"נמאס לנו לשמוע 'תחזרו לרוסיה'"
"הפנתרים הרוסים", זה שמו של האירגון שהקימו עולים מחבר המדינות בבאר שבע כדי להיאבק בגילויי הגזענות שמהם, לטענתם, סובלים העולים מצד ישראלים ותיקים. כך צומחת לה תנועת מחאה
אורי בינדר
10/04/00
מיכאל דורפמן ואולגה פילרטוב עמדו אתמול שותקים ליד תלולית עפר טריה בבית העלמין ובעיניהם צער עמוק וכעס. מתחת לאדמה והפרחים הנובלים שעליה, נקברה לפני כשבוע גופתה של נערה שלא יכלה לשאת את העלבון וההשפלה והתאבדה. גזענות, כך מגדירים דורפמן ופילטרוב את היחס שממנו סבלה בחייה הנערה שעלתה מחבר המדינות כדי להשתלב בישראל, ונוכחה לדעת שזה לא קל.דורפמן ופילרטוב, שניהם בני 40 פלוס, כבר מכירים היטב את התופעה. הוא ממייסדי "הפנתרים הרוסים", היא יו"ר עמותת "למרחב" ­ שתי תנועות שהוקמו ושמו להן כמטרה להרים את הדגל החברתי והמלחמה נגד הגזענות, מתוך הכרת המתח והיחסים הבעייתיים שבין העולים מרוסיה לישראלים הוותיקים.
ספגה מכות בבית הספר
מה שהביא את אולגה להקים את "למרחב" היו מקרים שאירעו לבתה בבית הספר, הראשון שבהם לפני ארבע שנים, כשהיתה בת 14. "יום אחד היא חזרה הביתה בוכה", מספרת אולגה. "הרביצו לה בבית הספר משום שדיברה רוסית עם חברותיה לכיתה. היא ניסתה להסביר שהיא עדיין לא למדה עברית אבל זה לא עזר לה. רציתי לפנות למשטרה אבל המנהל ביקש ממני שלא אעשה זאת. הייתי מבוהלת. לא ידעתי עברית והרגשתי שיהיה לי קשה להסביר לחוקרי המשטרה מה קרה לבת שלי. לכן ויתרתי על התלונה, למרות שאני יודעת שחייבים לפנות למשטרה במקרים של אלימות נגד בני נוער, ובעיקר, אלימות על רקע גזעני".את אולגה, שהיתה ברוסיה חוקרת נוער, אי אפשר לטייח. אחרי הפעם השניה שבתה חזרה הביתה מושפלת וחבולה, היא הבינה שלא תוכל יותר לשתוק. "שלחתי את הבת שלי לפנימיה דתית, אבל גם שם היא נתקלה בגזענות", מספרת אולגה. "כשילד בן חמש צעק לה 'רוסיה מסריחה', זה לא סתם. זו גזענות שהוא לבטח ספג בבית שלו. נמאס לנו לשמוע את המלים 'תחזרו לרוסיה'. אלה הסיבות שהביאו אותנו להקים את עמותת 'למרחב' המסייעת לבני נוער עולים שסובלים מגזענות של ישראלים".לפני ארבעה חודשים הוקמה ארבעה חודשים תנועת "הפנתרים הרוסים" של נוער רוסי שביקש להיאבק באותה תופעה. אולגה פילטרוב מ"למרחב" יצרה קשר עם מיכאל דורפמן, שהפך לאב הרוחני של "הפנתרים הרוסים" ועתה הם פועלים יחד. התאבדות הנערה בת ה­13 שליד קברה עמדו אתמול היא בעיניהם תוצאה קשה של התופעות שנגדם הם נאבקים והוכחה עד לאן הן יכולות להגיע.מספר רב יחסית של מקרים שאירעו באחרונה לבני נוער עולים מחבר המדינות בבתי ספר בבאר שבע הביאו לכך שתנועת "הפנתרים הרוסים" קיבלה תאוצה וההתעניינות בה גוברת. בפירסומים של התנועה ישנה שורה ארוכה של מקרים במערכת החינוך, שבהם נפגעו תלמידים עולים מאיסורים להשתמש בשפה הרוסית, מעלבונות, מאלימות מילולית או פיסית ומנסיונות להדביק לאמהותיהן כינויים הקשורים במקצוע העתיק בעולם. "הגזענות בהתגלמותה", זה לשון אחת הכרזות של התנועה. "גזענות ושינאת זרים במערכת החינוך בארץ", זה לשון כרזה אחרת. עוד כרזות: "אולי הקורבן הבא נמצא בינינו?" וגם: "אנו דורשים מיד כתובת לכל קורבן גזענות"."במאבק שלנו אנחנו מבקשים להעביר מסר נגד אלימות, שינאת זרים וגזענות בחברה הישראלית", אומרת מירב פרולוב, תלמיד ת כיתה י"א במקיף ה' בבאר­שבע. "נהוג בעולם שהקורבנות אינם מסוגלים להילחם נגד התופעה. זהו תפקידו של כל הציבור הנאור של כל בני התרבות בארץ. אנחנו לא נלך בדרכי אלימות של הפנתרים השחורים".בעיריית באר שבע לא מתייחסים לתנועה ברצינות גדולה מדי ומתכוונים להיאבק בתופעה בדרך שונה. משה בורוכוב, ממלא מקום ראש העיר, איש ישראל בעליה: "אני מקווה ששתי ועדות לבדיקה ההתאבדות של הנערה, האחת של משרד החינוך והשניה של העיריה שבראשה אני עומד יגיעו למסקנות מה הביא לטרגדיה הזו. אני עומד להקים בבאר שבע מודל ייחודי לקליטה צודקת של עולים מחבר המדינות וגם ממדינות אחרות. זה עמד להתבצע ללא קשר להתאבדות הנערה. בפורום של ועדת היגוי עליונה בבאר שבע שבה נכחו נציגים של רוב משרדי הממשלה בנגב, שמנו על השולחן פרוייקטים של קליטת עליה כדי להביא לשינוי בהתייחסות לעולים. הצלחנו להשיג שיתוף פעולה עם גוף מחו"ל ולהזמין לבאר שבע נציגים משש מדינות שישתתפו במימון פרוייקטים שעליהם יוחלט".
ההתאבדות הגיעה לאינטרנט
"הפנתרים הרוסים זו תופעה שאינה צריכה להפליא אותנו", אומר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד. "הגישה המתנשאת מול חברת המהגרים אינה יכולה להימשך. גם ללא תופעות של גזענות קשה לבני הנוער העולים להתמודד עם משבר ההגירה. צריך לטפל, להתייחס, להבין, להושיט יד. בביקור שלנו בכלא השרון מצאנו שכמעט מחצית מבני הנוער היהודים הכלואים שם הם עולים חדשים. תמונה דומה מצאנו בבתי מעצר. יש גם שיעור גבוה מאוד של תופעה התעללות בילדים בקרב משפחות עולים, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסיה. אסור להסיק מהדברים האלה שאוכלוסיית העולים, ההורים והילדים, היא גרועה. מדובר בעליות חיוביות שההזנחה הפושעת של המימסד, השירותים הממלכתיים והעירוניים בטיפול בהם מביאה אותם למצבים קיצוניים עד כדי אלימות קשה. יש בחברה הישראלית רתיעה מלדבר על הנושאים האלה מתוך חשש מהדבקת סטיגמה לעדות שונות. זו הטמנת הראש בחול".אף שהתנועה בתנופה, היא עדיין בשלב מוקדם וקשה להעריך עד כמה היא יכולה לצמוח ולאסוף כוחות. מה שבטוח, האירועים האחרונים אינם מוסיפים נקודות למדינה, לבטח לא בעיני היהודים בגולה שעדיין מתלבטים אם לעלות לישראל. " שלחתי את סיפור ההתאבדות של הנערה לחברינו בכל העולם", אומר מיכאל דורפמן, ממייסדי התנועה. "זה פורסם גם באינטרנט. כבר יש הדים. היום קיבלנו מכתב מאדם המתגורר בארה"ב ובו הוא מבקש לעזור לאם השכולה ולתמוך בתנועה שלנו".