בן-דרור ימיני

ריח של אינתיפאדה.

14/12/12   |   306 תגובות

בשלב הזה מדובר באינתיפאדה רעיונית, שעיקרה הטעיה והסתה נגד ישראל, בניצוח עיתון "הארץ" * ליברמן פוגע בטענות הצודקות נגד אירופה * האם פרופסור אבנון תמך בחרם נגד ישראל?

הריח כבר באוויר. מי שמתבשם רק מחממת תשדירי הבחירות בישראל יתקשה להבין היכן אנחנו נמצאים. מצבנו מצוין, ימשיכו לדקלם נציגי המחנה שניצחונו כבר מובטח. והמפלגות שהתכוונו להעמיד אתגר לשלטון הימין-חרדים, מסוגלות לספק רק מצג נמשך של אין-אונים. עמרם מצנע כבר הודיע שהמפלגה שלו היא "שמאל", וזכה לנזיפה. זה לא שהיה סיכוי גדול למרכז מלכתחילה, אבל נדמה שנציגיו עובדים שעות נוספות כדי לחסל את הסיכוי לשינוי. שהרי הנוסחה היא פשוטה. ככל שהמרכז הוא יותר שמאל, כך המרכז יהיה יותר חלש, וכך הימין יהיה יותר חזק. זה לא שלבני, לפיד ויחימוביץ' אינם מכירים את הנוסחה. הם מכירים מצוין. אבל איכשהו, הכל יוצא להם הפוך.

כך שכדאי לעבור מאשליות לעובדות. האינתיפאדה כבר התחילה. אלה לא ההפגנות פה ושם. וגם לא אירוע כזה או אחר שמאלץ חיילים להתקפל מול רעולי פנים. בשלב הזה זו אינתיפאדה רעיונית. זו שוב ישראל שמצויה על המוקד. זו שוב ישראל שמואשמת בהחלשת אבו-מאזן, בחיזוק החמאס, בחיסול הסיכוי לשלום. האינתיפאדה הרעיונית מתחילה בתקשורת. לא רק ביקורת מוצדקת, אלא גם קמפיין הסתה. יש לו ציוני דרך. עוד ועוד מאמרים, לפעמים מתוצרת "הארץ", תרתי משמע, על כך שישראל היא מדינת אפרטהייד, מדינה פשיסטית, מדינה שמבינה רק כוח. בשבועות האחרונים פרסם העיתון שני מאמרים שהיו חייבים להדליק נורה אדומה. מאמר אחד, של ערבי ישראלי, שהתוכן שלו היה מתאים לביטאון החמאס, וכלל הצדקה לפשעי המלחמה של הארגון, והתנגדות לכל הסדר שאין בו חיסול סופי של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. ועוד מאמר, שקורא לאירופים להטיל עוד ועוד סנקציות על ישראל.

למאמר אחד, חשוב ככל שיהיה, אין שום השפעה. כאשר מדובר בסדרה, בקמפיין - מדובר בבעיה. משום שאם זה מה שמפרסמת העיתונות הישראלית, מה לנו כי נבוא בטענות לאחרים. הרוח הרעה מחלחלת. גם לעיתונות האירופית, וזה כבר מזמן, וגם לעיתונות האמריקאית, וזה רק הולך ומתגבר. עיתון הניו-יורק טיימס היה פעם עיתון ביקורתי כלפי ישראל. לא עוד. אט-אט הוא הופך לעיתון אנטי-ישראלי.

זה לא פשוט להגדיר את הגבולות בין ביקורת לדמוניזציה. אבל נדמה שהמבחן העיקרי הוא שקרים והבלים. העלילה על האפרטהייד. הטענות החוזרות ונשנות על פשיזם. ההתעלמות השיטתית מסרבנות הפלסטינית וההאשמה הפבלובית של ישראל. מדובר בהטעיה רבתי. זה בדיוק כמו לפרסם ידיעה בולטת על הפצצה אווירית ברצועה, בלי להבהיר שלפני ההפצצה היו עשרות רקטות על ריכוזי אוכלוסייה אזרחית. 

 

הדחיפה ימינה

כך שכדאי לעשות סדר בדברים. הציבור הישראלי לא הלך ימינה. הוא נדחף ימינה. רוב הישראלים איבדו אמון בסיכוי לשלום, משום שכל הצעת שלום נתקלה בסירוב. צריך להצטער על כך שיוזמת השלום הערבית לא זכתה לתמיכה פומבית יותר ורשמית יותר. אבל אפילו היוזמה הזו זכתה להכרה הן במפת הדרכים, שאושרה על ידי ישראל הן במבוא למפת הדרכים, והן במסגרת ועידת אנאפוליס, בדברים שאמר שם ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט. כך שיש, אפשר להניח, הרבה סיבות לנטייה ימינה של הציבור הישראלי. אבל נדמה שהגורם המכריע ביותר הוא התפקוד הפלסטיני. הציבור הישראלי תמך בהתנתקות. הוא היה תומך בעוד אחת. אבל הפיכת הרצועה לחממת טרור הבהירה שאסור, פשוט אסור, להמשיך באותו כיוון.

כך שכדי להזיז את הציבור הישראלי יש צורך בסיכוי אמיתי לשלום. מכרו לנו יותר מדיי אשליות. התוצאות היו עגומות ומדממות. זה לא שאין מקום ללחץ בינלאומי. בוודאי שיש. אלא שהלחץ הזה חייב להיות מופנה לכיוון הפלסטיני. מי שמתעקש על זכות השיבה, מי שרוצה שתי מדינות, אבל לא לשני עמים, מי שדחה את מתווה קלינטון ואת תוכנית אולמרט - הוא זה שנושא באחריות. הוא זה שצריך לספוג לחצים. הוא זה שצריך להפסיק את ההסתה.

ישראל איננה פטורה מביקורת. המשך הבנייה בשטחי יהודה ושומרון מציג את ישראל כמי שמחבלת בכל סיכוי לשלום. זו נקודת התורפה של ישראל. אפשר היה לעכל חלק ניכר מאותה בנייה ו/או התרחבות לו הייתה ישראל אומרת לפלסטינים: אנו מוכנים לשיחות על בסיס מתווה קלינטון, שהיה ונותר הבסיס לכל הסדר, ככל שיש סיכוי להגיע להסדר. שתי הצעות יש מאותן ימים. הצעת אהוד ברק בקמפ-דייוויד, והצעה מאוחרת יותר המוכרת כמתווה קלינטון. ובכן, דניס רוס סתר את טענות הפלסטינים בנוגע להצעה של ברק בקמפ-דייוויד, שלפיהן לא מדובר במדינה עם רצף, אלא בקנטונים. רוס הציג את המפה, והבהיר שההצעה הייתה נדיבה, והיא העניקה לפלסטינים 91% משטחי הגדה. שטחי 1E כלולים בתוך ה-9% הנותרים. גם לפי מתווה קלינטון, לפי המפה שהציג רוס בספרו, שטח 1E מצוי ככל הנראה בצד הישראלי של קו ההפרדה. ועדיין, מדובר בתוכנית שמעניקה לפלסטינים 95% משטחי יהודה ושומרון, ובאותו זמן, שומרת על רוב מוחלט של המתנחלים בצד הישראלי. בניגוד לאגדה שהופצה בחלק ניכר מכלי התקשורת בעולם, הבנייה ב-1E  אינה מפצלת את הגדה המערבית (ותודה לאתר "פרספקטיבה" שהבהיר את העניין), ואינה מחסלת את הסיכוי להפרדה לשתי מדינות. זה מה שפרסם, למשל, גם "הניו-יורק טיימס", אך בעקבות פנייה של ארגון "CAMERA", פרסם העיתון תיקון.

 

אירופה איננה איראן

אבל ישראל נוהגת בטיפשות. היא מזמינה את האינתיפאדה החדשה, הרעיונית, שעלולה להיות רק פרק הפתיחה לקראת אינתיפאדה שלישית. היא מתעקשת על המשך הבנייה בנוסח ה"דווקא", והיא מתעקשת להפוך גם ידידים ליריבים. השיא שמור הפעם לשר החוץ המתפטר, אביגדור ליברמן, שטען השבוע ששרי החוץ של אירופה חושבים ש"השמדת ישראל היא מובנת מאליה". עבר יום אחד וליברמן הפנה את אותה טענה כלפי המנהיגים עצמם. במחי שתי הצהרות אחת הוא מחק את ההבדל בין אחמדינג'אד לבין ראשי האיחוד האירופי. ליברמן הוא אדם הרבה יותר חכם ומפוכח מהדימוי הציבורי שמודבק לו. חבל שדווקא בתחום פליטות הפה הוא מתעקש להוכיח שיריביו צודקים.

רק לפני שבועות לא רבים אלה היו ראשי מדינות האיחוד שתמכו בזכותה של ישראל להגנה עצמית מול החמאס. הם לא גינו אז את ישראל. הם אפילו לא טענו שמדובר ב"תגובה בלתי פרופורציונלית". הם תמכו ללא הסתייגויות. אותן מדינות ואותו איחוד אירופי תמכו ב"תנאי הקווארטט", שדורשים מהחמאס להכיר בישראל, לפעול נגד האלימות ולהכיר בהסכמים קודמים - כתנאי לשיתוף פעולה עם הארגון. החמאס מסרב. הוא מעדיף את הסרבנות. כך שאפשר לטעון נגד חלק משרי החוץ של האיחוד הרבה טענות. הסכמה להשמדה איננה אחת מהן.

יש לנו טענות טובות לאירופאים. על צביעות. על מוסר כפול. על מימון של גופים שמעודדים את הדמוניזציה של ישראל ואת הסרבנות הפלסטינית במסווה של "זכויות אדם". גם ההתנגדות של ארבע מדינות, ארבע בלבד, לגינוי החמאס בעקבות הצהרות ההשמדה של חאלד משעל, היא התנגדות שכולה חרפה. המדינות הללו, ורק הן, ראויות לגינוי. אבל כאשר ליברמן מעלה טענה כל כך כוללנית, כל כך אבסורדית, כל כך מוגזמת, על הסכמה להשמדה, הוא מרסק את הטענות הצודקות שיש לישראל.

 

תמך בחרם או לא תמך?

בעקבות הדברים שכתבתי השבוע על פרופ' דן אבנון, "מגיע לו", לאחר שנפגע מהחרם על ישראל, טענו נגדי שהוא אישית אף פעם לא תמך בחרם, וכי האשמתי אותו לשווא. זו טענה שמחייבת תגובה. 

ובכן, נניח שבכניסה לפאב נכתב "אין כניסה לשחורים". מגיע אדם שחור, ואומרים לו - אתה לא נכנס. במקום למחות נגד הגזענות, הוא אומר, "אבל מה אתם רוצים ממני. אני בכלל בצד של הלבנים. אני ממש בעדם". זה הסיפור של אבנון. הוא אף פעם לא הביע תמיכה בחרם. אבל ברגע שהוא נתקל בו, הוא לא יצא נגדו. הוא רק אמר, ראו, אני בסדר. אני לא שחור כמו הישראלים הללו, שאתם נגדם. אני נגד ממשלת ישראל, וזה ממש אירוני שאתם עושים את זה דווקא לי. 

איך נקרא לתגובה כזאת? תמיכה? התנגדות? אבנון לא אמר לאותו ראש מכון שלום באוניברסיטת סידני, שהתמיכה בחרם היא תמיכה בקמפיין לחיסול ישראל. הוא לא אמר לו שיש משהו אירוני בעובדה שמכון שלום תומך בחזית הסירוב של מתנגדי השלום. הוא לא אמר להם שבנסיבות הללו, החרם פסול מיסודו. שהחרם הוא גזעני. הוא רק אמר - אני בסדר. אל תעשו את זה לי, משום שהדעות שלי "בצד הנכון". 

לי נדמה שהדברים היו ברורים. אבל בדרך כלל אני מעדיף לחשוב שאני לא הסברתי נכון, מאשר שלא הובנתי נכון. אז הנה, הסברתי שוב, לפחות לאלה שהתקשו להבין. מקווה שהפעם זה ברור. 

ועוד משהו. אני מכיר כמה מהפרסומים של אבנון. הוא איש אקדמיה מעניין וראוי, עם כתיבה שחורגת מהשגרה. הוא היה מהראשונים שהעזו לצאת מהעדר האקדמי בעניין סדרי שלטון ומשפט והאקטיביזם המשפטי. אין צורך להסכים עם הדעות שלו כדי לדעת שהוא לא שייך למחלקת האנטי-ציונים. בעניין התגובה שלו לחרם, הוא נפל. וחבל. 

לקבלת עדכונים על מאמרים חדשים ועוד, 
הצטרפו לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני

 

 

 

תגובות

עד כה: 306 תגובות ב-102 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
1 2 3  
עד כה: 306 תגובות ב-102 דיונים

כתוב מייל לבן-דרור בן-דרור ימיני

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש" 
 
מאמרים של בן-דרור ימיני מהעבר, וכן מאמרים מתורגמים לאנגלית ולשפות נוספות ניתן למצוא בלחיצה על הקישור כאן.

  • תגובות אחרונות