממנה).
העלייה כמגפה טעונת בלימה
מנהלי מרפאות איידס הופיעו לפני ועדת הקליטה בכנסת בדרישה לחייב גם את העולים מרוסיה בבדיקות איידס, כמו שמחויבים העולים מאתיופיה. ואני אומר: גם חיוב העולים מאתיופיה לעבור בדיקת איידס הוא שערורייה מאין כמוה. העובדה ששליש מן המוגדרים היום כ"נשאי איידס" (לא חולים) הם עולים מאתיופיה נובעת ישירות מחיובם בבדיקה זו. אז לחייב עכשיו גם את העולים מרוסיה? כאילו עוד לא הכינו את העלייה והעולים בכל סוגי ההתעמרות וכיווצנו למינימום את כמות הבאים, אז עכשיו גם לחייב אותם בבדיקות איידס?!וכאן חשוב להזכיר את התיאוריה בתחום זה שאוחזים בה כמה חתני פרס נובל (ביניהם פרופ' קארי מוליס, שסוג הטכנולוגיה שפיתח הוא המשמש לאיתור נגיפי איידס) וכן פרופסורים גדולי שם אחרים, בעיקר פרופ' פיטר דוסברג, פרופסור לביולוגיה של התא באוניברסיטת ברקלי. דוסברג ומוליס מזכירים לנו כי איידס בכלל איננו מוגדר רשמית כמחלה אלא כתסמונת, מצב שבו הגוף מאבד את כושר החיסון שלו ונחשף למחלות. כלומר, אין בכלל מחלה נפרדת בשם איידס, אלא רק מחלות קטלניות ותיקות (כמו שחפת, דלקת ריאות, מחלת הרזון האפריקנית ועוד כ­30 מחלות שהוגדרו כמחלות איידס על ידי ארגון הבריאות העולמי). כשמישהו חולה, למשל, בשחפת ומאתרים בדמו את מה שמוגדר כ"נגיף האיידס", הוא מוגדר כחולה איידס, למרות שמחלתו האמיתית היא שחפת. לעומת זאת, חולה שחפת שלא יאתרו בדמו את "נגיף האיידס" יוגדר כחולה שחפת. דוסברג ומוליס ושורת פרופסורים נוספים, כולם מומחים בעלי שם עולמי לענייני נגיפים, שוללים מכל מקום את כל תיאוריית האיידס כולה, טוענים שמדובר בנגיף חסר משמעות, ומאשימים את תרופות האיידס באחריות להידרדרות הנשאים (הבריאים למעשה). תחשבו על זה כשאתם מציעים עכשיו לחייב את העולים מרוסיה בבדיקות איידס. ומכל מקום, בואו נסכם תחילה שכל מי שמחייב או מציע לחייב אדם אחר לעבור בדיקת איידס (למשל, מנהלי מרפאות האיידס עצמן) וכן חברי כנסת שתמכו ברעיון, יחויב תחילה לעבור בדיקת איידס בעצמו. מה רע? מקסימום יאתרו בדמו את הנגיף ויחייבו אותו לקחת תרופות כימותרפיות (המשמשות ברפואת האיידס), גם אם הוא מרגיש בריא לגמרי.
אפילו לא אקמול אחד
אני לא יודע איך אתם, אבל אני הפסקתי לחלוטין לקחת תרופות כלשהן בשפעת ובהצטננות. בימים אלה, למשל, לקיתי בכמה סימפטומי התקררות (שיעול, נזלת, כאבי ראש) ונמנעתי לחלוטין מתרופה כלשהי, לא אקמול ולא בטיח. פשוט שמתי לב כי בהצטננויות קודמות בשנים קודמות התחלתי תמיד עם אקמול כלשהו, וגם אם הייתה הקלה זמנית, אחר כך הדברים החמירו והתארכו. הכי גרוע היה כשלקחתי פעם אופטלגין. תרופה נוראה, ושמחתי לקרוא בשעתו דוח שהתפרסם בעיתונות הישראלית על נזקי האופטלגין. זוכרים? ממילא כשאני קורא על התפרצות שפעת חמורה בארה"ב, למשל, אני נוטה לחשוד כי תרופות כאלה או אחרות (אפילו תרופות פשוטות לחלוטין) עלולות להיות מעורבות בהחמרה זו. ואיך זה, אגב, שנמסר רשמית כי החיסונים נגד שפעת פועלים רק ב­50 אחוז מהמקרים (שזה כאילו אינם פועלים כלל)? ומי יודע כמה מהם אחראים להחמרות למיניהן בתגובות לשפעת?אז אני לא מציע לכם, כמובן, לא לקחת תרופות. אני לא רופא. אבל אני, על פי ניסיוני, פשוט לא לוקח. תעשו לי משהו?
מתה מגלולות נגד היריון
לאחר שנמסר בשבוע שעבר כי צעירה מעשנת אחת מתה בעקבות נטילת גלולות נגד היריון, מיהרה מיד תעמולת התרופות והרופאים (ברובה, להוציא צדיק אחד) להעלים את חומרת האינפורמציה. ממש כפי שקורה במקרי מוות אחרים הנגרמים בעקבות שימוש בתרופות (ויאגרה, למשל).והשאלה היא למה כשנמצא לכאורה (ולכאורה בלבד) קשר בין מזון צמחי נטול ויטמין B לבין מותם של שני תינוקות, רעשה הארץ והכותרות והעיתונים ומיד חיפשו את הנאשמים (כולל חקירת משטרה בהמלצת הפרקליטות), ואילו כשמדובר במקרי מוות כתוצאה משימוש בתרופות, כל מה שאנחנו שומעים מפי הרופאים הוא שמדובר בסיבוך נדיר, באחוז שולי לחלוטין של נפגעים וכיוצא באלה דברי הרגעה, שנועדו לכסות קודם כל על הרופאים שרשמו את המרשמים, ועל חברות התרופות, שהניעו את הרופאים להשתמש בתרופותיהן. מערכת שלמה המגוננת על עצמה.לעומת זאת, כשמדובר במזון צמחי, אין שום רופא המועמד להיות מואשם, ולכן מתנדבים כל הרופאים לספק לנו מידע מרשיע על משמעות היעדרו של ויטמין כזה או אחר. לא נזכה לשיתוף פעולה מרשיע כזה כשמדובר בתרופות קונבנציונליות, רפואיות על פי הגדרתן וקטלניות הרבה יותר בע ליל.
שלוש הערות פוליטיות דחופות
.1 כן לשרון, לא לאולמרטיש להבדיל בין תוכנית אולמרט הרעה (רעיון ההבל בדבר נסיגה חד צדדית למען "רוב יהודי", אודי אולמרט לא חמודי), לבין תוכנית שרון הטובה: קיצור קווים ביטחוני (כולל פינוי התנחלויות מבודדות) ויצירת רצף פלשתיני טריטוריאלי מסוים כדי למנוע חיכוך ולפנות כוחות. מה עוד שמדובר בהתחייבות ישראלית רשמית, הכלולה כבר בהסכמת ממשלת ישראל למפת הדרכים (זו מזכירה במפורש "פעולה בהתנחלויות", שתיעשה עוד לפני הקמת המדינה הפלשתינית הזמנית, כדי לאפשר רצף טריטוריאלי פלשתיני). כל עוד מדובר בפינוי נצרים וכפר­דרום, אז טוב, כנראה, אבל אם מדובר גם בפינוי גוש קטיף ­ אני נגד. אני מקווה שגם שרון..2 לפרק בתים, לא לתתאת הבתים בהתנחלויות שיפונו צריך לנסר, לפרק ולהעביר למקומות התיישבות חדשים. אסור להשאיר בתים שלמים לפלשתינים, פן יחמדו את כל בתינו בכל יישובינו. היהודים מתפנים, אנחנו נכנסים. זה אסור שיקרה. וכדאי ללמוד מעצתו החכמה של פרופ' רענן וייץ המנוח, שברגע האחרון שכנע את בגין לפרק ולהרוס את יישובי חבל ימית, פן יתיישבו לנו על גבול ישראל מאות אלפי מצרים. ככה ניצלו כל ייש ובי הנגב הדרומי משכנות מצרים קרובה מדי..3 הסיכוי הנפלא לממשלה אזרחיתהבונוס הגדול בתוכנית שרון הוא לא רק בהרגעה מדינית מסוימת ובצמצום מוקדי החיכוך הביטחוניים עם הפלשתינים, אלא בסיכוי למהפכה אזרחית בחיינו הפוליטיים שעשוי להתרחש עם פרישת המפד"ל והאיחוד הלאומי וכניסת מפלגת העבודה. העובדה שלפיד ושינוי הגישו השבוע את הצעת החוק לנישואים אזרחיים ולביטול חוק טל (שעשוי להביא סוף סוף לגיוס חרדים, שהתגלו כחיילים טובים, אגב, בגדודים החרדיים שהתחילו לפעול בצה"ל), וכן השיחות שמקיים לפיד עם פרס במגמה להפוך את כניסת העבודה לממשלה למנוף למהפכה אזרחית, הן סיבה אמיתית לאופטימיות מסוימת.אין דבר חשוב יותר בחיינו האזרחיים, הציוניים, הפוליטיים והביטחוניים (כן, גם הביטחוניים!) מביטול שני העיוותים הגדולים האלה: גיוס בחורי הישיבות ונישואים אזרחיים. שניהם יגדילו את עוצמתנו הציונית במידה ניכרת ומכרעת. גיוס החרדים, אם אכן יתרחש בזכות הברית החדשה בין לפיד לפרס, ישים קץ לאפליית הדם המתמשכת הנוראה בין צעירים ישראלים לצעירים ישראלים, יגביר כמובן את עוצמת צה"ל ועוצמת הכלכלה הישראלית (שתוכל לקצץ בסבסודי הישיבות האינסופיים) ויבלום באורח יעיל את הצמיחה המתמידה של האלקטורט החרדי (כי החרדים כבר לא יישארו בהכרח נאמנים לחצרות הרבנים), שסיפק כל שנה (על חשבון המגזר החופשי) עוד ועוד קולות בטוחים למפלגות החרדיות מקרב בחורי הישיבות המסובסדים (על ידינו) והפטורים מגיוס.נפלא לא פחות הוא החוק לנישואים אזרחיים, שאם יאושר, בתמיכת ברית העבודה­שינוי, יוכל לשים קץ לאפליה מתמשכת, חונקת, מטומטמת, המונעת ממאות אלפי ישראלים, חלק גדול מהם עולים חדשים, להינשא בישראל. מרגע שכל ישראלי יוכל להתחתן בארץ בנישואים אזרחיים עם מי שירצה, תוכל הארץ להיפתח באמת, מתוכה, לעלייה המונית חדשה ­ מרוסיה, מאמריקה, מאתיופיה, שחלק גדול מתוכה הוא פסול חיתון על פי הגדרות הרבנות (בגלל "נישואי תערובת" כביכול בין יהודים ללא יהודים). כזכור, רוב יהודי אמריקה, למשל, מתחתנים עם "לא יהודים" (על פי הגדרות הרבנות האורתודוקסית). כך ייווצרו הכלים החוקתיים לעלייה ציונית גדולה חדשה. וכולנו אז נהיה ישראלים באמת. וחבל, אגב, שלפיד איננו מאמין שיבואו מיליון עולים. יבואו, בהחלט יבואו, והרבה יותר ממיליון, ובלבד שנפתח את הלב ו נסיר את המחסומים הביורוקרטיים האנטי ציוניים.