הרכבת לא דוהרת/אריאל קרס מדוע במדינה שיש בה קו רכבת אחד, אי אפשר לשמור על לוח זמנים מדויק? אריאל קרס 21/12/99 הרכבת מתקרבת, בואו ילדים לשבת. הבן הקטן שלי אמנם מכיר כבר את השיר, אבל ברכבות הבוקר הרבה פעמים אין סיכוי למצוא מקום לשבת, בעיקר לילדים. הצפיפות היא כמו באחת מארצות העולם השלישי.אי אפשר להתעלם מתנופת הפיתוח האדירה של רכבת ישראל. בשנה האחרונה נוספו עשרות רכבות בכל כיוון, מסילות הורחבו והוכפלו וקרונות חדשים ונוחים נרכשו. הציבור לא נשאר אדיש, בא בהמוניו, ובעשותו כן תרם ישירות לצמצום בזיהום האוויר, בתאונות הדרכים (חשבתם שהמשטרה אחראית לזה?) ובממדי הפקקים בצווארי הבקבוקים.גם אני הצטרפתי לחגיגה, וכך אני זוכה כמעט מדי יום להיות עד לשורה ארוכה של פאשלות: צפיפות בלתי נסבלת (למה אי אפשר להוסיף עוד קרונות, או אפילו עוד רכבות?), דלתות מקולקלות זה חודשים, מדרגות נעות שלא נעות, רמקולים רועשים, ובעיקר ­ איחורים בלתי נגמרים. מדוע במדינה שיש בה למעשה רק קו רכבת אחד, המוליך מנהריה לבאר­שבע, אי אפשר לשמור על לוח זמנים מדויק?יש גם דברים אלמנטריים, קטנים, ששירות טוב אינו שלם בלעדיהם. ידידה ביצעה ארבע שיחות טלפון לכל רחבי הארץ רק כדי שיגידו לה בסוף שביום שישי אין מוניות מתחנת בית יהושע. הייתכן שלרכבת אין מרכז מידע ארצי?לנוסעים, לרכבת ולעתיד שימור הסביבה בישראל נגרם נזק עצום. ידוע שלקוחות מאוכזבים לא חוזרים, ובמדינה שבה איכות הסביבה על כל היבטיה היא אולי הנושא הראשון בחשיבותו, הרכבת חייבת לעלות על הפסים.