אקיסיטו, ירון אביטוב, סיפור

22/10/14   |   12 תגובות
אקיסיטו
 
 
ירון אביטוב
 
 
בספרדית CERCA זה קרוב וAQUI זה כאן, פה.
אקיסיטו זו צורת הקטנה של כאן ובמקרה זה גם במשמעות של
קרוב מאוד Aquicito
 
 
עשן המפלט של האוטובוס החבוט, שממנו נשרתי כמו זלזל, כבר התפוגג. אולי הוא התמזג עם העננים השחורים שנתלו ברהבתנות ממעל כאילו הם תקרת העולם. לא ראיתי מסביבי דבר מלבד הרים ודרך-לא-דרך, אבל עוד יכולתי לשמוע את הד קולו של הנהג המאיץ בי לרדת בעודני מהסס.
 
"אני לא רואה כאן שום אכסניה," התרעתי בפניו. ביקשתי ממנו לעצור במקום הכי קרוב לאכסניה שאותה חיפשתי. קראתי עליה באחד הפרסומים, אני כבר לא זוכר איזה מהם, כמקום נופש מצוין בהרים, אבל מראה פניו של הנהג העיד עליו שהוא כנראה לא שמע עליה מעולם. ובכל זאת, הוא אמר בביטחון גמור: "אקיסיטו, ...

איילת קדם, פואמה ואירוע ספרותי על סף ספר

15/10/14
איילת קדם
 
מים
 
 
1.
אתה אומר לי ללכת
אבל הדרך שלי חסומה,
איזה עצב יש בגבעות
אדמה ועוד אדמה,
הלוואי ויכולתי להתעטף בך כמו
באהבה של פעם בחיים,
כשעדיין היו בי מים.
 
2.
אחזתי בו כמו שאוחזים בדג:
חזק, בשתי ידיים,
מטה את ראשי כדי לנשום את הבל פיו הלח.
הוא היה שליו כל כך,
נטול ממשות תוך-ימית, עצם דקה.
"אהובי", לחשתי. "אהובי".
 
3.
היָה לא ממשי: צִלו של בור,
אצבעות זרות שאוחזות במילה.
היָה שקוף, טיפת כישוף לחה
על שער ברזל לעת שחרית,
שאוכל ללקק.
 
4.
תיזהר ממני, זה יכול להרוג אם שוכחים להביט לצדדים. לגעת בי כדי שלא להיזכר, לנשום דרכי את העשן, שלא לספור את הפחדים, אמרתי לך שזה ...

בלפור חקק, חמישה שירים חדשים

11/10/14   |   1 תגובות
בלפור חקק, חמישה שירים חדשים בנושאים שונים
 
משפּט שִירִי
 
הִגַּעְתִּי לְבֵית הַדִּין הַזֶּה
כִּי נוֹלַדְתִּי בִּסְעָרָה
הִגַּעְתִּי כְּדֵי לִמְסֹר גִּרְסָתִי
בִּשְׂפַת השִּׁירָה
רָצִיתִי תָּמִיד שֶׁיִּקְרְאוּ אוֹתִי
בְּשֻׁלְחָן הַמִּשְׁפָּט, ...

ה'תינוקת' של גילי חיימוביץ', ריאיון על ספר שירים חדש

06/10/14   |   4 תגובות
ריאיון עם גילי חיימוביץ' על ספר שיריה "תינוקות"
 
רן יגיל
 
במרכז ספר השירים הזה, "תינוקת", ההתמודדות של המשוררת עם הפיכתה לאם טוטאלית לשתי בנות. כל זאת תוך רצון לשמירה על האינדיווידואל החי ולא באופן טכני, מוכנית, בתוך התא המשפחתי, ההופך אט-אט ליחידה אחת הומוגנית ולוחצת.
 
הדוברת בשירים מבקשת שיאפשרו לה לשמור על זכות הצעקה, אפשר לומר שהיא אפילו תובעת אותה לעצמה. ההורות המסמאת חוסמת אותה לפעמים למוזיקה החדשה של העולם ומותירה אותה עם מוזיקה מתכתית ומנוכרת של ניידים מנדנדים ואפים מנוזלים. היא כולאת אותה בתוך הווי בורגני אדיש המכונה בפיה "מפלצות החשמל של הפרוורים".
 
נכון הוא שבן זוג, ילדים, הם מאורות פרטיים; אבל בשירים האמיצים כאן לא הכול מתקתק, ורוד וחֶמלתי כמצופה. נחשפת כאן האימה שמעבר לדלת, זו ...

כתוב מייל לרן רן יגיל

רן יגיל, יליד 1968, עוסק בכתיבת סיפורת וביקורת. עורך שותף ב"עמדה" - ביטאון לספרות. משמש כמבקר ב"מעריב" ובעל טורים אישיים שם בנושאי שירה וספרות ילדים. כתב שבעה ספרים, זכה על כך במלגות ובפרסים.