תרבחו ותגלשו
חוגגים שנה לאתר "קוסקוס" * חמסה חמסה חמסה
כנרת אבישר
29/01/04
חברי אתר האינטרנט "קוסקוס" נפגשו בקיץ האחרון במסעדת יוטבתה בקניון עזריאלי בתל­אביב. במפגש שאותו הם מכנים "קוסקוסיאדה" הם פגשו בפעם הראשונה, פנים מול פנים, את אלו שהם נתקלים בהם בדרך כלל פונט מול פונט, מסך מול מסך.חברי האתר חיכו בקוצר רוח לפגוש את חנה סרור, תושבת אשדוד, מנהלת האתר, שבגלל בקיאותה המופלגת ברזי הקוסקוס כינו אותה בחיבה בשם ממה עגו'זה, שפירושו במרוקנית אישה זקנה. הם דמיינו אותה כאישה באה בימים, כסוית ראש שעוסקת רוב הזמן בהכנת קוסקוס. כשהבינו חברי האתר שחנה היא בעצם אישה יפה, מטופחת ומלאת מרץ, חרז לה דוד עייש, אחד מחברי האתר, את השורות הבאות: "חנה'לה בלבלה את כל הברנז'ה, בדמיוני חשבתי זה ממה עג'וזה, קיבלנו מוצר יפה דה לה רוזה, בקיאה בכל ובעל עם מוזה".חנה סרור בת ,40 היא אמא פעלתנית לשלושה ילדים. אישה נעימה ומטופחת, בעלת חיתוך דיבור ברור ושפה רהוטה. בכניסה לביתה תלויה חמסה ממסוגרת, ובמספר הסלולרי שלה יש שלוש חמישיות, והיא אומרת בחיוך "זה לא שיש לי קשרים בסלקום אני פשוט מרוקנית אז יש לי חמסה, חמסה חמסה".היא ילידת הארץ שלמדה מרוקנית רק מהקשבה לשיחות בין הוריה שעלו ממרוקו בשנות ה­50'. "אי­אפשר ללמוד את השפה כי היא לא כתובה כשפה לימודית", סרור מסבירה, "אי­אפשר ללכת לסטימצקי ולקנות ערכת לימוד". במהלך השנים החלה לקבץ פתגמים במרוקנית, בשאיפה להוציא לאור ספר פתגמים ממרוקו. "מגיל קטן שמעתי את השפה המרוקנית שהיא מדהימה. בשום עדה אין עושר פתגמים כזה. אחת המטרות הנעלות של האתר היא לשמר את השפה בגלל שהיום כמעט ולא מדברים אותה".אבל אז נפטר אביה של סרור, והרעיון התעכב, עד שאחיה שלום שושנה ואשתו נילי, שהם אנשי מחשבים, יזמו, תכננו והקימו את אתר "קוסקוס" לזכר האב ניסים שושנה ז"ל. שניהם מספרים על לידתו של האתר המיוחד: "עשינו עבודת שטח מאוד רחבה. הלכנו פיזית לאנשים מבוגרים ושאלנו אותם לגבי סיפורים והווי שכבר נשכח. דלינו מתוך המידע הרב שהיה ברשותנו את המידע הרלוונטי. מבחינה ויזואלית עשינו הרבה ניסיונות עד שהגענו למה שרצינו. אותו הדבר לגבי השימוש במערכות. זו עבודה מאוד דינמית ומשתנה על­פי הבקשות של האנשים. רצינו שהאתר יהיה נגיש גם לאנשים שלא כל כך מבינים במחשבים ושיהיה ידידותי וזמין, ומצד שני רצינו למצות את כל האפשרויות שה אינטרנט מציע, כי לא רצינו להתפשר על בינוניות. רצינו שהאתר יהיה המקום הכי חם שיכול להיות כמו שהעדה הזו מציעה המון חום ואהבה. למרות שהאינטרנט הוא מקום קר ומנוכר רצינו שהאתר יהיה מקום חם, שאנשים ירגישו בבית, ושהאתר יכניס אורחים".היום, שנה אחרי, "קוסקוס" הוא לא רק אתר אינטרנט, מכיוון שכבר מזמן חצה את כללי המשחק הווירטואליים. חברי האתר משוחחים זה עם זה בטלפון, נפגשים מדי פעם לקוסקוסיאדה, מתראים בהצגות תאטרון, ומברכים זה את זה בברכת שבת שלום מדי שבוע. אחרי שנה "קוסקוס" הוא אתר גדול מימדים, שבו אפשר להיפגש עם המסורת והפולקלור המרוקניים בדרכים מאוד לא שגרתיות. בעמוד הבית מוזמן המבקר לצ'וטט במרוקנית, או להיכנס לפורום פתרון חלומות. בקליק אחד של העכבר אפשר לשמוע מילים או פתגמים בהיגוי מדויק כמו "אנה ארדיט בל הם וולהם מא­רדביה" (אני בורח מהצרות, אך הצרות בכל זאת מגיעות אליי). באתר אפשר למצוא מתכונים להכנת חמוצים ביתיים, תרופת סבתא להתקררות ושירי ילדות מסולסלים במרוקנית. לחיצה אחרת על העכבר מובילה לתמונה של דוכן זיתים בשוק בקזבלנקה או של ארמון המלך בעיר פס, ודפדוף נוסף יוביל ל שלל סיפורים אישיים המתארים את חיי היום יום במרוקו. בדפדוף אחר אפשר להדליק נר נשמה וירטואלי. האתר מקושט בעיטורי ערבסקות צבעוניים, וברכה חמה מקבלת את פני הגולשים ­ "ג'יהו מבארכין", כלומר ברוכים הבאים. סרור מודעת לכך שהאתר עושה שימוש בכל החושים חוץ מהמישוש והטעם: "נכון, חסר רק ללקק דבש מהעוגיות". חנה, קוסקוס הוא אתר יוצא דופן. "נכון, כי רצינו שעם הקליק נוכל ליצור קליק עם הגולש, ושהאתר לא יהיה סתם בית­קברות לאותיות".הגולשים הם חלק בלתי נפרד מהאתר. הם שוטחים באתר את סיפוריהם האישיים. "נכון. שיתוף הפעולה עם הגולשים הוא מלא. דרנה­דרקום. הבית שלנו הוא הבית שלכם, זוהי מילת המפתח וזו הגדולה שבאתר שהופך אותו לביתי וחמים. כמה מנהלי פורומים את מכירה שמדברים בטלפון עם הגולשים שלהם?".נעשה סינון בסיפורים האנושיים של הגולשים, או שכל אחד יכול לספר את סיפורו?"אנחנו לא מסננים, כי הסיפורים הם הרי סיפורים אישיים של האדם. אם אדם משוכנע בכך שהוא רוצה להעביר סיפור אז אנחנו מפרסמים אותו כמו שהוא, כמובן כל עוד הסיפורים האלו שומרים על הכבוד". באתר "קוסקוס" אפשר למצוא סיפורים אישיים מרגשים רבים, אחד מהם של יצחק אזולאי המספר: "פקידי הסוכנות עלו לאונייה והחלו בחלוקת תעודת עולה. לאחר מכן נדרשנו לעמוד בתור וכולנו עברנו דרך פרגוד. התברר אחר כך שאנו עוברים חיטוי של חומר משמיד חיידקים שנקרא די.די.טי. קבלת פנים מלבבת". סרור מספרת, כי אחת ממטרות האתר הוא להביא לתודעה את תלאותיהם של העולים ממרוקו שקצת נשכחו מעל דפי ההיסטוריה הציונית. "למה בבתי­הספר לומדים רק על הס ואלקלעי?", היא שואלת, "למה בבחינות הבגרות אין אזכור לאנשים שעלו ממרוקו?".אשר כהן, שמביים הצגות במרוקנית, הוא גולש ותיק באתר: "מבחינתי קוסקוס אתר הבית, לא רק בהגדרה של המחשב דף הבית, אלא אני ממש מרגיש בו בבית. התגבשה מערכת יחסים כמעט משפחתית ומאוד מיוחדת כתוצאה מהמפגש בין הגולשים. האתר הוא ייחודי. כשאני רואה הודעה מחבר בקוסקוס, למשל גוגול, אני יודע שזה יגאל והוא בחור יקר. כשאני רואה הודעה מאישה שמכנה את עצמה בשם עזוזה, אני יודע שזו אישה עם לב רחב. זה לא סתם כינוי של מישהו, אני מכיר את האנשים באופן אישי. יצא לי להכיר לפחות 30 אנשים מכל רחבי הארץ, מאילת, אשדוד, מגדל העמק... תכנסי לפורום ותביני את רמת היחסים בין האנשים. אני יודע על כל אחד איפה הוא נולד, בן כמה הוא, מה הוא אוהב. זה הפך להיות משפחתי. את צריכה לראות את הפרגון, תפתחי את האי­מייל ביום שבת ותראי שכולם מברכים את כולם בשבת שלום". עליזה ממן, גם היא גולשת ותיקה, מספרת: "האתר הוא ממש כמו בית. אנחנו מכירים אחד את השני המון זמן. יש לנו גרעין של עשרה אנשים שנפגשים גם בשבתות, גם בהצגות. פתאום באמצע החיים הכרתי כל כך הרבה אנשים חדשים, ממש עולם ומלואו. בדרך כלל אנשים מאוד נזהרים מהאינטרנט, אבל קוסקוס מלא באנשים חמים. אנחנו בקשר יומיומי בטלפון, אני יודעת שברגע של עצבות או צרה, אם אפנה לאחד החברים בקוסקוס הם לא ישיבו את פניי ריקם"."קוסקוס" הוא אתר שמנהלת משפחת שושנה בתקציב משפחתי. בעתיד הם מתכננים להתרחב, ולפתח את האתר. "אנחנו לא רוצים לעשות רווח אלא לפתח את האתר שיהיה משוכלל. אנחנו רוצים להוסיף תוכנה של אילן יוחסין ומרכז מוזיקה". בחודש הראשון לחייו נקרא "קוסקוס" לפי הסלוגן "קוסקוס אתר עצבני", אבל השם עורר תגובות נרגזות ומנהלי האתר החליטו לשדרג את שמו ל"קוסקוס אתר עם שורשים". חנה מנמקת: "כ שהעלינו את האתר לאוויר קראנו לו ברוח הצעירות והישראליות אתר עצבני. הייתה ביקורת על כך שאנחנו מכניסים לעצמנו גול עצמי, אז החלטנו לוותר על זה". חנה, מי בעצם קהל הגולשים שלכם?"מבחינת עדה ­ מרוקנים. מבחינת גיל ­ בין 20­70".האתר מיועד רק למרוקנים?"הכניסה היא לכולם. גם רומני שרוצה להיכנס יכול, אבל רוב החברים הפעילים הם מרוקנים בגלל שיותר מעניין אותם".בצ'אט במרוקנית יכול לצ'וטט רק מי שמבין מרוקנית. "זה צ'אט היחידי בעולם במרוקנית שנקרא אל­גרביייה. זוהי ערבית יהודית שבה כותבים פונטים בעברית. אם ייכנס גולש שלא יידע מרוקנית, נדבר בעברית". איך צץ הרעיון להקים את האתר?"כל החיים שלי, כל הזמן ניקר לי בראש, כיצד אני יכולה לשמר את המורשת הנפלאה הזו. אני כל הזמן פוגשת מרוקנים בגילי שלא יודעים לדבר אף מילה במרוקנית. עיניהם אורו כשהקמנו את הדבר הזה. זו תרבות עשירה מאין כמוה, בור בלי תחתית של ידע. מרוקנים זה לא רק אוכל או מופלטה אלא הרבה יותר מזה. תמיד מזהים את המרוקנים עם אוכל. המטבח שלנו הוא באמת בין העשירים בעולם, הוא מגוון ומתובל, אבל אנחנו לא רק אוכל, אנחנו לא רק מופלטה. אני חושבת שזו מחשבה רדודה, ולכן אחת המטרות של האתר זה לתת לישראלי להכיר את השכן המרוקני הרבה יותר טוב".איך אפשר להכיר את השכן המרוקני טוב יותר?"להפריך כל מיני תוויות וגם להראות את הצדדים היפים שבמסורת. להראות את התרבות שלנו. חשוב לנו להפריך את הסטיגמות על המרוקנים בכך שנהלל, נשבח ונאדר את קרנם של המרוקנים בארץ, זוהי אחת המטרות המקודשות של האתר".רציתם להפריך את האמונה שמרוקנים זה רק אוכל טוב, אבל קראתם לאתר קוסקוס. "חיפשנו שם שיהיה ידידותי, קליט וייצג בצורה מסוימת את העדה. חשבנו שאי­אפשר יהיה לשכוח את השם אחרי שישמעו אותו פעם אחת. כשמישהו שומע את השם קוסקוס, הוא ישר מברר מה זה האתר הזה". את חושבת שעדיין קיימות סטיגמות ודעות קדומות על העדה המרוקנית?"כן. תאמרי לי, מדוע שחקן תאטרון מרוקני שממלא אולמות, שמצחיק עדה שלמה ואוכלוסייה גדולה, לא יכול להתחרות על פרס השחקן? בכל הגופים והעמותות לא יושב מרוקני אחד. זו עובדה, אף אחד לא תומך בתאטרון המרוקני".איך צמחו, לדעתך, אותן דעות קדומות?"אני נולדתי לתוך המציאות הזו. זה משהו שנולד עם קום המדינ ה. אנחנו הקהילה הגדולה ביותר מבחינה מספרית וזה פרמטר אובייקטיבי. היינו יותר בולטים בשטח".מאיפה נולדה האמרה "מרוקאי סכין"?"את יודעת איך נולד הביטוי 'מרוקאי סכין'? יש אמונה כזו בשביל להרחיק עין הרע, היינו שמים סכין ושקית עם מלח מתחת למזרון של הילד. עד היום את תמצאי בתים שמתחת למזרון יש סכין ומלח, זה למעשה בגלל האמונה ­ להרחיק רוחות ושדים. למה קראו לנו מרוקנים סכין? אין לי הסבר. אולי ראו מרוקנים מסתובבים בלילה עם סכין, אולי זה יצא דווקא מזה".לדעתך, מרוקנים עצבניים יותר מעדות אחרות?"לדעתי לא".מי אשם באפליה, בפערים החברתיים שעדיין קיימים?"המדינה לא צמצמה אז וגם היום היא לא מצמצמת את הפערים".אין לך דחף לפעול באופן מחאתי כדי לצמצם את הפערים?"לא. לפני שנה גלשו באתר 300­200 אנשים. היום גולשים באתר בין 2,000 ל­.3,000 עדיין יש פער עדתי אבל אני לא מרגישה צורך לדוש בעבר הכואב ולצאת באופן מחאתי. ההפך, אני מרגישה ולזה נולד האתר ­ להראות את הפאן התרבותי, החיובי, כי הוא קיים. קיימת מורשת ומסורת נפלאה שצריך להציף אותה. אני כתבתי מכתב לדודו טופז כי ידוע שיש לו דע ות קדומות על מרוקנים, חשבתי שזו הזדמנות להראות לו את הפאן החיובי של העדה, אבל אף אחד לא יצר איתנו קשר".עד כמה הנושא העדתי, לדעתך, עדיין משחק תפקיד בתרבות הישראלית?"לדעתי הוא משחק את אחד התפקידים הראשיים בהצגה. אנחנו הישראלים עדיין לא מספיק בוגרים. יש בינינו כאלו שלא נולדו כאן, אנחנו קיבוץ גלויות. אולי בתקופה שבה כולם ייוולדו בארץ לא יהיה מקום לנושא הזה. אני גדלתי ככה ואני מרגישה צורך לשמר את זה, אחרת זה ייכחד".את לא מרגישה שהנושא העדתי כבר לא רלוונטי, שייך לעבר?"יש כאלו שעדיין תקועים בפרולוג של הספר, ועד שלא יעברו את השלב הזה הם לא יוכלו להמשיך הלאה. עובדה שהצגות במרוקנית מפוצצות באנשים, עובדה שבאתר קוסקוס יש אלפי גולשים, עובדה שלמימונה מגיעים הרבה אנשים כדי לאכול מופלטות ועוגיות". למה רק עכשיו התרבות המרוקנית "יצאה מהארון"? "אני חושבת שזו בגרות עדתית. זה הצורך לדעת מאיפה אתה בא, הרצון לחזור לעבר, הרצון לחזור למקורות והרצון לדעת איך חיו ההורים, כי אין עתיד בלי עבר. אנשים אמרו לי בטלפון שהם לא הרשו לאמם לדבר מרוקנית בגלל בושה. אני שואלת אותם, איך הרשתם לעצמכם להגיד דבר כזה?".לפני 30­20 שנה, היה אפשר להקים תאטרון במרוקנית? אתר שמתרכז בתרבות המרוקנית?"אז לא עשו את זה מרגשי נחיתות, ואולי חששו ממה שיגידו. הבגרות העדתית הגיעה לשיאה היום. לפני 20 שנה אנשים לא היו גאים להגיד שהם מרוקנים בגלל רגישות יתר".ממה נובעים, לדעתך, רגישות היתר, רגשי הנחיתות?"לאנשים לא הסתדר בראש מרוקנים עם השכלה. ואת יודעת מה? יש הרבה מרוקנים פוליטיקאים, משכילים, ואני לא מבינה איך אף אחד מהם לא הרגיש צורך לעשות מה שאנחנו עשינו". את התביישת אי פעם להגיד שאת מרוקנית? "אני מעולם לא התביישתי, ההפך, תמיד הייתי גאה. כשהתחלתי לעבוד במצפה התת­ימי ובחברת ארקיע, שאלו אותי איזה שפות אני דוברת ותמיד אמרתי, קודם כל עברית שהיא שפת אם, ואחר כך מרוקנית, אנגלית וצרפתית".את לא חושבת שהאתר פוגע בזהות ישראלית קולקטיבית?"אני חושבת שההפך, אנחנו מעודדים מעורבות ישראלית, אבל אני פשוט לא חושבת שהאתר מדבר לאנשים שהם לא מהעדה. אני חושבת שאולי הם ישתעממו מההווי המרוקני שלנו". אין לך בעיה עם זה שלכל עדה יצמח אתר משלה?"מבחינתי אין שום בעיה כזו. שי קומו אתרים ליהדות אתיופיה, לעולי חבר העמים, שיצמחו עוד אתרים באותה מתכונת שייקראו להם ג'חנון, קרפלך". מה דעתך על קבוצות עדתיות מסוגרות בתוך החברה הישראלית?"מצד אחד אני מאוד מבינה אותן בגלל שגם אני מרגישה צורך בעצמי לשמר את המסורת, אבל מצד שני לפעמים זה מאוד צורם לי שאני נכנסת למקום שבו כולם מדברים רק רוסית. כאשר פונים אליי ברוסית ברחוב, אני עונה להם במרוקנית".סרור היא "אמא פולנייה" לשלושת ילדיה. כשבנה מאחר לחזור מבית­הספר היא מחכה לו בדאגה בחלון, וכשהוא מגיע סוף סוף, היא נאנחת ברווחה, וקוראת לו בחום "ילד מקסים שלי". גם קוסקוס, לדעתה, שופע חמימות ביתית. "תעשי ניסיון ותראי את החמימות יוצאת מהמסך ומהמקלדת. את תראי את הבזקי חום יוצאים מהמסך. כשגולש חדש נכנס לפורום תראי כמה ברכות הוא מקבל".מחשב הוא בכל זאת מכשיר קר ומנוכר. איך נוצרה האינטימיות בקוסקוס?"בזכות החבר'ה המקסימים, בזכותם האתר התפתח וגדל. נתנו במה מיוחדת לגולשים שסיפרו סיפורים מאוד אינטימיים. ההרגשה היא ביתית, חמימה, ויש תחושה של שוויון. באתר יש הכנסת אורחים. מי שנכנס לפורום כאילו נכנס הביתה. עט ים עליו ולא נותנים לו לנשום. עם הזמן כל אחד מהגולשים הציע לחבריו שירותים. אחת כתבה אני קוסמטיקאית, אחד אמר אני מוסכניק, יש באתר אחוות אחים ורצון עז לשמר את הנישה הייחודית לנו".אתם בעצם לא יודעים מי האנשים מאחורי הכינויים. אולי מדובר במתחזים? "אין דבר כזה. אין אחד שנכנס לפורום ולא מספר דברים על הילדות שלו. גם בצ'אט, צ'יק צ'ק עולים על אלו שמצ'וטטים רק בשביל הצחוק".העדה המרוקנית שופעת העסיסיות, לא מאבדת מכוחה במעבר לאתר אינטרנט?חנה הולכת למטבח, פותחת ספר בישול: "התמונה הזו מדברת אלייך, נכון? זה אותו הדבר. תמונה במחשב בתוספת המתכון, הסיפור מאחורי התבשיל, זה תופס". מחשב הוא כלי טכנולוגי שנגיש לאנשים בגיל מאוד מסוים."כמו שראיתי בנים ובנות לוקחים את ההורים שלהם להצגות, כך אני מקווה שהם לא יירתעו להושיב אותם מול המחשב. אני מקווה שכל אחד שירצה לדעת יותר על התרבות ממנה באנו, יוכל לדעת יותר בלחיצת קליק. בקליק אחד הוא מגיע לעולם שהוא גם אישי וגם כללי".מרעיון לפרסם ספר פתגמים, זה הפך לאתר גדול. "ההשפעה של ספר הוא כאין וכאפס לעומת האתר שהוא משהו אדיר. יש אנשים שגולשים כבר משעה 7:00 בבוקר, אנחנו עוד לא מספיקים להגיב להם. רק היום אנחנו מעכלים מה עשינו לאנשים של יהדות מרוקו. באיזשהו מקום היה חשוב לשמר את התרבות. וכשאנשים ראו את האתר, הם הצטרפו מתוך רצון להמשיך בפרויקט".אתם לא מרוויחים כסף, ואת אישה עובדת ואמא לילדים. בשביל מה את צריכה את כל כאב הראש הזה שכרוך בהפעלת האתר?"זה דורש הרבה זמן והרבה כאב ראש. בינתיים אנחנו עושים הכול לשם שמים, אין כאן שום תמורה. מי שמפרסם באתר, נותן בתמורה משהו לרווחת הגולש. אנחנו עושים עבודת קודש, נותנים מזמננו הפרטי, ממרצנו ומטוב לבנו כדי לשמר את המסורת של בית הורינו".את מכינה קוסקוס?"אני מכינה קוסקוס אמיתי, לבד, לא מהקופסה של אוסם. זה לוקח שלוש שעות. תביני, יש קוסקוס טוניסאי, יש קוסקוס אלג'ירי, לכל עדה בצפון אפריקה יש קוסקוס משלה, בצבע שונה ועם צורת הגשה שונה. במרוקו היו אוכלים קוסקוס בימי שלישי, ולמה? ביום ראשון כולם מלאים אחרי החמין של השבת, ביום שני מתחילים להעיף מהמקרר את כל השאריות שנשארו, וביום שלישי עושים מרק מכל מה שנשאר יחד עם סולת. זו תמיד הייתה ארוחה נהדרת לילדים באמצע שבו ע".