X

יותם, רומן מאת אריאל בר, קטע

03/02/14   |   1 תגובות


גדעון ודדי - פגישה

בימים ההם עדיין יכול היה גדעון לבוא לשכם באור היום, בראש מורם, מבלי צורך להסוות את מראהו או את סיבת ביקורו. עבור אלה שזיהו אותו היה גדעון נער מעפרה, עדיין לא הדמות עתירת התהילה ובעלת השם, גדעון שופט ישראל. יכול היה לשאול ללא חשש את העוברים והשבים איה הוא ביתו של סוחר הברזל רועה, מבלי להיות מובך מניד המבט החטוף שיסקרהו מכף רגל ועד ראש, והבעת התמיהה, שלא לומר קריצת עין מחויכת, האם את רועה הוא מחפש ופניו לעסקים, או שמא את בתו, הזונה יפת השדיים שמחלת הצרעת הותירה בפניה היפים מיני קלקולים אך עודה נחשבת למוקד משיכה בעיר. לא ייתכן, ביקרת בשכם ולא סרת למולל את דדיה הנפלאים של דדי? 

בית האבן הגדול אשר לרועה לא היה מן המהודרים והמטופחים בשכם, אך שכן באזור מרכזי לא הרחק משער העיר. חֲצֵה את רחבת השוק, רגליך ישאוך מאזור הכדים ...

שמונה משוררים בערב "עמדת שיר" 4 בבית הסופר

25/01/14   |   2 תגובות
  מירון ח. איזקסון
 
 
משיכת הקצֶה
 
 
אֲנִי בָּא וְנִמְשָׁךְ לַקָּצֶה
 
מַה נָּעִים לִהְיוֹת אַחֲרוֹן וַעֲדַיִן לִהְיוֹת,
 
נִסּוּי כְּלִי הַנִּגּוּן
 
עָלָיו מְנַגְּנִים כְּבָר כִּמְעַט בְּלִי נִגּוּן
 
וְעָלַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ כִּמְעַט ...

חן ישראל קלינמן על דוד שחר, וערב לכתב העת "עמדה"

22/01/14
  חן ישראל קלינמן



ההֵיכָל שקם על יוֹצְרוֹ. היַלְדִּי-מִיתִי, הזיכרון והמעשה הספרותי ככלים שלובים ביצירתו של דוד שחר. מספר הערות
 

 
א.
"היכל הכלים השבורים" של דוד שחר הוא יצירה פתוחה. שחר החל לכתוב אותה כשהיה כבן ארבעים, סתם אותה כעבור שני עשורים וחצי ברומן "על הנר ועל הרוח", ואחרי מותו, כשהוא כבן שבעים ואחת, התגלה כי שב ופתח אותה ברומן בלתי-גמור (כיאה לכלל יצירתו) שנפתח בפטירת אִמו, "אל הר הזיתים". אבל אי-הסגירוּת של יצירה זו היא דו-כיוונית - עם התקדמות הקריאה המקיפה בכתבי שחר מתברר כי ההיכל חורג וגולש מחוץ לגבולותיו הפורמאליים ומתכתב עם דמויות, סיטואציות ומראות שכבר הוזכרו ויוזכרו בסיפורים של שחר שאינם כלולים בהיכל. לא במקרה התלבט שחר ...

כנרת רובינשטיין, סיפור קצר בבוקסילה

18/01/14
   
כנרת רובינשטיין, מקטע מתוך הסיפור "השתתפות עצמית", המופיע באסופה הדיגיטאלית "שולחן לאחד" (סיפורים על בדידות) בהוצאת "בוקסילה"
 
 

 
היא סגרה את החלונות והביטה בראי; עיניה נראו גדולות ועצובות מדי, והקמטים סביב פיה היו בולטים וסוגרים מדי. צלצול הטלפון הכריח אותה לצאת מחדר האמבטיה ולענות. היא הייתה בטוחה שזו ליאת, מתקשרת לומר שהן לא יגיעו בסוף לארוחת הצהריים. והיא כמעט שמחה לדעת שלא יבואו. התנודדה בין רצונה לקבּץ את משפחתה לארוחה משותפת, לבין הצער הנורא שגרמה ההתכנסות הזאת שצרחה את חסרונו. ובכל זאת, כמעט נעלבת, גילתה שמדי יום בערך בשעה אחת בצהריים הגוף שלה נעשה רעב ובטנה מקרקרת. מדי יום הייתה צריכה לבשל לעצמה משהו, אז למה לא להזמין פעם לארוחה את שתי בנותיה? היא ניסתה לשוות להזמנה טון לא מתאמץ, "אני ...

כתוב מייל לרן רן יגיל

רן יגיל, יליד 1968, עוסק בכתיבת סיפורת וביקורת. עורך שותף ב"עמדה" - ביטאון לספרות. משמש כמבקר ב"מעריב" ובעל טורים אישיים שם בנושאי שירה וספרות ילדים. כתב שבעה ספרים, זכה על כך במלגות ובפרסים.

  • תגובות אחרונות