אם חברי הממשלה הזו לא יאלצו להחליט על הפצצה באיראן ואם לא ייחתם כאן הסכם אוסלו נוסף, כנראה שההצבעה בשבוע שעבר בוועדת השרים לחקיקה על תכנית בגין להסדרת התיישבות הבדואים בנגב תהיה אחת המשמעותיות שתקבל הממשלה הזו בשנים הקרובות.
לא ניכנס כאן לפרטים שהובאו בטור הזה בהרחבה רבה בעבר, אבל בשורה התחתונה מדינת ישראל הולכת להעביר לקבוצה של אנשים בדואים פרטיים קרקעות בהיקף ענק שיירשמו על שמם בטאבו. לא לטובת הכלל. לא לטובת שיפור מצבה של האוכלוסייה הבדואית כולה, יעד חשוב ביותר, אלא לטובתם האישית. על הדרך, מכשירה הממשלה בניה בלתי חוקית רחבה ובדואים שיואילו לחתום עם המדינה על הסדר, לא רק שלא ישלמו מחיר על עבריינותם אלא גם יפוצו בכסף  רב על כל בלוק בלתי חוקי שהניחו ושכעת יאלצו להיפרד ממנו.
אנשי "ישראל ביתנו" התלבטו כיצד להצביע, שרי "יש עתיד" העבירו ...

השבוע זה קרה לי. בשניה. אחרי ימים ארוכים שבהם אני מעסיק את עצמי בשאלה המטרידה איך כל כך הרבה אנשים ידעו במשך שנים על התנהגותו של עמנואל רוזן ולא עשו עם זה כלום, צפיתי במופע של דני קושמרו, משה נוסבאום ורוני דניאל ב"אולפן שישי" והבנתי הכל. לא, אין לי שום מושג אם דווקא השלושה הללו, שעמנואל רוזן היה חברם לעבודה, ידעו משהו. אבל שבע דקות הראיון שלהם עם חה"כ מירב מיכאלי הסבירו לי מה ששבועיים של ברברת אינסופית לא הצליחה.
 פרשת עמנואל רוזן מוכיחה עד כמה משהו בסיסי מאד רקוב בממלכה שלנו. עד כמה אי אפשר להאמין לנו כשאנחנו מספרים בארשת חשיבות שבאנו למקצוע מתוך תחושת שליחות ושאנחנו פה כדי להטות אוזן לחלש וכדי להכות ביד ברזל מי שפוגע בו. כי בסופו של יום מתברר שכאשר הסרחון מגיע לחצר שלנו, אנחנו הופכים גילדה אינטרסנטית שמגינה בחירוף נפש על יקירה, יהיו מעשיו איומים ככל שיהיו, וכל ...

 
השבוע יצא לי, איך לא, לדבר עם הרבה מאד קולגות על פרשת עמנואל רוזן. נראה היה שלפחות בשיחות פנימיות, כולם מתחילים להוציא עכשיו החוצה את מה שהם יודעים.  שכולם חוו לפתע סוג של הארה. שרבים נאלצים להסביר לעצמם שתופעות שעד אתמול נראו להם חלק מהחיים ומסביבת העבודה, לא נורמליות. חבר קרוב אחד נזכר שהיה עד ראיה כשעיתונאי ותיק, בכיר ומוכר הגיע בבוקר לעבודה ובאזני אחרים אמר לאחת מהצעירות שסביבו, שכל הלילה חלם שהיא שוכבת ערומה במיטתו והוא, מאחור, מצליף בה בשוט. "קמתי בבוקר עם כאבים בכתף", צחק מולה. אותה, סיפר החבר, זה לא הצחיק. חבר נוסף שיחזר כיצד עמיתה לעבודה סיפרה לו, מזועזעת ונבוכה, על עיתונאי בכיר שהכניס את ידיו מתחת לבגדיה וליטף אותה. ממש במקרה יצא לי השבוע לשמוע את שני העיתונאים המדוברים  מתבטאים נגד מעשיו של רוזן. הם היו משוכנעים שהסיפור קשור רק בו. לא בהם.
...

(הכתבה פורסמה ביום שישי במוספשבת)


  לז'יל ברנהיים, רבה הראשי של צרפת, לא נותרה בשבוע שעבר כל ברירה אחרת מאשר לכנס את בכירי הקהילה היהודית בארצו ולהודיע להם שהוא הולך הביתה. החשיפה של גולשים באינטרנט לפיה חלקים מספרו "40 הרהורים יהודיים", הועתקו מדבריו של הפילוסוף ז'אן פרנסואה ליוטר שפורסמו בספר אחר קודם לכן, הכתה גלים וזכתה לחשיפה רחבה גם מחוץ לצרפת וגם הרחק מעבר לגבולות הקהילה היהודית. העובדה שמי שמכהן בתפקיד דתי בכיר כל כך רימה את קוראיו, כשהוא נוטל את פרי עבודתם של אחרים, לא הייתה יכולה לעבור סתם כך. אחרי שטען בתחילה כי "שגה", אבל לא "כשל במילוי תפקידו", הבין הרב ברנהיים שהוא יכול לכנות את מה שעשה כיצד שיחפוץ, אבל בסופו של דבר לסמנטיקה אין הרבה חשיבות בפרשה הזו, הרבה יותר חשובים הפרטים עצמם. ואלו הצביעו על כך שהוא כשל מוסרית.  ...