X
קלמן ליבסקינד

קק"ל נכנעה ללחץ השמאל והפסיקה הנטיעות בנגב

26/02/12   |   509 תגובות

הנהלת קרן קיימת לישראל נבהלה. נכנעה. הרימה ידיים. אין דרך אחרת להגדיר את זה. לפחות נכון לעכשיו. אחרי לחץ בלתי פוסק של ארגוני השמאל הקיצוני ואחרי תעמולה והסתה שקרית בכל רחבי העולם, החליטה לאחרונה הקרן להפסיק בינתיים את פעולות הייעור בקרקעות הנגב שבהן טוענים הבדואים לבעלות. בתי המשפט אישרו את הנטיעות הללו, כל הערכאות גלגלו את הבדואים מכל המדרגות, פרקליט המחוז אישר שכל העבודות חוקיות אבל קק"ל מעדיפה שלא להלחם. תמונות הכלים הכבדים השובתים כבר חודשיים ממלאכתם מדרום למאחז הבלתי חוקי בערקיב הם כל הסיפור כולו.

בשנת 1999, כשקק"ל החלה לטעת עצים בשטח שמדרום לרהט, לא היה בו איש. הבדואים, שהכירו אז בריבונותה של המדינה על הקרקע, היו מוכנים לשלם לה עבור השימוש החקלאי באדמות. כשהחלו הנוטעים לעבוד, הגיעו בני משפחת אלטורי וביקשו לעצור אותם. "זו אדמה שלנו", טענו. ראיה משפטית לכך לא היתה להם. לפני כעשור אסר בית המשפט את כניסתם לשטח אלא שהם, שלא סופרים את המדינה ממטר, המשיכו להסתובב על הקרקע  וגם לגדל עליה גידולים חקלאיים. 

במרץ 2002 הם החליטו לקבוע עובדות בשטח ובניגוד לצו בית המשפט הקימו אוהלים וקבעו במקום את מושבם.  מאז, מלווים בפעילי עמותות שונות מבית מדרשה של הקרן החדשה, הם צוחקים על החוק. מינהל מקרקעי ישראל והסיירת הירוקה מפנים אותם? יום אחרי זה הם שבים. בכל ההליכים המשפטיים, בכל הערכאות, ניצחה אותם המדינה. בכל המקרים צפצפו עליה הבדואים. כל הליך משפטי שנפתח בעקבות מבנה בלתי חוקי אחד, מגיע לפסק הדין עם עשרה נוספים. מה לא אמרו בתי המשפט על הבדואים שם? שמדובר ב"פולשים", ש"משך שבע שנים הם ממרים ומפרים בשיטתיות את צווי הערכאות השיפוטיות", ש"אין להם שום זכות קניינית". לאנשי השמאל הקיצוני זה לא מפריע. שולמית אלוני, סמי מיכאל וא.ב.יהושע ימשיכו לכתוב שמדובר באדמות פרטיות של הבדואים. אמנסטי תמשיך לקשקש על כך המדינה מחקה כפר והותירה את אנשיו "ללא קורת גג", אף שה"כפר" הזה התיישב במקום לפני עשר שנים בדיוק ואני מאחל לכל מכריי וידידיי וילות ענק כמו שיש ברהט לחסרי קורת הגג הללו, שהתיישבו בערקיב. והתעמולה הזו, שמתודלקת על ידי בכירי "אנשי הרוח" וזוכי פרסי ישראל שלנו, רצה בעולם כאש בשדה קוצים. אם העובדות לא מעניינות את שולמית אלוני, אין סיבה שהן יעניינו את פעילי זכויות האדם בגרמניה או את נציגי האו"ם.

לפני כשנה החלה הקרן הקיימת לישראל, המשמשת כקבלן ייעור של מינהל מקרקעי ישראל,  בפרוייקט נטיעות רחב היקף באדמות שסובבות את ערקיב. מליוני שקלים הושקעו בפרוייקט הזה, המקיף 3000 דונם. מודדים הכינו מדידות של השטח, שופלים ומפלסות עבדו במשך תקופה ארוכה, מלווים על ידי כוחות משטרה או חברת אבטחה, והכינו אלפי שוחות. 2100 דונם כבר ניטעו, 600 דונם נוספים ממתינים לנטיעה, 300 דונם אחרונים מחכים לעבודות הכנת הקרקע.

אלא שאז, בעוד העבודה מתנהלת, החל מסע התעמולה רחב ההיקף להלחיץ את אנשי קק"ל. העיתונים מלאו במודעות, תורמים של הקרן בחו"ל טילפנו להנהלה בארץ וביקשו הסברים. בקק"ל נכנסו ללחץ ולאחרונה הורו לעצור על כל עבודות הייעור. מדובר, חשוב להדגיש, בקרקעות שכל הערכאות המשפטיות התירו למדינה לטעת בהן וקבעו כי הבדואים, הטוענים לבעלות עליהן, הינם פולשים המפרים את החוק.

בקק"ל ביקשו לבדוק שוב היטב איפה עומדות העבודות שלהם מול החוק. לפני שבוע וחצי, לאחר שנתבקשה חוות דעתו,  שיגר פרקליט מחוז הדרום לעניינים אזרחיים,  איתי בר, מכתב ברור אל מנהלת מחוז הדרום של מינהל מקרקעי ישראל, פאני ששפורטה. "ישנה שורה של החלטות שיפוטיות שקבעו את זכות המדינה לחזקה במקרקעין אלו ואף קבעו כי התובעים אשר בנו בהם מבנים בלתי חוקיים פעלו בניגוד לדין ובחוסר תום לב...איננו רואים מניעה משפטית פורמלית להמשך נטיעות...נהפוך הוא, המדובר בעבודות המבוצעות לפי דין, אשר בקשות להפסקתן נדחו על ידי ערכאות שיפוטיות". גם היועץ המשפטי לממשלה דחה לפני כשנה פניה שהפנו אליו בנושא חמישה חברי כנסת.

לפני שלושה ימים בקרתי במקום. שטחי ענק מוכנים ומזומנים לנטיעות שאינן מבוצעות. שלושה שופלים של הקרן הקיימת לישראל עומדים בחניון סמוך, מובטלים. שומר ששכרה קק"ל משגיח שלא ייפגעו.

השבוע בקשתי מהיו"ר העמית של קק"ל, אלי אפללו, להבהיר מה קרה לקרן. "אנחנו בסך הכל קבלני נטיעות של מינהל מקרקי ישראל", הסביר, "ואנחנו לא אלו שצריכים להיות נתבעים. השעינו את העבודה עד שהעניין יובהר. אנחנו לא יכולים להיות מותקפים כשהמדינה עומדת מהצד. תראה את הכתבות שיש. תראה איזה הפגנות יש נגד קק"ל. עד שהבעיה תובהר הפסקנו לנטוע בינתיים".

ביום שישי שעבר התפרסמה עוד אחת מהמודעות הללו נגד קק"ל בעיתון "הארץ".  כל צמרת ליגת העל של חותמי העצומות בישראל כיכבה שם. שולמית אלוני, עמוס עוז, א.ב. יהושע, ואפילו "ישראלים נגד הכיבוש – ברלין" (מעניין לאיזה כיבוש מתכוונים הגרמנים הללו כשהם מדברים על הנגב. כנראה לא זה של 1967). מנסחי המודעה ניסו לשכנע שגם בית המשפט איתם. "לפני כשנה", כתבו, "קבעה השופטת נצר שאל לה למדינה ולקק'ל לקבוע עובדות בשטח על אדמות הכפר אל עראקיב הנדונות בפני בתי המשפט".

בשמאל הקיצוני בישראל יש די אנשים שמספיק להם לשמוע שיש ויכוח בין ערבים מכאן, יהודים משם ואדמה באמצע כדי להחליט איפה הם נמצאים. אני מוכן להתערב על כך של-99 אחוזים מעשרות החותמים על המודעה אין מושג ירוק איפה מוצאים את פסק הדין של השופטת נחמה נצר, שממנו הם מצטטים, ומה כתוב בו. ביקשו מהם לחתום? זה טוב לבדואים? אין בעיה, חותמים. השבוע טלפנתי לסופר עמוס עוז כדי לשאול אותו אם קרא את פסק הדין הזה. עוז, בלי להתבייש,  השיב בשלילה ומייד הודיע שהוא אינו מוכן להתראיין בנושא. לחתום על עצומה זה עניין אחד. להסביר על מה חתמת זה כנראה מסובך קצת יותר. אז הנה, לטובת עוז, זה מה שכתבה באותה החלטה השופטת נצר, שעל הציטוט שלה הוא חתום: "המבקשים בענייננו (הבדואים – ק.ל.)  דומים לזה הטובל ושרץ בידו... אינני סבורה כי ראוי כי בית המשפט יתן יד להתנהגות מפרת חוק שכזו. התנהגות זו, מעבר להיותה בלתי סבירה, שוללת פתחון פה מהמבקשים שכן אלו עושים 'מעשה זמרי ומבקשים שכרו של פנחס'". השופטת גם הטילה על החברים מערקיב לשלם למדינה הוצאות משפט בסף 10000 ₪. כדי לקבל את פרס גתה צריך לדעת לכתוב. כדי להבין את פסק דינה של השופטת נצר, לעומת זאת, מספיק לדעת לקרוא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

עד כה: 509 תגובות ב-288 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
1 2 3 4 5 6 7 8  
עד כה: 509 תגובות ב-288 דיונים

כתוב מייל לקלמן קלמן ליבסקינד

בן 44. יהודי. נשוי ואב לחמישה. עיתונאי